ספר העיטור נח

כתב בכך וכך איך אמר לנא פלו' בן פלו' הוו עלאי סהדי והבו לכל חד מיננא למיהוי בידיה לזכו' וכך אמר לנא פלו' דנן פלונית ברתי שדיכית לפלו' בריה ויהבנ' ליה בהדה כך וכך מאני תשמישי ושימוש ערסא כך וכך ודוכתא פלו'. בסימנהא ובמצרנהא ופלו' בן פלו' אמר לנא בההיא שעתא יהיבנא לבריה פלוני דנסיב פלו' ברתיה דפל' כך וכך זוזי כך וכך מאני. ועל הדין דעתא קדשה פלוני דנן לברתיה דפלוני דנן ובתר דקדיש בעי מיננא סהדי למיכתב מאי דפסקו ביניהון דניהוי בידא דכל חד וחד מינהון לזכו ולראיה:

אות פה פקדון גרסינן בפ' שני דייני גזירות שלש ארצו' לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל וגרסינן בתוספתא בד"א בזמן שהוא בן יהודה ואירס אשה ביהוד' או בן גליל ואירס אשה בגליל אבל בן יהודה שאירס אשה בגליל כופין אותה לצאת. ש"מ כופין האשה לצאת ואם לא רצתה מורדת היא ודוקא מעיר גדולה לעיר גדולה או מעיר קטנה לעיר קטנה או מכרך לכרך דאין כל כך סכנה. אבל מנוה היפה לנוה הרע לא:

תנן התם ארבעה שומרים הן שומר חנם נשבע על הכל וכו' גרסינן בפ' כל הנשבעין שבועת השומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה. ואוקמינא דאפקיד ליה בשטר ומסתמא מדפסקי רבוותא התם הילכתא כרב נחמן אמ' שמואל דאמר גבי שכיר ל"ש אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים לא דאמר מיגו על כרחין דאפקיד ליה בשטרא הילכתא היא ושבועת השומרין ליכא בשבוע' חמורה אלא בשטרא וההוא שינויא דקאמר רבי' אבן מגש דלא אמרי מיגו לאפטורי שבועה לא בריר לן דא"כ לא הוה שתיק גמר' מיני' והילכת' אפילו בשבועת השומרין אמרי' מיגו. לאפטורי שבועה דאוריית' לשבועה דרבנן גרסי' בפ' המוכר הפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתיו לך מהו וא"ל מיגו דאיבעי אמר נאנסו מהימן כי אמר החזרתיו לך מהימן ולא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי והא דאמר בפ' כל הנשבעין מכלל דתרוייהו ס"ל המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר. ה"מ לענין שבוע' דאי איכא עדים לא מיחייב שבוע' אבל לאפטורי ממונא כי ליכא עדים נמי מיפטר דהא אמר מהימן ומאי מהימן מהימן בשבועה דכי היכי דכי אמר נאנסו מישתבע שבועה חמורה כי אמר החזרתיו לך מישתבע שבועה כעין דאוריי' וכיון דכת' אחריות בשטר מסתמא דלא אמרי' באחריות פשיעה לחודה היא וקביל. דהא בלא אחריות נמי חייב וקיימ"ל דמילתא דלא צריך לטפויי אתא והילכך כל חייובי בשמירה קביל אפילו אונסא דלשון אחריות כללא הא לכל מילי דשמירה כדגרסי' בפ' המקבל ר' יהודה היה דורש לשון הדיוט דתניא אדם מביא קרבן עשיר על אשתו על כל קרבן שהיא חייבת אפי' אכלה חלב ואפי' חיללה שבת אחריות דהלואה שלוותה כשהוא ארוסה קביל עילויה אלא אפילו אחריות קרבן קביל עילויה. ה"נ הכל בכלל ולא אמרינן מיגו דיכיל למימר נאנסו הילכך אינו נאמן החזרתיו לך דאפילו בשבועה הא לא כתב אחריות נאמן בשבועה חמורה. ומסתבר' דבכל דוכתא דמהימן במיגו מיחייב ההיא שבועה דהוה מישתבע אי הוה כעין ההיא טענה אי הויא דאורייתא אי היסת ואפי' לאפטורי משבועה חמורה לשבועה קלה אמרי מגו דומיא דלא שכרתיך מעולם ובעובדא דרבה בר שרשו בחזקת הבתים ודקי"ל גבי משכנת' דיכול לטעון עד כדי דמיה משום מיגו דשבועת היסת היא והא דגרסינן במס' קידושין והשתא דתקון רבנן שבועת היסת מישתבעי עדים דיהבינהו ניהליה כיון דההיא שבועה משום מיגו דיכיל למימר אהדריניה למלוה היא וההיא שבועת היסת היא האי נמי שבועת היסת היא אבל שבועה דלוה איכא למימר דשבועה כעין דאורייתא היא כחנוני על פינקסו וצ"ע וכן כתב רבינו אפרים דמאן דאית ליה משכון לא דמי לכל הנשבעין ונוטלין דהאי דרמו רבנן שבועה עליהן מקצת' משום דמורו היתיר' ומקצתן משום דבעו אפוקי ממונא אבל האי לא מורי ולא בעי אפוקי ממונא ובדין הוא דלא מישתבע כלל. וכיון דתקון שבועת היסת מישתבע שבועת היסת ומילי דסמכא נינהו למיעבד עובדא דליכא לחייובי שבועה דאורייתא אלא בראיה ובשטר חוב נאריך בע"ה והילכתא לא מיבעיא המפקיד אצל חבירו שלא בעדים דמצי למימר לא היו דברים מעולם אלא אפילו בעדים נמי מיגו דיכול למימר החזרתיו לך כי אמר נתתם לי במתנה ובמכר ובמשכונא אחר כן מהימן בשבועה דרבנן ודוקא היכא דלא ראה אבל ראה אינו נאמן. וכן פר"ח והיכא דכפר בפקדון ותפוס המפקיד מיניה בלא סהדי מישתבע דלית ליה מידי ממונא דיניה כדין מלוה איכא מ"ד אם הנפק דטעין אין לך פקדון אצלי אין נשבע שמא רצה לומר שנאנס ואיכא מ"ד אטענת היה לך אצלי ונאנס אינו נשבע אבל בטענת אין לך אצלי כלום יכול לישבע שאם היתה טענתו נאנס היה טוען ואמר נאנס וכתב גאון מי שיש לו ממון אצל חבירו ויש לו תחת ידו מחבירו מלוה או פקדון דמיא כמאן דעביד איניש דינא לנפשיה והכין חזינא דאית ליה למיתפסיה על מאי דאית ליה ואתי לב"ד אמר להו למילתא אית ליה לוותאי פקדון ואית לי עליה כך וכך ותפשתיה על מאי דאית לי ואי יהיב לי יהיבנ' ליה פקדון דיליה בעיניה ודינא הוא מגו דיכיל למימר לית לך לוותי פקדון אי נמי אהדרתיה ניהלך יכל לטעון עד כדי דמיו ושקיל כההוא דחבל סכינא דאשכבתא וכל היכא דמצי למימר אין לך בידי או דילי הוא כולי עלמא מודו דתפיס ומישתבע ובתוספתא גרסינן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי או שהיה לך בידי והחזרתיו לך או שיש לך בידי במנה כסות במנה פירות פטור וכו' בחובי ואנן כתבינן במחת דלא אמרינן בפקדון מיגו אלא היכא דליכא עדים ולא ראה כדכתבי' במחאה ולפי ששטר פקדון אינו מועיל ובשבוע' נאמן מה שאין כן בשטר לא כתבנו בו טופס. תנן בפ' המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או אבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל למי משלם למי שפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם ונמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבע וחמש' למי משלם לבעל הפקדון:

ירושלמי וישלם למי שהפקיד אצלו:

ר' ניסי אומר בשם ר' יונה חיים שנים ישלם למקו' שהקרן מהלך הכפל מהלך שילם ולא רצה לישבע אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא שילם ממש. אלא כיון שאמר הריני משלם אעפ"י שלא שילם ואמר רב פפא שומר חנם כיון שאמר פשעתי מקני ליה כפילה ושומר שכר כיון שאמר נגנבו מקני ליה כפילו אבל שואל עד שישלם כרב זביד מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא ואע"ג דהשתא לאו דייני דיני קנסות נפקא מינה דאי תפש לא מפקינן מיניה פשיטא אמר איני משלם וחזר ואמר הריני משלם כיון דאמר הריני משלם מקני אלא אמ' הריני משל' ואיני נשבע וחזר וא"ל כפיל' אינו מהו מי אמ' מיהדר קא הדר ביה וכו' ש"מ דבעל דין שאמר איני נשבע בב"ד יכול לחזור פר"ש ודוקא בב"ד. אבל קיבל בב"ד ויצא חוץ לב"ד אינו יכול לחזור בו והא דאמרינן בריש גמרא דשבועת הדיינין פוטרין אותו מיד משמ' אם רצה לחזור יכול לחזור והא דגרסינן ביש נוחלין עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי וכו' עד רצונך הישבע וטול נשבע אינו יכול לחזור בו מפני שכבר נשבע הוא. ועוד דההיא שבועה לא רמיא עליה דאין נשבעין על העבדי' ודומי' דדור לי בחיי ראשך הוא ופלוגתא דרבי מאיר ורבנן:

אמר הריני משלם ומת ואמרו בני' אין אנו משלמין מה שלמו בני' שלם לבני' שילמו בנים לבנים שלם מחצה שאל שתי פרות ושילם אחת מהן שאל מן האשה ושילם לבעלה אשה ששאלה ושילם בעלה מהו. ועלה בתיקו וכתב רבינו אלפס ממון המוטל בספק חולקין וה"מ בארץ ישראל אבל בבבל קנסא הוא ואי קדים חד מינייהו ותפש לא מפקינן מיניה בין בבבל בין בארץ ישראל גרסינן בפרק הגוזל תבעוהו בעלים לשומר ונשבע ושילם ואח"כ נמצא הגנב קרן לשומר כפל למי שהפקידו אצלו כרבא וגרסי' התם אמר רב ששת הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין ואוקימנא דאתו סהדי ואמרי בעידנא דכפר איתיה לפקדון בביתיה הא לאו הכי לא מיחייב באונסין עד דמשתבע דלא אפקיד גביה מידי ואמר ר' חייא בר אבא הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצת מאי טעמא אמר קרא כי הוא זה ופליג אדרבי חייא בר' יוסי דאמר עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתב כי הוא זה אמלוה הוא דכתב וקי"ל כר' חייא בר יוסף ופרש"י ור' אלפס לגבי מלוה הוא דאינו מעיז אבל גבי פיקדון מעיז ואפי' כפר בכוליה רמא רחמנ' שבועה עליה הילכך ליתה להא דרמי בר חמא דאמר ד' שומרין צריכין כפירה במקצת ורבינו יעקב פירש פירוש אחר בישר וקשיא לן כיון דגבי פקדון מעיז וכופר בכל חייב אלא הא דתנן עשר גפנים טעונות מסרתי לך וכו' והנה אומר אינן אלא וכו' והא דתנן בית מלא מסרתי לך וכו' וההוא רעיא דהוו מסרין ליה כל יומא בסהדי וחד יומא מסרו ליה בלא סהדי וכו' ואם איתא לר' חייא מישתבע הא כולהו פקדון נינהו ואפי' ליכא הודאה מישתבע ומסתבר' דלית ביה טענת השומרין דינו כמלוה וכי קאמר אמלוה הוא דכתב דלית ביה טענה אחרית' אלא כפירה והודאה ומינייהו ילפינן כל הדומין לה כגון פקדון וכל השומרין הילכך ד' שומרין לא בעו ג' פרות אלא בחדא מיחייב ובתרי נמי היכא דכפר בכולן פטור כפר בא' והודה בא' חייב דילפינן ממלוה וכי קאמר רמי בר חמא ד' שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת על טענת השומרין קאמר כגון גניבה ואביד' ושבורה ושבויה ומתה דבעינן כפירה והודאה לבד מטענת השומרין כי היכי דבעינן במלוה לדברי הכל ובספרי הישני' לא גרסי' אבל בפקדון מעיז וקרובי' דברינו לדברי רבינו יעקב זצ"ל ואיכא למימר נמי דר' חייא ורמי בר חמא דאמר אינו חייב עד שיכפור במקצת ויודה במקצ' על התשלומין קאמרי שאם נשבע בלא כפירה והודא' אינו חייב תשלומי כפל דכתב כי הוא זה שנים ישלם אבל שבועה במודה במקצת לעולם חייב כמלוה:

ירושלמי אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב אינו חייב עד שיוד' במקצת וכל חברוי פליגין עלוי מ"ט דרבי יוחנן אשר יאמר כי הוא זה מה מקיימין