ספר העיטור עג

אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן ר' חנינה בן אנטיגנוס כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' חנינא ירושלמי איזו הוא לדעת' עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ומדכרין לה גבר איזהו שלא לדעתה עבדין לה גנון ומלבשין לה קוזמרין ולא מדכרין לה גבר תשובה לר' אלפס שכת' הרב המחבר זה שאמ' המשנה השיאתה אמה או אחיה ולא אמר שקידשה שקידושי קטנה אינן כלום ואין מועילין קידושין אלא הנישואין ואחר הנישואין צריכה למאן ובקידושין לחודייהו אינה צריכה מיאון ומסתב' דליתה דהא בין ב"ש ובין ב"ה מודו בארוסו' דממאנין ורב נמי הא אמר וכנגדן בקטנה מתקדש למיאון וברייתא קתני תרתי אי איפשי בפלו' בעלי אי איפשי בקידושין שקידשני אמי ואחי אלמ' מתקדש' למיאון ובירושלמי לקמן הא אירוסיך עבר אמרה תלך אמי ותינשא לו וכן מצאתי בתשו' ראשי ישיבות כי שכב אבוה דקטנה ומתקדשי לה אמה או אחיה תקינו רבנן אי מצטביא תפשי בה קידושין ואי לא מצטביא ממאנה ונפק' ואי לא מצטביא וקידשה שלא לדעתה לא תפשי בה קידושין ולא בעיא מיאון ת"ר איזהו מיאון כל שאמרה אי איפשי בפלו' בעלי אי איפשי בקידושין שקידשני אמה או אחיה יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו הושיבה באפריון ירושלמי מעשה בתינוקת שניכנסה ליטול פשתן מפשתני אמר לה הא אירוסך עבר אמרה תלך אמי ותינשא לו אמרו חכמי' אין לך מיאון גדול מזה תנא קטנ' שלא מיאנה ועמדה ונתקדש' משום ר' יהודה בן בתירה אמרו קידושיה הן הן מיאוניה והילכתא כוותיה אפי' הות נסיבא לקמא ותניא ר' אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום וכו' ר' יהושע אומר מעשה קטנה כלום והרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט ופסקו רבוותא הלכה כר' יהושע והלכה קטנה שלא מיאנה בעלה יורשה הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור וכו' והיכא דמיאנה בבעל מותרת לאביו. אבל מת בעלה ומיאנה ביבם אסורה לאביו משום דבשעת נפילה מיתחזיא ככלתו אבל לאחיו דאביו שריא:

אבל מי שיכולה למאן ולא מיאנה אינה ממאנת משום דבשעת נפילה מיתחזיא כצרת בתו צרתה חולצת ולא מתייבמת נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו מיאנ' בו והחזירה ונתן לה גט ונישאת לאחר ונתארמל' או נתגרש' אסור לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאון בו כל שיצאת הימנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו וכן הילכת' דמיאון דידיה מבטל גיטא דחבריה אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה וא"ר יצחק בר אשיאן אמר רב כשם שאסורה לו כך אסורה לאחיו גזירה אחיו אטו הוא וכן הילכתא שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות קטנו' ומת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה ומת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן וכו' ואמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר וכן אמר ר' אלעזר מי שהיה נשוי שתי יתומות קטנו' בא יבם על הראשונ' וכו'. ר' אליעזר אומר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה הימנו גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני ואוקימנ' בשבא עליה משהגדילה והביאה סימנין דגמר ובעל לשם קידושין אבל לא בא עליה ונישאת ד"ה צריכה גט משני אע"פ שאינה יכולה למאן משהביאה שתי שערו' כדאיפסי' הילכתא לקמן ואע"ג דלא בעל תפשי בה קידושין של שני שהיא צריכה גט ומסתברא כרב חדא דהילכתא כוותיה באיסורי. ועוד דהא קי"ל כרב בקידשה על תנאי וכנסה סתם. דצריכה הימנו גט. דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. דתרויהו חד טעמא נינהו וצריכין כדאמר התם הילכך כשבעל אינה צריכה הימנו גט משני. וקנאה ראשון קנין גמור בשלא בעל והגדילה ועמדה ונישאת ועמדה ומיאנה אינה יוצאה במיאון אלא בגט. ומיהו תפשי בה קידושי שני ומגרשה שני בגט. והא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלוין כשינויא דרב דאמר מילתא דקטנה מילתא תלי. וקי"ל אי בעל אין. ואי לא לא וליתה לדשמואל דאמר כל הבועל על דעת נישואין הראשונים הוא בועל. ואע"ג דשמואל מצי לשנוי לברייתא הכי דמילתא דקטנה מיתלא תליא עד שעתא דמייתי דהא תפשי בה קידושי שני אפ"ה הילכתא כדפסקי'. וכן פסק בהלכות גדולו' בהילכות מיאון. ובעל מתיבות שכתב מיהא שמעינן דהיכא דלא בעל אע"ג דאייתי שתי שערות והגדילה נמי ממאנת. ליתה דעד כאן לא פליגי אלא אי צריכה גט משני או לא. אבל למיאון לא. כדאמרי' עד מתי הבת ממאנת:

עד שתביא שתי שערות ר' יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן. אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה ומודה ר' יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן ש"מ דר' מאיר ור' יהודה בלא נבעלה וקי"ל כר' מאיר. והא דאמר ר' ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ואיזו זו:

זו שקידושיה קידושי טעות שאע"פ שבנה מורכב לה על כתיפה ממאנת והולכת לה ליתה.. וכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיאנה שוב אינה יכולה למאן:

וכתב רב אלפס דרבוותא קמאי מספקא להו עבדי בה לחומרא. ואע"ג דשנינן הא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין:

אשינוי לא סמכינן ואי לא בעל וגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה והאי סברא סברא מעליא היא. דגרס' בהדיא וכו' עד אינה יוצאה במיאון. אלא צריכה גט מדרבנן. ותפשי בה קידושי שני וצריכה הימנו גט ואם רצה השני לכונס' מגרש' ראשון ונושא שני. אבל מגרשה שני ונושא ראשון. לא כההוא דגרסי' בגיטין וכו'. וצריכא עייונא ומסתברא דמדקאמר שמואל צריכה גט משני. ש"מ ראשון כדקאי קאי. ומותרת לשניהן דומיא דיצא קול עליה מזה בגיטין ודומיא דאשה שהלך בעלה למדינת הים ונישאת שלא ברשות דמותרת לחזור לו. ובנתקדשה ואח"כ בא בעלה ולא גזרי' בה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון שנישאת שלא ברשות קלא אית ליה. ועוד דקי"ל במקום אמתלא חוששין לאמתל' והכא נמי קידושי טעות הוא ומאי דקאמ' רבי' דעבדי' לחומרא. ואשינוי לא סמכינן. לא בריר לן לישניה דכיון דעבדינן לחומרא סמכינן אשינויא מיהו הלכה כדפס'. גרסי' בפ' בא סימן. איבעיא להו תוך זמן שהוא תוך שנת שתי' עשרה לתינוקות ושלשה עשרה לזכר כלפני זמן או לאחר זמן ואסקה רבא תוך זמן כלפני זמן. ואמר רבא קטנה כל שתים עשרה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת. ואסיקנא לעולם לא בדקינן. ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין למיאונין אבל לחליצה בעיא בדיקה. אמר רב דימי מנהרדעא הלכה חוששין שמא כשרו. וה"מ דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן. דהוי ספיקא דאורייתא. אבל מעיקרא לא. בת עשרי' שנה שלא הביאה ב' שערות. תביא ראיה שהיא בת עשרי' והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת. בן עשרי' שלא הביא שתי שערות. יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם. והוא שנולדו בו סימני סירוס עד רוב שנותיו ואמר רבא בכולהו פירקין הלכה מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן. דלא תנן לא תנן (ושנת עשרים דלא תנן לא תנן) ושנת עשרים דלא תנן בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת והילכתא כעולא. דתניא כוותיה דר' יוסי. בן כיפר אומר שנת עשרים שיצא ממנה ל' יום. הרי הי' שנת עשרים לכל דברי'. וכתב הרב יום אחד בשנה חשוב שנה. ואיכא למימר בעינן שלשים כר' יוסי בן כיפר ולחומרא. וגרסי' בפ' מי שמת. אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין ולחליצה ולמיאונין וכן הילכתא. בא סימן התחתון עד שלא בא העליון או חולצת או מתייבמת. בא העליון עד שלא בא התחתון. או חולצת או מתייבמת והילכתא כוותיהו ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכן היה ר' אליעזר מוסר לאשתו. ור' ישמעאל מוסר לאמו. ר' אומר תוך הפרק. אין נשים בודקות אותן:

שאין משיאין ספק על פי נשים. ר' שמעון אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל ואסיק' פלוגתייהו דר' יהודה סבר תוך הפרק כלאחר הפרק לאחר הפרק דאיכ' חזקה דרבא סמכי' אנשי' ובדקן נשים ור"ש סבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעי' בדיקה ואי משתכחן לאחר הפרק שומא נינהו ונאמנת אשה להחמיר ולא להקל אבע"א ר"י ואתוך הפרק.. ואבע"א ר' שמעון ולית ליה חזקה דרבא. ופסקי רבוותא הלכה כר' שמעון דהא רבא פסק תוך זמן כלפני זמן הילכך כל הנבדקו' נבדקות ע"פ נשים בין לחליצה בין למיאונין בין תוך הפרק בין לאחר הפרק דסמכינן אחזקה דרבא ונאמנת האשה להחמיר ולא להקל ר' יהודה קתני לה ואתוך הפרק וקשיא לן כי איבעיא לן תוך זמן או כלאחר זמן מאי קא מיבעיא לן דהא פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון ור' נחמן דאמר התם כתנאי ומדחי ליה לימא כתנאי מיהא דהא ליכא לדחוינהו כלל ואיכא למימר דלא מיבעיא ליה אלא לענין עונשין כדאמרינן התם והתם הוא דפסקינן תוך זמן כלפני זמן. אבל לענין חליצה ומיאונין לא קאמר. ואיכא למימר דהלכה כר' יהודה כדקי"ל ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"י וצריכא עייונא מיהא דקי"ל כרבא דאמר קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה. חזקה הביאה סימנין למיאון אבל לחליצה לא. ולחליצה נמי היכא שיצא קול עליה שהגיע לכלל שנותי' והוחזקה בסימני' בשכינותיה אינה צריכה בדיקה והא דאמ' ר' נחמן אמר שמואל בודקין למיאונין וקי"ל דהילכתא הוא לא קשיא ליה לרב אלפס למאי הילכתא היכי משכחת לה אי תוך זמן ולפני זמן שומא נינהו ולא עבדינן בהו עובדא. ואי לאחר זמן האמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה הביאה סימנין ואע"ג דבדקינהו לאחר זמן ולא אשכחינן בה מידי הא אסיק' הילכת' דחוששין שמא נשרו ופריק דהאי דפסק' חוששין היכא דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן