ספר העיטור י

כדאמרינן כתבי' ואותביה בכיסתיה ואמ' אי מפייסנא תיפייס. מיהו לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אלמא מילתא דלא שכיח הוא ולא גזרו ביה רבנן. דמסתמא ביום הכתיבה דעתו למוסרו ולא חשו חכמים אלא על איחור שבין כתיבה לחתימה. ולעשותן כשאר שטרות ירושלמי אמ' ר' יוחנן לא אמר ר' שמעון אלא בלילה אבל למחר לא. ריש לקיש אמר אפי' למחר. וקשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן ודריש לקיש אדר' לקיש לא כן אמ' ר' אבא בשם ר' זעירא אתיא דר' שמעון כר' אלעזר כמה דאמ' ר"א אע"פ שאין עליו עדים כשר כן אמר ר' שמעון אע"פ שאין עליו עדים כשר אמר שמואל אחוה דר' ברכיה כאן כשרוצה לחתמו וכאן שאין רוצה לחתמו ש"מ גט שנכתב ולא נחתם כשר בלילה בעידי מסירה. ומעשה בא לידי והכשרתי בעדי מסירה לחודייהו להינשא לכתחילה וחזרו והודו לדברי ואפי' לרבנן אם כתוב ביממא ואחתום בלילה ומקמי חתימה כתבין הכין. הדין גיטא איכתוב ביום פלן ולא איספיק למיחתמיה עד השתא וחתימי סהדי כשר. דהא ליכא חשש לזנות ולפירות והוא הדין לשטרי חוב המוקדמין אבל בתר דחתימי סהדי לא. מההוא דאיחתום בתרי מינייהו ביומיה ואינך עד עשרה יומי וכן בקידושין אמר לה התקדשי לי בשטר שאין עליו עדים. מקודשת בעידי מסירה לר' אלעזר והוא הדין היא סברא דילן גרסינן בפרק ד' אחין מפני מה לא תיקנו זמן בקידושין ואסיקנא משו' דלא אפשר היכי נעביד נינחיה גבי דידה מחקה ליה. נינחיה גביה דידיה. זימנין דבת אחותו ומחפה עליה נינחיה גבי עדים. אי דדכירי ליתו לסהדי אי דחזו מכתבא ואתו מסהדי. רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. הילכך לא אפשר אבל בגירושין כיון דלהצלה דידה קא אתי לאסהודי דלאו אשת איש היא לא מחקא ליה ופי' רבינו אלפס כי אמרינן מפיה' ולא מפי כתבם כי איתיה לשטרא תותי ידיהו דסהדי ואי מדכרי לסהדותיהו ומסהדי לי' על פה הויא לי' עדות ואי לא לא אבל שטרא דנפק מתותי ידא דבעל דין לא אמרינן בי' מפיה' ולא מפי כתבם. דכמי שנחקרה עדותן בבית דין דמיא ומהאי טעמא מקיימינן לשטרא בחתימת ידייהו דסהדי ולא איכפת לן אי מדכרי לה לסהדותא אי לא והא דגרסי' בכתובות כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו כגון עדות דאיתי' תותי ידיה דסהד' כדכתב בהלכות רב אלפס שני הא דרב הונא הא דר' יוחנן מאי שני ועוד שטר קידושין נינחיה גבי שליש ולא תותי ידא דסהדא דהא ליכא למימר מפיהן ולא מפי כתבם ומסתברא מדגרסינן בגמרא דבני מערבא זה אומר זה כתב ידי וזה אומ' זה כתב ידי צריך לצרף עמהן אחר דברי ר' וחכ"א אין צריך א"ר זעירא דברי ר' כמעיד על השטר ודברי חכמים כמעיד על המלווה תני כותב אדם עדותו ומעידה לאחר כמה שנים והוא שיהא זוכר עדותו ורבי יוחנן אמר אע"פ שאינו זוכר עדותו ואתיא דרב כר' יוחנן ודר' יוחנן כרבנן ש"מ דאפי' איתיה בידיה דבעל דין פליגי דרב הונא סבר עד אחד הוא שמעיד על כתב ידו כר' ואינו נאמן והוה ליה מנה שבשטר מפי כתבם ור' יוחנן סבר לה כרבנן דאמרי על מנה שבשטר הוא מעיד ומפיהם קרינא ביה הילכך כל שטרי דאתו לקמן דמקיימי בחתימת ידייהו דסהדי כשר דלא דכירי כלל ובין למאן דאמר על כתב ידם הן מעידין ובין למ"ד על מנה שבשטר הן מעידין מפיהן קרינא בי' ול"ש דנפקי מידא דבע"ד ול"ש דנפקי מידא דסהדי מגבינן מינייהו דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין מדאוריית' בלא קיום ומדרבנן בקיום והני מילי בעיקר השטר והא דארבע אחין דבעינן דדכירי דווקא אזמן הוא דקאמרינן אע"ג דקיימ' לן על מנה שבשטר הן מעידין דווקא אמנה שבשטר אע"ג דלא דכירי כמי שנחקרה עדותן הוא אבל אזמן נהי דבסתמא כשר. ולא מצי למיפסליה משום מוקדם. דכיון דאיתחזק לא מחזקינן ריעותא. כההיא דע"א דשית שנין יתירתא. דבשטר שזמנו קבוע בשבת. או בעשרה בתשרי, וכההוא מעשה דגט פשוט דטוביה ואחי כדאיתא לקמן:

מיהו אצטרכינן לברורי זמנא אפומא דסהדי דשטרא כגון דאיכא סהדי אחריני דפסלי ליה בעינן דדכירא ואי לא דכירי מפי כתבם הוא דסהדי גופיהו אי מקדמי או מאחרי זימנא,. מהימנן להו. ולא אמרינן נחקרה עדותן בב"ד. והכי נמי אי דייקינן בהני סהדי ואמרי מוקדם הוא. מהימני ולא קטלינן לה. השתא נמי לא קטלינן. והכי גרסי' בירושלמי שטרי חוב המוקדמין ובתנאי היו דברינו.. דיכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. והיכא דאיכא ערעור לא אמרינן אכולה מילתא קא מסהיד אלא אוקים ממונא בחזקת מריה וגבי מעלין משטרות ליוחסין הוא דקא מבעי' לן אבל בעלמא לא מפקינן ממונא ודיקא נמי מהא דגרסינן בירושלמי בסוף גמרא דכתובות לא סוף דבר עשאה סימן לאחר אלא אפי' אחר עשאה סימן לאחר והוא חתם עליה עד. אבד את זכותו מטעמא דהוא חתום הא לאו לא אבד את זכותו דלא אמרינן אכולה מילתא קא מסהדי והא דגרסינן כותב אדם עדותו על השטר בשטר שביד מלוה קאמ' והכי מוכח בירושלמי ובכתובות ברירנא לה בע"ה.. ואית לן סברא אחרינא וכי אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם. ובעינן דדכירי דווקא דאיתנהו לסהדי קמן וחזו מכתבא דכיון דאינו יכול להגיד הרי הוא כחרש ואילם והגדת הכתב אינה הגדה ואע"ג דכתב ידו יוצא ממקום אחר וליכא למימר ליהוו כקטני' היינו פסולי עדות היינו דאינן נאמנין. הכי נמי נימא דאין נאמנין. דוודאי דכירי ואמרי לא דכירי דאין אדם משים עצמו רשע לכבוש עדותו אבל ליתנהו לקמן מקיימי אחריני לחתימות ידייהו דסהדותא כיון דרמי' עלי' דאינש אפי' טובא מדכר הילכך הגדת הכתב כאילו מפיהן היא. וכה"ג אמרי' עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. והר' משה אמ' דכיון דכתב ידם יוצא ממקו' אחר אין נאמנין אע"ג דאמרי' דלא דכירי דעל מה שבשטר הן מעידין ולא על כתב ידם ובירושלמי לית ליה האי סברא משום דאמנה שבשטר וכן אמ' ר' יוחנן אע"פ שאינו זוכר עדותו ואמ' כל מי שאינו דן כן לא ידע בין ימינו לשמאלו והיכא דמשדרי סהדותיה לב"ד בכתב מקיימי לחתימות ידייהו וכשר. כדאיתא בקבלת עדות גרסינן בגט פשוט מי שפרע מקצת חובו ר' יהודא אומ' יחליף ר' יוסי אומ' יכתוב שובר אמ' ר' אמר רב אין הלכה לא כר' יהודא ולא כר' יוסי אלא ב"ד מקרעין להו את השטר וכותבין להו שטר אחר מזמן ראשון והא דתני' (עדים) מקרעין לו את השטר לית' דבשלמא ב"ד אלימא לאפקועי שטרא. אבל עדים שעשו שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן והא דרב יהודא אומ' כותבין עשרה שטרות של שדה