ספר העיטור פו

עובדא קומי דייני דנהרדעי אמרי כיון דכ"ע מודים' דמשכוניה טב תרין דינרין דינרי אוחרנא ייתי עלוי סהדין ולא שמיע הא דאמר ר' יוחנן המלוה נאמן לומר עד כדי המשכון חד בר נש קם עם חבריה בשוק וארי' סודריה מיניה ואמר לית הדין סודרא נפיק מיני עד דתתן לי מה דמיתבעי לי בידך אתא עובדא קומי ר' זעירא אמר ליה הב ליה כתינתיה וזיל דון עימיה. מה שמו' כדייני דנהרדעא תמן הוחזק המשכון בידו ברם הכא לא הוחזק המשכון בידו והיכא שנפחת המשכון זה אומר בשעת הלואה היה שוה כך וכך ונפחת כך וכך וזה אומר לא נפחת אי נמי לא נפחת אלא כך:

אי נמי איני יודע נשבע המלוה שבועת היסת ופטור והרב המחבר אמר איכא מאן דאמר מלוה נשבע כעין דאורייתא שלא נשתמש בו וגובה וכן השכיר נשבע כמה נטל משכירתו ואיכא מ"ד הלוה נשבע כמה היה שוה בשעת הלואה ומיגו דאי בעי אמר לא הלויתני אלא כמה ששוה כי אומר כך וכך היה ונפחת נאמן בשבועת היסת ונאבד המשכון המלוה נשבע וכתב נמי מלוה אומר סלע הלויתיך. וג' דינר היה שוה ויש לי אצלך דינר ולוה אומר מכרתיו לך בה' דינר ויש לי אצלך דינר שניהם נשבעין שבועת היסת זה נשבע שמשכון היה וזה נשבע שבתורת מכירה מכר המשכון ואע"פ שאחד מהן בא לידי שבוע' שוא הלכה כת"ק דבן ננס דאמר שניהן נשבעין ונוטלין מבעל הבית ואם רצו להפכם זה לזה הופכי' ואם חלקו על ההיפוך זה אומר אני מהפכה וזה אומר אני מהפכה עומד הדבר עד שיתרצה אחד מהן. ואם לא נתרצו שניהן נשבעין. והיכא שכפר המשכון ושניהן מודי' בהלואה ישבע זה שלא הניח בידו משכון וזה ישבע שאין ראוי ליטול אם היה חובו כנגד משכונו ואם היה שוה פחות יפרע היתר על המשכון ואם היה יתר כבר נשבע זה שאין לו משכון פטור והיכ' ששניהן מודים בהלואה ובשיווי המשכון אלא שזה תבע הלואתו וזה תובע משכונו שאבד על זה שנינו הלוה על המשכון שומר שכר וקמה לה מתני' כר' עקיבא דאמר כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך והלכ' כסתם משנה לא שנא הלוה מעות ולא שנא הלוה פירות ולא שנא הלוהו במשכון בשעת הלואה ולא שנא שלא בשעת הלואה ולא שנא בשטרא ולא שנא שלא בשטרא שומר שכר כדאמר משכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמ' אית להו דר' יצחק ובשומ' אבידה קא מיפלגי וקיימא לן כרב יוסף דאמר שומר שכר הוי מאי טעמא מצוה הוא דעביד ובההו' הנאה דלא בעי למיתן ריפת' לעניא הוי עליה שומר שכר והילכך שוי משכון שיעור הלואתו פטור ואי שוי טפי שקיל טופיינא מיניה ואי לא שוי עלה אמ' שמואל האי מאן דאוזיף אלפא זוזי מחבריה ואנח ליה קתא דמגלא אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ופסקו רבוותא דליתה לדשמואל ופרע ליה מאי דבצר מיניה לא שנא פריש ולא שנא לא פריש דקיימא לן כסתם מתני' דתנן סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה כו' ודווקא גניב' ואבידה דשומר שכר חייב אבל אונסין דשומר שכר פטור איהו נמי פטור ושקיל לכולי חוב דיליה ור' יצחק דאמ' קני משכון לאו לאיחיוביה באונסין אלא דאי קדיש בי' קידושיו קידושין כדגרסי' בקידושין קידשה במשכון מקודשת ואוקימנא במשכון דאחרים וכר' יצחק והדין היא סבר' דר"ח ורבי אלפס וכת' הרב המחבר אם טען המלוה שאבד באונס והלה טוען שמכר איכא מ"ד נשבע המלוה וגובה חובו ואיכא מד"א הלוה נשבע היסת וסבר' דיליה מיגו דאי בעי אמר אין בידי כלום או מכרתי לך המשכון או פרעתי לך החוב כי אמר