ספר העיטור צ

בתשובות וכו' גרסינן בפרק האומר לחבירו מר זוטרא ורב אחא סבא בריה דרב מרי בר אישן פלוג נכסייהו בהדי הדדי אתי לקמיה דרב אשי אמר ליה על פי שנים עדים אמר רחמנא דאי בעו למיהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרינן ואמר לא איברי סהדי אלא לשקרי וכן הילכתא וחמשא וארבעא שותפי דאיתנהו בחדא ארעא ולחד מיניהו אית ליה פלגא ופלגא אחרינא מיני שותפי ואתא ההוא דאית ליה פלגא ופלג בהדי שותפי אחריני ושקל ההוא פלגא אע"ג דליתנהו לכולהו שותפי אחריני כיון דפלגנהו בחדא מנתא שקלי ולא איתברר חולקא דכל חד וחד באפי נפשיה לא מצי אידך לבטולי לפלוגתא דהא ברור חולקא דשותפי לחולקא דיליה ולא עדיף מנפשיה איתמר ג' אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר וקי"ל כרב דקסב' האחין שחלקו יורשין הוו ומסתבר דוקא חלקו קרקע דכי הדדי נינהו אבל אחד נטל קרקע ואחד נטל כספי' ואסיקנא איכא דאמרי אדרבא לאידך גיסא דאמר ליה להכי שקלי כספים דאי מגנבי לא משתלמנא ממך ולהכי שקלת ארעא וכו' וקי"ל כאיכא דאמרי ורבינו אלפס כתב מדקי"ל כרב דאמר בטלה מחלוקת הילכך אי שקל חד מינייהו ארעא וחד כספים ובא בע"ח ונטל הקרקע דינא הוא דשקיל פלגא בכספים ולא מצי למימר ליה להכי שקלת ארעא דאי מיטרפא מינך לא מישתלימנא מינך גרסינן בפרק קמא דב"ק האחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל בניהן ועל בנותיהן אין שמין ופירש רבינו אלפס שקנו מנכסי אביהן אחר מיתת אביהן ירושלמי כלי רגל וכלי שבת שמין איכא דאמרי הוא הדין לגרושה דכלי רגל וכלי שבת שמין ואיכא מאן דאמר כיון דאיהו קא מפיק לה אין שמין כלל דאקנויי קא מקני לה להו ומסתב' דשמין ופעמים שאפילו מה שעליהן אין שמין משכח' לה בגדל אחי ובפ' קמא דב"ב אמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן והילכך בונה כנגדו ודווקא דלא אחזיק בתר חלוקה אבל אחזיק שלש שנים הויא חזקה בטענה ודוקא שחלקו ירושה אחת אבל חלקו ב' ירושות זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והאחת יש לה שיעבוד חבירתה יש להן סולמות זה על זה כמו שהיו בתחילה וסברא דרב חביבי דווקא היכא שרוצה לבנות בתוך שלו וכו' אבל כל זמן שחלוקתן עומדת כך בשעת חלוקה אינו יכול להניחו לסתום החלונות ולחלק החזקות שלו. דכי היכי דהאי בעין יפה האי נמי בעין יפה והני בי תרי דפלגי ואמר ליה קא האפלת עלי. ואמר ליה אידך אנא בדידי קא בנינא:

אמר רב חמא כדין קאמר ליה הלכה כרב חמא דרב חמא קם ליה כרב נחמן אמר שמואל ודווקא דלא אחזיק ולא עלו אהדדי אבל עלו אהדדי טענתיהו טענה:

בפ' האיש מקדש אמר אבל עלו אהדדי לא דתנן האחין שחלקו זה נוטל שדה כרם וזה נוטל שדה לבן יש לו לבעל הכרם ד' אמות בשדה לבן. והילכך אי טעין דעלו אהדדי טענתיהו טענה גרסינן בפרק האיש מקדש אמר ר"נ אמר שמואל יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן אפיטרופוס ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות כדאיתא בחלוקת השותפין ואמר רבא האחין הרי הן כלקוחו' פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח. לא אמרן אלא דלא שוו שליח אבל שוו שליח אמר להו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמור ניפלוג בשומא דבי דינא אבל אמור ניפלוג בשומא דבי דינא לא דהא תנן שום הדיינין שפיחת שתות או שהותיר שתות מכרן בטל ורבא לטעמיה דאמר הלכה כחכמים אבל בנוסחא דר"ש גריס אבל אמור ניפלוג בשומא דבי דינא קי"ל כרשב"ג והא דאמרת יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי' אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילייתא אבל פלוג במשחתא לא כרבא דאמר רבא כל דבר שבמיד' ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר וכתב רב אלפס מיהא שמעי' לא אונאה ולא ביטול מקחי ואיכ' נוסחא דגר' הא דאמר יתר משתות בטל מקח ולא אמרן אלא דלא אמור ניפלוג בשומא דבי דינא כו' ואנן כתבינן במכירת קרקעות מאי דסביר' לן ומסתברא דרב נחמן הרי הן כלקוחות לגבי אונאה הוא דקאמ' דלית להו שום הדיינין אבל לגבי חלוקתן יורשין הוו כדקימי' לעיל כרב דאמר בטלה מחלוקת דבכולהי נוסחי יורשין הוו ולא כיורשין דמו וליתה להא דאמר ר' יוחנן האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל דקי"ל יורשין הוו וא"נ הילכתא כוותיה לאו משום דאין ברירה אלא משום דלחומר' א"נ כתחיל' כדאיתא התם הילכך האי קושיא דמקשינן התם לדידן דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמו כריש לקיש וסבירא לן דלקוחו' הן לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד ליתה דיורשין הוו ולא לקוחו' ואין מחזירין זה לזה ביובל והילכתא כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ככל פלוגתאי דרבי ר' יוחנן וריש לקיש אם איתה להאי טעמא דאמר רבינו יעקב דהלכ' כר' יוחנן דאמר גבי יובל ושדה כי אקשיין בב"ב גבי מכר הבן בחיי האב והא איפלגו בה חדא זימנא לישני ליה אצטריך משום דכתב ולביתך והאי קושיא מאי טעמא לא אייתי תנאי מהא דהחובל בדין יום או יומים משום דאיכא למימר אפילו לריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף מודה בעבד דכקנין הגוף דמי הואיל ואי מאית כליא קרנא וכי פליגי בקרקע פליגי ומשום הכי אייתי ליה תנאי דפליגי בקרקע וכי איתה בהחובל דאיירי בעבד מייתי פלוגתא עבד כדאשכחן גבי ספק ודאי דמייתי מידי דדמי ליה היכא דמיעקר' ספיק' והדר ודאי מייתי ליה נמי הכי והיכא דמעיקר ודאי והדר ספק מייתי ליה נמי הכי הכא נמי ל"ש והילכ' יורשין הוו וכו' ויש ברירה וכי עסקינן הלכה כרבי אושעיא ה"מ בדרבנן במאי דפליגי אבל בדאוריתא לא פסקינן דלא איירי בה דקי"ל כדאיתא בעירובין דמאן דאית ליה ברירה לא שנא בדאורית' ול"ש בדרבנן:

גרסי' בחזק' הבתים איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית כו' פירשתי במחאה גרסינן בפ' יש נוחלין הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין עם הקטנים כו' בכתובות תו' גרסינן בפרק מי שמת הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים השביחו לאמצע וכן האשה וכו' ירושלמי אמר ר' לא אם אמרו בב"ד. ואמר רבא ל"ש אלא שהשביחו נכסים מחמת נכסים אבל השביחו מחמת עצמן לעצמן ואפי' נכסים מחמת נכסים כגון זוזי ועביד בהו עסקא כגון רב ספרא דגברא רבא הוא מסתמא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני והשביח לעצמו תו' האחין שהניח להן אביהן נכסי' ולאחד מהן יש לו בנים ועמדו בניו של זה והשביחו הנכסים וכו' מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע וכו' נשאו להם נשים והכניסו להן שדות זה נוטל את שלו וזה נוטל את שלו ואם היתה הוצאה מן האמצע מביאין לאמצע וחולקין הכניסו להם כלים זה נוטל את שהוא מכיר. וזה נוטל את שהוא מכיר והשאר מביאין לאמצע וחולקין עשו כלים לנשיהם ולבניהם הרי הן של עצמן והשאר מביאין לאמצע וחולקין. האחין והשותפין שנפל אחד מהן לאומנו' הרי זה נפל לאמצע. ת"ר אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס:

