ספר העיטור ס

כרשב"ג ומה והא בדמים רב יהודה אמר חלוקת רבי טרפון ורבי עקיבא. תני ב"ד לא יקחו ר' עקיבא אמר ר' חייא בר שבתי מקשי הכא איתמר מיאנה או שחלצה בפניו ישאנ' מפני שהוא בית דין. ואיתמר הכין תמן המקח דרכו להשתלש הכא אין שנים מצויין לחטוא מפני אחד ופסקי רבוותא כר' נחמן דאמר הלכה כדברי חכמי' דלא חיישי להפסד מועט והילכך הא דתניא המפקיד אצל חבירו פירו' והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן וחכמים אומ' עושה להן תקנ' ומוכרן טעמייהו דרבנן קא סברי להפסד מועט דקנקני' חששו ולית הילכתא כוותיה דהא דייקי' כחכמים דמתני' דלא חיישי לכדי חסרונן וכל שכן לקנקנים אלא כר' מאיר דקם ליה כחכמי' דמתני' דקתני פירות והרקיבו בכדי חסרונן ושמן והבאיש לא יגע בהן דלא חיישינן לקנקני' בשמן ודבש ולא בכדי חסרונן בפירו' שהרקיב' והכין פסקי רבוותא קמאי והכי משמע כדאמר רב נחמן בפסק כחכמי' דמתני' ור"ח ורבינו אלפס פסקו כרבנן דברייתא ביין והחמיץ דבש והדביש שמן והבאיש דחיישינן נמי להפסד מועט וכרבנן דמתני' בפירות בכדי חסרונן דהתם לרב כהנא אפי' הפסד מועט ליכא. ולרב נחמן בר יצחק אע"ג דאיכא הפסד מועט חיישינן שמא עשאן תרומ' ומעשר על מקום אחר והאי דקא מיבעיא לן אמאי קא מיפלגי ביין והחמיץ הוא דקא מיבעיא לן אבל בפירות והרקיבו פלוגתי' כטעמא דמתני' ומסתמא כשמואל דאמר הלכה כרשב"ג בפסקא דירושלמי כעובדא דיוחנן חקוקא' וכחכמי' דברייתא דחיישי' נמי להפסד מועט בקנקנין והוא הדין לפירות והרקיבו בכדי חסרונן דמוכר' בב"ד ובעל מתיבות הכין פסק וכן עיקר:

גרסי' בפסחים מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מליאה חמץ וכו' עד חמשה אמר ליה צא ומוכרו בשוק ירושל' חד בר נש אפקיד ביה רבי חייא בר אבא חד גרב דכותחא בבליתא שאל לרבי אמי אמר ימכר על פי ב"ד בשעת הביעור ובסוף גמר' דגט פשוט אמרינן הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה אמרין ובלבד משנתנו ר' אמי קרחת בשם רב ולמה אמרינן הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו המפקיד פירות יוציא לו חסרונו לאורז ולחיטין תשעת חצאי קבין וכו' תנא וכן לכל כור וכור וכן לכל שנה ושנה ירושלמי אילין עכבריא רשיעי' כד אינון חמון פירא סגי קריין חבריהון ואכלין עמהון ותניא בד"א שעירבן עם פירותיו אבל ייחד להן קרן זוית אמר לו הרי שלך לפניך וכי עירבן עם פירותיו דוקא דאיסתפק ולא ידע כמה אבל ידע כמה חזינן דידיה כמה הוי ודחבריה כמה הוי וההוא חסרונן יהבינן לכל סאה לפום חושבנא ואי מדד בימו' הגשמים והחזיר לו בימות הגשמים לא יוציא לו חסרונות מפני שמותירות:

המפקיד חבית אצל חבירו ולא ייחדו לה הבעלים מקום אם מתוך ידו נשברה לצורכו חייב לצורכה פטור אם משהניחה בין לצורכו בין לצורכה פטור ייחדו לה הבעלים מקום וטילטלה ונשבר' בין מתוך ידו בין משהניחה לצורכו חייב לצורכה פטור אמר ר' יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא ותרגומא ר"י בר אבא קמיה דרב ור' נתן קמיה דרב ור"ש כולהו מוקמי לה אליבא דר' ישמעאל וסיפא שהניחה במקום שאינו מקומה ומסתברא כותיהו ואפי' ר' יוחנן דקאמר הניחה במקומה משמע לאו דסבירא ליה הכי דהא לא קאמר ר' יוחנן אלא דמאי דקשיא ליה קאמר ובתר דתרגומא למתני' ניחא ליה לאוקמה למתני' בהכי מלאוקומה בתרי אמוראי כדאמרינן בסוכה. אמר ר' יעקב שמעית מיניה דר' יוחנן תרתי וכו' ובמסקנא ור' יעקב מי לא איכא למימר ובגיטין בפ' השולח בהא דרב ענן ועוד דרבי יוחנן יחידאה הוא הילכך סתמא דמתני' כר' ישמעאל והוה ליה סתמא כמתני' ומחלוקת בברית' והלכה כסתמ' דמתני' ולא בעינן דעת בעלים ואם הניחה במקום שייחדו לה הבעלים מקום אפי' טילטלה לצורכו פטור והיכא דלא ייחדו לה הבעלים מקום כל מקום שהניחה מקומה הוא ואפי' לצורכו פטור ורבינו אלפס פסק כרבי עקיבא אליבא דר' יוחנן ואנן כתבינן מאי דסבירא לן והא דאמר רבי אלעזר הכל צריך דעת בעלי' בשומר חנם הוא דקאמר כשמחזיר. א"נ בבעלי חיים בגניבה וגזילה כשגנב מבית הבעלים. והא דאמר רבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא לעולם אפי' איכא עדים וא"נ אהדריה לדוכתיה ולאפוקי מדר' ישמעאל דאמר לא בעיא דעת בעלים ליתה דהא רבא פליג עליה ואמר הלכה כבית הלל וכי היכי דאידחי לעולם דקאמר רבי יוחנן בדאיכא עדים הכי נמי אידחי דאהדרה לדוכתה ואיתברר דלית הילכתא כותיה כלל וה"מ בשומר שגנב מרשותו כגון המפקיד חבית אצל חבירו דהכי אוקימנא בפ' הגוזל דקי"ל כר' ישמעאל אבל בגנב שגנב מבית בעלים לא איפליגו בה ר' ישמעאל ור"ע ומתני' היא בפרק הגוזל הגונב טלה מן העדר וכו' ואיפלגו בה רב ושמואל ורב חסדא ורבי יוחנן ומסתברא דכולי כרב חסדא דרבא הוא דפריש טעמא התם ורב זביד משמיה דרבא אמר בשומר שגנב מרשות בעלים דכולי עלמא כרב חסדא ש"מ הילכתא כותיה ולדעת מנין פטור שלא לדעת צריך דעת ודוקא בעלי חיים משום דנקיטו להו רגלי בריתא אבל בלא בעלי חיים קי"ל כר' יוחנן דאמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין לא בעי כדגרסינן בפרק איזהו נשך. האי מאן דאוזיף מחבריה ואשכח ביה טופיינא וכו' עד והבליע לו בחשבון יצא. ודוקא בשומר שגנב מרשות בעלים אבל שומר שגנב מרשותו צריך דעת בעלים לדעת ר' יוחנן כדפסקי' לעיל דהלכה כר' עקיבא וניחה כדפרישית והילכתא שליחות יד אינה צריכה חסרון. ושואל שלא מדעת גזלן הוא. המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ובתו הקטנים נעל בפניה שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרין צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למיעבד אמר ר' יצחק אמר קרא וצרת הוסיף בידך אף עפ"י שצרורין יהיו בידך ומסתבר' דוקא מעות כגון פרוטו' שניתנו להוצא' אבל כספי' וזולתן שלא ניתנו להוצאה קיימא לן כשמואל דאמר כספים אין להן שמירה אלא בקרקע כדגרסינן לקמן והא דגרסינן בירושלמי דאיתינן לעיל נתנו בשידה תיבה ומגדל פטור במעות הוא. ואיכא מ"ד דשמואל בשומר שכר קאמר אבל שומר חנם לא בעי כולי האי אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ומודה שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוה רבנן ואי שהה למוצאי שבת שיעור למיקברינהו ולא קברינהו מיחייב ואי צורבא מרבנן הוא פטור אמר דילמא בעי זוזי לאבדלתא והאידנא דשכיחי גשושאי וטפוחאי אין להם שמירה אלא או בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קור' ובעי עפר' עילואי סיכרא טפח ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה ואותבינהו בקרטינתא ואיגנוב אמר רבא מישתבע ההו' גבר' דהנהו זוזי אשלמינהו לאימיה ומישתבעא אימיה דאותבינהו בקרטינתא ואיגנוב ואיכא מאן דאמ' דאיהו מישתב' שבועות היסת ואימי' מישתבע שבועת השומרין ומסתברא דאיהו נמי מישתבע שבועת השומרין שלא פשע בהן והפקידן מידו לידה בחזקת שלו ובשבועה דאימיה לא סגיא ההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אמר ליה הב לי זוזאי אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו אתא לקמיה דרבא אמר כל לא ידענא פשיעותא הוא זיל שלים ההוא אפיטרופא דיתומים כו' כדאיתא ואיזה היא אבידה ששומר חנם פטור עליה כגון דאמר כאן הנחתי' ונעלתי כראוי או שמסרתי לאשתי ובני ולא ידעתי עד שנפתח הדלת ונידחת הבהמה או שהיתה הבהמה רועה בשדה וברחה והלכה לה ומעות וכלים נמי שהניחם במקום ידוע בביתו וכשבא לא מצאם ורבי חננאל כתב בפ' השואל גניבה שקרוב' לאונס שאנסתו שינה וכיוצא בה אבל אבדה בדבר שיש בו רוח חיים ויצא והלך ונאבד וכליו וכיוצא בהן ונפלו מתוך חיקו ואבדו או שהניחם במקום שאינו בר שמירה ואבדו הרי זה קרוב לפשיעה לשון הרב החסיד קרובינו זצ"ל המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן בצרורין וחתומין שנו רב מרי אומר בקשר משונה איכא דאמר בעי רב מרי קשר משונה מהו תיקו ולא ישתמש בהן מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אמר רב הונא אפילו נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא בההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא וזבין בהו הוה ליה עליהו שומר שכר וחייב בגניבה זהו טעמו דמאן דאמר נאנסו לא ופסקי רבוות' כרב נחמן ודווקא דלא אישתמ' בהו. אבל אישתמש בהו הוו להו הלוואה וקמו להו ברשותיה וחייב באונסין וקשיא ליה לרבינו אפרים מ"ש מדמי אבידה דקי"ל כר' טרפון דאמר לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ואע"ג דלא אישתמש בהו ומשני משום האי קושיא איכא מרבוותא דדחו לה להא דרב נחמן ופסקי כרב הונא ואיהו אמר דלא דמי דאבידה מעידנא דאשכחה הוה ליה עלה שומר שכר מדר' יוסף וקא מיתהני פרוטה דרב יוסף אע"ג דלא מיתהני וכי קא מזבין לה ואהני מינה נפקא ליה משומר שכר והוה ליה שואל אבל פקדון דשומר חנם הוא עליה ולית ליה בה הנאה כי הוו זוזי ומיתהני מינייהו מפקי להו משומר חנם לשומר שכר וכללא למילתא דלא מפקא משומר חנם לשואל אלא משומר חנם לשומר שכר ומשומר שכר לשואל וקשיא לן הניחא לרב יוסף אלא לרבה מאי איכא למימר והרב תירץ דדמי אבידה חכמים התירו לו להשתמש בהן ושויוה שואל אבל הכא מאן אושליה סתמא אפקדינה ניהליה ונהי דשרי ליה לאישתמושי בהו אבל שואל לא הוי עד דאישתמש בהו. ומסתברא דמי אבידה כי טרח בהו אדעתא לאישתמושי בהו טרח וההיא שעתא אושולי אושלינהו ולצורכו ולצורכה קא מזבין הילכך הוה לי' שואל עילויהו אב"ה אדעת' דנטירות' קבלינהו ואי לא אישתמש בהו שומר הוא דהוי שואל לא הוי חנווני כבעל הבית דברי ר"מ ר"י אומר חנווני כשולחני והילכתא כוותיה:

השולח יד בפקדון ב"ש אומר ילקה בחסר וביתר. ובית הילל אומר כשעת הוצאה ר' עקיבא אומר כשעת תביעה ואוקימנא בשבח גזילה הא מיפלגי בית שמאי סבר דנגזל הוי ובית הילל סברי דגזלן הוי ובפלוגת' דהני תנאי הגוזל את הרחל וגזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותי' ואת ולדותיה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר גזילה חוזרת:

בעיניה ופירש רב אלפס הכא כגון שנטענת אצלו או נתעברה אצלו וגזזה וילדה וב"ש כר' מאיר וב"ה כר' יהודה וכי דייקי'