ספר העיטור ט

מאמר ראשון זמן גרסינן בפרק קמא דראש השנה ארבעה ראשי שנים הן באחד בניסן ר"ה למלכים ואמרינן למלכים למאי הילכתא לשטרות כדתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין ואמר רב חסדא לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי או"ה מתשרי מנינן. תשובת רבינו משולם בר קלונימוס לשטרות. להודיע שטר מוקדם ושטר מאוחר כיצד מלך שעמד בכ"ט באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה ומניסן אתה מונה שנה שניי' ומניסן הכא אחריו אתה מונה שנה שלישית. וכתב בשטר בשנה שני' למלך אם ניסן ר"ה למלכים שטר מוקדם הוא ופסול ואם הוא תשרי בזמנו כתוב וכשר וכן מלך שעמד באחד בניסן אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר ואם לוה בתשרי בשנה ראשונה למלך וכתוב בשטר בשנה שני' למלך אם ניסן ראש השנה למלך שטר מאוחר הוא ואינו יכול לגבות עד שיבוא תשרי הבא אחריו ואם תשרי ר"ה בזמנו כתוב וגובה מאותו תשרי. והר"ש פירש פי' אחר והא דאייתי עלה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו לא איצטריך דאפי' מלוה בהדי עדים לא חשו לדקדק על הזמן כדאמרינן לקמן בשטרי חוב המוקדמין שיכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וההיא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו הא אוקמינא בריש גמר' דבבא מציעא בשטרי הקנאה ואי בשטרי הקנאה הא שיעבד נפשיה ואי בשטרי דלאו הקנאה ליכא למיחש דכי ליכא לוה לא כתבינן ואיכא לפרושי נמי כדאי' בירושלמי בין מאן דאמר מניסן מנינן בין מאן דאמר מתשרי מנינן מה ביניהון אמר ר' מונא שטרות היוצאין ביניהון לוה מלוה באייר וכתב בו באייר בשנה שני' ומכר מכר במרחשון וכתב בו במרחשון בשנה שני' מאן דאמר מניסן מנינן מלוה קדמה, מ"ד מתשרי מכר קדם גרסינן בגיטין כתב לשם מלכות שאינה הוגנת. לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחורבן הבית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר ר' יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמי' אומ' אפי' לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת. ופי' רבינו יעקב אפי' לכתחלה מתגרשת בו. והאידנא דלא כתבינן לשם מלכות ומנינן לבריאת עולם. לר' מאיר הוולד ממזר ואדרבנן סמכינן דקאמרינן דאפילו לא כתב אלא לשם סנטר מגורשת וכל שכן לבריאת עולם. והא דאמר ר' הונא זו דברי ר' מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הוולד ממזר אבל חכמים או' הוולד כשר. אסיפא דמתניתין דהיה במזרח וכתב במערב קאי. וכי פריך נמי גבי שלשה גיטין והא איכא שלום מלכות רישא דמתניתין נקט ומסיפא קא פריך. דהתם לרבנן הוולד כשר ואם נישאת תצא אבל לשלום מלכות אפי' קאי אסיפא ומסתברא לן דאפי' לר' מאיר כשר לכתחילה דעד כאן לא פסיל ר' מאיר אלא היכא דקא מדכר שבחא דמלכות אחרינא כגון מלכות שאינה הוגנת ובנין הבית למלכות שלמה וחורבן הבית למלכות טיטוס אבל לבריאת עולם למלכו של עולם כשר. ומשום דרובא דספרי לא בקיאי למלכות יון מונין לבריאת עולם דהא שלשה גיטין ואחד מהן אין בו זמן מוקמינן לה כר' מאיר ואם נישאת הולד כשר והתם מאי שלום מלכות איכא אלא כיון דלית בה זמן כלל לא קפדינן מיהו לכתחילה פסלינן ליה משום בת אחותו או משום פירי אבל לבריאת עולם דליכא למיגזר כשר לכתחילה אפי' לר' מאיר:

והא דתניא ובגולה אין מונין אלא למלכות יון איכא למאן דאמר למעוטי שאר מלכיות דקפדי ואיכא למאן דאמר למעוטי יציאת מצרים. אבל לבריאת עולם מונין וחשבון מלכות יוון כשנשלמו לבריאת עולם ד' אלפים נשלמו למלכות יון תתקנ"ב שנה והיום אנו מונין תתקל"ט לבריאת עולם שהוא למלכות יון אלף ותצ"א שהוא לבנין הבית אלף ותתקל"ח ואלף וקי"א לחורבן שיבנה במהרה בימינו וליציאת מצרים שני אלפים ותצ"א כדגרסינן אמר ר' פפא אי טעי תנא ולא ידע כמה בפרטי לישייליה לספרא כמה חשיב וליטפי עליה מ"ח שנים ומשכח לי' לחומריה. וסימן ארבעי' ושמונה עיר ואי טעי ספרא לישייליה לתנא וכו':

גרסינן פרק ב' דגיטין נכתב ביום ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר. נכתב ביום כשר נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ר' שמעון מכשיר שהיה ר' שמעון אומ' כל הגיטין שנכתבין ביום ונחתמין בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. ואיתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו כדגרסינן בירושלמי מעשה באחד שהי' נשוי לבת אחותו וזינתה עד שהיא אשתו וגירשה והקדים זמן הגט. יאמר מוטב תידון בפנוי' ואל תידון באשת איש אבל משום פירות ליכא קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וריש לקיש אמר משום פירות קסבר אין לבעל פירות משעת כתיבה והא איפכא שמעינן להו דאיתמר מאימתי מוציאין פירות ר' יוחנן אומ' משעת כתיבה וריש לקיש אמ' משעת נתינה. איפוך ומפרשי רבוותא איפוך בתרייתא ואיכא פלוגתא בינייהו שבעל מתיבות פסק כריש לקיש דא' משעת כתיבה וזמן משום פירות ורב אלפס פסק כר' יוחנן וזמן משום בת אחותו. ור"ח כתב פלוגתא דרבוותא ולא אכרע בחד מינייהו ואנן מסוגייא דשמעתא לא סלקא לן הילכותיה דשמעתא אליבא דתרוויהו אזלא. ור"ש פירש דכולהי קשוייתא אליבא דתרוייהו הוי. ומסתברא. מדגרסינן בירושלמי ר' יוחנן אמ' משום אכילת פירות שמע מינה דקמיית' מפכינן ור' יוחנן וריש לקיש קיימא לן כר' יוחנן ומדגרסינן בבבא מציע' בפ' שנים אוחזין בזמן שבעל מודה יחזיר לאשה. וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי. ואזל בעל וזבין פירי מניסן עד תשרי ולא קא פריך ליחוש משום בת אחותו. ש"מ זנות לא שכיחא ואע"ג דאיכא למימר התם ליכא למיחש משום בת אחותו דאפילו לא יחזיר לא קטלינן לה דספק נפשות להקל אכתי איכא למוכח מההיא דפרק כל הגט ומקום הזמן קא פסיק ותני לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין ואסיקנא דעולא סבירא ליה משום תקנת וולד ולא משום בת אחותו. ולפירוש רבוותא רמי בר חמא נמי הכי סבירא לי' כריש לקיש ואישתכח דעולא ורמי בר חמא וריש לקיש קיימי בחדא שיטתא:

הילכך ר' יוחנן יחידאה הוא לגביהן ולית הילכתא כוותיה. ועוד דר' שמעון דמתני' הכי סבירא ליה דמשום פירות הוא. וכן הילכתא דכולי עלמא היכא דכתב בו שנה חודש שבת שבוע אי נמי גזייה לזמן ויהביה ניהליה וכתביה ואותביה בכיסיה וגיטין הבאים ממדינת הים כולהו פשיטא לן דכשירין נינהו ותינשא בהן לכתחילה:

דהא בכולהו אמ' כשר. לפי שלא חידשו תקנה בגיטין משאר שטרות אלא לעשותן כשאר שטרות. אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה. וליתא. אלא אי עסוקין באותו ענין כשר ואי לא לא וכן בכל שטרות כדתניא אמר ר' אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו עניין וכו' כדאי' בפרק המביא בתרא איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמ' ר' יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי. וריש לקיש אמר כולן משום עדים. מה בינייהו. דחתים בתרי מינייהו ביומיה. ואינך מכאן עד עשרה יומי אי נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול לר' יוחנן דאמ' משום תנאי כשר. לריש לקיש פסול ורב אלפס פסק כר' יוחנן ור"ח ובעל מתיבות לא פסקי כלל ומסתבר כריש לקיש דהא בההיא עובדא דאתא לקמי' דרבי יהושע בן לוי אמ' בההוא כריש לקיש סבירא לי ש"מ דהכי הילכתא שלא בשעת הדחק ובשעת הדחק ואמ' רבי' האי דאיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר מדאמ' כדי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק ש"מ דהלכת' כוותיה. ואיכא מאן דאמ' דמשו' דחתי' בתרי מינייהו ביומיה הוא דקאמ' הא לאו הכי לא ומסתבר דהילכת' כריש לקיש בשעת הדחק ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואפי' מכאן עד עשרה יומי נמי כשר י, כר' יוחנן דהא ר' יהושע בן לוי קאי כוותיה דאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופי' כגון שהלך למקום רחוק והוא הדין לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי, וחתמי סהדי ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול. דכיון דאיכא עידי חתימה לא סמכי אעידי מסירה אבל היכא דליכא עידי חתימה ונכתב ביום ונמסר בלילה, ואפי' יש בו הקדמה כשר. דאין בו זמן והקדמה חד דינא אית להו מדפרכינן גבי שלשה גיטין פסולין ותו ליכא והא איכא גט ישן ולא פרכינן מנכתב ביום ונחתם בלילה. ש"מ דחד דינא אית להו ומדאמרינן נמי מניינא דרישא למעוטי מאי למעוטי הני דאמרינן ומניינא דסיפא למעוטי בפני נכתב ובפני נחתם. ולא אמ' למעוטי הקדמה ש"מ הקדמה ואין בו זמן חדא הוא ואין בו זמן הא קתני במתני'. וכי היכא דאין זמן בו כשר הכי נמי בהקדמה וכל היכא דאיכא למיחש לזנות ולפירות. שיילינן לסהדי אימת מטא גיטא לידה כדאמרינן לקמן אני היום גרשתיך ואפי' היכא דאיכא למיחש לזיוף לא חיישינן דתנן אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתר' וכו' ומאן חכמים ר' אלעזר ש"מ דאעדים סמכינן לגמרי הילכך אפי' מוקדם לא פסיל ולכתחיל' אינו נותנו לה אלא בעדים וזמן לר' אלעזר אבל נותנו לה בעדים כשירין דתנן ר' אלעזר אומ' אע"פ שאין עליו עדי' אלא שנתנו לה בפני עדים שאין העדי' חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. וזמן מפני תיקון העולם נמי הוא ואם נתנו לה כשר ותינשא לכתחיל' כדאמרי' על היד של עבד ונותן לה את העבד ואוקימנא כר' אלעזר ש"מ לכתחיל' כר' אלעזר מכשרינן להינשא וכן פירש רבינו שמואל ואפי' לרבינו אפרים ורבינו אבן מגש דאמר דלא פליג ר' אלעזר דאין בו זמן ונכתב ביום ולנמסר בלילה כשר לדברי הכל מההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמ' לי' לא תיתביה ניהלה עד ל' יום ומכמה דוכתי והוא הדין לרבי אלעזר נכתב ביום ונמסר בלילה כשר דכתיב' לחודה לר' אלעזר ככתיב' וחתימה לרבנן דמיא ולזנות ולפירות שבין כתיבה למסירה לא גזרו רבנן.