ספר העיטור צב

שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף מדקתני מוסיף מסייע ליה לרבי אייבו דאמר תנאי כתובה ככתובה דמי נפקא מיניה למוכרת למורדת למוחל' לפוגמת לתובעת ולעוברת על דת לשבח לשבועה ולשביעי' ולכות' נכסיו לבניו לגבות מן הקרקע ומן הזיבורית וכל זמן שהיא בבית אביה ולכתובת בנין דיכרין וכתב ר"ח דוקא הני דהא איכא נשים דיש להן כתובה ואין להם תוספות ויש שיש להן תוספת בלא כתובה ואיכא למימר נמי דלא איירי בהנך דתקינו להן רבנן כתובה בשעת נשואין כגון ממאנת וחברותיה ואילונית וכתב רבי' האיי ורבי' אבן מגש כי היכי דבשעת קידושין לא בעי קנין מדרב גידל הכי נמי בשעת נישואין לא בעי קנין במאי דיהיב דתנאי כתובה ככתובה דמי ולא דייק לן:

ירושלמי אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה יוסיף וגובה התוספת ובמה הוא מתחייב לה לא כן אמר ר' יוחנן וריש לקיש. כותב אדם לחבירו בחזקת שהוא חייב לו אע"פ שאינו חייב לו וכו' רוצה הוא ליתן כמה ולא תחזור בה יכולה היא אמר ר' בון מעיקא ליה ולשבק לה גרסי' בפ' יש בכור לנחלה בכור אינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונות וביש נוחלין הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק וכתב רבינו אפרים דהכותב לבנו לאחר מותו מהיו' ולאחר מיתה אע"ג דגופא לבן ופירא לאב כיון דבן לא מצי לסלוקי לאב כל כמה דאיתיה בחיים לגבי כתובה ובכור הוו להו אותן נכסים ראויין לבן ואם מת הבן בחיי האב ואחר כן מת האב אין אשתו נוטלת מהן כתובה ולא בנו הבכור אע"פ שאם מכרן הבן בחיי האב ומת בחיי האב ואח"כ מת האב קנה לוקח שני דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו כו' ואשכחן לריש מתיבת' דקאמ' דאשה גביא לכתובתה אי כתב לה להנהו נכסי בכתובתה:

גרסי' בפ' הכותב מי שמת והיה עליו כתובת אשה וב"ח ויורשין והיה לו מלוה ופקדון ביד אחר ר"ט אומר ינתן לכושל שבהן ירושלמי כושל שבראיה כיצד מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתן בעדים ור' אלפס פי' כושל בעל חוב דלא גבי אלא בראיה והא מתני' לא משכחת לה אלא ביתומי' גדולים ובשחייב מודה דהא ק"ל אין נזקקין לנכסי יתומין אלא לשטר שיש בו רבית או לכתובה וכגון דנקיט בעל חוב זוזי ואמר למאן ניתניה דבעל כרחי' לא מפקינן דלא משכחינן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתוב' אלא או ר' מאיר או ר' נתן דאי לא תימא הכי קשי' הילכתא אהילכתא דהא קי"ל כר' נתן ולבע"ח משתעבדי ואנן פסקינן הלכה כר"ע דאמר ינתנו ליורשין ועוד דתרי חומרי נינהו והילכתא דר' נתן לא שייכא הכא כדפרשי ר"ח ורבי' אלפס ור' עקיבא אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וקי"ל כר' עקיבא דתפישה נמי לא מהני לאחר מיתה עד דתפיס מחיים מיהו הני מילי בעיקר דינא אבל האידנא מטלטלין משתעבדי לבע"ח וכתובה היכא דליכא שבחא גבי מינייהו דיתמי בין תפש בין לא תפש והיכא דלית ליה אלא לחד מינייהו לבע"ח יהבינן לאשה לא יהבינן דיותר משהאיש רוצה ליש' האשה רוצה להינשא אבל היכא דדינ' דאשה בהדי יתומי' יהבינן לה משום חינא וש"מ טעמא משום שבועה. הא לאו הכי כתובה גובה ממלוה דמוחזקת היא לענין כתובה משום דרבי נתן דתניא ר' נתן אומר מנין לנושה בחבירו כו' ואף על גב דלגבי בכור אין הבכור נוטל פי שנים במלוה שאני בכור משום דכתב אשר ימצא לו ומתנה נמי קרייה רחמנא מה מתנה עד דאתא לידיה:

