ספר העיטור נו

ומשום הכי אמר ליה מעכשיו. הא לאו הכי הוא דלא יהיב ליה זוזי תנאי אסמכתא הוא. ול"ש קפיד אדמיה ול"ש לא קפיד אסמכתא היא ולא קניא ואפילו אפותיקי לא הויא למיגבא מיניה עד דאמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו. ואמר רבא אי קפיד אארעא קני דמוכחא מילתא דדעתיה לזבונה ואע"ג דאמר בלשון אי לאו אסמכתא היא וכן הילכתא ודוקא באמירה בלא קנין אבל בקנין לא בעי מעכשיו כדכתיבנא לעיל ואיכא למימר דשוויהן קאמר וקנה הכל דאמר לאו בדמים הללו. אלא יפרע לו השאר בשוויו ירושלמי תני היה חייב לו מעות ועשה שדהו מכר מוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור ר' יהודה אומר בין כך ובין כך מותר ר' יוחנן ור' אלעזר ור' אושעיא מבתי ערי חומה למד ר' יהודה דתנ' שנה האמור בבתי ערי חומה הרי היא כרבית ואינה רבית ותני אחר' הרי היא רבית אלא שהתור' התירה אלא הא ר' מאיר הא ר' יהודה. ואמר ר' אידי כד סלקא סליקית מגלות' אשכחי' עובדא קומי ר' אמי אמר הרי זו רבית ואינ' רבי' אמר ר' חזקיה לא אמרו אלא זו רבית שהתירה תורה כאן התירה תורה. אבל במקום אחר לא התירה תורה אפי' כן לא אשגח ביה ר' אמי אמר ביתא עם דיורי' דאיר בפ' המקבל ההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין קש לחמש שנין וכו' ואסיקנא קש בזמנו ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות כרבא דאמר קרנא הוי וכ"ש בלא זמנו דהא לא פירא היא לדברי הכל דלאו אדעתא דהכי נחת אלא אדעתא דפירא נחת ולאו אקרנא והוה ליה כגופא דארעא וטעמ' לאו משום דכלינן קרנא כר' אלפס דהא קיי"ל כשמואל דאמר מכלינן קרנא בפ' השוכר וקושיא דרב אלפס מיתרצא דאי משום טעמא דלא מכלינן קרנא ליפרך הא לדברי הכל מיהא דיבש האילן כי היכי דפריך בפ' השוכר ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אומר חמש קדים מלוה ואכיל פירי מי נאמן. ר' יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימי ורב כהנא אמר פירא בחזקת אוכליהון והילכת' כרב כהנא ואע"ג דקיי"ל כרב נחמן דאמר בפ' השואל אע"פ שבא בסוף החדש כולו למשכיר דהקרקע בחזקת בעליה התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי היא הכא מילתא דעבידא לאיגלוי היא ואטרוחי ביה דינא תרי זימנא לא מטרחינן מלוה אומר חמש ולוה אומר שליש אמר ליה היכא שטרא ואמר ליה אירכס לי. אמר רב יהודה מלוה נאמן דאי בעי אמר לקוח הוא בידי. ואמר ליה רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מ"ט שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה ומכבש הוא דכבשיה וסבר אוכלה תרתין שנין יתירתא ובעל מתיב' ור"ח ורבי אלפס כר' יהודה סבירא להו ומסתב' כר' זביד ור' עוירא דרב יהודה יחידאה דשטר' לגובינא קאי כגון שטרי הלואות לא אמר מיגו ולא מהימן למימר אירכס לי שטרא אלא בשטר זביני דמצי טעין לקוחה היא בידי ושטרא אירכס לי דההיא לאו לגוביינא קאי והכי קיי"ל ומיהו בכל דוכת' דמהימן למימר לקוחה היא בידי דאיבעי ליה למחויי ורבינא דהא מקשי אלא מעתה ורב אשי דאמר איבעי ליה למחויי מלקוחה היא בידי הוא דקאמר:

אבל לא אמרי' כרב זביד ורב עוירא ורבי' ברוך הכין פסק דרבינא קאי כותיה ושמעי' משכנתא דליכא שטרא דכ"ע מצי טעין לקוחה היא בידי ושמעי' מינה דאי מישכן לחבריה לעשר שנין ולבתר דאשלימו שטרא אירכס לי ואמר מלוה כ' דינר אית לי גבי לוה אפי' אחזיק ביה לוה מהימן ולא אמרינן בה מיגו ואי מפיק שטרא לחיי ואי לא מישתבע ליה כדין מודה מקצת ואע"ג דבמשכנתא מישתבע ושקיל התם כיון דמשכנתא תפיס בידיה הואי כשטרא כדאיתא בכתב חוב ואיכא למימר ביה מגו אבל הכא קרקע בחזקת בעליה קיימ' וליכא למימר בה מיגו. דהא לגוביינא קיימא וכן פסק ר' משה בר חנוך כר' זביד ורב עוירא ופי' דשטר לאו לגוביינא קיימא כגון משכנתא דסורא דכתבי בה במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא. בלא כסף. ואע"ג דבמשכנתא אתא לידיה בארעא דלית בה טסקא וכריא נאמן לומר לקוחה היא בידי דקי"ל איבעיא ליה למחויי ואי אמר שטרא הוה לי ואירכס נאמן משום מיגו אבל משכנתא בנכייתא לגוביינא קאי ומזהר זהיר ביה ומיכבש הוא דכבשיה ולא אמרי' ביה מיגו ובעי לשטרא:

יתומין אמרו השבחנו כו' באחריות וחוב:

כתב בכך וכך איך פלו' בר פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתיבו וחתומו והבו ליה לפלו' דצביתי ברעות נפשאי וקבילי מיניה כך וכך דינרים מכך וכך באונקיא ומשכנית ליה ארעא פלו' ואילין מצרנא בצפון מצר פלו' ובדרומא מצר פלו' ובמערבא מצר פלו' וכל מאי דאיכא בגו מצרהנא אילין מתהום ארעא ועד רום רקיעא עם כל עמלא ושבחא דאית בסימנהא משכנית לפלו' בהלין זוזי ואי לא פרענ' לזמן פלו' יהא ליה רשות' מהשתא למיעבד בהאי משכנתא כל רעות נפשיה ולאחזקי לנפשיה ולמיכל פירא דיליה בנכייתא כך וכך בשתא ומהשתא סליקית נפשאי אנא וכל דאתי מחמתי ממשכנתא דא ולא שיירית קדמאי כלום לא לי ולא לירתאי בתראי עד דליתפרע מהלין זוזי הוא ומאן דאתי מחמתיה מינאי ומאן דאתי מחמתי וכל אימת דנפיק האי שטרא מתותי ידיה וממאן דאתי מחמתיה בדלא קרע או בדלא כתי' אגביה דפריעא הוא ליתהמן עלאי ועל ירתאי הוא וכל מאן דאתי מחמתיה כתרין סהדי בלא חרם ובלא גילגול שבועה ולא כל כמיני' למימר שטרא פריעא הוא ואנן סהדי אתרינן ביה בפלו' ואמרנא ליה כי פרעת ליה לפלו' פרעיה באפי סהדי ושקליה לשטר מינה דאי לא כל אימת דאמר לא פרעת לי מהימן איהו וכל דאתי מחמתיה. וכל מאן דאתי ויקום וישתעי ויערער על משכנתא דא לא יהי בהון מששא. ועלאי ועל ירתאי בתראי לסלוקי מיניה וכל מאן דאתי מחמתיה כל עיסקא וטענת' דנפיק עליה ולאוקומה בידיה ודאתי מחמתיה בלא שום פסידא וכל שטרא דיפוק על משכנתא דא ליבטלון דלא למילף מנהון לעלם וכל מודעי דיפקון על משכנתא דא בטילת יתהון ביטול עולמי' ואחריות וחומר שטרא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי כחומר כל שטרי משכנתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכת' ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' בכל מה דכתיב ומפרש לעיל ובאפותקי מפורש וקבילית מיניה כך וכך זוזי ושויתי ליה ארעא פלניא במצרנהא אפותיקי למיתבא מיניה הלין זוזי דאוזיפית מיניה דאי לא פרענא ליה לזמן פלוני מהשתא ליהוי ארעא לזבונה ולאיפרועה מינה הלין זוזי ויהא ליה רשות' לזבונה בלא שומא ובלא אכרזתא ולא שחודי שחדה עד מישלם חובא וכל פסידא ושחדא עלאי לשלומי כי היכי דלא ליפסד פלוני מידי וכל היכא דמפיק וכו'. אות פ פסיקתא הנושא את האשה ופסק עמה כדי לזון את בתה ה' שנים נישאת לאחר ופסק עמה שיזון את בתה חמש שני' חייב לזונה ה' שנים לא יאמר הראשון לכשתבוא אצלי אזונה אלא מוליך את המזונו' למקום שהיא אמה זאת אומרת בת אצל האם ל"ש גדולה ול"ש קטנה וה"ה לגירושין ואלמנו' שבנות אצל האם אבל בן גדול אצל האב וקטן אצל האם. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחת זנה ואחד נותן דמי מזונות א"ר גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך ואתה לבתך כך וכך ועמדו וקדשו הן הן דברים הניקנין באמירה והאלהים אמר רב אפילו בוגרת דבההיא הנאה דמחתני אהדדי גמרי ומקני להדדי ואיבעיא לן דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ואסיקנא דלא ניתנו ליכתב בלא קנין ואם קנו גובה מנכסים משועבדין והוא הדין לצוואת שכיב מרע ולא קנו אעפ"י שכתבו אינו מועיל לגבות מן המשועבדי' כדתנן חמשה גובין מן המחוררין המקבל עליו לזון בת אשתו וכו' והיינו דגרסינן בירושל' תנאי כתובה שכתובין בשטר רבי יוחנן אמר לחזוק כתובין דאנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדין אלא בשטר אף הכא בשטר אמר ר' חנינא מינה מפני שהוא כבעלת חוב מה התם בשטר אף הכא בשטר ובכתיב' שטרא סברא אחרינא וכתבי רבוות' דכל תנאי שהוא בשעת קידושין נקרא פסיקת' ונקנה באמירה אעפ"י שלא בא לעולם ואעפ"י שאין בידו הרי הוא כאילו הוא בידו ואפילו הוא מטבע ובלשון אסמכת' בין מקרקעי בין מטלטלי אבל לא זכה בפיר' עד כניסתה לחופה בין שהתנה אבי החתן ובין שהחתן התנה וקיבל על עצמו איצטריך קנין וכתב רבינו משמיה דגאון שכותבין על החתן שאם יחזור בו ולא יכנוס יהא עליו קנס כך וכך אעפ"י שקיבל יותר ממנהג ידוע שבמקומו מחוייב באותו קנס מדרב גידל שלא בשעת קידושין הרי הוא כתנאי בעלמ' לכל מילי וא"נ אינו מועיל על דרך תנאי שהוא אמר מעצמו הרי הוא כתנאי דעלמא:

ירושלמי הפסיק לזון כלתו זנה ומעש' ידיה לבנו הוא רוצה שתבוא אצלו והיא אינה רוצה הדין עמה היא אומרת מזונות והוא אומר פירות הדין עמה דתניא והוא נותן לה דמי מזונות חלתה כמי שנישאת מתה כבר מתה לרבינו חננאל אם חייב לתת לה מזונות יעשה לה סגולה:

תוספתא כתב לזון את בת אשתו ובן אשתו הרי הן כבעלי חוב והן קודמין לכל. ולא יאמר צאו ועשו מלאכה ואני זן אתכם אלא הן יושבין ומעלה להן מזונות כתב לזון בת אשתו ומכרה האשה לבעלה לא כל הימנו זכין לקטן ואין חבין לו פירוש שברה שכתבה לו שובר ומחלה לו מזונות בתה תני כשם שהבעל פוסק כך האב פוסק אלא שהבעל מזכה בכתב והאב מזכ' בדברים וכו' עמדו וקידשו זכה הבן בין הבנים ובת בין הבנות ובלבד מן הנישואי' הראשוני' והא דקתני שהבעל מזכה בכתב קשיא לגמרא דילן דהא תנן הפקחין היו כותבין ע"מ שאזון את בתך חמש שני' ואוקימנא אומ' ירושל' האב פוסק על ידי בתו אפילו היא בוגרת אבל לא האח על ידי אחותו ולא אשה על ידי בתה אפילו היא קטנה גרסי' בפ' מציא' האשה הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמי' יכול הוא לומר לו לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי איפשי ליתן ואפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם:

ירושלמי ולאו