שלא נאבד נשבע שבוע' היסת ופטו' ולא דייק לן ומסתבר' כיון דקיימא לן כר' יצחק דשלא בשעת הלואה קונה משכון אפי' באונס אבד חייב דאי לא קני ליה לכל מילי לא מיקדשא ביה ורש"י בפ' כל שעה הכין אמ' מניין לבעל חוב שקונה משכון כל ימי ההלואה ואם נאנס חייב באונסין שאינו לא כשומר שכר ולא כשומר חנם שפטור מן האונסין אלא כולו ברשותו ובשמירתו עומד וגרסינ' בפרק המקבל מישכנו ומת שמטו מעל גבי בניו ואמרי' התם אהני כתבא לגירעון. וגרסינן במכות והרי משכון דרחמנא אמר השב לו את העבוט ומשכח ליה קיימו ולא קיימו נשרפה מאיליה ביטלו ששרפה בידים ומיחייב כיון דמיחייב בתשלומין וכו' ואי איתה דפטור מאונסין משכחת לה קיימו ולא קיימו שנשרפה באונס שאינו חייב ומדלא פריך הכי ש"מ מישכנו שלא בשעת הלואתו חייב באונסין וקני ליה לכל מילי אבל בשעת הלואתו דלא קני ליה הוה לי' עליה שומר שכר ופטור מן האונסין ומתני' דקתני שומר שכר בשעת הלואתו ואיכא למימר דהא דאמר שמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי הלכה היא וליכא לדחוייה דהא רב נחמן ונהרדעי מודו ליה וליכא מאן דפליג עליה ובכולהו נוסחאי עתיק' גרסינן בדלא שוי משכון שיעור זוזי דכ"ע אית להו דשמואל אלא הכא בדשוי קמיפלגי וכדר' יצחק כדס"ד מעיקר' והכי פי' הוא הדין דלא שוי וכגון שאבד המשכון באונסין ר' עקיבא סבירא ליה כר' יצחק וחייב באונסין ור' אליעזר ל"ל דר' יצחק ושומר שכר הוא שחייב בגניבה ואבידה אבל לא באונסין ומתניתין דקתני שומר שכר איכא לאוקומה כר' עקיבא ולמעוטי שאינו שומר חנם הוא דאתא אי נמי למאי דסבירא למקשיה דמתני' דברי הכל היא דהא מישכנו בשעת הלואתו דכולי עלמ' שומר שכר הוא והיינו דלא פריך ליה מתני' דלא כר' עקיבא ופריך תיובת' דעדיף מינה אימור דאמר ר' יצחק מישכנו שלא בשעת הלואתו מישכנו בשעת הלואתו מי אמר ואסיק' מישכנו שלא בשע' הלואתו דכ"ע אית להו דר' יצחק וחייב באונסין ואע"ג דלא שוי שיעור זוזי אבד המשכון אבדו מעותיו אבל בשעת הלואתו פטור מן האונסין כשומר שכר כדקתני מתני' הלוהו על המשכון שומר שכר ול"ש בשעת הלואתו ול"ש שלא בשעת הלואתו שומר שכר הוא מדר' יוסף וכן הילכת' ואיכא מ"ד מישכנו שלא בשעת הלואתו ש"ש הוא בשעת הלואתו ש"ח. והא דכתב נמי ר"ח הא דאמרן מישכנו בשעת הלואתו ושלא בשעת הלואתו תרוייהו ש"ש הוא לאו מילת' היא דהא אמרי' משכנו שלא בשעת הלואתו כולי עלמא לא פליגי ומודו לר' יצחק כי פליגי בשעת הלואתו אלא לכולהו תנאי שני להו בין משכנו שלא בשעת הלואתו למשכנו בשעת הלואתו הילכך מישכנו בשעת הלואתו דפליגי ספיקא הוי תמיהא לן הני מילי וניתנהו אלא לסברא דרבוותי ליכא פלוגת' כלל מדרב יוסף ולסברא דילן ליכא פלוגת' אלא שלא בשעת הלואתו חייב באונסין ובשעת הלואתו פטור מן האונסין אבל בגניבה ואבידה ל"ש בשעת הלואתו ול"ש שנא בשעת הלואתו ל"ש שוי ול"ש לא שוי ש"ש. והא דשמואל דוקא דפריש. אבל לא פריש אבד מאי דשוי כסתמא דמתני' והכי אוקימ' לה בשבועות וקשיא להו לרבוותא הא דגרסינן בפ' השולח המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין ואוקימנא משום דר' יצחק והתם אפילו בשעת הלואתו כטעמא דירושלמי ואיכ' למימר בשע' הלואתו נמי קני ליה מדרב יוסף אלא דטריחא ליה לגמ' לאקשויי אימור דאמר ר' יצחק משכנו שלא בשעת הלואתו דלא הני ה"מ ומתרצא כגון שהלוהו על המשכון למר רב מתתיא גאון משכנו בשעת הלואתו דלא קני ה"מ דכתב