ספר העיטור סז

ואידי ואידי טעה בשיקול הדעת דאי יש גדול לכולי עלמא חוזר וליכא פלוגתא כלל ולא קשיא מתני' דקתני חוזר בשלא נשא ונתן דהתם ליכ' פלוגתא ל"ש הדיוט ומומחה ול"ש שיקול הדעת ומשנה ל"ש אין גדול ויש גדול בכולהו מחזירין ודן את הדין. בשנשא ונתן ביד ומומחה והדיוט קם דינא אלא שמומחה פטור ושאינו מומחה חייב אבל לא נשא ונתן הדר דינא והשתא פליגי רב ששת ורב חסדא בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד בין במומח' בין בשאינו מומחה לרב ששת קם דינא ולרב חסדא הדר דינא ורבינו אלפס פסק כרב חסדא ואייתי ראיה מדר' אליעזר דאמר והוא שנשא ונתן ביד וההיא לאו סייעתא דאיכא למימר לכולי עלמא אית להו ואיכא למימר לית להו דאיהו לא איירי אלא בשאינו מומחה לענין חיובא ופטור אבל במומחה לענין חיובא ופטור קם דינא והדר דינא סבירא ליה כרב נחמן או כרב ששת ומתני' דקתני במומחה מחזירין ל"ש נשא ונתן ביד ול"ש לא נשא ונתן ביד והא דבכורות נמי דקאמר מומחה קם דינא ופטור אפי' לא נשא ונתן ביד ומוקמינן לה כרב נחמן או כרב ששת דאם כן דסבירא ליה כרב חסדא התם גבי בכורו' כרבי אילעא הוה ליה לאקשויי כולהו קשייתא דקא מקשי הכא אלא מתני' דקתני מחזירין היכי משכחת לה והתם לא קא משני אלא דקאמר ישלם היכי משכחת לה ומשני כגון שהיה לו משכון וכו' ומסתבר הלכתא כר' נחמן ור' ששת דתרוייהו סבירא להו ל"ש נשא ונתן ול"ש לא נשא ונתן ל"ש מומחה ול"ש שאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת.. קם דינא דרב חסדא יחידאה הוא. ולית הילכתא כוותיה אלא טעה בדבר משנה חוזר בשיקול הדעת אינו חוזר אפי' לא נשא ונתן ביד. ועוד מדקאמר ליה רב ספרא לר' אבא דטעה במאי אי לימא דטעה בדבר משנה והא אמר רב ששת טעה בדבר משנה חוזר אלא דטעה בשיקול הדעת וסלקא התם שמעתא כרב ששת ואם איתה הוה ליה כשיקול הדעת נמי וקאמר ליה רב חסדא כי לא נשא ונתן ביד חוזר אלא לאו ש"מ בשיקול הדעת קם דינא. אפי' נשא ונתן ביד ולית הילכתא כרב חסדא. ועוד דאמרי' האי דיינא דאשתבע באלהי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר הא בשיקול הדעת אינו חוזר ואמאי הא לא נשא ונתן ביד אלא לאו ש"מ לית הילכתא כרב חסדא וטעה בשיקול הדעת לעולם קם דינא וליכא פלוגתא אבל לענין חיובא ופטורא ושאינו מומחה חייב לשלם ומומחה פטור ואליבא דר' אלעזר איכא פלוגתא בשאין מומחה בין נשא ונתן בין לא נשא ונתן דאליבא דמאן דלא דאין דינא דגרמי אינו חייב אא"כ נשא ונתן ביד ולמאן דדאין חייב ואנן השתא דקי"ל כר' מאיר דדאין דינא דגרמי הא דר' אלעזר ליתה והא דאמר ר' אמי כי אית ליה לר' מאיר דינא דגרמי בניזקין אבל גבי דינא לית ליה. מסתברא דליתה מההוא עובד' דריש לקיש אחוי דינר לר' אלעזר וכו' דקאמר הי ר' מאיר. אי לימא ר' מאיר דדן את הדין. והא אמר ר' אלעזר והוא שנשא ונתן ביד ש"מ דלא דיינינן דינא דגרמי וכיון דהתם לא דיינינן התם גבי דינר נמי חייב לשלומי אמטכסא דרבי אבא דהוו מחייבי ליה ממתני' דדן את הדין ומדינא דגרמי וקאמר להו ר' אלעזר והוא שנשא ונתן ביד ואמר ליה זיל לקמיה דריש לקיש דדאין דינא דגרמי וחייב מיהא מתני' ומדחייבוה מיהא מתני' על כרחיך הא דדן את הדין אפילו לא נשא ונתן ביד הוא דלית הילכתא כותיה דר' אלעזר אמר רב למאי דקשיא ליה לרב דטעה בדבר משנה אמאי חוזר ליהוי כדינא דגרמי התם כיון דאילו איתיה בעינא הדר ודינא לאו דינא הוא לאו כלום עבד ולא מיחייב כדאמרי' גבי פרה דר' טרפון ש"מ כל היכא דהדר דינא לא עבד ולא כלום ולא מיחייבי' ליה משום דינא דגרמי ובהלכות מצאתי דלית בהו האי קושיא דטועה בדבר משנה וההיא נמי ליתה דהא מראה דינר לשולחני לא מיכוין לאזוקיה ממונא דחבריה והא דאייתי ראיה מרב חסדא דאוקמה למתני' בנשא ונתן ביד כרבי אילעא לאו ראיה הוא כדפרישית וליתה לדר' אלעא וסברא דקאמר רבינו משמיה דגאון נטיא לפי' דילן ול"ש מומחה ול"ש שאינו מומחה ל"ש נשא ונתן ביד ול"ש לא נשא ונתן ביד מה שעש' עשוי ופטור ואליבא דר' ששת הילכתא כוותיה ואליבא דר' אלעזר הוא דקאמר הלא דאין דינא דגרמי אבל למסקנה קאמר דחיי' למאן דדאין דינא דגרמי ואנן אשכחי' בהני מתני' בארבע בבי בבא קמא הדר דינא תיניינא קם דינא וחייב תליתאה קם דינא ופטור רביעאה קם דינא והדר דינא. בבבא קמא חמשה פרקים פרק א' מומחה שיש גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה. לעולם חוזר לד"ה ואפי' בשיקול הדעת וליכא פלוגתא כלל ב' מומחה שאין גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה בדבר משנה דינו כמי שיש גדול הימנו לעול' חוזר ואפי' קיבלו עילויהו ירושלמי הא טעות משנה הוא טעות זקנים שלישי שאינו מומחה ולא קיבלוהו בעלי דינין בין טעה בין לא טעה מחזירין כרבי אבהו דאמר ר' אבהו שנים שדנו אין דיניהם דין ואוקימנא דלא קיבלו והילכת' כותיה כדאסיק' לעיל ירושלמי ר' יוחנן וריש לקיש תרויהו אמרין שנים שדנו אין דיניהם דין. רביעי שאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת וקיבלוהו בעלי דינין ולא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן ביד לרב חסדא הדר דינא ולית הילכתא כוותיה:

חמישי שלשה לא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה לא שנא קיבלוהו ולא שנא לא קיבלוהו וטעה בדבר משנה חוזר לעולם בבא תיניינא ג' פרקים פרק א' אינו מומחה וטעה בשיקול הדעת וקיבלו בעלי דינין חייבים לשלם לדברי הכל בנשא ונתן ביד כדתנן דן את הדין וזכה את החייב מה שעשה עשוי. ואוקימנא בדקיבלו עלייהו תשובה לרבינו האי אפילו נשא ונתן ביד אם ישנו לבעל הדין מה שנטל דיש לו להחזיר יש מן הדין להוצי' ממנו ואם אינו או שישנו ואין לו להחזיר משלם הדיין מביתו בזמן שנטל ונתן ביד ירושלמי תמן תנינן דן את הדין זיכה את החייב וכו' ר' אבא בשם ר' אבהו כשאמר לו הרי את מקובל עלינו כשלשה ע"מ שתדיננו דין תורה וטעה בשיקול הדעת מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן בשיקול הדעת וישלם מביתו מפני שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה דתנן אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד אמר ר' יהודה בן פזי אפי' הקב"ה אינו דן יחידי דכתיב כל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו אלו מיימינין לזכות ואלו משמאילי' לחובה ואע"פ שאין דן יחידי חות' יחידי דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת שני שאינו מומחה שטעה בשיקול הדעת ולא נשא ונתן ביד וקיבלוהו למאן דדאין דינא דגרמי קם דינא וחייב ולאפוקי מדר' אילעא ואיכא נמי פלוגת' דלרב חסדא הדר דינא ולרב ששת קם דינא וחייב והלכה כרב ששת שלישי מומחה דלא נקיט רשותא ולא קיבלוהו וטעה בשיקול הדעת מדרב המנונא דרב המנונא דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב ואמר אי קיבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלם דכי קתני מתני' אם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם דקביל עלייהו הא לאו הכי חייב רביעי שלשה הדיוטות ולא קיבלוהו עילוייהו במומחה יחידי ואם טעה בשיקול הדעת קם דינא מדמתמהינן בגמ' אלא מעתה טעו לא ישלמו והיינו טעו בשיקול הדעת. דאי בדבר משנה הדר דינא כדפרישית . בבא תליתאה.. ארבעה פרקים פרק א' מומחה וטעה בשיקול הדעת ונשא ונתן ביד וקיבלוהו עלייהו ר"ע קם דינא ופטור מדר' המנונ' דאמר אי קיבלוך עילויהו לא תשלם וכדתנן אם הי' מומחה לב"ד פטור מלשלם וקם דינא ירושל' אמר ר' עקיבא אני איני יודע לדון דין תורה אלא היודע מחשבות יפרע מאותן אנשים מקבלין אתון עליכון מה דאנא אמר שני מומחה וטעה בשיקול הדעת וקיבלוהו עילווייהו ולא נשא ונתן ביד. פלוגתא דרב חסדא ורב ששת לרב ששת קם דינא ופטור לרב חסדא הדר דינא והילכת' כרב ששת דאמר בשיקול הדעת לעולם אינו חוזר לענין חיובא ופטור לרבי אלעזר דלא דאין דינא דגרמי פטור ומסתבר' דחייב כדפרשי' שלישי שאינו מומחה ומומחה דנקט רשותא מבי ריש גלותא וטעה בשיקול הדעת קם דינא ופטור כדאמר האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעה ליפטר לינקוט רשותא מבי ריש גלותא רביעי שלשה בין מומחין בין שאינו מומחין וקיבלוהו עילויהו בשיקול הדעת קם דינא ופטור בבא רביעאה קם דינא והדר דינא בחד דינא. כגון תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי ולא איתמר הילכתא כחד מינייהו וסוגיא דשמעתא אזלא כחד מינייהו כגון הני דאמרי' בגמ' השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד. ודעבד כמר עבד כדאמרי' בשבועו' האי דיינא דעבד כר' אלע' עבד כרב ושמואל עבד ואמרי' בירושלמי מה שנעשה ע"פ ב"ד נעשה כגון הא דר' יהושע בן לוי בההוא דשכיב אתרקבא דדנרי באדם עשוי שלא להשביע את בניו וכגון אריסא דבר זיזא דירושלמי דאמרי' התם מה שנעשה על פי ב"ד נעשה דה"מ דסברא נינהו גרסי' בפ' דיני ממונות כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין. אמר לו כל ראיות שיש לך להביא הבא מכאן עד ל' יום אמר רשב"ג מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשי' יום ומצא לאחר שלשים יום. אמר רבה בר בר חנא הלכה כרשב"ג ואפי' דיעבד מהדרינן ליה. אמר לו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה הבא עדים אין לי עדים לאחר זמן מצא עדים והביא ראיה. הרי זו אינה כלום רשב"ג אומר וכו'. ואמר רבה בר בר חנה הלכה כדברי חכמים וכ"ש אם אמר קרבו פלו' ויעידני או שהוצי' מתוך אפונדתו אינה כלום ואם אמרו לו הבא ראי' ואמר אין לי ראיה ובאו לו עדים ממדינת הים או שהיתה דיסקיא שלו מופקדת ביד אחרים מביא וסותר לרבי' אפרים דוקא דאתו בי תרי ואמרי אנן ידעינן דההיא שעתא דאמר בבי דינא לא הוה האי דיסקיא גביה וקטן דלא ידע במילי דאבוה אע"ג דאמר אין לי עדים לעולם מביא ראיה וסותר אבל גדול כיון שאמר אין לי עדים אינו סותר ודוקא דאמרו לו הבא עדים אבל אמרו לו יש לך עדים. ואמר אין לי עדים ולא אמרינן לו הבא לעולם סותר והיינו רישא דמתני' דקתני כל זמן שמביא ראיה סותר ואתה מוצא בו ו' שערים ד' שערים שסותר וב' שאינו סותר כדפרישית:

מתניתין דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת כו' הא כיצד יום