ספר העיטור נט

חברוי כי הוא זה בטוענו ממון. ובהא ישלם שנים.. עירוב פרשיות כתיב כאן. ההוא דאפקיד כיפי גבי חבריה אמר ליה הב לי כיפי. אמר לא ידענא היכא אותבינהו אתא לקמיה דר' נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעות' היא זיל שלים ואגביה רב נחמן לאפדניה מיניה לסוף אישתכח כיפי וקיי"ל כאמימר דאמר שומא הדרא לעולם ואע"ג דליתה בטעות והכא כיון דאטרחיה לבי דינא לא שילם ולא רצה לישבע הוא אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו חיישינן שמא עיניו נתן בה והיכא דאמר שומר סלע היה שוה והלה אומר שתים משביעין אותו כמודה מקצת ופטור ואי איכא עדים שאבד משביעין אותו שבועת היסת ומיפטר. ואי אמר שומר לא ידענא כמה הויא שויא ובעל הפקדון אמר אנא ידענא. אמר רבי' אבן מגש כיון דקא מודה נתבע דחייב. ולא ידע כמה הוה ליה מיחייב שבועה שאינו יכול להשבע ומשלם כדאמרי' מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם והילכך כל מה שתובע ששוה משלם ואם רצה הנתבע להחרים על מי שנוטל ממנו ממון שלא כדין הרשות בידו ומסתב' דהאי דינא כדינא דשק צרור הוא דלקמן ולא שייך ביה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע כדאיתא לקמן ונשבע ונוטל וכל היכא דהאי ידע והאי לא ידע מישתבע ושקיל והיכא דמפקיד ונפקד לא ידעי כמה שויא המוציא מחבירו עליו הראיה ואי נמי ליכא סהדי דאבד ומפקיד לא ידע ונפקד חשוד על השבועה הוה ליה כדינא דשניהם חשודי' על השבועה ופלוגתא דרב ושמואל ור' אלעזר ואיפסיק לקמן מתוך שאינו יכול לישבע משלם השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים הראשונים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי אמר רבא הילכתא שומר שמסר לשומר חייב לא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם ונשבר או מת אע"פ ששומר שכר פטור הכא חייב דגרוע גרעה לשמירתו אלא אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר ונגנבה או אבדה דשומר חנם פטור בשבועה והכא חייב דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה והילכך מתניתין דהשוכר לא איצטריך לאוקומה בשנתנו לו הבעלים רשות להשאיל אי שומר קמא מצי משתבע אנטירותא דבתרא כגון דחזא איהו לאונסא אי נמי איכא סהדי דנטרא שומר בתרא כאורחא ונאנסה לא מיחייב שומר קמא לשלומי מידי. דהא ליכא שבועה דלימא ליה את מהמנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה והילכך הא לאו הכי מיחייב דכי מחייבינן ליה משום אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אלא היכא דלא מצי מישתבע דליכא למתני' בשנתנו לו רשות וכו' וכתב רבינו אלפס ואע"פ דאמר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כדאמרינן בהשולח ואמרינן עלה כאן שנה ר' אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ה"מ לכתחלה אבל דיעבד אע"ג דאינו רשאי אי איכא עדים דלא פשע בה לא מחייבינן ליה דהא גבי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא כדרכה מתה לא מיחייב השוכר לשלומי מדיליה ואע"ג דהשאילה לאחר וש"מ דלא סבירא לן כר"מ דאמר כל המעביר ע"ד של בעל הבית נקרא וכ"כ רב אחא משבחא ובעל מתיבות ומיהו סברא דרבוותא. אם עבר והפקיד או השאיל לאחר יכול לחזור בו משום טעמא דאין רצוני שיהא ביד אחר אלא דהוחזק כפרן כדגרסינן בפ"ק דגיטין. והיכא דשומר קמא לא מצי לאישתבועי אנטירותא דבתרא. א"נ ליכא סהדי דנטרא כי אורחא ואמר ליה שומר ברשותא דידך יהיבתיה לשומר בתרא ואית ליה סהדי בהכי אי נמי שהוחזק כפרן דלא מצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כדגרסי' בהשוכר אי נמי איהו גופיה מסר ליה לשומר בתרא מעיקרא לנטירותא מישתבע שומר ומיפטר דהא לא מצי למימר ליה האיך לא מהימן לי בשבועה כהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבי דההיא סבתא יומא חד אפקידו גבי חד מינייהו שמע קל הילולא ואפקדיה גבי סבתא ואיגניב ופטריה רב משום דאינהו גופייהו גבי ההיא סבתא הוו מפקדי והוא הדין אי אפקדיה לבקרא דליה כדאמרינן לקמן בההוא בקרא דלא הוו ככי ואי אפקדיה לבניו ולבני ביתו גדולים פטור ולא מצי למימר ליה את מהימנת לי בשבועה וכו' מאי טעמא אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ואמו כיוצא בהן ירושלמי בפ' המפקיד מעות אם שמר כדרך השומרין פטור ואישתמע מיניה בר נש דיהב לחבריה פילוסורין בשוקא ומסרן לבנו ובתו הקטנים ונגנבו או אבדו פטור מלשלם שאנו אומרים לא עלתה על דעתו לטעון פילוסורין בשוקא אימתי שומר חנם חייב שבועה בזמן ששמר כדרך השומרין נעל כראוי קשר כראוי נתן באפונדתו צררן בסדינו והפשילן לפניו נתנה בשידה תיבה ומגדל נגנבו או אבדו חייב בשבועה ופטור מלשלם אם יש עדים אף משבועה פטור נעל שלא כראוי קשר שלא כראוי נתנה באפונדתו צררן במקוטרין והפשילן לאחוריו נתנן בראש גגו ונגנבו חייב לשלם נתנן למקום שראוי ליתן את שלו. אם ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב ש"מ דברים שאין דרכן להצניע שמירתן בשיד' תיבה וש"מ דאזלינן בתר דעתא דאינשי איתמר פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה אמר אביי משמיה דרבה חייב רבא משמיה דרבה אמר פטור. ומודה רבא דאי גנבה גנב מאגם ומתה כדרכה חייב,. דאי נמי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא וקי"ל כרבא. ואע"ג דקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור.. מאי טעמא מלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם כדפרישית טעמ' והא דאמר בפ' השוכר את הפועלים איתיביה אביי לרבא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרי' אילו היה שם היה מציל ומוקים לה רבא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי ופרכינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב ואייתי לה רבינו אלפס ומדמי לה להא דפשע בה ויצאה לאגם דהא איתניס מחמת פשיעותא הוא ואפ"ה חייב וקאמר ההיא מימרא דאביי ורבה הוא ולא עדיף מההיא מימרא דאית להו הכא וכבר דחיא רבא כדאיתא בהלכות ומסתברא דלא דמיא אונסא דמלאך המות לאונסא אחרינא דלגבי מלאך המות ליכא נטירותא כלל ואיכא למימר מה לי הכא מה לי התם אבל גבי רועה כיון לתחילתו בפשיעה הוא מיגו דהוי פושע לנטירותא הוי פושע נמי להא דהוה ליה לנטורה מההיא אונסא דהא מצי לנטורה לקדום ברועים ומקלות והילכך כיון דקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא נמי חייב והיכא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אפי' אין יכול להציל חייב ומת יא דעאל בעדנא דעיילי אינשי ואם יכול להציל חייב ואם לאו פטור וקי"ל כרב חסדא ורבה בר רב הונא דלא סבירא להו להא דרבא דאמר להכי יהיבנא ליה אגרא לנטורא נטירות' מעלי' והילכך עאל בעידנ' דעיילי אינשי וגאני פורת' בעידנא דגאנו אינשי חייב אלא אי קשיא הא קשיא הא דבבא קמא דאמרי' בפרק שור שנגח את הפרה דלא אמרינן מיגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע נמי לענין התלעה ולא אמרי' מיגו דהוי פושע לגבי חרש הוי פושע לגבי פקח דמשמע דתחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור ומפרשי רבוותא דלא דמו דהתם בהנהו זוזי דפשע לענין נורא אינהו גופייהו איגנוב אבל הכא בחרש פשע ובחרש לא היה הנזק ובפקח לא פשע ולא מידי ולא איתברר שפיר ומסתברא דלא אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אלא באונסא דשכיחא כגון נטירותא דגנבי אבל אונסא דלא שכיחא כגון התלעה וכגון פקח ביום לא ואפי' למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו חייב באונסא דלא שכיחא פטור דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה אונסא דלא שכיח וכדאמרינן בבבא קמא בגמרא דהכלב וגדי הניחא למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימ' כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי נפלי לבראי נפלי וליכא לאסוקי אדעתיה להאי אונס' אמר לשנים גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה שהרי הוד' מפי עצמו ורמינן עלה מההיא דקתני סיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו. אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא ופריק רבא רישא נעשה כמו שהפקיד בשתי כריכות.. דהו' ליה. למידק שמא דגברא דאפקד גביה ומשום פשיעות' דילה מפסד מנה ומדאקשינן לרבא משנים שהפקידו בהמה אצל רועה שמניח בהמה ביניהן ומסתלק ול' ליה מתני' בבא לצאת ידי שמים ש"מ אפי' (בלא בא) בחד זימנא דאמר להון אתון גופייכו לא קפדיתו אנא קפידנא הילכך נפקד לא פשע אינהו הוא דפשעי ואפילו לצאת ידי שמים לא מיחייבי כיון דלא עבדי איסורא בהוצאת ממון מידו סגיא והוה ליה כאיני יודע אם הפקדת אצלו ואם לאו דפטור אפילו לצאת ידי שמים וכן הלכה ולקח מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן לקח קשיא לן לדמוייה לשנים שהפקידו אצל רועה דאוקימנ' כגון שהניח בעדרו של רועה שלא מדעתו הא לא"ה משלם לכל אחד ואחד דהוה ליה למידק ה"נ משלם לכל אחד ואחד דהא שתי כריכות נינהו. ומסתברא דלא אמרינן הוה ליה למידק אלא בפקדון שצריך להתרחק ממנו אבל בזביני מאן דזבין אית ליה למידק על זביניה ולמימר ליה דידי הוא והב לי דמי. אי נמי זבוני כיון דבההוא שעתא אית ליה ללוקח לאיפרועי לית ליה למידק אבל פקדון דלא מהדר ליה אלא לבתר שעתא חד יומא ותרין אית ליה למידק ואית דמפרש דלא קיימא שינויא דרבא אלא שינויא דשמעתא בבא לצאת ידי שמים הוא. והא דרבא ליתה המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אובדין לא יגע בהן רשב"ג אומר מוכרן בב"ד אמר רבה בר בר חנה מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי חסרונן מוכרן בב"ד דברי הכל. ירושלמי בפרק המפקיד רבי אבהו בר' יעקב בשם ר' יוחנן הלכה כרשב"ג כהדא יוחנן חקוקא אפקיד גבי ר' חייא רבה חד דיסקא מלא חמץ אתא שאיל לר' אמר ליה ימכר על פי ב"ד בשעת הביעור וביבמות ירושלמי ר' אבא בשם ר' יוחנן הלכה