ספר העיטור סב

וכולהו פסקו כר' נחמן וכתב רבי' אלפס ש"מ דאי אפקיד איניש גבי חבריה מידי ואית ליה סהדי דהאי מידי בעיניה אפקדיה שקיל ליה ואפי' מיתמי ולית להו ליתמי למיטען דילמא בתר הכי זבנינהו זבינא מינך ודוקא היכא דראה והן הכי כי איתיה בידיה לא יכול למיטען הדרית זבנית מינך ומסתייעא נמי מדגרסינן בחזקת הבתים אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים ש"מ דאי איכא עדים וראה אין לו חזקה ובזה הלשון כתב ר"ח בהכותב אלא דלא אמר ודוקא היכ' דראה התם ובחזקת הבתים הוא דכתב ואיכא דקשיא ליה מנא להו לרבנן דאית ליה סהדי אי משום דקא יהיב סימנא דילמא איהו גופיה דקא יהיב סימנא זבניה לאבוהון והשתא קא יהיב סימנא וקא טעין דאפקדי' ניהלי' וניחוש כי היכא דחיישי' באיניש דרגיל אלא משמע דהני עובדי דוקא דלא אמידי הנפקדי' והאי דקאמר ועוד לאו דשביק טעמא דלא אמיד אלא הכי קאמר מתרי טעמי יהבינן ליה להאי חדא דליכא למימר האי גברא זבניה לאבוהון וליכא למימר דאבוהון הוא ועוד דאי חיישת דילמא מאיניש אחרי' היא ולאו דהאי הא קא יהיב סימנא הילכך יהבי ליה מידי דהוה אאבידה דמהדרינן בסימנין ואי הוה אבוהון אמיד אע"ג דקא יהיב סימנא אמרינן דאיהו גופיה זבנה לאבוהון וצריכא עיונא היכי גמרא דרבוות':

ירושלמי בפ' הכונס חד בר נש אפקיד גבי חד שק צרור אירעו אונס אתא עובדא קומי ר' אמי הדין אמר סיגין הוה מלא והדין אמר מטכסין הוה מלא הרי זה נשבע ונוטל אירעו אונס לאו דוקא דשומר חנם פטור מן האונס וקשיא לן לרבינו אבן מגש ולימא מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדאמרינן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולא ישבע התובע והא דקאמר סיגין הוה מלא בשמא קאמר דאי בבריא כי האי לא קאמר נשבע ונוטל אלא הנתבע נשבע ומיפטר הילכך הוה ליה מחויב שבועה דהא קא מודה ולא ידע כמה. וניחא ליה כיון דהאי סיגין קא טעין בשמא. והאי מטכסין קא טעין דאי הוה אמר בריא סיגין הוה מלא לא מחייבינן ליה שבועה דמה שטענו לא הודה לו כי טעין בשמא ולאו מחויב הוא הא דידע מישתבע ושקיל. והא דירושלמי קשיא חזי לן דדמיא לבית זה מלא מסרתי לך והלה אומר מה שהנחת אתה נוטל דלאו מחויב שבועה הוא ועוד דכל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע דקא משלם שכנגדו נשבע ונוטל ודקאמרי' לדמיא למנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור דהתם משום דמוקי' ממונא בחזקת מרי' והכא דליכא חזקה בריא ושמא בריא עדיף וחייב ורבינו החסיד זצ"ל אקשי עליה הא קא מודי ליה שק דהאי קאמר סיגין והוה ליה כטענו חיטין ושעורין והודה לו בחיטין ושעורין אמר לו איני יודע. ואי נמי בטענו כדי יין וכדי שמן ואודי ביין ושמן אמר איני יודע וניחא ליה דלא אמר מחויב שבועה אלא דקאמר מנה לי בידך ואת ידעת ואמר ליה אידך חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דטענה רעועה היא דקא בעי למיפטר נפשיה באיני יודע אי נמי אמר ליה חייב אתה לפלו' מנה והלה אומר איני יודע אבל שק גופיה דמפקיד ידע והאי קושטא קא טעין ליכא למימר מחויב שבועה ואינו יכול לישבע אלא נשבע ונוטל והילכך גבי שומר ופקדון אי מודי מפקיד דנפקד לא ידע ואמר ליה נפקד לא ידענא כמה שוי מישתבע מפקיד ושקיל בתר דאישתבע שאינו ברשותו אבל אמר לו מפקיד אנא ידענא דאת ידעת כמה שוי ואמר ליה אידך לא ידענא אלא כך וכך מתוך שאינו יכול לישבע משלם ואי נמי אי אמר נפקד בבריא דלא חסר מידי אי נמי דלא ידענא ביה כלל אלא מה שהנחת אתה נוטל מישתבע ומיפטר אבל בשק צרור ובכל מידי דלית ליה ידיעה לנפקד דנשבע ונוטל ומסתברא אע"ג. דהודאה דשק ליכא דמפקיד מטכסין תבע שק לא תבע ומה דהוה בגוויה איגנב שק לא איגניב אי נמי איגניב ולא תבע מיהו סבר' הכי איתה וטעמא דנשבע ונוטל. משום דהיכא דהאי ידע והאי לא ידע כגון בנזק וגזילה ובמדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה לדברי הכל ומישתבע על דברי' שדרכן להטמין דר' יהודה דמחייב אפי' על דברים שאין דרכן להטמין עשו תקנת נגזל באושא והאי דמטכסין דומיא דהמדליק את הגדיש וחד טעמא אינון והמוציא הוצאות על נכסי אשתו דנשבע ונוטל מהאי טעמא הוא ואפי' הודה במקצת ולא ידעי בכולהי נשבע ונוטל כדגרסינן בשבועות וכגון דאמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא אלמא במידי ליכא למימר מתוך שאינו יכול לישבע משל' אלא נשבע ונוטל ירושלמי אהא דשק צרור בעי ר' יוחנן מהו מטענתיה מילין דמפלגין ייבה כהדא דר' יוחנן דאמר ר' יוחנן חד בר נש עתיר גו שוקא ומיסכן גו ביתיה עתיר גו ביתיה. ומיסכן גו שוקא יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב ר' אבא מישתעי אהן עובדא אריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דדהבא מית בר זיזא ומית אריסיה אתא עובדא קומי ר' ישמעאל בר' יוסי אמר מאן לא ידע דכל מאי דאית ליה לאריסיה דבר זיזא דבר זיזא הוא איתיהבון לבנוי דבר זיזא הוה ליה לבר זיזא בנין רברבין ודקיקין. אמר יסבון רברבין פלגא וכד דקוקין רבו יסבון פלגא דמך ר' ישמעאל בר' יוסי אתא עובדא קומי ר' אחא אמר לית את שמע מינה אית בר נש דלא בעי מיפרסמה נפשיה ותיהבון לבנוי, דאריסא אמר מריה דפקדתא כבר יהבית פלגא אמר לו מה שנתת ע"פ ב"ד נתת ומה שאתה נותן ע"פ ב"ד אתה נותן מהו דיימרון בנוי דאריסיה לבנוי דבר זיזא הבו לן מה דנסיבתון יכלין למימר מה שנעשה על פי בית דין נעשה מהו דיימרון דקוקין לרברבין נחלוק עמכון יכלין למימר להון מציאה מצאנו. אמר ר' יצחק לית בין דקוקין לרברבין אלא כמי שניתן לו במתנה גרסינן בפרק הכותב אמר רבא הנותן דינר זהב לאשה ואמר היזהרי בו של כסף הוא הזיק משלמת של זהב פשעה בו משלמת של כסף דאמר ליה נטירות' דכספ' קבולית עילואי נטירות' דדהבא לא קבילית עילואי כדתניא חטי' וחיפן בשעורין אינו משלם אלא דמי שעורים בלבד וכו' רבי' אפרי' שאמר על ר' ישמעאל בר' יוסי דטועה בדבר משנה הוה דהא תניא אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים וכו' עד מת יחזיר לבניו אלמא הא שאר אינשי יחזיר למפקיד חס ליה לרבינו דלימא הכי דהאי עובדא מילתא דתליא בסברא הוא ר' ישמעאל בר' יוסי סבר כיון דאריסיה דבר זיזא ידעינן ביה דלא אמיד דכולהו אמרי דכל מה דאית ליה לאריסיה דבר זיזא הוא הוה ליה כקיבל מן העבד דאריס הוא כעבד ואם מת יחזיר לרבו והאי דינא דגמרא דילן כדאמרינן חדא דידעינן ביה דלא אמיד אית בר נש דלא בעי מיפרסמא נפשיה דיש מתרושש והון רב מתעשר ואין כל והוה ליה אריסיה כאיניש דעלמא. ואם מת יחזיר למפקיד והיינו דקאמר בגמרא דילן ועוד דר' חייא לא אתא בטענת משנה אלא בטענת דיש מתרושש והון רב:

גרסינן בהגוזל בתרא ההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא אתו גנבי עילויה שקליה ויהביה ניהליהו. אתו לקמיה דרבא פטריה אמר ליה אביי האי מציל עצמו בממונו של חבירו הוא אלא אמר רב אשי חזינא אי אמיד הוא עליה אתו ואי לא אמיד הוא אדעתא דההוא כספא אתו שמעינן מהכא דהיכא דאנסוהו נכרים על ממון חבירו לא שנא אנסוהו להראות. ול"ש אנסוהו להביא בכולהו פטור כרב אשי בפסקא דר"ח. ורבינו אפרים זצ"ל והא הכא משום דלא אמיד אמרי' על ההוא כסא אתו ואע"ג דנשא ונתן ביד פטרינן ליה כל שכן היכא דידע מילתא דאנסוה אממונא דחבריה דפטור והאי דקתני ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור. נשא ונתן ביד חייב:

דוקא שאנסוהו מחמת עצמו על ממון סתם:

והיכא דנשא ונתן ביד מציל עצמו בממון חבירו הוא וחייב וכי הראה גרמא בעלמא הוא ופטור ורבינו אלפס פליג בהא ומסתבר כרבוותא קמאי. והכי גרסי' בירושלמי תני תוגרמי' שאנסוהו ונטלו ממון חבירו פטור נטל הוא ונתן להן חייב. אמר ר' יוסי הדה דתימר באומר להן תנו לנו ממון סתם אבל אמר להן ממון פלוני פטור ורב אלפס אייתי סייעתא מההוא גברא דאחזו אחמרא דחבריה דרב פנחס ורב מרי ואמר ליה דרי ואמטי בהדן דרא ואמטא בהדיהו דקשיא ליה ה"מ היכא דלא אניס. אבל האי אנוס הוא ליתה נהי דאנוס מעיקרא בממון סתם בתר דאחוי להו מי אנסוהו הא ודאי ליכא אונס והוה ליה כמי שאנסוהו בממון סתם ונטל ונתן ביד חייב ומשום הכי איצטריך לשנויי כיון דאוקמינהו עילויה מיקלא קלייה והא דתניא אמר לו אנס הושיט לי פקיע של עמיר זה לא מסייע ליה כלל דהתם ליכא אונסא דכיון דקאי בתרי עיברי נהרא מצי לאישתמוטי מינה אבל היכא דאנסוהו על ממון חבירו וליכא לאישתמוטי מינה אפי' נשא ונתן ביד פטור וכן הילכתא גרסי' בפ' אלמנה ההוא גברא דאפקידו גביה כסיתא דחבריה אזל שמא לנפשיה בארבע מאה זוזי לסוף אייקור וקם בשית מאה ואמר ליה רב אשי מאן שם לך גרסי' בפרק חזקת הבתים אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדי' ולא מן התינוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעל קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קיבל מן התינוקות יעשה להן סגולה וכולן שאמרו בשעת מיתה של פלוני הן. אי מהימני יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן איכא דאמרי אי אמידי יעשה כפירושן ואי לא יעשה פירוש לפירושן מסתברא כאיכא דאמרי דקי"ל אין אדם משטה בשעת מיתה ירושל' יעשה מפורש כפירושן אמ' ר' ובלבד בעדי' כהדה איתתיה דר' אבא כד דמכ' אמרה אהן קדשה דברתי והוא אמר לית הוא אלא דידי אתא לקמיה דרב אמר אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה תשלו' תוספ' האומר תנו מאתים דינרי' לבית הכנסת תנו ספר תורה לבית הכנסת ינתנו לבית הכנסת הרגיל ואם היה בשניה' ינתנו לשניהם האומר תנו מאתים דינר לעניים ינתנו לעניי אותה העיר ר' אחא אומר ינתנו לעניי עולם רב אלפס אייתי הא דר' אחא ומסתברא הא דאמרינן בבבא קמא בההוא גברא דתקע ליה לחבריה וכו' וליתבו לעניי אמר רב יוסף אע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן משום האי טעמ' דאי הוו עניים הכא זכו בהו עניי' דהכא כתנא קמא דהכ' דאמר ינתנו לעניי אותה העיר השתא דליכא עניי' הכא אנן זכינו בהו לעניי דעלמא ולא