ספר העיטור סה

וליכא לאוכוחי אי הלכ' כר' יהודה אי לא ולפום סוגיא דשמעתא שקלינן וטרינן דכי תיקנו רבנן דתשמט זכר לשביעית אפי' בחוצה לארץ בזמן הזה תיקון ורב אסי ורבנן דבי רב אשי ורבה נהגו שמיטה בבבל מיהו האידנא נהוג עלמא כר' דהא ר' יוסי קאי כוותי' כדגרסי' אמר ר' יוסי וזה דבר השמיטה שמוט בזמן שהשמיט' נוהגת בארץ דבר תורה השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה ור' אלעזר בר' שמעון בקידושין נסיב לה כוותיה הילכך השמטת כספים כדין חובת קרקע כגון שמיטת קרקעות ותרומה ומעשר וכשבטלו תרומות ומעשרות בטלה השמטת כספים וגרסי' בירושלמי רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובים וביטלום מאן אינון הרובים תרגומניא ובימי רב אשי ורבה הוו נהגין תרומות ומעשרות והשמטת כספים בבבל ופסקו אילו פסקה שמיטה ושדרו ממתיבתא רבותי שבחוצה לארץ היו מפרישין תרומו' ומעשרות לאחר חרבן הבית כדגרסינן רב טובי בר קיסנא הוה ליה גרבא דחמרא דתרומה וכו':

ואמר רבא תרומת חוצה לארץ מבטלה ברוב ורבינא כי הוה מיתרמי ליה חמרא דתרומה הוי רמי תרין נטלי וכו' וודאי תרומה לא נהגא בזמן הזה וליכא הפרשת תרומה אלא רבנן קמאי שאנו אומ' שמועה מפיהם היו מחמירין לעצמן אע"פ ששרוין במקום טומאה היו נוהגין טהרה וקדושה ואוכלין חוליהן בטהרה ומפרישין תרומות ומעשרות כישראל השרויין על אדמתן. וכן לעניים מתנות עניים. גרסינן לוי זרע בכישר לא היו עניים למישקל לקט שכחה ופיאה וכו' וכישר כלום חייבת לקט שכחה ופיאה הרי מעשים בכל יום בכל השנים ובכל הדורות שאין מתנות עניים אלא בבבל ולא בשאר ארצות אלא מי שרצה להחמיר על עצמו. ואין לנו מרבותינו הראשונים ראיה מהם וכן יש לנו לומר שאין לנו ללמוד מהן לענין שמיטה וכמו שפסקו תרומות ומעשרות בגולה בזמן הזה כך פסקו השמטת כספים דהשמטת כספי' איתקיש להשמטת חובת קרקע אבל אליבא דהילכתא נהגא בחוצה לארץ וחכמי הדור שתלו הטעם ביובל אמרו שיובל היה נוהג בחוצה לארץ ועל זה השמטת כספים קשר אחד ומה שאמרו נמי דלא נהגא שמיטה בחוצה לארץ אלא בזמן שבתי דינים קבועין בארץ ישראל ולא חסר אלא יושבן שאילו לא היו כל יושביה עליה לא היה היובל נוהג אין השמטת כספים נוהג בחוצה לארץ לא בריר לן ועל כרם רבעי שאלתי לרב קרובינו החסיד כיון דגמרי קודש ממעשר נימא מה מעשר אינו נוהג בזמן הזה אפי' בארץ כדאיתא בתמורה יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה וכו' כדאית' התם כרם רבעי לא יהא נוהג:

ובירושלמי לא גרסי' מה מעשר אינו נוהג בסוריא והשיב דסבירא ליה כמאן דאמר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא כדקתני בבחירתא אמר ר' יהושע בן לוי שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית ומעשר שני אע"פ שאין חומה שקדושה ראשונה וכו' ור' אלעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע ובמסכת זבחים גרסינן אמר רבה אמר ר' יוחנן שלשה נביאים עלו מן הגולה וכו' ובכל מקום הלכה כר' יוחנן וקי"ל דמשנת ר' אלעזר בן יעקב קב ונקי ור' יצחק דאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה הא הדר ביה ור' אלעזר בר' יוסי דריש אע"פ שאין לו עכשיו והיתה לו קודם לכן ור' יוחנן וריש לקיש פליגי ביבמות בפ' הערל דאמר ליה ר"י לר"ל מיסבר קא סברת תרומה בזמן הזה דרבנן ואיהו סבירא ליה כמ"ד תרומה בזמן הזה דאוריתא והילכ' אפי' מעשר שני נוהג בארץ ישראל וצריכא עיונא דהא אשכחן דר' אליעזר בפ"ק דחגיגה כך מקובלני מר' יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני וכו' וטעמא משום דקדוש' ראשונ' קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא משמע דהכי הילכתא ור' יצחק דהדר ביה משום קושיא דרב מרי אמר האלהים אמרה וגמירנא לה מיניה וההיא קושיא דרב מרי היא דאוקמה כתנאי ורבא סבירא ליה כמד"א לא קידשה לעתיד לבוא והילכתא כרבא:

אות פא אפיטרופוס אפיטרופוס הוא ששנינו יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפיטרופוס דומה לשליש אלא שהשלישות הוא בידו והוא דבר ידוע כדתנן המשליש מעות לחתנו ליקח שדה לבתו ואפיטרופוס אינו בידו ומינהו על כל צורכי היתומים לשמור הנכסים ולהאכיל היתומים ולהכניס להן פועלים ולהוציא:

ודוגמתו אתה תהיה על ביתי והכי גרסינן בירושלמי את תהא אפיטרופא על ביתי. והוא על שלשה עניינים. אפיטרו' שמינהו אבי יתומין ואפיטרופוס שמינהו ב"ד ויתומים שסמכו אצל בעל הבית שלא נתמנה לא מאביהן ולא מב"ד כדגרסינן הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הויא לה תורתא שקל זבנתה ניהלייהו אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמר להו מאי עיבדתה דמזבנה אמר להו יתומין שסמכו אצל בעל הבית תנן כדתנן יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפיטרופוס חייבין לעשר פירותיהן ומסתברא מדקתני להו גבי הדדי ש"מ לענין שבועה הרי הוא כאפוטרופוס שמינהו אבי יתומין ולא ישבע ת"ר אפיטרופסין חייבין להפריש תרומות ומעשרות להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדי' ושפחות שדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושין להן סוכה וקונים להם לולב שופר וציצית. ולוקחין ספר תורה תפילין ומזוזה ומגילה ואין פוסקין עליהן צדקה,. ואין מפדין עליהן את השבויין ולא תנחומי אבלים ואין אפוטרופין רשאין לדון ולחוב על מנת לזכות בניכסי יתומין אם יבא בעל דין לערער על נכסי יתומין אין לאפיטרופוס לדון עמו אם מינה להן אביהן אפיטרופוס ואם דנו ונתחייבו אין היתומין מפסידין הילכך אין להן לפרוע חוב אביהן אלא בב"ד. גרסי' בפ"ק דקידושין מנין ליתומים שבאו לחלוק בניכסי אביהן שמעמידין להן אפיטרופוס לחוב על מנת לזכות ת"ל נשיא אחד נשיא אחד וכו' ש"מ לכתחילה מעמידין אותו ע"מ לזכות ואם נתחייבו נתחייבו ירושלמי בתחיל' אין מעמידין אפיטרו' ליתומין לחוב להן אלא לזכות להן ולבסוף אם חבו חבו ר' יוסי בר' חנינא אמר אין מעמידין להן בין לזכות בין לחובה מתניתא פליג' על ר' יוסי בר' חנינא מעמידין להן אפיטרופו' ומעידין בהן בפני אפיטרו' בשור שלא יזיק אבל אפיטרופס תובעין זכותן לאחרי' ודנין אותן ואין אפיטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה:

ואינן רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכר עבדים ולוקח שדות רשב"ג אומ' אף לא ליקח שדות דילמא לא משפיין ומוכרין שוורים ולוקחין שדות. ש"מ אין רשאין למכור אלא להאכיל ולא אפי' מקרקע רע לקרקע יפה וכל שכן לעשות בהן סחורה שמא יגנבו ויאבדו אלא ברשות ב"ד וצוואת אביהן:

ואם יארע בו אונס אין היתומין מפסידין ואם הניח אביהן מעות ואין להן נכסים אחרים להאכיל היינו דגרסי' בפ' איזהו נשך אמר ליה רבא לרב יוסף זוזי דיתמי היכי עביד להו מר חזינן איניש דמהימן ויהבינן להו קרוב לשכר ורחוק להפסד ופרשתי באות כיס וכשמוכרין קרקע מכריזין ואין מכריזין על העבדים והשטרות וכו' בבקורת וגרסינן בפ' אלמנה מטלטלין של יתומין שמין אותן ומוכרין לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותן לשוקין ולא פליגי הא דמקרב לשוקא והא דמרחק לשוקא ואם לא מכרן ונגנבו או אבדו אפיטרו' הוא דאפסיד וחייב רבינא הוה ליה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוה ליה לדידיה נמי חמרא הוה קא מסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למישקליה בהדאי לישקליה דילמא מיתנס נישבקיני' מפסיד דילמא מיתקיף אמ' ליה זיל לא עדיף מדידך ומסת' דווקא חמר' דמדי דאי שביק ליה מפסיד. אבל דבר שהוא יכול לעמוד אין לשנותו במקום דאיכא חשש אלא ברשות ב"ד וצריך לחשוב עמהן באחרונ' דברי ר'. רשב"ג אומר אין צריך לחשוב עמהן ואין עושין אפיטרופין נשים ועבדי' וקטנים ואם מינן אבי יתומין הרשות בידו ופסק גאון כרשב"ג דאין הלכה כר' אלא מחבירו אבל מאביו לא ומסתברא דפלוגתא דרבי ורשב"ג כפלוגתא דאבא שאול ורבנן שייכא דמ"דא צריך לחשוב כמ"דא לא ישבע וכיון דאיפסיקא הלכה כאבא שאול כאפיטרופוס שמינהו אבי יתומין צריך לחשוב כר' ומינהו ב"ד אין צריך לחשוב כרשב"ג ודוקא באחרונה אבל בראשונה צריכין ב"ד לחשב עמהן ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות וכל דבר שבא לידן דהא על טענת בריא משבעינן ליה כדלקמן והילכך צריך שידעו מה קיבלו וכתב הרב ב"ד כותבין ב' שטרות אחד לאפיטרופוס ואחד לקרובים אות באות והוא נקרא שטר שימוש הכתב בש"ין וב"ד שמינו אפיטרו' ולא חשבו צריך להוציא הכל מידם בשבועה כתחילה ולכתוב הכל:

ומסתמא שאין בית דין יכול למנות אפיטרופ' להאמינו בלא שבועה שאין עושין חובה ליתומין לכתחילה עמרם צבעא אפוטרופוס דיתמי הוה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו לו קא לביש ומיכסי מיתמי אמר להו כי היכי דלישתמען מיליה קא אכיל ושתי ולא אמיד אימור מציאה אשכח והא קא מפסיד אייתו לי סהדי דקא מפסיד ומסליקנא ליה ש"מ שמקבלין עדים שלא בפני אפיטרופוס דהא עמרם צבעא לא אתא לקמיה דר' נחמן וזיכהו שלא בפניו וכי קאמרי ליה קרובי' הא קא מפסיד לא אתא לגביה דרב נחמן ולא אמר ליה היכי הוה עובדא:

ואמר להו זילו אייתו ראיה דקא מפסיד ואסליק ליה משום דזכות היתומין הוא מיהו לענין תשלומין לכשיתברר חייב בתשלומין כדאמרינן בההוא בקרא לימא ליה לאפיטרופו' זיל שלים. אמר אנא לבקרא אשלימתיה ש"מ אי ליכא בקרא חייב בתשלומין:

איתמר אפיטרופו' דאפסיד רב הונא אמר מסלקינן ליה אפי' אבי יתומין וליכ' בין מינוהו ב"ד למינהו אבי יתומים אלא שבועה ואמרי רבוותא מיגו דמסלקין ליה משבעינן ליה ואע"ג דקי"ל כאבא שאול דאמר מינהו אבי יתומין לא ישבע הני מילי דלא אישתכח פסידא אבל אישתכח פסידא מסלקינן ליה ומשבעינן ליה וכי לא מפסיד נמי בשמא לא משבעינן ליה אבל בטענת בריא משבעי' ליה לכי גדלי ומינוהו ב"ד וסמכו אצל בעל הבית אפי' על שמא משבעי' ליה ומסתבר' כל אפיטרופו' שומר הנכסים ואינו מפרנסן כראוי להן מפסיד הוא ומסלקי' ליה ואם אין בו הפסד אין