ספר העיטור צא

דאיכ' תלתא. ואי פלוג בתלתא לא צריכי לאוקומי אפיטרופו' אההוא דליתיה קמן כדאמרינן ביתומין שבאו לחלוק דב"ד מעמידין אפיטרופוס לכל אחד ואחד. ובוררין להן האפיטרופוס חלק יפה לכל אחד ואחד כפי הראוי לו אלא כיון דפלוג בשומא דבי דינא וחולק שוו שקלי האיך מנתא דיליה ברישא או בדמים ולא מצי אידך לבטולי ההוא פלוגתא. ומסתבר' דוקא מידי דבעי שומא ולא קא מודי אחבריה. ואיכא למימר בעידנא דפלג מנתא דהאי עדיף כגון עיסקא ושומא דאלמנ' וכגון דהנהו תרי כותאי דעבדי עיסקא בהדי הדדי אזל אח מינייהו פלג זוזי כמאן דפליגי דמי לשנה זבני חמרא בהדי הדדי ואמר ליה מאן פלג לך ואמר חזינא דבתר דידי קא אתי מר אמר כל כי האי גוונא בעי לאודועי וזוזי נמי אי הוו טבי ותקולי בעי לאודועי אבל לא בעי שומא ולא בעי ב"ד ואי נמי מידי דבעי שומא וחזי שמאי דליכא טופיינא ואי נמי מודי חבריה דליכא טופיינא אי טעין מידי דלאו מדת סדום כגון שמיחה ברוחות. א"נ דאמר מעלינן ליה בנכסי דבי בר מריון כי האי גוונא יכול לבטל אלא היכא דפלוג בי דינא. אבל היכא דליכ' טענה אחרינא אי פלג פלג. כדאמר רב מנשא בר גדיא שקיל מחצה בשל חבירו וחצי ומחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי אמר ליה מאן פלג לך. ומשום דליכא דחזו טופיינא קמ"ל הכי ועוד מקום שנהגו לגדל הוה ותנן נמי היתה כתובתה ד' מאות זוזי מכרה לזה במנה ולזה במנ' ולאחרון שוה מנה ודינר במנה של אחרון בטל של כולן מכרן קיים הילכך האי דגרסינן בפרק בית כור הני תלתא דקיימי אזיל תרי מינייהו ופלוג בלא דעתא דחבריה דלא בטלה מחלוקת כגון דליכ' טעות' בשומא ולא מצי למימר האי מנתא עדיפא בההיא שעתא ממנתא דאידך ואע"ג דלא פליג בבי דינא קמה ליה ההוא פלוגתא.. ורבינו יעקב אמר זוזי כמאן דפליגי דמי ולא בעי לאודועי אלא באפי תלתא בעי כדאית' בפרק אלו מציאות ותרי כותאי באפי תלתא פלגי ואפילו הכי בחמרא לא הוי פלוגתא דבעי לאודועי אי ניחא ליה גרסינן בפרק בתרא דבבא קמא שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה ועמד אחד מהן והציל מה שהציל הציל לאמצע ואם אומר לעצמי אני מציל הציל לעצמו ירושלמי בפרק השוכר את האומנין בשיירה אם נתנו לו רשות מה שהציל הציל לעצמו חמרי' שנפלו עליהן ליסטין ועמד אחד מהן והציל מה שהציל הציל לאמצע ואם התנה עמהן בב"ד מה שהציל הציל לעצמו השותפין שמחלו להן מוכסין מה שמחלו מחלו לאמצע ואם אמ' לשם פלו' מחלנו מה שמחלו מחלו לו היכי דמי אם יכולין להציל אפילו אמר נמי לאו כלום הוא ואי אין יכולין להציל אפילו לא אמר נמי אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינין וכגון זה שותף חולק שלא מדעת חבירו אמ' מפלג פלג אע"ג דיכול להציל דליכא יאוש כי אמר לעצמי אני מציל הרי חלקו שניהן והילכך ביכול להציל הציל את חלקו ובשאין יכול אפילו חלק חבירו הציל לעצמו לא אמר לא פלגי ואע"ג דאין יכול להציל דאיכא יאוש הציל לאמצע ואע"פ שחבירו שותפו אינו מייאש דאין ייאוש לחצי חפץ וכולהו הני שינויי הילכתי נינהו ש"מ דלא אמרי שותף חולק שלא מדעת חבירו אלא כגון זה שאם ימתין עד שיבוא או שיחלק בפני בית דין יבא הפסד בשלו כגון שיירא ואע"פ שאין חבירו מייאש חולק להציל את שלו וכדתנן גבי מציאה אם יש ב"ד מתנה בפני ב"ד אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם גרסי' בפ' המקבל הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ואמר חד מינייהו לחבריה תא ניפלוג ואמר ליה אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב. ואי אמר ליה הב לי פלגא קרנא ופלגא רווח' אמר ליה עיסקא להדדי משתעבד ואי א"ל הב לי פלגא רווחא ואי מטי לך פסידא דדינא בהדך א"ל מזלא דבי תרי עדיף וכתב רבינו אלפס דוקא בהשותפין דליכא זמן וידיעא מילתא לפום מנהגא דאי שביק ליה לקמיה מיתוסף כי הא דתנן ר' יהודה אומר בג' פרקים מוכרין את היין ומוכרין את התבואה כו' ואמרי' למאי הילכת' ואמר רבא ואי תימא רב פפא לשותפי מכאן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פרקיה ש"מ דלא אמר רבא שותפא מעכב בזביני אלא לפום מנהגא דעלמא כדאית' בהלכות ומסתברא דרבא בשותפין דאית ביה זמן קאמר והני טענתיה בתראי קמ"ל וקמייתא לא איצטריך דהא לא מטו זימנייהו ומתני' היא אי נמי אשמעי' דכיון דקבעו זימנא קבעו ולא מצי הדרי בהו אע"ג דליכא קנין ורש"פ הני בי תרי דעבוד עיסקא שני קבלנין שקיבלו עיסקא מבעל הבית ויסחרו במעות עד זמן פלו' ויחלקו ביניהן וכן בעל הבית ואינן יכולין לחלק עד זמן שנתן להן בע"ה והכי מסתבר' דעד השתא בעיסקא דפלגו מלוה ופלגו פקדון איירינן ולא בשותפות ורבינו עמרם איתשיל בהאי שמעתא דרבא ואמר טעמא דרבא דכיון דריוח טובא מה שאין כן באחרים מזלא דחד מינהון הוא ואי אמר חד ניפלוג דינא הוא דמעכב מנא לן דאמרי' הכי דקאמר הוי משתדל עם שהשעה משחקת. ואמר רב פפא לאישתתפו בהדיה אלמא איכא למיחש הכי וכיון דאיכא למיחש יכול לעכובי. למאי נפקא מינה אל תמנע טוב מבעליו גרסינן בפרק כל הנשבעין חלקו השותפין אינו יכול להשביען וכו' בשיתוף ובפסקות שותפא דעבר על דעתא דחבריה ואמר ליה לא תשדר ממונא דילי בימא או באורחא פלניא וקם ושדר ואפסיד מיחייב לשלומי לשותפות ואי רווח יהיב ליה מנתיה דמזלא דבי תרי גרים ומן שמיא הוא דרחימן עליה ולית ביה משום קרוב לשכר ורחוק להפסד דחזוקי אחזקיה בשמירת ממונו גרסינן בפ' ב' דקידושין אמר רב גידל אמר רב יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן אפיטרופוס לחוב על מנת לזכות ודוקא אפיטרופוס ב"ד אבל אפיטרופוס שמינהו אבי יתומים לא דאמר רב נחמן גרסי' בפ' השולח אין אפיטרופוס רשאין לדון לחוב על מנת לזכות ותמיהא לן על דברי רב אלפס דלא אייתינן לה ואמר רב נחמן אמר שמואל יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן אפיטרופוס הגדילו יכולין למחות ורב נחמן דידיה אמר הגדילו אין יכולין למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ומי אית ליה לר"נ מה כח ב"ד יפה והא תנן שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל רשב"ג אומר מכרן קיים דא"כ מה כח ב"ד יפה וא"ר הונא בר חיננא הלכה כחכמים ואוקימנא הא דטעו הא דלא טעו וחזי' לרבוותא תלת פלוגתא בהא דינא בעל מתיבות פסק כשמואל דאמר בין טעו בין לא טעו יכולין למחות דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה בממונא וכי היכי דגבי שליח אמרי' יש אונאה לקרקעות כדאיתא בפ' אלמנה דאמר ליה לתקוני שדרתיך הכי נמי בדיינין ורבינו אלפס פסק כרב נחמן דידיה דהיכא דטעו הוא דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה אבל לא טעו כגון הא דיתומין שהעמידו אפיטרופוס וביררו להן חלק יפה והגדילו ובאו למחות ברוחות וכן באיסורא וכל כיוצא בו אמרי' מה כח ב"ד יפה ותרוייהו פסקו כרב הונא בר חיננא אמר ר"נ דאמר הילכת' כדבר חכמי' והא דגרסי' בפ' אלמנה כי אתא רב דימי אמ' מעשה ועשו כדברי חכמים ואמר לפניו ר"א בן פרטא א"כ מה כח ב"ד יפה והחזיר רב את המעש' (נחסר כאן) דקידושין דידה והכ' אית' האחין שחלקו הרי הן כלקוחות כו' לא אמרן וכו' כדכתב בנוסחא דילן הא דאמרת שתות קנה. ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרי' כו' לא אמרן אלא דלא אמר ניפלוג בשומא דבי דינא אפילו שתות מכרן בטל. דתנן שום הדיינים שפיחת שתות או שהותיר שתות. והילכתא כוותיה דרבא דבתרא הוא ור"ש בנוסחא דיליה גריס אפילו הותיר יותר משתות מכרן קיים דהא תנן שום הדיינין וכו' רשב"ג אומר מכרן קיים. ולא היא נוסחא הלכה כרשב"ג ואפילו טעו ומכרו שוה מאתים במנה וכדאמרי' בפ' אלמנה ניזונית ועד כמה עד פלגא והכי מסתברא חדא דקיימא לן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ועוד שהחזיר ר' את המעשה וההוא ממונא הוא והכי איתא בירושלמי בפ' אלמנה אתא עובדא קומי ר' ובעא מעבד כרבנן אמר לו ר' אלעזר בן פרטא בן בנו של פרטא הגדול לא כך לימדתנו משום זקינך אלא א"כ עשו בקורת וקיבלוה והחזיר ביה ועבד כרשב"ג וגרסינן התם אמר לפניו פרטא, בן בנו של פרטא הגדול והלא לא תיקנו אלא א"כ עשו איגרות בקורת והחזיר ר' את המעשה. וגרסינן בהשולח גט שמעית מר' אבא תרתי חדא כר' וחדא כרשב"ג ולא ידענא הי כר' והי כרשב"ג ואמר רב יוסף ניחזי אנן דכי אתא רב דימי אמר מעשה ועשה רבי כדברי חכמים מדהך כרשב"ג הך כר' ש"מ דרב יוסף נמי הכי סבירא ליה ולא פליג בין איסורא לממונא וגבי המפקיד פירות אצל חבירו איכא פלוגתא ביני רבוותא דרב נחמן אמר הלכה כחכמים ורב יוחנן פסק כרשב"ג בכל מקו' רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו וירושלמי ובעל מתיבת' פסק התם כרשב"ג ואנן נמי הכי פסקינן והכא נמי אע"ג דרבא אמר רב נחמן אמר הלכה כדברי חכמים ליתה דרבי יוחנן פליג ורב כהנא דאמר ר' עשה כדברי חכמים והחזיר את המעשה ורב ספרא אמר ביקש לעשות כולהו סבירא להו דרבי טעה בדברי רשב"ג ש"מ דהלכה כמותו ורב דימי אמר פליגא ורב יוסף נמי הכי אית ליה כדפרישת וגמ' דירושלמי הכי סבירא וליכא מאן דפליג התם הילכך יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן הגדילו אין יכולין למחות בין טעו בין לא טעו דקי"ל כרשב"ג דאמר מה כח ב"ד יפה וכיון דקי"ל אין אונאה לקרקעות בב"ד נמי אין אונאה לקרקעות למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהא אפילו גבאי מצרן אמרינן אין אונאה לקרקעות ולא דמי לשליח כל שכן ב"ד כדאמרינן בפרק אלמנה הילכתא שליח כאלמנה מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד לאפוקי ב"ד דרבים נינהו ירושלמי בפ' מי שמת אמר ר' יהושע בן לוי חולקין לקטנים בפני גדולים אלא עמדו קטנים ומצאו דבר יתר ומיחו ר' אבא אמר נשבעין להם אמר ר' מנא כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו ומיהא משמע דיתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן גדולים עם קטנים הן וכן כתב רב אחא משבחא:

אות כ כתובה והן ששה תנאי' ואע"פ שאינן כתובים והוא ששנינו אע"פ