ספר העיטור סט

יושבין בדין והאי דלא נקט אושפיזא כדגרסי' בפרק בתרא דכתובות אושפיזיה דרב אתא לקמיה לדינא אמר ליה פסילנא לך לדינא וטובא איתה התם בכתובו' מסתברא התם משום דמיחזי דשוחדא הוא ובעל דין מצי למיפסליה בטעמא דדמי להנך ואף על גב דקיימא לן לא נחשדו ישראל על כך הני מילי לגבי עדות אבל לדין לא דהא אהוב ושונא דפסולין לדון וכשירין לעדות ודיין גופיה אית ליה למימר פסילנא ולרחוקי מחשדי ירושלמי הנוטל שכרו לדון דיניו בטילין כיני מתני' החשוד להיות נוטל שכר לדון דיניו בטילין חד בר נש אזל מדון קומי רב הונא אמר ליה וכו' ותני כן לדיין שכר בטלו לעד שכר עדותו לרב אלפס סופר החתום בעד ברוב שטרות אינו ראוי לדון בשטר ששמו חתום עליו כדאמרינן החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו לרב נחשון כות' שטרות אע"פ שנעשה דיין ונוטל שכר כתיבה ובתשו' לרבי' האיי שמואל ור' ישמעאל בר' יוסי ור' ישמעאל בן אלישע ורב ענן וכיוצא בהן. מידת חסידות עבדי אבל מן דינא לית ליה לנתבע למיפסליה ואי קדים תובע ואורחיה לב"ד. או אי נמי דשדר ליה מנחה לא מיפסיל:

ההוא סמיא דהוה בשיבבותיה דר' יוחנן דהוה דאין דינא מסתבר' דסומא באחת מעיניו הוה דסומא בשתי עיניו פסול לדון ולעדות דומיא דלילה דאין דינא וכדגרסינן היה יודע לו בעדות עד שלא נסתמא ונסתמא פסול לעדות וכל הפסול לעדות פסול לדון אבל סומא באחת מעיניו כשר ואע"ג דאמרי' יש כשר להעיד ופסול לדין ואמר ר' יוחנן להביא סומא באחת מעיניו ור' מאיר היא לית הילכתא כוותיה דר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח. דתניא דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ש"מ דלית הילכתא כר' מאיר וכרבנן קי"ל דלא מקשו דינין לנגעים מה נגעים ביום אף דינין ביום וכי היכי דלא מקיש בהא ה"נ לא מקיש בהא ואע"ג דסומא באחת מעיניו בנגעים פסול דכתב לכל מראה עיני הכהן בדינין כשר ורבינו האיי אמר סומא בשתי עיניו כשר ור"ש דפי' סתמא אחרינא אשכח דסבירא ליה סומא בשתי עיניו כשר וה"ר אלפס דפי' סומא באחת מעיניו ביום דומיא דכל אדם בלילה תמיהא לן מילתא א"כ סומא היכי מצי למידן דהא תחילת הדין בעינן ביו' כדגרסי' יום לתחילת דין לילה לגמר דין אלא לאו ש"מ כדפרישנא וסומא באחת מעיניו ביום כשר ושאר כל אדם ביום ודנין ביום אליבא דרבנן דלא מקשו ריבים לנגעים ודר' יוחנן דאמר לאייתוי סומא באחת מעיניו ליתה וסומא בשתי עיניו פסול והא דלא אמר לאייתוי אוהב ושונא אליבא דרבנן דכשר לעדות ופסול לדין ומסתברא כיון דכשר לעלמא לא פסיקא לן ירושלמי מניין שאם טעו בלילה שדיניהן דין. שנאמר ושפטו את העם הכל כשירין לדון דיני נפשות הכל לאייתויי מאי אמר רב יהודה לאייתוי גר וחדא לאייתוי ממזר ומדלא קאמר לאייתוי בן י"ג שנה ש"מ דכשר לדון וכשר להעיד ואע"ג דאמרי' כי רבים חללים הפילה וכו' עד כמה עד ארבעים שנה באיסור והיתר קאמר אבל דין תורה הוא ואשכחי' דר' אלעזר בן עזריא בן י"ח שנה היה ורבה מ' שנה ולא בעי' אלא מה שהוא בן י"ג שנה כשר לדון. ירושלמי אף פחות מבן עשרים ושלא הביא ב' שערו' כשר לדון דיני ממונות. ומשמע מבן י"ג ולמעלה אע"פ שלא הביא ב' שערות כשר. והא דגרסינן בפרק במה בהמה שכל דין שדן מבן ז' עד בן י"ח החזיר להן ואמר דמייתי ראיה מיניה דפחות מבן י"ח אינו ראוי לדון:

וליתה אלא משום הכי נקט י"ח שנה משום דבי"ח שנה מצא חלקיה את הספר ועיין ודיקדק בתורה בכתב ובעל פה כמו שפר"ש. והרב המחבר כתב שצריך עיונא וכתב רבינו אלפס דגר כשר דוקא דאמו מישראל דגרסינן בפרק מצות חליצה גר דן את חבירו דבר תורה דכתב שום תשים עליך מלך וכו' ואם היתה אמו מישראל דן ואפילו ישראל כדכתב בהלכות בסוף גמ' דגיטין:

תניא היה ר' טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוראות של נכרים אע"פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי ליזקק להם שנא' לפניהם ולא לפני נכרים ד"א לפניהם ולא לפני הדיוטות ודוקא גזילות וחבלות דלא שכיחי אבל דינא שליחותייהו קא עבדינן. לר' שרירא מי שחייבוהו ב"ד בחובות או בפקדון ואין יכולין להוציא על חבירו יש רשות לזקנים ותלמידים לכוף את העדים שילכו לפני השופט ויעידו שזה חייב לזה ומצוה לעשות כן דאפי' נגזל גוי לגזלן ישראל מעידין לפני השופט שאינו חומס. כדגרסינן מכריז רבא דסלקין לעילא ונחתין לתתא. האי בר ישראל דידע סהדותא דתוגר על ישראל חבריה ואזל ומסהיד בי נכרים משמתינן ליה ולא אמרינן אלא בחד וכו' עד אינהו נמי למומתא שדו ליה ופירש דינא דמגיסתא ב"ד של קערה שלוקחין שוחד וכל המורד בדין מתרין בו תחלה ואם אינו מקבל מעידין עליו וגובין הימנו דכי אמור רבנן לפניהם ולא לפני נכרים במקום שאתה יכול לגבות החוב בישראל מומחה אל תיזקק להן ולא להדיוטות אבל במקום שאין דיין מומחה ואין יכול לגבות החוב בישראל מומחה נדון בהדיוטות ואל יאבד הממון ובמקום שאין גזלן חוששין לישראל וגובה החוב בדין נכרים וכן הדין ומנהג לעכב שלשה פעמים בבית הכנסת ואחר כך מתירין לו כך מנהג שלנו תנא אין דנין לא זה את זה ולא זה עם זה ולא זה בפני זה ואין מעידין זה על זה ולא זה בפני זה הכין לישנא דבעל מתיבות ורב אלפס לא גריס ברישא זה בפני זה. ופירש בירושלמי כדכת' בקבלת עדות אין דיין דן קרובו ואין דיינין קרובין זה לזה ואין דיין דן על עדות קרובו ואין העדים קרובין לנידונין ולא העדים קרובים זה לזה ולא העדים קרובין לדיינין ויש מפ' זה על זה שלא יהא עד מעיד פלוני קרובי פסק זה הדין ולא זה בפני זה שלא יהו העדים קרובין לדיינין ויש מפרשים זה בפני זה על הערב שלא יהא קרוב לא לעד ולא לדיין:

גרסי' בפרק שור שנגח מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה שנא' אשרו חמוץ ולא חומץ ופי' רבי' האי כיון שיבואו בעלי דינין לפני ב"ד מי שיבוא קודם להתרעם לפני ב"ד מקדימין לשמוע טענותיו ולחתוך דינו אבל אם יהיה הנתבע מתרעם על תובעו ואמר אם יש לפלוני זה שום טענה או תביעה עלי יתבעני אין הדיינים צריכין לכוף את התובע ולומ' לו בקש תביעה אצל פלו' אלא אם יטעון הנתבע בשום מאורע שאירע באיחור התביעה כגון שיש לו קרקע למכור ומתיירא שמא ישמעו הקונים שיש לו עליו חובות בשטר ויהיו מתייראין מקניית הקרקע שמא יוציאנה בעל חוב בשטר וכשיתברר לזה לדיין צריך לכוף התובע ולומר לו באר טענתך אצל זה או אסהיד על עצמך דלית ליה עילויה שטר חוב אבל אם יאמר התובע יש לי עליו טענות שלא בשטר ואין רצוני עכשיו לתובעו אין הדיין רשאי לכוף אותו על זה כי אין בעל חוב מוציא מיד הלקוחות אא"כ יהא חובו בשטר כדאמרינן על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים בני חורין והיינו דאמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דזילי ניכסי ור"ש אין נזקקין אלא לתובע תחילה כגון ראובן טוען לשמעון מנה והלה אומר הן ונתתי לך משכון בהן שוה מאתים זוז והפסדתו שלם לי מה שהפסדת ואחר כך אתן לך מנה שלך אי נמי אמר לו הן ונטלת מהן מטלטלין וראובן אמר לא נטלתי ממך כלום נזקקין בתחילה לטענת ראובן ואמרי לשמעון פרעהו ואח"כ נזקקין לטענת שמעון וה"מ דנזקקין לטענת ראובן תחלה כגון שיש לראובן שטר מן המנה שחייב לו שמעון. אבל אם אין לו שטר מן המנה אין נזקקין לו תחלה דמתוך שיכול לומר אין לך בידי כלום ואי נמי פרעתיך כי מודה ואמר יש לך בידי אלא שנטלת ממנו מטלטלין או שנטלת ממנו משכון נאמן ובכה"ג נזקקין אפילו לטענת שמעון תחלה. היכי דמי כגון דזילי נכסי.. יש מפרשים שעכשיו באו תגרים בעיר ליקח מטלטלין ואמר לו שמעון לראובן תן לי המטלטלין שבידך ואמכרם עכשיו בדמי' יקרים ואם לא אמכרם יזלזלו לאחר זמן ולפיכך נזקקין לנתבע תחלה ומוציאין המטלטלין מידו וימכרם שמעון לאותן תגרים ואח"כ נזקקין לטענת ראובן ולהאי פירוש' הוה לן למימר והיכי דמי כגון דלית ליה שטר' לתובע דמהימן משום מיגו ירושלמי הדיינין יושבין והנידונין עומדין ותובע מיד חבירו פותח בדברים ראשון שנ' מי בעל דברים יגש אליהם ומנין שהתובע צריך לילך אחר הנתבע שנ' מי בעל דברים יגש אליהם:

כתב בכך וכך איך אמר לנא פלו' ופלו' הוו עלן סהדי וקנו מיננא וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכות' והבו לכל חד מיננא למיהוי בידי' לזכו דצבינ' ברעות נפשין וברירנא עלנא וקבילנא על נפשתנא פלו' ופלו' ושוינא יתהון עלנא לדייני ומאי דפסק' בדינא ואיתחזו להון מן שמיא קבילנא עלנא אי לדינא אי לפשרה ולא יהא רשות' לכל חד מיננא לבטולי פסק דינייהו ודינא דידהו כדינא דבי דינא רבא דלא להשנאה ביה ואחריות וחומר שטר בריר' דא קבילנא עלנא כחומר כל שטר בירורין דנהיגין בישראל מן יומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני:

אות ב ביקורת והיא הכרזה:

כדגרסינן אמר רב נחמן מעולם לא עשו איגרות ביקורת בנהרדעאי בערכין שום היתומין שלשים יום ושום הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים אמר שדה פלו' בסימני' ובמצרניה כך היא יפה וכך היא שוה ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולב"ח בחובו אמר רב חסדא בא להכריז רצופי' שלושי' יום שני וחמשי ששים יום ואמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומין אא"כ רבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר אף לכתובת אשה משום חינא וקי"ל כר' יוחנן:

ירושלמי בשבועות ויש אומרי' אף לגזילה ונזקין לגזילה כדתנן מי שהניח להם אם היה דבר שיש בו אחריות נכסים חייבים לשלם ונזקין אין ניפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית ובפ' שור שנגח גרסי' ר' יוחנן סבר דהוא הדין למזיק ואמר הילכתא אין נזקקין לנכסי יתומין