ספר העיטור ע

קטני' ואם אמר תנו נזקקין ואין מעמידין אפיטרופו' ומסתמא דאפי' מלוה בשטר קאמר כדגר' רבא בערכין והילכתא כרבא כהילכתיה וכטעמיה דאמר משום שובר ואפי' בשבועה לא יפרעו ובשחייב מודה ובמית בגו זימניה נמי נזקקין אפי' ביתומי' קטנים ונפרעין שלא בשבועה ותנא תני והוא הדין להנך כדפ' בשובר דכל היכא דליכא ספיק' נזקקין וליתה לדרב פפא דאמר משום דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ולא כרב הונא דחייש לצררי וכן פסק רבי' אלפס בתשובות ורבי' האיי נשאל אם נזקקין לנכסי יתומין והשיב שאין נזקקין אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפיטרופו' לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי אינשי בשיקרי לא מחזקינן אמר רב אשי איזקוקי' לא מיזדקיקינן דהאמר רבא אין נזקקין ואי מיזדקיקינן מוקמינן אפיטרופוס דהא אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפיט' לבר מנמצאת שדה שאינה שלו ודוקא עדות על פה דלא מחזקינן להו בשקרי אבל עדות בשטר אמרי זייופי זייף וקי"ל כוותיה דאמרי' בריש גמ' דב"ב בכולהו הילכת' כרב חמא לבר מתברא דאחזוקי סהדי בשיקרי לא מחזקינן ומר זוטרא בריה דרב ששת אמר בהא נמי הילכתא כרמי בר חמא דאי איתה דתברא מעליא הוא איבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון ומדלא אפקא זייופי זייף וקי"ל כותיה וכי היכי דמכרזינן בדיתמי הכי נמי מכרזינן בנכסי' אחרים כמנהגא דההוא אתרא ואיכא מד"א שלושים יום כדכתב בשומא ובהכרזה ירושלמי במועד קטן כך אנו אומ' פקדון אינו נגבה מיתומים קטנים:

כתב בכך וכך איך פלו' מזמין ליתמי דפלו' לדינא ואפיק שטר חוב וכתובה דהוה ליה על אבוהון וחזינא מדינא למיגבי מנכסי דיתמי מדינא לרווחא דידהו ואפיכנן אזכותא דידהו ואכריזנן על ארעא דהיא זיבורית דילהון תלתין יומין ולבתר הכי אתא פלו' דנן ואוסיף עלנא דמי דההיא ארעא כך וכך וזביננא ליה אנחנא בי דינא לפלו' בן פלו' והוא דילי' ואשלים אילין זוזי לידנא ויהבינן להו לבעל חוב כמה דאיתחייבו יתמי מדינ' ואשלימנ' הדא ארעא לפלו' דנן לי' ולירתוהי בתרוהי ומן יומא דנן ולעל' ולא ליהוי רשותא ליתמי לערעורי בההיא ארע' מידי ואחריות דהאי זבינא איתמי כחומר כל שטר זביני דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וכו':

אות ב ביטול מודעי ותמצא בשטר מודעא אות ג גט והלכות בחמשה מקומות האחד על הכתיבה במאמר השני בכתיבת השטר השני בפסלות גוף הגט במאמר השלישי באות שי"ן בשלישות הרביעי בקבלת האשה עצמה. כדתניא הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת וקי"ל גיטה וחצירה באין כאחד וכדעולא דאמר והי' שעומדת בתוך ביתה או בתוך חצירה דכיון דחוב לה אין חבין לאדם אלא בפניו כדפי' רב אשי בפרק' קמא דב"מ הילכך בעינן שתהא נעורה ולא ישינה והיכא דזרקו לחצר חבירו ואח"כ קנאתו פסול משום חצירה הבאה לאחר מיכן אבל זרקו בחצירו ואח"כ הקנתו לה החצר מגורשת כדאית' בפ' שני וכדאמר' ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא לא איספיק למיתבה ניהלה וכו' ופי' רבי' משום דגט לאו בר טילטול הוא וקשיא