ספר העיטור סד

אחריות והורי משמט אמר מפני שאנו למידין מן ההלכו' אנו עושין אותו מעשה מדקאמר דילמ' ב"ש היא דאמ' שטר העומד ליגבות כגבוי דמי ש"מ דלית הילכתא כוותיה והכי נמי גרסינן בפ' כל הנשבעין הא מני ב"ש היא דאמר שטר העומד ליגבות כגבוי דמי ולית הילכתא כוותיה והא דגרסי' בפר' האשה מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתוב' ב"ש קסברי ב"ש שטר העומד ליגבות כגבוי דמי דמשמע דהלכה כוותיהו דאי כב"ה כיון דאית להו מדרש כתובה דהא חזרו להורו' כב"ש איכא למימר אח אני יורש אשתו אין אני קובר ואי משום כתובה לא ניתנה ליגבות מחיים וקשיא הילכת' אהילכתא ולא היא מיהא ליכא למישמ' מינה כלל דב"ה אית להו ניתנה כתובה ליגבות מחיים דיבם ואית להו מדרש כתוב' דיבם כאחר דמי ומיהו לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים דבעל ואפילו דברי הכל ליגבו' אינה עומדת ולא אמרי שטר העומד ליגבו' כגבוי דמי אלא בשומר' יבם. ועל שטר שעבר עליו זמן השמיטה אמר רב יהודה אמר שמואל נאמן אדם לו' פרוזבול היה לי ואבד ומותבינן עלה מיהא דתנן וכן בעל חוב שהוצי' שטר חוב ואין עליו פרוזבול הרי אלו לא יפרעו ואוקימנ' בתנאי וקי"ל דסתם מתני' ומחלוקת דבריתא הלכה כסתם דמתני' והילכך אינו נאמן ואיכא מאן דפסיק כרבנן ונאמן ואפי' למ"ד נאמן בשבועה הקפת חנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה משמט' לר' יהודה דאמר הראשונה משמטת וכו' השוחט את הפרה וחולקה בראש השנה אם היה חודש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט ואוקימנא בפ' השואל למ' דא הלואת יום טוב לא ניתנה ליתבע סיפא דאי יהיב ליה שקיל ולא צריך למימר ליה משמט אני רישא צריך למימר ליה משמט אני ומסתבר' דיהב ליה ביום טוב דאי לאחר יום טוב מושמט הוא דשביעית סופא משמיט והא דתנן המחזיר חוב לחבירו צריך לומר לו משמט אני דווקא בשביעית אבל לאחר שביעית לא וכן פר"ש בתוספת' דגיטין האונס והמפת' ומוציא שם רע וכל מעשה ב"ד אינן משמיטין המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אינן משמטין:

ירושלמי פשיטא דאמר מילת' מלוה שהוא נעשית כפרנית אינה משמטת כפרנית שנעשית מלוה משמטת. הפרוזבול אינו משמט וזה אחד מן הדברי' שתיקן הלל וכו' וזהו גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלו' ופלו' הדיינין שבמקום פלו' כל חוב שיש לי על פלו' שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין וגרסינן בתוספת' כשר בגט פסול ל בפרוזבול כשר בפרוזבול פסול בגט כשר באשה פסול ביבמה.. כשר ביבמה פסול באשה כשר בגירושין פסול בחליצה כשר בחליצה פסול בגירושין. תשובה לרבינו נסים:

על שני עניינים האחד שצריך כתיבתו אחר הלואה מדגרסינן במשנה כל שיש לי ולא קתני שיהיה לי. והא דתני בתוס' כל מלוה שלאחר פרוזבול אינו משמיט אין סומכין אלא על משנת' והשני שיכתוב אותו קודם השמטה כדתנן אימתי כותבין עליו פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית והיכא שהלוה בניסן בשנה אחת של שביעית והלוה לו מלוה אחרת בניסן בשנת ו' של שביעית והודיע לדיינים שתי הלוואות אלו והדיינים הקדימו הפרוזבול שני באדר שלפני ניסן דהוה ליה פרוזבול מוקדם למלוה שניה כשר לפי שהן הריעו כחו שלפי מה שעשו אין מן הדין שיגבה אלא למלוה ראשונה אבל למלוה שניה אין לו לגבות לפי שזמן פרוזבול קדם למלוה שניה ואין ראוי שיפרענו לאחר השמטה:

נמצא שהוא כשר לגבות בו מלוה ראשונה אבל אם הודיע לדיינין באדר בשנה ששית והלוהו הממון בניסן של ששית:

ואיחרו הדיינים את הפרוזבול וכתבו זמן הפרוזבול באייר שלאחר ניסן מניסן של שנה ששית הרי זה פסול ואפילו מלוה ראשונה אין גובין בו לפי שאיחרו זמן הפרוזבול וייפו את כוחו שהרי הפרוזבול אומר שלאחר שתי הלואות היו ומשום הכי פסול לגמרי ואפילו למלוה הראשונה אינו ראוי כדגרסינן בגמרא דבני מערבא פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כוחו והאי פירושא לא בריר לן. ומסתברא דכל מלוה שנעשית אחר זמן הפרוזבול אינה משמטת בשעה שמוציא הפרוזבול בב"ד כתב בו וכל חוב שיש לי ולישנא מעליא נקט והא דרשב"ג דתוספתא עיקר ופרוזבול שעושה הלוה למלוה בשטר חוב שכותב ללוה ונותנו למלוה כדתנן וליתומים ולנכסי אפיטרופוס והתם לווין נינהו והיינו דתנן פרוזבול המוקדם כשר שאם הלוה לוה ממנו בניסן וצוה הלוה לדיינין לכתוב הפרוזבול באדר שלפניו ואם לוה בניסן ואיחר זמן הפרוזבול באייר פסול מפני שהלוה מייפה את כוחו שבהלואה שהיה קודם הזמן בפרוזבול משמע והא דגרסי' אימתי כותבין פרוזבול ערב שביעית לא בא למעט אלא שאין כותבין אותו משנכנס שביעית אבל קודם שביעית כותבין אותו בכל שעה עד ערב שביעית וכותבין זמן ההלואה או כותבין כל חוב שיש לי משנה ראשונה של שמיטה שאגבנו כל זמן שארצה וההיא תוספת איתשיל קמי גאון ופי' כשר באשה פסול ביבמה האשה שאמרה מת בעלי תינש' אבל אינה נאמנת לומר מת יבמי שאינשא כשר בחליצה פסול בגירושין חליצה מוטעת כשירה גט מוטעה פסול חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר ולא פירש פסול באשה כשר ביבמה:

ומס' גט כשר באשה ופסול ביבמה חליצה כשירה ביבמה ופסול באשה כדגרסינן בקידושין ותהא אשה יוצאה בחליצה מקל וחומר ותהא יבמה יוצא בגט מקל וחומר. תנן התם אחד לוה מחמשה כותב פרוזבול לכל אחד ואחד חמשה לווין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולן אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא היתה לו שדה מושכנת לו בעיר כותבין עליו פרוזבול ר' חוצפית אמר כותבין לאיש על נכסי אשתו וליתומי' על נכסי אפיטרופוס ודוקא יתומים שלוו כותבין פרוזבול אבל יתומים שהלוו אין צריכין פרוזבול כדאיתא בגמ' ר"ג ובית דינו אביהן של יתומים אמר ר' חייא בר אשי אמר רב אפי' קלח של כרוב ירושלמי בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין עליו פרוזבול והא תני השותפין והאריסין והאפיטרופין אין להן פרוזבול אמרי תמן כל קלח וקלח של שותפו' הוא ברם הכא שלו הוא מהו לכתוב לאפיטרופוס על נכסי יתומין נשמע מן הדא כותבין לאיש על נכסי אשתו מהו לכתוב לאשה על נכסי בעלה נשמע מן הדא וכן ליתומי' על נכסי אפיטרופו' ואמ' ר"י השאילו מקו' לתנו' ולכירי' כותבין עליו פרוזבול ת"ר אין לו קרקע ולעדי' יש להן קרקע כותבי' עליו פרוזבול לעדי' אין להן קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול מדר' נתן ירושלמי רב אמר והוא שיש לו קרקע למלוה וללוה ר' אחא אמר למלוה אע"פ שאין ללוה ללוה אע"פ שאין למלוה אבל ר"ש פי' ללוה ואיכא למימר טעמא משום דלא שכיח הוא דלית קרקע לחד מיניהו ומסת' דוקא שלא בשעת הלוואה אבל בשעת הלואה אינו משמיט:

גרסי' באיזהו נשך האי משכנתא באתרא דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנה ואין השביעית משמטה וכו' ש"מ דמשכנתא סתמא דמצי לסלוקי בזוזי שביעית משמטתה ודוקא משכנתא דארעא דליכא למימר דקני ליה מדר' יצחק דלאו בני השבה נינהו אבל משכנתא דמטלטלין קני להו מדר' יצחק ואין שביעית משמטת' לעולם ואפי' בשעת הלואה קני משום פרוטה דרב יוסף ומצא רבינו יעקב בתשובת הגאונים המלוה מעות על ביתו ועל חצירו שביעית משמטתו המלוה בשטר ושלא בשטר ואנא חזינא בתשובת הגאונים השמטת כספים בזמן הזה בחוצה לארץ צריך המלוה לומר ללוה משמט אני שלא תשתכח תורת השמטה ירושלמי שמואל אמ' אפי' על המחט שלו שנא' ואשר יהיה לך לא המוסר שטר לב"ד רבנן דבי רב אשי מסרי מלייהו להדדי ר' יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא אמר ליה מי צריכ' מידי אחרינא אמר ליה לא תנן התם המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמיט אני כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו אומר להן רוצח אני אמר רבא ותלו ליה ללוה עד דאמר ליה הכי וכשיאמר לו במתנה אני נותנם לך ירושלמי אומר בשפה רפה והימין פשוטה לקבל כיוצא בו כו' ירושלמי אמר ר' יוסי הדא חד בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתי צריך למימר להו חדא מיכלא אנא חכים תנן התם המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו ומסתברא מדקאמר המחזיר שאינו רוצה ליהנות בממון חבירו אבל לכתחילה אין לו להחזיר אמר שמואל אין כותבין פרוזבול אלא כגון בי דינא דסורא או בי דינא דנהרדעא ואמר האי פרוזבול עולבנא דדייני הילכך לא מיבעיא למ"ד לדריה תקין דלא מהני אלא אפי' למ"ד לדרי דעלמא תקין האידנא ליכא בי דינא ועולבנא הוא לן למיכתב פרוזבולא ולא מהני ולא כתבינן לטופסיה. גרסי' בפ' כיצד העדים אר"י אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטת ואע"ג דאתי לידי לא יגש השתא מיהא לא קרינא ביה לא יגש ואר"י אמר שמואל המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטנו שביעית שביעית משמיטתו ואסיקנא ע"מ שלא תשמיטנו שביעית אין שביעית משמטת ע"מ שאין בו השמטת שביעית הרי יש בו השמטת שביעית. וכן הילכתא. ורבינו האי זצ"ל כתב בטופסי דשטרי בדלא שמיטתא והלל דתקין פרוזבול לא תקין ע"מ דתקנתא דהתירא תקין. תקנתא להתנות על דבר איסור לא תקין ואר"י אמר רב נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד ומסתברא דנאמן בשבועה. גרסינן בתוספתא. ר' שמעון אומר הוא משמיט ואין יורשין משמיטין שנאמר שמט כל בעל משה ידו גרסינן בפ"ק דע"א אמר רב הונא בריה דרב יהושע האי מאן דלא ידע כמה שני בשביעי לישייליה לתנא כמה תני וליתקול מכל מאה תרתי וליחשוב כללי ביובלי ופרטי בשבועי וידע כמה שני בשבועי' ותנא הוא דחשיב מחורבן הבית הוא וקע"ב שנה אחר חרבן הבית נשלמו ארבעת אלפים ושנה של חרבן הבית בכלל קע"ב כי היכי דמנינן ארבע עשרה שנה אחרי שהוכתה העיר דשנה שהוכתה העיר בכלל שנה של חרבן קא חשיב ומדקאמר לישקול מכל מאה תרתי ש"מ דהלכה כר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן וקי"ל דמוצאי שביעית חרב הבית נמצא למנין שאנו מונין לבריאת עולם תתקמ"ט לפרט שהוא לחרבן הבית אלף וקע"ב היום היא שנה ראשונה של שמיטה אלא דאיכא לישנא בנוסחא טובא ואיכא דלא גרסי בהו נישקול מכל מאה תרתי אלא נישקול מינייהו תרתי