ספר העיטור עו

דהולך כזכי כדגרסי' התם הולך מנה שאני חייב לו חייב באחריו' ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר. ואסיקנ', דכ"ע הולך כזכי כלומר היכא דשליח קיבל עליו אחריות והכא במיגו קא מיפלגו. מר סבר אמרינן מגו ומ"ס לא אמרי' מיגו ותניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר. ובנוסחא דין ש"מ הולך כזכי דילמא בהילך. ומסתמא מדקאמר דכ"ע הולך כזכי והכא במיגו קמיפלגי ש"מ כל היכא דליכא למימר מיגו כגון מתנה וגט אי נמי בהלואה ושליח קיבל עליו אחריות אפי' שמואל מודה דהולך כזכי. ורב דאמר הולך כזכי בהלואה כ"ש במתנה. ועוד אי מתנה דינה כגט כי אייתי ליה תנאי דהולך ממתנה לייתי פלוגתא דר' נתן ור' בהדיא דפ' המקבל דליכא לאדחויי ועוד קשיא דר' אדר' דקי"ל דר' יהודה הנשיא היינו ר' והכא גבי מתנה ס"ל הולך לאו כזכי וגבי גט הולך כזכי ותו דגרסי' בפרק המקבל איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה א"ר הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי או לא והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריות ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק איסורא לחומרא ואי ס"ד דרב בהלואה ופקדון לחוד קאמר לישני לי' גבי הלואה פשיטא וגבי גט ומתנה דהדדי נינהו מספקא ליה והילכך הא דקי"ל כרב (דאמר) דידעינן דעתא דמקבל כגון דשוי שליח מעיקרא לגבי ממונא לקולא וגבי גט נמי דשויתיה שליח לחוד סבירא ליה דחומרא ונעשה שלוחו ושלוחה וחולצת. וכן הילכתא וצ"ע גבי ממונא אמאי לא אמרי' יחלוקו דהא גבי שני שטרות היוצאים ביום אחד סבירא לרב כחכמים דאמר יחלוקו דמספקא להו והא דאמר אביי נקטינן שליח מתנה לאו כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי איכא למימר אפי' לרב דאמר הולך כזכי קאמר ואמתני' דהשולח גט קאי דכי היכי דשליח גט יכול לבטלו עד שלא הגיע גט ליד האשה דחוב הוא לה עד שתעשה האשה שליח לקבלה. ה"נ שליח מתנה אע"ג דמתנה זכות הוא לו יכול לבטל השליחות קודם שיגיע ליד המקבל שמא יאמר אי איפשי בה ויכול לחזור בו. עד שיעשה המקבל שליח לקבלה והיכא דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה קי"ל הולך לאו כזכי וכן בבעל מתיב' הישן כו' כדכתב בשלישות גט קי"ל דהולך כזכי ורב יוסף דפסק הלכה במתנה בהולך מתנה לפלו' ובנוסחא דרבינו אלפס גרסי' בהא כרב. אם מת חולצת ולא מתייבמת, מספקא לן אי הולך כזכי או לא ותו לא ואישתכח בנוסחא אחרינא דליתי' לדרב דקי"ל כר' נתן דאמר הולך לאו כזכי דהא אמר אביי נקיטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח גט למאי נפקא מינה להוליך לאו וליתה לההיא נוסחא דהילכתא כרב דאמר אם מת חולצת ולא מתייבמת וליכא מאן דפליג עליה בההיא סוגיא דכולהו רבוותא הכי סבירא להו הולך מנה לפלו' והלך וביקשו ולא מצאו כר' שמעון הנשיא דאמר יחזרו למשלח דהולך לאו כזכי היא כגון דלא ידעינן דעתא דמקבל מתנה ובההיא הוא דפשיטא לן דהוליך לאו כזכי הוא אבל היכא דידעינן דעתא דמקבל מתנה דומיא דגט הולך כזכי בממונא לקולא וגבי גט לחומרא והיינו דלא אתיא ליה תנאי דגט מפלוגתא דר' נתן ול"ק נמי דר' אדר' דכי פליגי הכא במתנה. ולא גלי דעתי' דמקבל פליגי והיינו נמי דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט להולך לאו כזכי כדפרישית:

וכתב רבי' אלפס דאי אמר זכי במנה זה לכל שניהן משועב' לאותו שנשתלחו לו וכן עיקר מת משלח יחזיר ליורשי משלח יחזרו וכו' לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. ופירשתי בשלישות גט ושלישות ממון ירושלמי בריש גמרא דפ' התקבל ר' זעירא בעא ר' מונא אף לענין מתנה כן עושה אדם שליח לקבל דבר שאינו שלו. אמר ליה תמן התורה זיכת' אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לן מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדה דאמר ר' יוסי. ר' יעקב בר זבדי ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו כו'. כתב בכך וכך דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא משכית ליה כך וכך זוזי בידיה ואמרית ליה זכי בהון לפלו' דיהבית יתהון ליה מהשתא במתנה שרירא וקיימא מתנת עלמא מתנת פרהסי' וקבילינון פלו' ואצנעינון ליה ואודי לנא דקביל להנהו זוזי וזכי בהון לפלו' ואמר לנא הוו עלן סהדי וכתובו וחתומו בכל לישנ' דזכות' דאנא פלו' חייב לפלו' כך וכך זוזי דקבילית מידן דפלו' ואינון תחות ידי. בפקדונא וכדאתי פלו' איהו וכל דאתי מחמתיה יהיבנא להון בידיה בלא שום סרבנותא ומה דהוה קדמנא כתבנא ויהבנא לפלו' למיהוי בידיה לזכו ולראיה. אות ע ערב וערב קבלן גרסינן בפרק גט פשוט המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחילה וקי"ל לא יתבע הערב תחילה עד שיתבענו הלוה לדין ואם אמר פרעתי נשבע שבועת היסת והערב פטור ואם אמר אין לי נכסים ישבע בב"ד שאין לו נכסים וכתב הרב החסיד זצ"ל אם הלוה גברא אלמ' הערב פטור עד שיכפהו בב"ד להתקרב לדין ואם הודה שחייב נשבע שאין לו הערב חייב ואם הערב חושש לקנוניא יגלגל על השבוע' שהוא חייב ואין לו מה יפרע אבל הרב ר' שמואל כתב לא יתבע לערב תחילה שלא נעשה ערב אלא אם ימות או ימאן לדין וכשיחייבוהו ב"ד ואין לו מה יפרע דמשמע דסבירא ליה אם ממאן לדין הערב חייב מסתברא כדקא משנינן בפ' הניזקין דהוו ליה נכסים ואישתדוף ש"מ דאי לא אישתדוף והוא גברא אלמא לא משתע' כלישנא קמא לרב צמח ריש מתיבתא אם ברח הבעל חוב וערב אמר תנו לי זמן שאביאנו לדין נותנין לו זמן אי ידיע היכא איתיה יהבינן ליה זמן כשיעור דאתי ואי ידיע יהבינן ליה ל' יום. ואי מיגליא מלתא היכי איתיה יהבינן ליה זימנא עד דמייתי ליה. ואי לא מייתי ליה,. אי אית ליה נכסי לבעל חוב פרע ליה ערב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו וילך לו למדינת הים. ואי אייתי ערב לבעל חוב לבי דינא אי נמי לבית הכנסת נפטר הערב ממנו וכן הילכתא ובתשובה לרב נחשון אי אמתוייה כד נפיק חדא כוכב' שפיר דמי לקבולי מינה. ואי לא קיבליה איהו דאפסיד אנפשיה נפטר הערב. ואי בתר דנפקי ג' כוכבי שבת הוה ואיפסיק מחויב ערב וכן אמר רב צמח. ולרב נחשון דאית ליה ממונא על שמעון ואוקים ליה ערבא עד ל' יום אם לא יפרע שמעון אתננהו משלי ועברו ל' יום ויותר ולא הביא שמעון הממון לבתר ל"ג יום אתייה הערב לשמעון ואמר לו ראובן ערב לא מקבילנא תן לי הממון אמר ליה ערבא אי אמרת לו כד ערבי' אי מייתית לבתר ל' לא מקבילנא מינך לא הוינא ערבא טענתיה טענה או לא כיון דאית ביה מעכשיו הכל לפי תנאו ורב צמח פליג עליה ואמר אע"ג דאית ביה מעכשיו כיון דהדר אמר ליה אמר אי מייתית ליה לל' יום פטרת ואתייה ואע"ג דאתייה לאחר ל' יום ומסתב' כרב צמח ואם אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה יפרע מן הערב בד"א שאין נכסים ללווה כלומר שאין נכסים ידועין ללוה אבל יש לו נכסי' ידועין אע"פ שאמר לו על מנת שאיפרע ממי שארצה לא יפרע מן הערב וקיימא לן כתנא קמא ודייקא מתני' כרבי שמעון בן חפני מדלא קאמר קבלן אע"פ שלא אמר על מנת שאיפרע ממי שארצה יפרע מן הקבלן ש"מ אעל מנת שאיפרע ממי שארצה קאי וליכא פלוגתא בין ערב לקבלן. אלא ביש נכסים ללוה דקבלן שיש נכסים ללוה כערב באין לו נכסים אבל בעל מנת שאיפרע ממי שארצה כהדדי נינהו ורבוותא פרשו דקבלן אע"ג דלא אמר על מנת דינו כקבלן רבי' אבן מגש פירש הא דקתני בד"א שאין נכסים ללוה אריש' דמתני' קאי.. דלא אמר על מנת שאיפרע ממי שארצ' וקאמר בשאין נכסים ללוה לא יתבע לערב עד שיתבע ללוה. ואחר התביעה יתבע הערב אבל יש נכסים ללוה אפי' לאחר תביעה לא יפרע הערב כלום ואין לי רשות ליפרע מן הערב תחילה.. כל זמן שיש נכסים ללוה והני מילי דלא אמר על מנת אבל אמר על מנת אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הערב וכיון דאתני אתני. וקבלן אע"פ שיש לו נכסים ולא אמר על מנת יפרע מן הקבלן אמר רב הונא הלוהו ואני עפ"חן כולן לשון ערבות הן ותן לו ואני קפ"חן לשון קבלנות הן איבעיא להו הלוהו ואני קבלן תן לי ואני ערב מאי אמר ר' יצחק לשון ערבות ערבות לשון קבלנות קבלנית רב חסד' אמ' כולן לשון קבלנו' הן לבד מהלוהו ואני ערב ורבא אמ' כולן לשון ערבות הן לבר מתן ואני קבלן וההי' הי' נוסחא עתיק' ונוסחא דכתב לבד מתן ואני נותן לאו דסמכא היא דלא פליגי אלא בהלוהו ואני ערב ותן ואני ערב וקיימא לן כרבא דאמר הלוהו ואני ערב הלוהו ואני קבלן ותן לו ואני ערב קאמ' דהוי לשון ערבות כהלוהו ואני עפ"חן לבר מתן לו ואני קפ"חן שהן קבלנות ומדריש מילתא נקט וכן פסק רב אחא ורבינו שמואל בן חפני אמר בארבעה קבלנות ושתי לשונות איבעיא לן ורבא סבר כולן לשון ערבות הן וקיימא לן כרבא אבל רבי' אלפס סבירא ליה כולן דקאמר רבא אכולהו דלעיל קאי ותן לו ואני נותן לחודיא הוא דהוי קבלן ומסתברא כרב אחא אמר ליה ר' אשי לאמימר תן לו ואני נותן אין ללוה על המלוה כלום לא שנא אמר על מנת ולא שנא לא אמר על מנת דכיון דאמר אני שוי נפשיה בעל חוב ופטריה ללוה ולא היא אלא תן לו ואני נותן קבלן הוא ודינו כקבלן ולא מצי למימר ליה למלוה לך אצל ערב וקבלו אלא עד שישא ויתן ביד דשוי נפשיה בעל חוב ופטרוה ללוה וכתב רבינו אלפס תרי גווני קבלן הוו תן לי ואני נותן הוא ניהו קבלן דאית ליה למלוה ליפרע ממאן דבעי נשא ונתן ביד הוא ניהו קבלן,. דלית למלוה על הלוה כלום. תן לו ואני פורע תן לו ואני קבלן תן לו ואני חייב מסתברא לן דהלכה כרבא דאמר לשון ערבות הן ורבוותא קמאי פסקי כרב הונא דאמר לשון קבלנות הן ואנן כתבינן מאי דסבירא לן הילכך בעי למיכתב