ספר העיטור עב

חולצת בשינה ירושלמי בני סימונא אתו לקמיה דר' אמר ליה אנן בען דתתן לן חד בר נש לריש דיין חזן ספר מתיין ויהב להון לוי בר סיסי וכו' אמר לון חזיתון בר נש רבותי יהבית להון שלח אייתיה ושאל ליה רקקה דם אם יש בו ציחצוחית הרוק כשר גידמת במה היא חולצת אמר ליה בשיניה כו' החרש שנחלץ והחרשת שחלצה חליצתה פסולה א"ר ינאי שאינן יכולין בו אמר ואמרה ומתני' דקתני ולא קראתה חליצתה כשירה בשיכולה לקרו' כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצת' כשרה החולצ' מן הקטן חליצ' פסול' אלא עד שיה' בן י"ג שנה ויביא שתי שערות אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' מאיר וכו' והילכך עד שתביא שתי שערות חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול חלצתה פסולה ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה בשלשה ואיצטריך לאשמועינן דלכתחילה בג' ולא בעינן חמשה ודווקא למצוה דליכא איניש אחרינא אבל איכא איניש אחרינא בעינן חמשה ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דעבדי בחמשה לפרסומי מילתא הוא דעבדי וכן כת' בעל הלכות צריכי למיתב בההוא דוכתא בית דין ה' וכדכתי' גיטא לכתבו במותב תלתא הוינא וכן נמי אמר מר רב חפץ גאון. ת"ר חליצה מוטעת כשירה ואיזו חליצה מוטעת כל שאומרין לו חלוץ ע"מ שתתן לך מאתים זוז וקי"ל אין תנאי בחליצה כדפרשית בתנאי דתנאי דלא אפשר לקייומי ע"י שליח לא הוי תנאה וגט מוטעה פסול חליצה מעושת וגט מעושה ואמר רוצה אני שניהן כשירין לא אמר רוצה אני שניהן פסולין והלכה אין חולצין אא"כ מכירין ואין ממאנין אא"כ מכירין מצות חליצה בא הוא ויבמתו לב"ד ונותנין לו עצה ההוגנ' לו שנאמר וקראו לו זקני עירו והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה ובלשון הקודש היו אומרים ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו. רוק הנר' לדיינים וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. עד כאן היו מקרין אותו כו' עד הוחזקו להיות מקרין כל הפרשה כולה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מה היא עצה ההוגנת לו שאם הוא ילד והיא זקנה אומר לו מה לך אצל זקנה הוא זקן והיא ילדה אומר לו מה לך אצל ילדה כלך אצל כמותך ירושלמי היא טליתא והוא סב אומר לו טליתא היא ומכלמה לך הוא טליא והיא סבתא אומר לה טליא הוא ומכלים לך הוא רוצה והיא אינה רוצה שומעין לה היא רוצה והוא אינו רוצה שומעין לו כללו של דבר כל המעכב שומעין לו ומסתברא דווקא למשנה ראשונה דמצות חליצה קודמת למצות ייבום אבל השתא דמצות ייבום קוד' למצות חליצה ואיפסיק דכותבין איגרת מרד על שומרת יבם דין שומרת יבם כאשה שתובעת גירושין דתקינו בתר רבנן סבוראי דמפסדא לכתובתה ופלוג' היא דתרתי מתיבתא בני מתא מחסיא משוו לה כמורדת על בעלה ולא שקלה אלא מה דאתיא מבי נשא אבל מאי דכתב לה בין תוספת בין מתנה לית לה ופומבדית' מגבו לה מדשמואל דאמר אין כותבין איגרות מרד על שומרת יבם ורב אלפס פסק דאין הלכה כשמואל ור' אפרים חלק עליו בסוף פ' בית שמאי תשובתו היכי פסק גאון ופשיט מינה ר' אלפס דליתה לדשמואל הא שמואל גופיה הוא דאמר הכא יבם הרי הוא כבעל שאין כופין ליתן גט. וכן היבם אין כופין אותו לחלוץ ופליג עליה דרב דאמר יבם