אף חלק בכורה עד דאתי לידיה כדגרסינן בפרק יש נוחלין הילכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה כן כתב רבינו אבן מגש ופליגי על ר"ח ורב אלפס דאמרי ראוי לכל מילי והאידנ' דתקינו רבוותא כתובה ממטלטלין וליכא משום ראוי ל"ש גבו יתמי קרקע וכ"ש גבו מעות גביא דכיון דמטלטלין כמקרקעי הוו להו מטלטלי שגבו משועבדין לכתוב' כאילו גבאן אביהן בחיין וכן נהגו לגבות ממלוות בעליהן גרסי' בפרקא קמא דכתובות בתולה כתובת' מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה וחלוצ' מן האירוסין כתובתן מאתים ויש להן טענת בתולי' הגייורת והשפח' והשבויה שנפדו ושנשתחר' פחותות מבנות שלש' שנים ויום א' כתובתה מאתים וכו' גדול הבא על הקטנה וקטן הבא על הגדולה ומוכת עץ כתובתה מאתים דברי ר' מאיר וכו' ירושלמי איזהו קטן ואיזו היא קטנה קטן פחות מבן תשעה שנים:

קטנה פחותה מבת שלשה שנים ויום אחד נימא קטן הבא על הקטנה בתוליה חוזרין קטן הבא על הגדולה אין בתוליה חוזרין תיפתר שבא עליה שלא כדרכה אמר רבי אסי בר' בון ואפילו תימא בכדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אין בו כח ליגע בסימנין ותני כן מעשה ועיברה ועדיין בתוליה קיימין ואמר רב יהודה קטן הבא על הגדולה עשאה מוכת עץ וכן הילכתא והילכתא בין הכיר בה בין לא הכיר בה מנה דקי"ל כרבנן אבל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לאו כלום וכן הילכתא בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנישואין כתובתן מנה ואין להן טענת בתולים ירושלמי איזו היא בתולה מן הנישואין כל שכנס' לחופה ועדים מעידין אותה שלא נבעלה גייורת השבויה והשפח' שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו יתירו' על שלשה שנים ויום אחד כתובתן מנה:

בפרק שני האשה שנתאלמנה או נתגרשה היא אומרת בתולה נישאתי והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצתה בהינומה וראשו פרוע כתובתה מאתים וטעמא דאיכ' עדים הא ליכא עדים בעל מהימן. ירושלמי כל עמא מודו שהוא חייב מנה והא כתובעת מנה אחר המוציא מחבירו עליו הראיה ת"ר אבדה כתובתה הטמינה כתובתה נשרפ' כתובתה רקדו לפניה שחקו לפניה העבירו לפניה כוס של בשורות או מפה של בתולים אם יש עדים באחת מכל אלו כתובתה מאתים ולא חיישינן דילמ' מפקא לכתובתה וגביא בה דקי"ל כרבי אבהו דאמ' כותבין שובר כדפסקי' בשובר:

גרסי' בפרק נערה שנתפתתה לא כתב לה כתובה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שאין תנאי ב"ד מפ' שני דייני גזירות נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפודקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפודקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל רשב"ג אומר ממעות קפודקיא נשא אשה בקפודקיא ת"ק סבר כתובה דרבנן ואזילנא בתר שיעבודא ובתר גוביינא לקולא ונותנין לה, ממעות א"י ומקולי כתובה שנו כאן ורשב"ג סבר כתובה דאורייתא ודינו כבע"ח דאזלינן בתר שיעבוד' ונותן לה ממעו' קפודקיא שהם יפים משל ארץ ישראל ותמיהא לי הירושלמי דקאמר הדה אמר' מטבע א"י יפה מכל האומות מסייע ליה למ"ד כתובת אשה מן התורה רשב"ג אומר מדברי סופרים. ת"ר המוציא שט"ח על חבירו כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל אעפ"י שהוציאו בא"י מה שאין כן בכתובה שאם נשא אשה בבבל וגירשה בארץ ישראל נותן ממעות א"י להקל ודוקא שאין בו שום מטבע וכתב הרב הבבלי אם זה טען מטבע פלו' חשוב וזה אומר לא כי אלא פחות היה שוה נשבע ונוטל ולא בריר לן טעמא ולאפוקי מרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא קמ"ל דרבנן וכן הלכה ומסתבר' מדקי"ל כתובת אשה בזיבורית ש"מ כתובת אשה דרבנן ותנאי ב"ד כפרקובה וכתוב' בנין דיכרין כדקתני במתניתין לא כתב לה כתוב' בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד וכולהו נמי תנאי ב"ד נינהו ולאו דאורייתא כדאמרינן מאי טעמא תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ש"מ תקנתא דרבנן היא כתקנות שמעון בן שטח ופסקי רבוותא שהוא כסף מדינה שהוא שמינית של צורי וד' דינרין של תורה ארבעי' אונקיות וחצי של כסף לחשבון הגאונים והשמינית היא כתובה שלנו כיצד דינר שהוא רביעית שלנו שוה למשקל דינר זהב חשוב של ערביים שקורין מראבוטין שראזינד והזהוב שאינו חשוב כל כך משקלו ב' ארנייץ ורובע והארניץ משקלו פשוט וחצי מעשרי' פשוטי' באונקיא הוסף עליו שתות שהזהב מראבוטין מוסיף על הזהוב אחרינא שתות והן כ"א של כ' באונקיא לכ' זהובין שהן בה' סלעי' והן ארבע אונקיאות ופשוט מכ' פשוטין באונקיא וד' דינרים של תורה מ' אונקיאות וחצי והשמינית היא של דבריהן ומס' אפילו מאן דאמר כתובה דרבנן מטבע היוצא גובה לה דעד כאן לא פליגי רשב"ג ורבנן אלא בנשא אשה בקפודקיא וגירשה בא"י דמר אזיל בתר שיעבודא בין לקולא בין לחומרא ומר אזיל בתר גוביינא ובתר שיעבודא לקולא אבל לכ"ע נשא אשה בא"י וגירשה בקפודקיא דברי הכל היא דאי לרשב"ג למה לי השתא נשא אשה בקפודקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות קפודקיא כ"ש גירשה בקפודקיא. אלא ודאי לרבנן איצטריך וש"מ מטבע היוצא נותן לה והילכך מאתן זוזי דכתיבן אכתובה דינן כתוספת שבה וכן מנהג זקני' שכותבין ד' מאות דינרין נדוניא וד' מאות תוספת ומאתן זוזי שהן אלף דינרין ומנהגן לפרוע ג' מאות ול"ג דינר לחשבון שליש ש"מ דמאתן זוזי דינן כתו' שהוא מטבע היוצא:

ירושל' הדה מסייעא למ"ד מטב' היוצא וגרסינן בפ' קמא בתולה גובה מאתים וכו' רב הונא בשם שמואל בשקל הקדש רבי בא בר בונא חמש סלעים של בן במנה צרי שלשים של עבד וכו' ולא תנא כתובת אשה עמהן אמר רבי בון כלום למדו כתובת אשה אלא מאונס ומפתה מכיון דתנא האונס והמפתה כמאן דתנא כתובת אשה עמהן עד כדין כתובת בתול' אלמנ' מניין אר"ח די' לאלמנ' שתטול מחצי' בתול' אמר ר' חייא אפי' כתבו כתובה אשה עמהן לית כל אילין רבנן פליגין ר' חינו' ור' יונתן תרוייהו אמרין מטבע יוצא ר' יהושע בן לוי אמר מטבע היוצא ר' יעקב בר אחא ר' אמי וריש לקיש בשם ר' יודן נשיא מטבע היוצא וכו' עד אמרינן בשם ר' הונא במקום שאין כותבין שטר כתוב' אבל במקו' שכותבין מאי דמפקאן היא גביא ואע"ג דאמרי' של דבריהן כסף מדינה ה"מ שאמר כסף או סלע אבל בכתוב' לא הזכירו לא כסף ולא סלע ולא זוזי אלא בתולה גובה מאתי' ואלמנה מנה ואין זה כסף דבריה' אלא תקנה היא שהתקינו שלא תהא קנה בעיניו להוציאה והטילו עליו חוב מאתים מלוה והקילו בכתובה ממלוה והא דנהיגי