אם מחמת האחין לאחין אם מחמת עצמו לעצמו ואחד מן האחין שהלך ללמוד תורה או אומנות יכולין האחין לומר לו אם את אצלינו יש לך מזונות. ואם לאו אין לך מזונות ויהבי ליה לפום ברכת הבית חלה בפשיעה כגון צינים פחים מתרפא משל עצמו כדרך כל אדם מן האמצעי. ירושלמי. וכן האשה. רשב"ג אומר מכה שיש לה קצבה מתרפאת מכתובתה ושאין לה קצבה מתרפאת משל בעלה. כהדה קריבתיה דר' שמעון בר אבא הות חששא עינה אתא קומי ר' יוחנן אמר לה קציץ הוא אסייך קינין מן פורניך ואי לא קציץ בעליך יהיב ליך. ולא כן תנינן אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. ואמר ר' יוחנן אסור לגלות וכו'. כתב בכך וכך איך פלו' ופלו' בני פלו' אמרו לנא הוו עלן סהדי בקנין וכתבו וחתומו עלנא בכל לישנא דזכותא והבו בידא דכל חד מיננא למיהוי ליה. לזכו דצבינא ברעות נפשנא דאורית לנא אבונא מקרקעי ומטלטלי וכל מה דאיתיה בשותפותא עד האידנא פליגנא יתהון ואנא פלוני שקילנא במנתא דידי ארעא פלו' וביתא פלו' בסימנהא ובמצרנהא ואלו מצרנהא וכו' ומטלטלין כך וכך ואנא פלו' כך וכך ולא אישתייר זכותא דחד גבי חבריה וכל חד וחד עיין בחושבניה ולא פש גביה ולא מידי. ואי מיתגליא לחד מינן על חברי' שום זכותא או שום טעות' ושלותא וטענתא בין דאיתגליא לנא בתר שעתא ומחילנא ליה חד לחברי' מהשת' מחילה שרירא וקיימא. וכדו השתא ליזיל בל חד וחד וליזכי במנתא דידיה למיעבד כרעות נפשיה וכל עלויא ושבחא דאית בהו מתהום ארעא עד רום רקיעא ואיניש לא ימחא בידיה מיומא דנן ולעלם דברעות נפשיה עבידנא פלוגתא דא בביטול כל מודעי דלא להשנאה בה ודלא למיהדר מינה לעלם וליסתלק כל חד ממנתא דאידך ולא אית ליה גביה לא יציאה ולא ביאה. ולא משפך מים ולא חלונו' ולא שום שייורא בעלמ'. וכל דיקום ויערער על פלוגתא דא לבטולי כל דהו כולהון יהון בטילין כשטרי זייפא דלא למילף מינהון ועלנא ועל ירתנא בתרנא לפצויי ולסלוקי כל תרעומ' ועירעור' ולאוקו' האי פלוגתא בידא דכל חד וחד שרירא וקיימא ואחריות וחומר שטרא דנן קבילית עלנא ועל ירתנא בתרנא כאחריות וחומר כל שטרי חלוקה דנהיגין בישר' מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וכו':

אות ח חלוקת שותפין שהטילו לכיס גרסינן בפרק אלו מציאות איסור ורב ספרא עבדו עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דחבריה באפי תרי אתו לקמיה דר' אבא אמר ליה זיל אייתא תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מיגו תלתא. ואסיקנא אינה צריכה ב"ד מומחה.. אבל צריכה ב"ד הדיוט:

ש"מ דלית לשותפותא למיפלג בלא דעתא דחבריה אפי' באפי תרי עד