ספר העיטור עד

כדכת' לעיל. וכל היכא דלא בעל אחר דהוו ליה נישואין דרבנן לא אמרינן חוששין שמא נשרו. ולא אמר רבא דלא בדקינן דלא אמר רבא חזקה הביאה סימנין אלא איסורא דאורייתא לחומרא כו'. כדאי' בהלכות וטעמא ברירא הוא. ומסתברא נמי דכי אמרי' חזקה הביאה סימנין הני מילי דידע מילתא שהגיע לכלל שנותיה הא לא ידעינן בדקינן לה. ואי אתיא שתי שערות לא ממאנה דחזקה הגיעה לכלל שנותיה ואי נמי דידעינן שנותיה בדקינן לה תוך זמן ולפני זמן דאי משכחינן להו אחר זמן שומא נינהו דממאנ' אי נמי בודקין למיאונין ולאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן הוא דאתא וכיון דאשכחי' לה שתי שערות לא ממאנה דלא כר' יהודה ואע"ג דאמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ליתא הילכתא כוותיה כדאשכחינן בברייתא כשבאתי אצל ר' עקיבה אמר לי בילבול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות וכן הילכתא ואמר רב הונא שתי שערות צריך שיהא בעיקרן גומות ורב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה גומא אע"פ שאין שיער והוא דלא איתנון מקטנותה דאי איתנון מקטנותה שומא נינהו וקי"ל כרבנן דאמרי עד שתביא ב' שערות במקום אחד וכמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר' ישמעאל ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן ר' עקיבה אומר כדי שיהו ניטלות בזוג אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ וגרסינן התם ת"ר אלו הו סימני בוגרת ר' אליעזר בר' צדוק אומר משיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקה אומ' משיכסיף ראש החוטם וכו' ר' יוסי אומר משיתקיף עטרה ר' שמעון אומר משיתמעך הכף וכן היה ר' שמעון אומר שלשה סימנים הן מלמטה וכנגדן מלמעלה וכו' והלכה כדברי כולן להחמיר קידשה עצמה בחיי אביה צריכה גט ואם קידשה אביה נמי שלא לדעתה צריכה גט:

גרסינן בפ' האיש מקדש. קטנה שנתקדשה על ידי אחיה ואמה וקרוביה מדעתה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכן אמר רב צריכה גט וצריכה. מיאון עולא אמר אפי' מיאון אינה צריכה ואע"ג דשדיך ופסקי רבוותא לדרבינא דהוא בתרא אמר דלא סבירא ליה להא דרב ושמואל הילכתא כוותיה דעולא וליתה לדרב ושמואל בין בקטנה בין בנערה ואי קדיש נפשה נערה או קטנה בלא דעת אביה אפי' נישאת אין קידושיה קידושין ואין נישואיה נישואין ואם מת אינה זקוקה ליבם. ואפי' מיאון אינה צריכה כעולא וכן פסק ר"ח. אלא דתמיהא לן מאי דקאמר דלא הוו קידושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה האב. דאם נתרצה האב מסתברא דחיישינן לקידושין למפרע כדכתב בחלק ששי בקידושין וכן כתב הרב רבינו אבן מגש שפסק משמייהו דקמאי. בין שנתרצה בין שלא נתרצה לא הוו קידושין. לא איתברר לן מהיכ' דנפק האי פסקא דעד כאן לא פליגי רב ושמואל אלא היכא דחיישי' שמא נתרצה האב אבל היכא דנתברר לן בהדיא שנתרצה לא שמעינן להו דפליגי וצריך הדבר עיון. ובעל מתיבות פסק דליתה לדרב ושמואל בקטנה אבל בנערה הילכתא כוותיהו ומסתברא כוותיה. ואיכא מ"ד מדלא קאמר רבינא סבר לה כעולא לשמא נתרצה האב לא חיישינן. אבל מיאון צריכה דקידושין דרבנן נינהו ולא דייקא לן ואיכא מ"ד מדלא קאמר רבינא סבר לה כעולא לשמא נתרצה דחייש לשמא אביה קידשה במקום אחר וליתה דא"כ מת אביה תתעגן עולמית:

איתמר נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא בין אביה יכולין לעכב. רב אסי אמר אביה ולא היא וקי"ל כרב. דהא רב הונא קאי כוותיה. והיכא דקידשה. אפילו היא קטנה בת יום אחד אינה יוצאה במיאון אלא בגט עד שתגדיל כדרבא דאמר רבא שלש מידות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה אפי' בחיי אביה כדפרישי' בשלישו' גט ויכולה לשמור את גיטה היא ובפחות מיכן אינה יודעת לשמור את גיטה:

הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והן כבר ששית לקטנה וכבר שבע לקטן וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ובפחות אפי' מיאון אינה צריכה דאינה יודעת לשמור קידושיה וכל שאינה יודעת לשמור קידושיה אינה צריכה למאן כר' חנינא בן אנטיגנוס וכדפסק הגיעו לעונת נדרים נדריהם נדר והקדשן הקדש והיא שנת שתים עשרה לקטנה ושלש עשרה לקטן וכנגדן בקטנה חולצת. ורבא לטעמיה דאמר בפרק מצות חליצה עד שתגיע לעונת נדרים ואיפסיקא הילכתא עד שתביא שתי שערות ואיכא נוסחא דגריס איפכא בצרור וזורקו וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון ובפעוטות מתגרשת בקידושי אביה:

וליתה דיש קטנה יודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור קידושיה והיכא שקידשה האב כשהיא קטנה ומת האב מסתברא אם לא נתגרשה אינה יכולה למאן ואם נתגרשה והיא יתומה בחיי האב ונישאת יכולה למאן בקטנותה כדמוכח בקידושין בפרק האיש מקדש ירושלמי קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ונישאת אפי' כן חוזרת וממאנת והולכת. והרב המחבר דכתב צריכא עיונא רבה לא בריר לן גרסינן בפרק אלמנה ניזונת הממאנת והשנייה והאילונית אין להם כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות. ירושלמי ויתומה אין לה אב תיפתר ביתומה שמיאנה כשם שקנסו בה כך קנסו בו שאם קידשה בליטרא זהב תאבד הכל ותניא נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה כגון הממאנת והשנייה והאילונית אין להם מנה מאתים אבל תוספת יש להן וקשיא ליה למר בר מרנא ניסים מ"ש ממאנת ממורדת דמפסדא כתובתה ופריק מדכתב לה תוספת כשהיא קטנה. קניא ליה על חיבת לילה הראשון וליכא עליה תנאי אישות וגמירי דקטן מיקנא קני אקנוי לא מקני אבל גדולה דאיכא עליה תנאי אישות מפסדא. רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכ"ש ממאנת ושמואל תני ממאנת אין לה כתובה ויוצאה בגט יש לה כתובה וקי"ל כשמואל וממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים ולא פירות. ירושלמי שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל ולא מזונות. בפ' שני דייני גזירות כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון שבעלה הלך למדינת הים ולוותה ואכלה שמעינן מיהא דאשה שלוותה ואכלה הבעל חייב לפרוע ולא בלאות בין דאיכא ניכסי מלוג בין דאית נכסי צאן ברזל דינן שוה ואי דאיתנהו לבלאות אידי ואידי שקלא ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה ודוקא ממאנת אבל שנייה נכסי מלוג לית לה נכסי צאן ברזל אית לה דקנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה וכו' כדאיתא בפ' אלמנה בדין ממאנת ואילונית. אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתני' בראשונה היו כותבין בגט מיאון לא רעינא ליה ולא צבינא ליה ולית אנא בעי להיתנסב' כיון דחזו דנפיש דיבורא אמרי אתי לאיחלופי בגיטא תקינו הכי ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלונית באנפאי ולא דמיא מיאון לגט דממאנת באיש היא מותרת בקרוביו והא מותר בקרובותיה כתב איך פלונית בת פלוני אתת קדמנא לבי דינא ואמרת לנא דאמה או אחיה אטעיי יתי וקדישית יתי להדין פלו' בן פלו' ואנא ינוקתא אנא ולא ניחא לי בהדין גברא ולית אנא בעי' ליה ואנא ממאנת ביה וכדאמ' לנא הכי בדקנא אנחנא בהדין פלני' ואסהיד' סהדא קדמנא דינוקתא היא וכתיבנן לה דנן ויהיבנ' לה בידה למהך להתנסבא לכל גבר דתיצביין כדת משה וישראל:

ואינש לא ימחה בידה מיומא דנן ולעלם ומאי דהוה קדמנא כתיבנא וחתימנא ויהיבנא בידה למיהוי לה לזכו ולראיה ומסתב' דהאי דיבור' נפיש טפי ואתי לאיחלופי בגיטא והוי בעי למיכת' בכך וכך במותב וכו' איך פלנית בת פלו' דהיא יניקתא דקידשוה אמה ואחיה מיאנה בפל' בן פלו' באנפנא וכתיבנא שטרא ויהיבנ' לה למהך להתנסב' לכל גבר דתיצבי כדת משה וישראל ואינש לא ימחי בידה מיומא דנן ולעלם:

עדים:

אות ג גט חירות מי שיש לו עבד או שפחה שהטבילן לשם עבדות וחייב במצות צריך גט חירות לבוא בקהל וכתב הרב איכא מד"א דבעי ביטול מודעי וקנין וכתבא באנפי נפשה כדכת' בגט נשים דחד טכסיס אינון ותנן בגיטין בפ' המגרש גופו של גט שיחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך וגרסי' בפ' קמא דקידושין עבד כנעני קונה עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו וכו' ואסיקנ' מתני' ר' שמעון בן אלעזר אבל חכמים אומרי' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ע"י עצמו שמסר לו השטר דקי"ל גיטו וידו באין כאחד וע"י אחרים שזיכה לו ע"י אחר דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן הילכת' תנא יוצא בשן ועין וראשי איברי' שאינן חוזרין ותניא כולן עבד יוצא בהן וצריך גט שיחרור דברי ר' שמעון וכו' והמכריעין לפני חכמי' אמרו נראין דברי ר' טרפון ודברי ר' עקיבא בשאר איברים ואע"ג דקי"ל הלכה כדברי המכריע ה"מ במתניתין אבל ברייתא לא כדכתב בהלכות ומס' דהאי הכרעה שלישית כדאמרי' בפסח ראשון בבית תעשה זילוף בשדה תישפך הכל ואמר הכרעה ג' אינה מכרעת דאי הוו אמרי בין בבית בין בשדה תעשה זילוף או תשפך הכל ומינהו אכרע בבית תעשה זילוף בשדה תשפך הכל הוי הכרעה הא לאו הכי דעת שלישית הוא וכגון הא דאמר בשבת לא ישתטף אדם כל גופו במים בין בחמין בין בצונן ר"ש מתיר ר' יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר וכן קולי מטלניות דת"ק קאמר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור ר' עקיבא אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור הא לאו הכי דעת ג' הוא וגבי חמץ דאמר ר"ג חולין נאכלין כל ארבע ותרומה כל חמש ואמרי' התם ר"ג לאו מכריע הוא דהא לא איירי ר' מאיר ור' יהודה בתרומה וה"נ אי אמר אחד שן ועין ואחד אמר שאר איברי' צריך ואין צריך הויא הכרעה והערוך שפי' הכרעה חצי דבר מזה וחצי דבר מזה לאו הכרעה היא ליתה ור"ח שפירש כגון חכמים ובן זוגן שקול כמותן לא הוי הכרעה לא דייק לן ועוד לאו הכרעה ולאו מחלוקת היא אלא הלכה פסקו והילכך הוו להו מכריעין תרי והוו להו ארבעה לגבי תרי והלכה