אחת ורב יוסף אמ' בשטר מתנה ורבה אמר בשטר שאין בו אחריו' אבל בשטר הלוואה לא כתבינן שני שטרות וכן הלכתא. ת"ר שטר שזמנו קבוע בשבת או ביו"ד בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודא. ור' יוסי פוסל א"ר פדת הכל מודי' אם הוזקקו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי ששטר מאוחר הוא וכשר על מה נחלקו בשטר מאוחר דעלמא ר' יהודא לטעמיה דאמ' אין כותבין שובר. ור' יוסי לטעמי' דאמ' כותבין שובר וקי"ל כר' יוסי ושטר מאוחר פסול עד דכתבי איחנוהו וכתבנוהו. והוא הדין למי שפרע כל חובו ואמ' שטרא אירכס לי כותבין שובר כדאסיקנא וכתב ר"ח בשטר שיש לומר מוקדם. ויש לומר מאוחר כי האי גוונא לא מחזקינן ריעותא בשטרא. ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא מחזקינן בקיום עדי השטר שמאוחר הוא וכשר. כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו האיך אתם מעידים על שטר זה והלא ביו' פלוני עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. ותו גרסינן בסוף גמרא דגיטין בדין דקיום שטרות לא ליבעי כר' שמעון בן לקיש דאמר עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך קיום הבא ליפסול השטר עליו הראיה. הילכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא עליו הראיה ומסתברא דווקא דאיתחזק יד בעה"שט. על העליונה ולא מחזיקינן ביה ריעותא ומחזקינן לי' בשטרא מעליא כההיא דגרסינן בגמ' דע"א ההוא שטרא דהוה כתיב בי' שית שנין יתירתא סבור רבנן לאחזוקי בי' ריעותא ועד דמטי זימני' לא טריף. ואמר להו ר' נחמן האי ספרא דווקנא כתביה והנך שית שנין כו' מחזקינן לי' בשטרא דלית בהוא איחור. וכי ההוא דגט פשוט דטוביה ואחי. דכפתי ואודי. הא לא אודי לא. אלא מחזקינן ליה בכשר. ולא אמרינן בהאי ספיקא יד בעל השטר על התחתונה ולשנויי משאר שטרות. ודכוותיה כגון שכתב בשבת ולא כתב יום וכגון שית מאה וזוזא דגט פשוט וכגון שדי מכורה לך ושדותי מכורין לך ודומיהן שהשטר כשר. אלא שיש בו ספק במשמעות. אבל לפסול השטר ולשנוייהו משאר שטרי. דכל ישראל בחזקת כשירין. וחזקה דאין עדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול כדאמרינן בההי' אודיתא דלא הוה כתיב בה ואמ' לן כתובו וחתומו והבו ליה דאין ב"ד חותמין בשטרא אא"כ נעשה כהלכה. ובההיא אוריכת' דלא הוה כתיב בה ואישתמודענא בהו בניכסיא אלין. דמיתנא אינון. דאי לאו דאמר ר' דבהא רבה בר שילה טעי הוה אמרי' טעות סופר הוא ומחזקינן ליה לשקרא ומסתברא דאי אמ' לי' אישתבע לי. מישתבע ליה. אבל לא נתקיים השטר על בעה"שט להביא ראיה. ואמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא אליבא דרבוותא דפסקי דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו. ובשטר קיום סברא דילן ואע"ג דליכא ערער ועדים מצויין טענינן ליה אנן. כדאיתא בקיום. תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין ופי' מוקדמין לאביי דאמ' עדיו בחיתומיו זכין לו כגון שכתיבתו וחתימתו בתשרי. והקדים הזמן בניסן. לר' אסי דמוקים לה בשטרי אקנייתא. הכא בשטרא דלאו אקנייתא. והעידו עדים שכתבו וחתמו בניסן ולא לוה עד תשרי אי נמי כתבו וחתמו בתשרי