לי מכדי טילטול וקנין החזקה תרוייהו אסירי מדרבנן מ"ש קנין החזקה דשרו ומ"ש טילטול דאסירי ומסתבר' דגיטא הוה בדוכתא דלא אפשר למיתבה ניהלה דרשות הרבים מפסיק ביניהן וסופר הוא שכתבו והניחו שם הא לאו הכי שרי לטילטוליה ולמיתביה ניהלה דהא ביטול רשות לב"ש אסור בשבת משום דמקנה רשותא הוא וקנין אגב קרקע נמי מקנה רשותא הוא ואפ"ה משום עגונא אקילו בה רבנן טילטול נמי משום עגונא אקילו בה רבנן ומעש' בא לידי והתרתי וכן פי' גאון שלא היה שם ועיקר זרקו לה לתוך חצירה או לתוך חצירו אפילו עמה במיטה אינה מגורשת אמר רב לא שנו אלא במיטה שלו אבל במיטה שלה מגורשת ודוקא במטלטלין דגביהי עשרה ואע"ג דאיכא מקום רגלי המיט' מקו' כרעי המטה לא קפדי אינשי לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחוריו קורא והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גיטיך וכו':

היתה עומד' ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת היכי דמי קרוב לה כל שתשוח ותיטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה וכתב ר"ח קיבלנו מרבוותא אפי' זרקו לה בחצר לא משתרי' לעולם עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירושלמי החוור שבכולן עד שיתננו לידה ומילתא תמיה' הא דירושלמי וגמר' דילן לאו חדא מילתא היא ואת לא תעביד עובדא ברשות הרבים קאמר שמא יאמר על רחוק קרוב אבל בביתה או בחצירה ליכא מאן דאסר וכולהו שמעתתא הכי איתנהו דמסתבר' דמשתריא לעלמא אבל ברשות הרבים עד דמטי גיטא לידה אבל תוך ארבע ברשות הרבים צריכה חליצה וצידי רשות הרבים וסימטא כרשות הרבים דמי לחומרא ובעל מתיבתא כתב את לא תעביד עובדא ברשות הרבים עד דמטי גיטא לידה וכן הילכת' וכן לענין הקידושין ודוקא בחצר דקביע אבל חצר מהלכת כגון עבד לא מיגרש' לה עד דכפית ליה והוא ישן דאמר רבא כתב לה וכו' ואמ' רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו רואין אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת דבעינן כריתות ואם לאו מגורשת ב"ש אומ' פוטר אדם אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין אמר ר' אבא אמר שמואל אם נישאת לא תצא ואיכא דאמרי אם נתגרשה תינשא לכתחילה כתב לשם מלכות שאינה הוגנת וכו'. ואנן השתא דמנינן לבריאת עולם לכתחילה מותר כדפרשי' במאמר ראשו ובכולו הולד כשר מדרבנן חוץ משינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה כתב הסופר וטעה ונתן שובר לאיש וגט לאשה והן נתנו זה לזה לאחר זמן הרי זה גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה ר' אלעזר אומר אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט דכיון שלא הוציא לאלתר קינוניא עשו והחליפו ומשהוחזקו הגירושין בפני עדים מגורשת היא כדאיתא בירושלמי לקמן וסוגיא דשמעתא כר"א וקי"ל כוותיה ואיכא מ"ד בשל תורה הולך אחר המחמיר וכתב רב אלפס מסתברא כרב אדא בר אהבה דלא סמכינן אשינויא דפריק שמואל ירושלמי מה אנן קיימין אי בשלא טעה אף רבנן מודו אי בשטעה אף ר' אלעזר מודה אא"כ אנן קיימין בסתם ר' אלעזר לא חשש שמא טעה ורבנן חששין שמא טעה. אמר שמואל נתן נייר חלק ואמר לה הא גיטיך פסולה לכהונה חוששין שמא במי מילין כתבו. ובדקינן ליה במיא דנרא אי לא פליט לאו כלום הוא ואי פליט חוששין. ותניא הרי זה גיטיך נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד וחזר ואמר לה שטר פסים הוא מגורשת. ירושל' כיון שהוחזקו גירושין בפני שנים לא כל הימנו לפוסלה ואוקימנא בדקריוה סהדי ובתר הכי עייליה לידיה ואפקיה דלא חיישינן לאיחלופי ומסתברא לן מדאיצטריך ליה לשנויי הכי ולא קא משני בדלא קריוא ואפ"ה כשר. ש"מ דהא דאמרי צריך למיקריה אי לא קריוה פסול והא דאמר שמואל נתן לה נייר חלק ואמר לה הרי זה גיטיך פסלה מן הכהונה משום ריח גט הפוסל בכהונה הוא דקאמר ולא בריר לן מאי טעמא לא אייתי לה הרב אלפס דההוא עובדא דההוא דזרק גיטא לדביתהו ביני דני ואשתכח מזוזתא וכו'. אבל תרי מדההיא הוה האי נמי הוה. חששא הוא ופסולה לכהונה ואיכא מ"ד דאי לא קריוה סהדי כשר. מיהא דגרסי' לעיל נתן גט לאיש ושובר לאשה וכו' עד אם לאלתר יצא אינו גט ואם לאחר זמן יצא הרי זה גט ולא היא. דהתם איתיה גיטא קמן ולא חיישי' אלא לאיחלופי ואע"ג דלא קריה כשר.. אבל כי ליתיה קמן איכא למיחש שמא שטרא אחרינא הוא ופסול ההוא דעאל לבי כנישתא דאבי גובר שקל ספר תורה יהב לה לדביתהו אמר לה הא גיטיך למאי ניחוש לה אי משום כריתות איתה לגיטא.. וה"ה לגירשתי ולכל לשון כריתות. ואע"פ שכתב בו עניינים אחרים כיון שכתב בו שמו ושמה ואמר לה הרי זה גיטיך.. יש לחוש לגירושין ומגורשת מספק. כתב לגרש את אשתו ונמלך ב"ש אומ' פסלה מן הכהונה וב"ה אומר אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה ירושלמי ר' יוחנן בשם ר' ינאי אין בה אלא משום זיהום כהונה ואין ב"ד מזהמין אותה. עבד ר' חייא עובדא כב"ה.. אמר ליה מה ראית להכניס עצמך לספק זה המרובה. אמר ליה ר' שמעון בר יוחאי הוה עמי וקרא עליהון טובים השנים מן האחד. בפ' בתרא יצאה שמה בעיר מגורשת הרי זו מגורשת. מדקא מקשינן בגמ' מגורשת ואסרינן לה אגברא ולא קאמר למישרה לעלמא ש"מ משום קלא שריא ומתני' לחומרא. ואמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא שהן חוקרין הדבר פלו' מהיכן שמע מפלו' ופלו' מפלו' והלכו למדינת הים ילמדנו רבינו יצא קול איש פלו' כהן כתב לגרש את אשתו והרי היא יושבת תחתיו ומשמרתו. מהו שלח להו תצא והדבר צריך למוד. ומאי תצא דקתני משני. גרסי' בערכין בפ' האומר משקלי עלי.. מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה כו' עד קמ"ל עד דאמר בטלתיה הילכך לית ליה לממסר גיטא עד דמבטל לה בעל כל מודעא דמסר וכתב הרב המחבר צריכין העדים לקנות מן הבעל בשעת ציווי הגט קנין בביטול כל מודעי דמסר וכותב שטר בפני עצמו קנו מינאי בדלא אניסנא דכל מודעי ותנאי ומודעי דנפקין מיגו מודעי דמסירין ליה אנא פלו' בן פלו' על גיטא דפלו' ליהוון בטילין ומבוטלין בכל לישנא דאמור רבנן דמיבטלי בהון מודעי ומסתבר' דקנין שופרא ואי לאו דחזינא לכולהו רבוותא קמאי בהאי אמינא למיכתב ביטול מודעי בגו גיטא וחזינא דאיתשילו קמאי בהאי תשובה לגאון דלא צריך קניין. ומודעא דגט ומתנה הוא כגון