ספר העיטור עז

בשטר לישנא דקבלנות דאמר ליה הב ליה ואנא קבלן. אי נמי אנא יהיבנא ואי לא כתב בשטרא הכי אלא קבלן סתמא אי נמי לישנא דמשמע הכי ומשמע הכי דילמא הלוהו ואני קבלן קאמר ואית ליה דין דערבות וכל היכא דאיכא כפירה בין מלוה לערב נשבע ערב שבועת היסת ופטור ומסתברא דאי אמר תן לו ואני חייב ליתן לך ערבות הוא ולא קבלנות עד דאמר אני אתן לך דחייב אני לאו מילתא פסיקא היא כדאמרינן בצא תן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין אותו שפרע דקרי ליה מילתא פסיקא אבל חייב אתה ליתן לו לאו מילתא פסיקא היא:

ההוא ערבא דיתמי דפרעיה אפיטרופוס מנכסי דיתמי הכי גרסינן בנוסחא עתיקא ובנוסחא דהשתא גרסינן ההוא ערבא דיתמי דפרעיה ללוה מקמי דליתבעיה ליתמי אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו:

רב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה וקשיא לרבוותא מאי איריא מקמי דליתבעינהו ליתמי אפילו מעיקרא נמי מה"ט דאין נזקקין כדאמרינן בערכין אין נזקקין לנכסי יתומין אלא לשטר שיש בו רבית כו' והרב הקדוש זצ"ל מוקים לההוא דערכין ביתומין קטנים והכא בגדולים ולא נהירא לן דאטו גדולים לאו בני מיעבד מצוה נינהו ומסתברא אידי ואידי בקטנים והאי דקאמר מקמי דליתבעינהו ליתמי דאי תבעינהו ליתמי ויתמי לא פרעי' אית להו לבי דינא לאוקומי אפיטרופס ולאיפרועי מן הערבו':

כדתנן לא יתבע לערב תחילה אלא ילך לו אצל לווה ואם אינו רוצה לפרוע יפרע מן הערב הכא נמי כיון דיתמי לא מצי פרעי אית להו לבי דינא לאיזדקוקי ולאוקומי אפיטרופוס כדאמרי' התם אי מזדקיקינן מוקמינן אפטרופוס אבל השתא דפרעיה מקמי דליתבעינהו לא תימא כיון דערב פרעיה נזקקין כי היכי דלא נפסיד הערב קמ"ל דאין נזקקין עד דגדלי יתמי שיהיו בני שלש עשרה שנה דאימור צררי אתפסה ולאו בני מיעבד מצוה נינהו ואסיקנא דשמתוהו ומת בשמתיה הילכתא כרב הונא אבל בשחייב מודה לא איפסיק הילכתא ורבא פסק הילכתא בערכין משום שובר וקשיא לי מאי טעמא לא אמר איכא ביניהו גדולים למ"ד משום מצוה איכא ולמאן דאמר משום צררי ליכא דלא מיתפיס איניש צררי בגו זמניה דאי איתא דאתפיס בגו זימני הא דקיימ' לן הילכתא כריש לקיש בהקובע זמן אפי' מיתמי הניחא למ"ד משום מצוה מוקים לה בגדולים אלא למ"ד משום צררי הא איכא למיחש לצררי אלא לאו ש"מ ליכא למיחש בגו זימניה והדין סברא דרבינו יעקב:

ומס' דלא חיישינן לצררי דהא ידעי במילי דאבוה והילכך לא הוה ליה למימר איכא ביניהו גדולים:

ומית בגו זימניה ליכא בין מר ובין מר בגדולים נזקקין בקטנים אין נזקקין והא דקיי"ל הילכתא כריש לקיש בגדולים אבל בקטני' מת בגו זימניה לא גבי משום צררי דהא גבי אלמנה דהיא תוך זמן חיישינן לצררי אבל רבא דאמר משום שובר לא שנא גדולי' ולא שנא קטנים גבי וכן הילכתא ותו הקובע זמן פלוגתא הוא. וכתב רבינו אבן מגש הא דאמרינן פריעת בעל חוב מצוה במלוה על פה היא דליכא שיעבוד נכסים. אבל מלוה בשטר דאיכא שיעבוד נכסים בי דינא מגבי להו בעל כרחיה דלווה והכא דערבא פרע ליה לשטרא הוי ע"פ ומסתבר' דבשטר' פליגי מדקאמ' בערכין אין נזקקין אלא לשטר שיש בו רבית:

ומפרש טעמא משום פריעת ב"ח מצוה ש"מ לשטר שאין בו רבית אין נזקקין ותו רבא נמי דקאמר משום שובר אי במלוה ע"פ מי כתבינן שובר ותו תיפוק לו דאין מקבלין עדי' אלא בפני ב"ד כדאמרי' בבר חמוה דר' ירמיה בב"ק אלא לאו ש"מ בשטר קאמר ומקיימין את השטר שלא בפני בע"ד כדפרשי' בקייו' וחייב מודה דקאמר שהודה בפני ב"ד אי נמי שמתו' בב"ד דלא בעינן עדים ועוד כי פריך התם משום היתומים לר' פפא היכי משכח' לה לוקמה במלוה בשטר אלא ודאי במלוה בשטר פליגי ואפי' למאן דאמר שיעבוד' דאוריתא ה"מ בגדולים אבל בקטנים לא רמיא שיעבודא אבל מלוה ע"פ דאין נזקקין לאו משום פריעת ב"ח מצוה הוא דתיפוק לי כיון דליכ' שטר' אימור פרעיה אבוהון דמלוה ע"פ דגוב' מן היורשין הא פירשו רבוותא כגון דמית בגו זימניה וכגון דאיתבר' דלא פרעיה כדאיתא בירושלמי לקמן וכן כתב הרב צרפתי דפריעת ב"ח מצוה אפילו בשטר משום הין צדק וכן השיב רבינו האיי דאפילו מלוה בשטר אין נזקקין ההוא ערבא דעכו"ם דפרעי' לעכו"ם מקמי דליתבעי ליתמי אסיקנא אפי' למאן דאמר לא חייש לצררי ה"מ לישראל אבל עכו"ם אי לאו דאתפסיה לצררי מעיקרא לא מקביל ליה הילכך אע"פ דמשום פריעת ב"ח מצוה ליכא משום צררי איכא ולא פרעי ההוא דיינא דפרעיה למלוה מקמי דליתבעיה ללווה סלקיה רב נחמן בריה דר' ייבא אמר רבא מאן חכים למיעבד כי האי מילתא אי לאו רב חנן קא סב' נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה וקיי"ל המלו' את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחילה ודווקא דאיתיה במתא או בדוכתא דאפשר לשדורי ליה ולאודועיה הא לא אפשר נפרע שלא בפניו דקי"ל כרבא אמר רב נחמן דאמר בפ' הכותב אפילו ב"ח שלא יהא כל אחד נוטל מעותיו של חבירו והולך לו ויושב במדינת הים והא דירושלמי דאתמר וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו דחאה רבינו אלפס הילכך הוא הדין ליתיה ללוה נפרע מן הערב תחילה בשבועה וה"מ ביתומין קטנים אבל בגדולי' בין מר ובין מר נזקקין ואי מלוה ע"פ נמי גבי והוא דאיתברר דלא פרעיה כגון בשחייב מודה ומית בגו זימניה ושמתי' ומית בשמתי' ודוקא מקרקעי ומן הזיבורית ומנכסי דאבוהון כדאיתא בחוב:

גרסינן בפרק כל הנשבעין ההוא דשכיב ושבק ערבא ומית לוה בחיי מלוה וכו' עד אטו ערבא לאו בתר יתמי אזיל ומסתברא דערב קבלן הוה דאי ערב דעלמא הא קי"ל לא יתבע לערב תחילה ומלוה הוא דאזיל קמי יתמי אלא בקבלן עסיקי' ואפילו הכי אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו ופטירי בחזקת הבתי' ההוא ערבא דאזל ללוה אמר ליה הב לי מאה זוזי דפרעית למלוה והא שטרא אמר ליה לאו פרעתיך אמר ליה לאו הדרת שקילתינ' מינאי שלחה רב אידי וכו' עד הילכתא כרב יוסף בזוזי וה"מ דאמר ליה שקלתינהו מינאי בהלואה אבל אמר ליה הדרתינהו ניהלך מחמת שיפי וסומקי אכתי איכא לשיעבודא אשטרא איתמ' ערב דכתוב' דברי הכל לא משתעבד קבלן דב"ח פליגי והילכתא בין אית ליה נכסי בשעת הלואה בין לית ליה נכסי משתעבד:

ואפילו קבלן דכתובה ומסתבר' דקבלן כערב דב"ח דמי ואי הוה ליה ואישתדוף משתעבד ואי לא אישתדוף אינו רוצ' לפרוע לא משתע' כדמוכח בפר' הניזקין מדקא משנינן התם בדהוה ליה ואישתדוף אבל ערב דכתובה אע"ג דאיכא ליה לא משתעבד מאי טעמא מצוה הוא דעבד ולאו מידי חסריה ודוקא מנה מאתים דלא חסרה ליה אבל נדוניא שנותנין זה לזה משתעב' ואבא לגבי ברא שעבודי משעבדא נפשיה ור' לוי פירש שקיבל הערב הנדוניא שהביאה ולא משתעבד עצמו אלא משום מצוה ולא מידי חסריה אבל אם היה ערב במתנה לחבירו דליכא מצוה משתעבד הילכך לסברא דרבוות' דסבירא להו דערב בכולהו בעי קנין אפילו מבני חרי ערב דכתוב' אע"ג דאיכ' קנין לא משתעב' ואבא לגבי ברא בקנין משתעבד שלא בקנין לא משתעבד וקבלן דכתובה סבירא להו אע"ג דלא קנו מיניה משתעבד אבל בקנין בכולהו משתעבד כדאית' לקמן ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסי' בני חורין אמר לו בן ננס אינו גובה לא מבני חרי ולא ממשעבדי אמר לו ר' ישמעאל למה אמר הרי שהיה חונק את חבירו בשוק ומצאו חבירו ואמר לו הנח לו ואני אתן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו הלוהו ואני אתן לך חייב זמנין אמר רב קודם חיתו' שטרות גובה מנכסים משועבדין לאחר חיתום שטרו' גובה מנכסים בני חורין ולא קשיא הא דכתב ביה פלו' ערב והא דכתב ביה ופלו' ערב וכן אמר ר' יוחנן וכן הילכתא אמר ר' ישמעאל הרוצה שיתחכ' יעסוק בדיני ממונות וישמש את ר' שמעון בן ננס אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אע"פ שקילס את ר' שמעון בן ננס הלכה כר' ישמעאל איבעיא חנוק מאי ת"ש חלוק היה ר' שמעון אף בחנוק וגובה מנכסים בני חורין:

אמר רב יהודה חנוק וקנו מידו משתעבד וגובה מנכסים משועבדין וכי אמרינן דגובה מנכסים בני חורין היכא דלא קנו מכלל דערב דעלמ' לא בעי קנין לגבות מנכסים משועבדין כיון דשייך נפשיה דשיעבודא בשטרא ופליגא דרב נחמן דאמר דערב דב"ד לא בעי קנין ערב דעלמא בעי קנין למיגבי ממשעבדי והילכתא ערב בשעת מתן מעות וערב דב"ד לא בעי קנין ואיכא דגרסי דכולהו בעי לבד מערב ב"ד ומסתבר לגבי משעבדי קאמר. אבל לבני חרי לא בעי קנין ואפילו בע"פ דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבדי דאי משתעבד דקאמר רב הונא מבני חרי קאמר מאי אירי' קנו אפילו לא קנו מיניה נמי דהאמר הלכה כר' ישמעאל אף בחנוק ואי רב יהודה לאיפלוגי אתא הוה ליה למימר והוא דקנו מיניה ואי נמי רב יהוד' אמר שמואל חלוק וקנו מידו משתעבד ואי בדקנו מידו מתני' מאי אתא לאשמועינן ועוד דגרסי' בפ' הנושא בכתובות גבי חייב אני לך מנה בשטר רבי יוחנן אמר חייב וכו' ואמר על זה לימא כתנאי ערב היוצא אחר חיתום שטרות וכו' ואי אית' היכי מדמי לה לפלוגתא דרב יוחנן וריש לקיש לימא ליה התם קנו מיניה הכא לא קנו מיניה ולא איצטרי' למימר ליה דשייך נפשיה בשיעבודא דאורית' אלא לאו ש"מ ערב דמתני' דלא קנו מיניה מטא לי תשוב' דאיתשיל מקמי רבינו נחשון ומאן דשאיל אית ליה סברא דילן ואיהו שדר ליה פירושא אחרינא. ואמר דמתני' בדקנו מיניה ורב יהודה נמי בדקנו מיניה ולא בריר לן ולסברא דרבוותא ערב בלא קנין דפרע ליה למלוה ולא אודועי' ליה ללוה לא מחייבינן ליה דלא משעבד ושמעתי שמנהג זקנים בנרבונא שעושין ערבות בלא קנין ורבינו חננאל כתב הני כולהו בעי קנין ולא גבי אלא מבני חרי בר מערב בשעת מתן מעות וערב דב"ד דלא בעי קנין והא על כרחין ערב ב"ד גבי ממשעבדי כדאסיקנ' בבבא מציעא דהעמדה בדין כמלוה בשטר דמי לגבות ממשעבדי והילכך הנך דבעו קנין כערב ב"ד בלא קנין וגבי ממשעבדי ובלא קנין מבני חרי ובתשובה מי שנעשה ערב בקנין או שנעשה קבלן יכול לחזור בו קודם נתינת המעות דלא שיעבד עצמו בקנין אלא לאחר נתינת המעות והיכא דעבד ערבות' לישראל מעכו"ם בעי נמי קנין ואי לא קני לא משתעבד