ליה שטר דלא סמך על המשכון אבל לא כתב לו שטר קני דהא הימניה אמשכון גרסינן בפרק המקבל מלוה אומר שלש ולוה אומר שתי' כו' במשכון קרקעות וגרסי' התם המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא ב"ד ואמר שמואל שליח ב"ד שבא למשכן מנתח נתוחי אבל אינו נכנס לביתו ליטול המשכון בעל כרחו דתניא שליח ב"ד שבא למשכן לא יכנס לביתו ליטול משכונו ולא ימשכננו דברי' שעושין בהן אוכל ונותן מטה ומצע לעשיר ומטה ומפץ לעני אבל לא לאשתו ובניו כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב וכן הלכה דתנן בערכין אעפ"י שאמר חייבי ערכין ממשכנין אותן ונותנין לו מזון שלשי' יום וכסות י"ב חדש. ת"ר אם עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר הוא שכב אלא אם עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכב ועבוטו אצלך תניא בד"א שמישכנו שלא בשעת הלואתו. אבל בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ואינו עובר בכל השמות הללו עד בא השמש תשיבנו לו זהו כסות יום שניתן לחבל בלילה השב תשיב לו את העבוט זו כסות לילה שניתן לחבול ביום אמר רשב"ג אף לעצמו אינו מחזי' אלא עד ל' יום ומל' יום ואילך מוכרו בב"ד. ומסתברא הוא הדין למלוה על המשכון סתם לרשב"ג קיימא שאם לא רצה לפורעו מל' יום ואילך מוכרו בב"ד אבל אינו שם לעצמו אפי' לרבנן דאמרי דאי אמר לוה ליהדרו לי מסדרינן ואי לא מהדר ליה כל יומא כסות יום ביום וכסות לילה בלילה דצריך ליה ואינו יכול למוכרו לעולם אבל מידי דלא צריך ליה כגון משכון קרקעות וזולתן יכול למוכרן מל' יום ואילך ואפי' מישכנו בשעת הלואתו הא מיחייב בגניבה ואבידה מדר' יוסף ולא גרע ממלוה בשטר דסהדא ליהוי וכן כתב ר"ח בשבועות אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזא ומל' יום ואילך כופהו לפדותו וצרפתי דייק מיהא דגרסי' סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני וג' דינרין היה שוה ש"מ שיכול לכופו לפדותו:

וא"ר יוחנן מישכנו ומת שומטו מעל גבי בניו ואין שביעית משמיטתו ואין מטלטלין אצל בניו. ירושלמי אם מחזיר למה ממשכנו שמא תעשה שמיטה ותשמט או ימות המלוה ונמצא מטלטלין אצל היורשין ותניא לא תבא אל ביתו אבל אתה נכנס לביתו של ערב לשכר כתף ולשכר פונדק ולשכר חמר אבל אם זקפן עליו במלוה אסור אלמנה בין שהיא עשירה בין שהיא ענייה אין ממשכנין אותה שנ' לא תחבול בגד אלמנה החובל את הרחיי' עובר בלא תעשה וחייב משום שני כלים ולא רחיים בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בהן אוכל נפש ואמר רב הונא חבל רחיים לוקה שתים ותניא כותיה חבל זוג של ספרים וצמד של פרות יכול לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא תחבול רחיים ורכב וגו' וההוא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה א"ל אביי ליהדרינן ליה ותא קום בדינא עילויה ואמר ליה רבא לא צריך למיקם עליה בדינא יכול לטעון עד כדי דמיהן וקי"ל כרבא ופרישנא לעיל בשבועת היסת ודוקא סכינא דאשכבתא וכל דבר שאינן עשויין להשאיל ולהשכי' אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכי' אע"ג דלית ליה סהדי דאית ליה גביה אי אמר לקוח הוא בידי אינו נאמן. ואפי' מית וטעני יורשין דלקוח הוא או משכנת' לא מהימני כי הא דרבא אפיק זוזא דסרבלא וספרא דאגדת' מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכי' איכ'