ספר העיטור צו

רבינו האיי ואביו זצ"ל בבת ארוסה וגרושה אם יש לה עישור נכסי ובעו מיניה מרב ששת ממאנת יש לה מזונות מן האחין בתנאי ב"ד... אמר להו רב ששת תניתוה אלמנה בבית אביה גרושה בבית אביה ושומרת יבם בבית אביה יש לה מזונות והוא הדין לממאנת וקי"ל כוותיה אבל ר"ח פסק כר' יהודה דממאנת אין לה מזונות בת יבמה ובת ארוסה ובת שנייה עלו בתיקו ולקול' ולית לה ומסתברא בת יבמה דלא קרינ' בה בנן נוקבן דיהון ליכי מינאי ואי כתובת' על נכסי בעלה הראשון לית לה אבל יבמה גופה אפי' תימא כתובת' על נכסי בעל הראשון היא קרינא בה את תהא יתבא בביתי והילכתא פשיטא לן דיש לה מזונות ור"ש אמר דלית לה והני מילי לאחר מיתה כדתנן זו מדרש דרש ר' אלעזר בן עזריה הבנים ירשו והבנו' ניזונו' מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהן אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן. אבל בחיי אביהן אמיד כייפינן ליה ואי לא לא כייפינן ליה כדגרסי' בסוף אע"פ אין אדם זן בניו ובנותיו הקטנים אבל זן אותן קטני קטנים וכמה עד בן שש ותנן נמי אם היתה מניק' פוחת לה ממעש' ידיה ומוסיפי' לה על מזונותיה וכן הילכתא יתיב רב יוסף קמיה דרב המנונא ויתיב רב המנונא וקאמר כשם שאין הבנים יורשין כתובת בנין דיכרין אלא מן הקרקע ותקינו במתנית' למיזן ממטלטלי:

גרסי' בפ' יש נוחלין הניח בנים גדולי' וקטנים אין הקטנים מתפרנסין על הגדולים ולא הגדולים על הקטנים אמר רבא האי גדול אחי דלביש ומכסי מביתא מאי דעבד עבד והא דתנן אין הגדולים מתפרנסין על הקטני' אוקימנ' בדשדכא נשאו גדולים ישאו קטנים ואוקימנא נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן ישאו קטנים לאחר מיתת אביהן אבל נשאו גדולים בחיי אביהן ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאין כדרך שנשאת' אתם אין שומעין להן. אלא מה שנתן אביהן נתן ועל דבר זה נשאל הרב החסיד שחלק עליו הנשיא הגדול רבי משה בריבי טודרוס זצ"ל והבאתי ראיה מן התוספו' שאין דין פרנסת הבית במקום שאין בו וכן כתב נשאו גדולות תשאנה קטנות ואם אמרו קטנות וכו' כבנים ובנים עם הבנות ובנות עם הבנות דינן שוה וליתה ואכלה ועמדה ונישאת לא איפשיט ולא גבי מיניה דבעל דאיהו דאפסיד אנפשיה ומסת' דאי פשוט דשויוה רבנן כיורש משום פסידא דידיה:

גרסי' בפ' מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסי' מרובין הבנים ירשו והבנות ניזונות בזמן שהנכסים מועטין הבנות ניזונות והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר וכו'. לרב נטרונאי ובר הילאי ראשי מתיבתא מנהג שתי ישיבות כרבנן ולא כאדמון. וליתה להא דאמר ר' יצחק אמר אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר רשב"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו דסוגיא דשמעתא כתנא קמא עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין וכו'. ואמר רבא מעשה רב וכמה הן מרובין כל שיזונו ואילו עד שיבגרו ואינך מועטין ומוציאין מהן מזון לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים וכתבי רבוותא הני מילי במקרקעי. אבל מטלטלי תקנתא דבתראי היא. אע"ג דמועטין נינהו אלו ואלו ניזונין והכי שדר גאון פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי. ת"ש דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו תשוב' לר"ח האי קדימה דקתני קודם שומת ב"ד שיחתך הדין שהבנו' נוטלו' אותן. אבל לאחר שומת ב"ד וראו שהן מועטין ופסקו לבנות אותן אם מכרו היתומי' לא עשו ולא כלום לפי חשבון עישור נכסי דהוה לי' כמוכר דבר שאינו שלו ואם קדמו ומכרו בנכסים מועטי' הרי הוא כמו שמכרו בנכסים מרובין דקי"ל בין מכרו בין משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונו' לרבינו האי לאו דמפסדי בנות לגמרי אלא בזוזי דמשלמי להו יורשין דברשות דידהו קיימי לסלוקינהו בזוזי:

ירושלמי בכתובות נתמעטו הנכסים אמרינן ליה מכיון שהתחילו היתומים להיות אוכלין בהיתר הולכין ואוכלין עד פרוטה אחרונה לא היה שם מזונו' עד י"ב חודש מהו שיאמרו הבנים לבנות טלו את שלכם וצאו אמר ר' אבא מרי מתני' אמרי' שאין אומרי' להן דתנינן תמן ואם אמרו יתומין הרי אנו מעלין את הנכסים על נכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אימן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים וכו'. ולשון אחר בבבא בתרא היה שם לאלו ולאלו מזון י"ב חדשים ואלמנה נזון מהו שיאמרו בנות לבנים כלום אנן לכון כי אם מזון י"ב חודש אמר ר' אבא מרי נשמעינ' מן הדה אם אמרו היתומי' וכו' זכה אין שומעין להן וכיון דתקנתא דבתראי הוא ממטלטלי אי איתנהו לדמי בידא דיתמי יהבינן לבנות מזונות וניזונין אלו ואלו ואי לא לא טרפי כלל ממשעבדי דהא קי"ל מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ויתיב ר' אבהו וקא מיבעיא ליה אלמנה מה שתמעט בנכסי בת אשתו ובעל חוב מהו שיתמעטו אלמנה ובת איזו מהן קודמת ופשיטא חדא דאמר ר' אבא אמר ר' אמי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין בנכסים מועטין אלמנה ניזונית ובת תשאל על הפתחים וכתבו רבותי ואינך לא איפשטו ולא ממעטו דנכסים בחזקת יתמי קיימי ירושלמי הד"א חוץ מכתוב' חוץ מקבורה חוץ ממלוה בעדי' חוץ ממלוה בשטר חוץ מפרנסת בנות מד"א אינו גובה אינו גובה גרסי' בפ' נערה שנתפתתה אמר ר"י אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה. אמ' רב כהנא מאי טעמא דכת' והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו. וכן הילכתא. אבל בחיי האב מעשה ידיה לאב. דאמר רב יהודה אמר רב מניין שמעשה הבת לאביה וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה וכו' ומסתברא דווקא בת דמעשה ידיה לאביה אבל מעשה ידי הבן אע"פ שסמוך על שולחן אביו הרי היא כמעשה הבת משבגרה דשוב אין לאביה רשות בה אע"פ שסמוכה על שולחן אביה ומציאה דאתיא לה מעלמ' ולית לה צערא דגופה לאביו כדתנן מציאת קטן לאביו. וקי"ל אפי' גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן אבל מידי דאית ליה צערא לגופיה וטרח ביה לא כדגרסי' בהחובל כי קפיד מידי דחסר ממונא אבל מידי דלא חסר ממונא לא קפיד וגרסי' התם החובל בבנו גדול יתן לו מיד לבנו קטן יעשה לו סגולה בבנות הקטנות פטור ולא עוד אלא אפי' אחרים שחבלו בהן חייבין לתת לאביהן. ואוקימנא הכא נמי בשבת ש"מ דבשבת דבנות ניזונות לאב אבל שבת דבנים לעצמן כדקתני בנו גדול יתן לו מיד ושבת מעשה ידיה הוא ובין בנים ובין בנות אבל בחבלות שוין ואמסקנא דמוקים לה בשאין סמוכין ש"מ דהעדפה דמזונות דבנות הקטנות לאב דבנים הקטנים לעצמן דבבנו לא זכי רחמנא כלל וכי היכי דבנות משבגרו מעשה ידיהן שלהן נמי לעולמים והא דגרסינן בפרק השוכר אבל אינו קוצץ ע"י בנו ובתו הקטנים:

ומוקמי' לה במעלה להן מזונות ופרכינן אי הכי בניו ובנותיו נמי ניקוץ להן דמשמע שכר פעולתן לאב אית דמפ' הא קא משני התם צערייהו לא זכי ליה רחמנא דלא תקינו חכמים תחת מזונות אלא מציאה דלא מצער גופיה אבל טרחם כעין חבלא הוא ולא זכי ליה רחמנא אע"ג דסמוכין על שולחן אביהן ומסתברא דמה שאוכלין מן התורה יותר על שכרן הרי היא כמציאה דאתי מעלמא שהיא לאב ומשום הכי מקשי' וליקוץ להו ומשני צערא דבנותיו ובניו הקטנים לא זכי ליה רחמנא. ובנוסחא עתיקא דילן לא גרסי' בניו ובנותיו והכי גרסי' אי הכי השתא נמי ניקוץ צערא לא זכי ליה רחמנא וכתב הנגיד בתשו' למר רב שלו' ורב נטרונאי דמן תמניין ותרתין שנין דשני ריש גלותא ותרתי מתיבתא ודייני בבל ורישי מתיבתא כולי נהגו למיגבא בעלי חובות וכתובה ומזונות שהן תנאי כתובה ממטלטלין. וכתבי בכל אתרוותא דישראל כגון שפנק וריש גלותא ובארבע חומרי דרישוותא דכל דיינא דלא מגבי ממטלטלין מסלקינן ליה וכתב עבדתא עליה ובין מקרקעי ובין מטלטלי שוין ואית בהו דין קדימה.. אבל פרנסה עמדה במקומה וכו' כדכתב בפסיקתא. והא דכתב רב אלפס אהא דתניא הרי שהיה נושה באחיו מנה לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי וכו' אע"ג דאיתמר עלה דאינה משנה כיון דתקינו למיגבא ממטלטלי הכתיב מוציאין מידו וכ"ש מטלטלין דשבק אחוה כתב עלה גאון נהי דאחר גרושה או חלוצה היכא דלא בעי לייבם תקינו ממטלטלין משום חינא אבל ליבמה דקא מייבם לה יבם מי יימר דתקינו למיגבא ממטלטלין דשבק בעל' משום שיעבוד כתובה הילכך לא עבדינן לה בה עובדא אלא וודאי היכא דלא ניחא ליה ליבם ליבומה וליכא בנכסים שיעור כתובה. וחליץ לה מפקי' מיני' ויהבינן לה בשבועה כמנהגא דאלמנה. ואי מייבם לה שקיל לכולהו מטלטלין וזכי לנפשיה ולא אמרי' ילקח בהן קרקע. השישי מזון האשה כדתנן את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסיי כל יומי מיגר אלמנותך חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ירושלמי רבין בר חייא בעי קומי ר' זעירא בא עליה בבית אביה מעכשיו נתקיימו התנאין או אינו אלא דרך נישואין ולא איפשוט. תני רב יוסף בביתי ולא בבית עקתי. אבל מזוני אית לה הילכך אם הבית צר הולכת לבית אביה או שוכרת בית ויושבת. והשכר על היתומים ונותנין לה מזונות. למר רב צמח יבמה ג' חדשים הראשונים משל בעלה מכאן ואילך אינה ניזונית לא משל בעלה ולא משל יבם.. עמד בדין וברח ניזונית משל יבם. צריך לבושא וכיסוי אינו מתנאי כתובה ואין לה מנכסי יתומין ולא בריר לן דבכלל מיתזנן נינהו דהא מזון הבנו' כסות בכלל כדגרסי' בירושל' ומזון האשה והבנות.