אינו כבעל והוא דקאמר אין כותבין איגרות מרד על שומרת יבם ואם איתא דכופין ומבקשין דהא מתני' שייך במורדת קשיא דשמואל אדשמואל ואמאי קא שתיק גמר' מיניה אלא וודאי ליתיה להאי דייוקא וליכא למישמע מינה ואיכא למימר דרב ושמואל אליבא דמשנה ראשונה פליגי ומ"ה קאמר שמואל דיבם הרי הוא כבעל ומבקשין וקי"ל כמשנה ראשונה דהא לבסוף חזרו ותו גרסי' התם עד שכופין אותו לחלוץ ניכפיהו ליבם ש"מ דמצות ייבום קודמת למצות חליצה, וכן הילכתא ואמ' אין כופין כי אתו לקמיה אמר ליה אי ניחא לך יבם ואי לא חלוץ וכן אמר רב יהודה אין כופין גרסי' בסנהדרין היבמה הולכת אחר היבם להתירה. אמר ר' אמי אפי' מטברי' לציפורי שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה בתשובות רבינו משולם בר קלונימוס מדגרסי' בירושל' זה אומר בטבריא וזה אומר בציפורי שומעין לזה שאומר בטבריא ומסקנא כגון דהוון יתבין בחדא משכנא דמכאן ולהכא ט' מילין ומכאן ולהכא ט' מילין נראין הדברים שי"ח מילין מטבריא לציפורי אבל לענין יבמה אפי' יותר מכשיעור הזה היבמה הולכת אחר היבם כדכתב זקני עירו ולא זקני עירה והאי דנקט טבריא וציפורי לפי שטבריא מקום ישיבה וציפורי אינו מקום ישיבה ואעפ"כ כיון שהיבם הוא בציפורי היבמה הולכת אחריו. אמר רב חסדא מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה ואי אפיך לית לן בה רב אשי אשכח לרב כהנא דקא מצטער ומקרי לה לההיא יבמה לא אבה יבמי בבת אחת אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבא אסוקי מילתא הוא ולית לן בה אמר ליה מודה רבא בלא אבה יבמי כר' זירא ואם ראוי' למקריי' בבת אחת קריאתה לא מעכבא ואי לא מעכבא אמר אביי האי מאן דכתב גיטא דחליצה צריך למיכתב אקריוה לדידה מן מאן יבמי ועד יבמי ואקריניה לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינוה מן ככה עד חלוץ הנעל. מר זוטרא משרטיט וכתב לכולה פרשה והילכתא כוותיה אמר אביי רוק שקלטתו הרוח לא עשה ולא כלום הילכך הוא ארוך והיא גוצה וקלטתו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בעינן דמטי להדיה אפיה והדר איזיל. אמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא כד נפיק מפומה דיבמה דכ' לעיני הזקנים וירקה ומצוה בתלמידים ועל כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל כר' יהודה ותניא נמי הכי כו' גרסינן בפרק החולץ היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהו לה ג' חדשים אחת ארוסה ואחת נשואה אחת בתולה ואחת בעולה ירושלמי עד כמה הכרת העובר. סומכוס אומר משום רבי מאיר עד ג' חדשים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ויהי כמשלש חדשים וגו' ותניא מעשה באחד שבא לפני ר' יוסי וכו' קרא עליו המקרא ואם לא יחפוץ הא חפץ מייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה ת"ר יבמה שחלצו לה בתוך שלשה צריכה להמתין שלשה חדשים וג' חדשי' שאמר משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת יבם ואם נמצאת שאינה מעובר' אינה צריכה חליצה אחרת:

גרסי' בפ' האשה. אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב היבמה קידושין אין בה נישואין יש בה משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואם נתקדשה לאחר קודם חליצה אינה נאסרת על יבמה ואם יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו ליבם ואם רצה לייבם מייבם ואם רצה לחלוץ חולץ והראשון אם רצה לקיימה מקיים ולא קנסינן ליה אלא בנישואין כך פי' רבי' יעקב בתשובות אבל ר"ח והלכו' גדולות אמר אפי' בנתקדשה אסורה להחזירה לו עולמית. אבל נישאת נאסרת על יבמה שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה. ונמצא מחזיר כאשה שהלך בעלה למדינת הים שאסורה לחזור לו מזה הטעם ותצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה והכי נמי זה חולץ וזה מגרש נמי בעל כרחו. ירושלמי יבמה שנישאת בלא חליצה ר' ירמיה אמר זה חולץ וזה מקיים. ור' יוחנן אמר תצא ור' אילא אמר תצא וכו"' ר' יוסי שאל ר' פנחס איך ר' סבר אמר ליה כר' ירמיה אמר לו חזור בך ואי לא כתיבנא לך זקן ממרא וקי"ל כר' יוחנן דאמר תצא וגרסי' נמי בגיטין הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאת זה איילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמרי' עלה נישאת דוקא משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ומדקאמר הולד ממזר מזה ומזה ש"מ דאפי' יש לה בנים תצא ובתוספתא יבמה שנישאת בלא חליצה ובא יבמה ממדינת הים אנשי מזרח כופין יבמה שיחלוץ ומתקיים עם הבעל ובני ארץ ישראל מוציאין אותה מזה ומזה לרבינו שרירא יבמה שנפלה לפני מומר כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבם ומתענגה עד דחליץ לה אותו מומר. וכתב רב יהודאי אי כדנסבה בעל הוה יבם מומר לא בעי חליצה מיניה ואם היה בעל מומר וישבה תחתיו באונס ומת בהמרתו בלא בנים אינה זקוקה ליבם דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה נמי לחליצה לר' פלטוי חלץ ליבמתו ואח"כ קידשה חייבי לאוין היא ותפשי בה קידושי וצריכה גט בתוספתא אמרו לה מת יבמך ונישאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת לא שהיתה ראויה להינשא אלא להתייבם הרי זו יוצאה בגט וכל הוולדות שילדה בחיי יבמה ממזרים דברי ר' מאיר שאמר משום ר' עקיבא וחכמים אומרי' אין ממזר מיבמה. עד כאן לא פליגי אלא בממזר אבל לצאת דברי הכל תצא ומדר' מאיר נשמע לרבנן דהא הכא דמת ואפ"ה קנסינן ותצא לרבנן נמי אע"ג דאין ממזר תצא משום קנסא ומסתברא דאפי' נישאת ומת היבם תצא ומילי דאיתמו' משמיה דרב יהודאי דפליג בבני' ליתה כדכתב רב אלפס והא דאמר אם מת היבם מותר לבעלה נמי לית':

סידור חליצה דרבוותא עיין אח' הקדמה אות גימל גט מיאון גרסינן בריש פ' בית שמאי ב"ש אומר אין ממאנין אלא ארוסה וב"ה אומר ארוסה ונשואה ב"ש אומר בבעל וב"ה אומר בבעל וביבם בית שמאי אומר בפניו ובית הילל אומ' בפניו ושלא בפניו ב"ש אומר בב"ד וב"ה אומר בב"ד ושלא בבית דין וע"כ לא קאמרי בית הלל אלא דלא בעינן מומחין אבל ג' בעינן דתנן החליצה והמאונין בשלש' ותניא אלו ואלו מודים שצריך ג' ולית הלכת' כוותייהו דהא איפסיק הלכת' כר' יוסי בר' יהודה ור"א ור"ש דמכשירין אפילו בשנים דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג ופר"ח דיעבד אבל לכתחילה לא ודייקינן מדקתני מכשירין דיעבד קאמ' ומסת' דהא אמרינן בפ' כיצד הא קמ"ל דמיאון בשלשה ולאפוקי ממ"ד בשנים וכן הילכתא איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאת' אמה או