ספר העיטור סו

הקרובין רשאין לסלקו עד שיגדלו היתומין וידעו בטיב משא ומתן כדגרסי' המשליש מעות לחתנו ליקח שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי יעשה שליש מה שהושלש בידו בד"א בגדולה. אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כר' מאיר ואסיקנא מדקאמר אין מעשה קטנה כלום ולא קתני יעשה שליש מה שהושלש בידו כדקתני בגדולה ש"מ אין מעשה קטן כלום בין במקום שליש בין במקום אפיטרופו' ש"מ דגדולה יש לה כח אפי' במקום שליש שיכולה לומר ינתנו לבעלי אבל קטנה אין לה כח אפי' במקום אפיטרופו' ואינה יכולה לומר ינתנו לבעלי ודוקא במקום שיש אפיט' אבל במקום שאין אפיטרופ' מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין כמו שכתוב בשלישו' ובמתנ' וגרסי' בתוספ' דאייתי רבינו חננאל אפיטרופו' עד שלא החזיק בניכסי היתומין יכולין לחזור בהן משהחזיקו אין יכולין לחזור בהן:

גרסי' בפ' איזהו נשך אמר ליה רבא לרב נחמן הני זוזי דיתמי היכי עביד להו מר וכו' כדכת' באות כ"ף לבעל מתיבות מעות קטן ממנין עליהן אפי' קרוב כדאמרי' בדקינ' איניש דמהימן ולא פלוג רבנן בין קרוב לרחוק ואף רב הונא דאמר ולא קרוב בנכסי קטן במקרקעי אמר ולא במעות ומסתברא הא דאמר רב הונא ולא קרוב בנכסי קטן דווקא בניכסי שבוי משום דאתי לאחזוקי בהו ודוקא שחלקו אי נמי לא חלקו והקטן אינו מתפרנס כעובדא דמרי בר איסק שלא חלק כדאמרי' התם קטן הוא ואין מורידין וכו' אבל אפיטרופ' בניכסי יתומין דלית ליה הנאה מיניהו מוקמינן אפי' בקרקע דהא תנן האחין והשותפין והאריסין אין להן חזקה אי נמי אחים המתפרנסין כא' שאין חלוקין בעיסתן הגדולים משביחין הנכסי' לאמצע ומטלטלין ומעות אפי' בנכסי רטושין אין מוציאין מהן אם תפשו ואם לא תפשו מוקמינן אפיטרו' כדאמרי' לקמן בקמה לקצור וענבי' לבצור דמוקמי' אפיטרו' דקוצר ובוצר ואחר כך מורידין קרוב לנכסיו:

ירושלמי מטלטלין אין בהן משום נכסי רטושין והלכה מורידין קרוב לניכסי נטושין בקרקע ובשמעו בו שמת אפי' לנכסי רטושין אבל לא שמעו בו שמת ואינו ידוע להיכן הלך מוציאין אותן מידן ובמטלטלין אין מוציאין וכולן שמין אותן כאריס אבל אפיטרופו' לא מוקמי' דאפיטרופ' לדיקנני לא מוקמינן שאפיטרופו' נכנס לשום מצוה אין לו הנאה אחרת אלא דקא טרח קמי יתמי ולגדולים לא נמצא שיכנס אלא בשכר וכל אפיטרו' שנכנס בשכר אין לו דין אפיטרופו' ואם מינהו אבי יתומין למחצה לשליש ולרביע ולא פטרו מן השבוע' מסתברא נשבע והמחזיק בנכסים ידועין לאביהן של יתומים בפני אפיטרופ' ונסתלק האפיטרו' וגדלו היתומין ועירערו על אותו המחזיק מסת' דין אפיט' כדין אביהן שהרי רשאין למכור ולהאכיל ובמקום אביהן קיימי ולא אמרי' אין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל ויכול לטעון מאפיטרו' לקחתיו והחזקתי בו וחזינא לרב המחבר סברא דיליה דאמר לגבי מחאה אין דין אפיטרו' כדין אביהן דאפיטרו' דמפסיד מסלקי' ליה וזה כיון שלא מיחה הפסיד ואפיטרופסין שלוחין הן ויכול לומר לו לתקוני שדרתיך ולא בריר לן טעמא:

גרסי' בפ' שום היתומין אמר רבא הילכת' אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם רבית אוכלת בהן כו' בשובר ובקורת וטעמ' כרבא דאמר משום שובר ותשובה לרבי' אלפס כל היכא דליכא נזקקין גרסי' בפ"ב דקידושין יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן אפיטרו' בחלוקת השותפין:

כתב במותב תלתא הוינא לאוקומי אפיטרו' להלין יתמי דפלו' בן פלו' דחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ואשכחנ' ליה מקרקעי כך וכך ומטלטלי ומאני כך וכך וחובות כך וכך ובדקינן איניש מהימנא ואשכחנ' הדין פלו' דגברא זריזא הוא וידע לאפוכי בזכותא דיתמי ומנינן ליה אפיטרופוס ומנינן ליה כל הלין נכסי למיעבד בהון כאפיטרו' בקי ומהימן ויהא ליה רשותא למיעבד ולמיזבן כל מידי דמצטריך ליתמי מיומא דנן עד דגדלי יתמי ומאי דאיתגלי לנא מנכסי דיתמי יהבינן לדידיה כאפיטרו' בשנת כך וכך שאנו מונים ופלו' ופלו' עדים:

אות פא פסק דין ומתחלק לכמה דרכים:

גרסינן בפ' דיני ממונות תנו רבנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפי' יחידי א"ר נחמן כגון אנא דייננא דיני ממונות ביחידי תניא רשב"ג אומר הדין בשלשה ופשרה בשנים וכו' ושנים שדנו בעלי דינין יכולין לחזור בהן הני מילי בשאין מומחין ולא קבילו עליהון בעלי דינין אבל מומחין אפי' חד וקיבלוהו עליהו בעלי דינין דיניהן דין ירושלמי ר' אבהו יתיב דיין בכנישתא דקיסרין לגרמיה אמרו ליה תלמידים לא כן אלפן ר' אל תהי דן יחידי אמר להון מכיון דאינון חמון לי דאנא יתיבנא לגרמי ואתיין לגבאי כמי שקיבלו עליהון דמי ותני כן בד"א שלא קיבלו עליהון אבל קיבלו עליהון דן אפי' ביחידי ושנים שדנו דיני ממונות קי"ל כרבי אבהו דאמר אין דיניהן דין וליתה לדשמואל דאמר דיניהן דין כדאסיקנא בקיום ושדר רבינו שרירא יחיד מומחה דחשיב בדורו כרב נחמן דפקיע במשנה וגמר' ופקיע נמי בשיקול הדעת ומעיין בדיני כמה שני ומנסו ליה זימנין סגיאין ולא חזו ליה טעות' כגון ההוא מומחה לרבים ועיקר לשון מומחה כדתנן ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ומפרש בגמר' היכי מיתמחו קמיעא הילכך דין מומחה לרבים מנוסה לרבים וחכמתו מתפורסמת וגלויה לרבים בפרק אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ואוקימ' בדין מרומה פי' רבי' סעדיה שנראה לדיין שהוא מרומה כגון שהעדי' שהעידו בשקר שצריך לחקור ובירושלמי גרסינן חד קרא כתב ודרשת וחקרת וחד קרא כתב צדק צדק תרדוף כיצד בשעה שאתה רואה את הדין שהוא יוצא לאמיתו חקרהו ואם לאו צדקהו רב הונא כד הוה חמי סהדי מכוונין הוה חקר יתהון וגרסינן התם דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינן דן את הדין זכה את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשוי עשוי ומשלם מביתו אמר רב יוסף לא קשי' כאן במומחה כאן בשאינו מומחה ופי' רבי' אלפס כי קתני מחזירין בשאינו מומחה ומה שעשוי עשוי במומחה וקא פריך מומחה הא קתני סיפא אם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם וסביר' ליה דכל היכא דקאמר פטור הדר דינא וקשיא לי בה טובא חדא דהוה ליה למיפרך והא מדסיפא במומחה הוי רישא בשאינו מומחה ועוד אי איתה דכל היכא דתני פטור הדר דינא דקארי לה מאי קארי לה דהא בהדיא קתני אם היה מומחה לרבים פטור מלשלם דהיינו מומחה ואם כן לישני ליה מתני' במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ותו דקאמר בריש פירקין אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשנינן עלה אתה נועל דלת בפני לווין ואם איתה דפטור מלשלם הדר דינא מאי נועל דלת איכא ותו דקאמר אם קיבלוך עליהו לא תשלם והדר, דינא ואם לא קיבלוך עלייהו קם דינא ומשלם אדרבה כלפי לאי מדלא קיבלו עלייהו כ"ש דהדר דינא ותו דגרסי' האי מאי דבעי למידן דינא וכי טעי מיפטר מומחה משמע ואיהו סבירא ליה דבמומחה קאמר והדר דינא ואי בשאינו מומחה הא מודה דקם דינא מהא דדן את הדין אלא פשיטא לן דכל היכא דתני פטורין לענין שלומי הוא אבל דינא, קם ליה ונוסחא עתיקא דוקא וחדתא רחיקא ומשבשת' והכי איתה בכולהו נוסחי צרפת וספרים מומחין מחזירין והא דקתני אם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם ומגיהי ספרים מחקו מחזירין והכי פירשו מתני' במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ומומח' מחזירין והכי קתני אם הוה מומחה לב"ד פטור מלשלם.,. ומדקתני פטור אלמא קם דינא. דאי הדר דינא תשלומין ליכא וש"מ דאפי' מומחה קם דינא לרבינו אפרים שפיר קאמר אדונינו גאון דהא לא תנן ואם היה מומחה לב"ד מחזירין אלא פטור ועל מה שעשה עשוי קיימא ומסתברא דלא אדכר הכא רבי אילעא ולא משני הא איתמר עלה אמר רב יהודה שנטל ונתן ביד כדמשנינן בפר' הגוזל קמא בההוא עובדא דריש לקיש אחוי דינר לר' אילעא ובפ' בתרא בההיא עובדא דאחוי אמטכסא ובבכורות גבי מומין אי לו לא קאמר וכן אמר ר' אילעא ש"מ דאפי' לר' אילעא קא פריך ור' אילע' לא אתא לאשמעינן אלא דרב לא דיין דינא דגרמי ור' אלע' פטר מההוא דינא וההוא גברא מאמטכסא ואמשלם מביתו קאי אבל לענין דינא לא איירי כלל ודכולי עלמא מדקתני פטור קם דינא וקשי' לר"י דאמר קם דינ' ומשנינן מתני' כאן במומחה כאן בשאינו מומחה ולא קשיא מתני' בשיש גדול הימנו בחכמה ובמנין וליכא פלוגתא דבכולהו מחזירין ופר"ש שהגדול מחזיק את טעמו ואומר שטעה ויש בו כח לגדול ולא מצי למימר ליה בעל דינא לא טעית. אין גדול הימנו בחכמה ובמנין לענין דינא ליכא פלוגתא וכולהו קם דינא אלא בשאינו מומחה קם דינא וחייב לשלם בשנשא ונתן ביד אליבא דדברי הכל. אבל לא נשא ונתן דינא דגרמי הוא ופטור אליבא דר' אילעא ולמאן דדיין דינא דגרמי חייב ומומחה קם דינא ופטור וטעמא דקם דינא דמצי למימר ליה טעם הראשון יפה מן האחרון ומסתברא דרב נחמן אמתני' דעדיות סמיך שאין בית דין יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין, ומשום הכי אם יש ממנו גדול בחכמה ובמנין יש בו כח לבטל ומחזירין וכן הילכת' ולית בה פלוגתא כלל ורב ששת אמר אידי ואידי בשאין גדול הא יש גדול ליכא פלוגתא ולא קשיא מתני' דקתני מחזירין בדבר משנה ושאין גדול כיש גדול בכולהו מחזירין דן את הדין דקתני שאין מומחה ומומחה קם דינא כשטעה בשיקול הדעת ולענין דינא ליכא פלוגתא דכולהו קם דינא אלא מומחה פטור לעולם ושאינו מומחה חייב ול"ש נשא ונתן ול"ש לא נשא ולא נתן חייב למאן דדיין דינא דגרמי אבל לר' אליעזר פטור היכא דלא נשא ונתן והיכי דמי שיקול הדעת כגון תרי אמוראי דפליגי אהדדי וכו' וסוגי' דשמעתא כאידך לאו טעות הוא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ורב נחמן ורב ששת מודו בשאין גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה בשיקול הדעת ל"ש נשא ונתן ול"ש לא נשא ונתן בכולהו קם דינא ורב חסדא פליג עלייהו ואמר אידי ואידי בשאין גדול