ספר העיטור נד

ליה חיטין מן טבריא ואזל וזבן מן ציפורי אמר ליה אילו זבנת לי מן טבריא הוו עשרין וחמש מודוי וכדון דזבנת לי מן ציפורי לית אינון אלא עשרין מודויי אנת אובדת דידך אנא לא אובדי דידי:

אות פה פותיקי וסתם פותיקי היא משכונא עד מיפרש לא יהא לך פירעון אלא מזו ולשון פותיקו פה תהא קאי. גרסי' בפרק השולח גט ת"ר העושה שדהו אפותקי לאחר. ושטפה נהר. גובה משאר נכסים ואם אמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים ופי' רבי' אלפס אפי' מבני חרי אבל בסתם מבני חרי גבי ממשעבדי לא גבי דאמרי ליה לקוחות זיל בתר שיעבודך תניא אידך העושה שדיהו אפותקי לבעל חוב ולכתובת אשה ומכרה גובה משאר נכסים כתובת אשה אינו גובה משאר נכסים אלא רצתה מאפותקי גובה רצתה משאר נכסים גובה והכי איתא בתוספת' דכתובות רשב"ג אומר העושה שדיהו אפותקי לכתובת אשה ומכרה ידה על העליונה:

ירושלמי בפ' אלמנה לכהן גדול. ר' יוחנן אומר מכרן אינן מכורין. אמר ר' אלעזר אמרו אוכלין תרומה מכחו ואת אמרת הכין וכו'. מה פליגין בשמכרן לעולם או בשמכרן לשעה אין תימא בשמכרן לעולם מכרן לשעה דברי הכל הוא דמכורין אין תימא מכורין לשעה אבל אם מכורין לעולם דברי הכל אין מכורין. נשמעינה מן הדא העושה שדיהו אפותיקי לאשתו ולבעל חוב בחובו ומכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתוב' אינה מכורה שלא עלתה על דעתו שתהא אשה מחזרת על בתי דינין אמר ר' אתיא דר' אליעזר כרבנן ודר' יוחנן כרשב"ג הוי בשמכרן לשעה הן קיימין. אבל אם מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין כלומר מדקאמר הלוקח יחוש לעצמו ש"מ שמכרן לשעה עד זמן אפותקי ולפיכך צריך חשש ללוקח לסלק הפירות קודם שיבא בעל חוב לאותו זמן ויטרוף ורבי' אלפס פירש והלוקח יחוש לעצמו יפייס לבעל חוב שיתבע חובו כל זמן שיש ללוה נכסי' בני חורין שמא ימכור כל נכסיו ובעל חוב גובה שדהו שעשה לו אפותקי ויפסיד הלוקח קרקעו וקי"ל ר' יוחנן כרשב"ג וה"מ באפותקי סתם וגבי בעל חוב מכורין לשעה וגבי אשה אינן מכורין לשעה דידה על העליונה אבל במפרש גוף הקרקע למלוה ואין יכול לסלקו ממנו ואפי' אשה אינו גובה אלא ממנו. כדגרסינן בירושלמי בפרק השביעית משמטת המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצתה לגבות ממנה ומשאר נכסים גובה אמר ר' אילא הורי ר' אלעזר בהן תנוא כו' מתני' בשלא אמר לה לא יהא לך פירעון אלא מזו אבל אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו גובה אלא ממנה המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה. רב אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה חייליה דרבי יוסי מן הדא שור מצוי להבריח שדה אינה מצוי להבריח:

הגע עצמך שהיתה מכורה לבעלי זרוע אמר ר' יודן אבוה דר' מתניה מצויין הן ליפול בעלי זרוע:

תני הכותב שדהו לכתובה ולבעל חוב בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר לו יהא לך פירעון מזו מה פליגי בשאמר לו לא יהא לך פירעון אלא מזו ואיתשיל רבינו אלפס אברייתא ואירושלמי אי באפותיקי גמורה או לא והשיב דברית' וירושלמי באפותיקי סתם. הא באפותיקי גמור בלא יהא לך פירעון אלא מזו לא אמרינן ביה גובה משאר נכסים אלא בסתם הוא ואפילו הכי אמר ר"ג לא מצי למימר לאשה הנחתי לך מקום לגבות ממנו וירושלמי באפותיקי סתם הוא ואם מכרה מכורין עד זמן הבעל חוב והלוקח יחוש לעצמו שלא יקנה אותו אלא א"כ יודע שיש ללוה נכסים שיפרע למלוה ורשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה ואפי' מת בעלה של אשה והיה לה קרקע בכתובתה אינה חוזרת על לוקח אחרון שאין דרכה של אשה לחזור על בתי דינין והכי מסתבר'. אבל באפותיקי גמור אפילו בעל חוב אינו גובה אלא ממנה ואינה מכורה לשעה והכי גרסי' בירושלמי והילכך איכא למיגמר מיהא גמרא דבני מערבא. דאותן שלש שדות הכתובין בכתובתה שאין עליו צאן ברזל הרי הן כאפותיקי גמורה לא יהא לך פירעון אלא מזו ואפי' לשעה אינן מכורין וכ"ש שדה נדוניא עצמה שאם מכרו הבעל שאינו מכור אבל כתובה שאין בה אלא אחריות הרי הוא כאפותיקי סתם ועבדא נמי כמקרקעי דמי כדגרסי' בבבא קמא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו עבדו אפותיקי ומכרו בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא הא אית ליה קלא הא לית ליה קלא ואפותיקי סתם דינו כמשכונא וכתב הרב זצ"ל משכונא המוחזקת ביד המלוה בחיי לוה נפרעת שלא בשבועה דכמאן דגבי ליה דמי אבל אם לא החזיק בה בחיי לוה אין יכול להחזיק בה לאחר מיתת הלוה בלא, שבועה ואם הגיע זמנה מחיים נמי אי אמר ליה הלוה שטרא פריעא הוא ואישתבע ליה מישתבע ליה. והא דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל ליתה במשכונא המוחזק ביד הלוקח שקנה השטר חוב והמשכון דכמאן דתפיס דמי ורבינו אבן מגש סבירא ליה דאפי' הוחזק לא גבי אלא בשבועה דכיון דמצי לסלוקי ליה בזוזי לאו לאשבועי קאי ולא גבי אלא בשבועה ואפי' מת לוה בחיי מלוה ולא נשבע אין אדם מוריש שבועה לבניו ולסברא דיליה אם מכרה מכורה וגובה משאר נכסים. וה"ר יהודה זצ"ל כתב דאיכא מ"ד דלא גבי אלא בשבועה ומסתמא כיון דאי שטפה נהר גובה משאר נכסים אע"ג דהוחזק בה לא גבי אלא בשבועה דקרקע בחזקת בעליה קיימי ויכול לומר לו טול משכונך ופרע לי את שלי כל היכא דלא אמר ליה לא יהא לך פירעון אלא מזו ואע"ג דאמרינן גבי כתובה ייחד לה ארעא בארבע מצרנהא בלא שבועה כתובה שאני דלא נתנה כתובה ליגבות מחיים אבל בעל חוב בשבועה ושמעתי מנהג נירבונא דמשכונא מוחזקת הרי הוא לא יהא לך פירעון אלא מזו ואפילו שטפה נהר אינו גובה (אלא) משאר נכסים ומנהגם שאינו יכול לכופו לפדות המשכונא ואיכא מאן דמייתי ראיה מהא דגרסי' המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט כדאיתא בפרוזבול ומסתמא מדאיצטריך כדי גאולתו דשדה אחוזה דאינה נגאלת לחצאין וגבי עבד איבעיא לן. ש"מ משכונא דלעלמא נגאלת לחצאין ואפשר דפרע ליה מקצת חובו ולא גבי אלא בשבועה וגרסי' בפ' איזהו נשך המלוה את חבירו לא ידור עמו בחצר ולא ישכור הימנו בפחות. אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ אעפ"י שא' הדר בחצר חבירו שלא מדעתו א"צ להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר וכ"ש הלוני ואפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר והא דקתני מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא עסיקינן וכן הילכת' מדגרסי' רב יוסף בר חמא הוה תקיף עבדא דאינשי דהוה מסיק ביה זוזי ועביד בהו עיבידתא וכו' ומסיק כיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית דאמר רב יוסף בר מיניומי אמר רב נחמן הלוהו ודר בחצירו צרי' להעלות לו שכר ואמר ליה הדרי בי ש"מ דהלכה כלישנא קמא. וכתב רב אלפס להוציא ממנו בדיינין בהלוני ודר בחצרי מפקינן מינה אגרא דרבית' קצוצה אבל הלוהו אבק רבית הוא והוה ליה כרבית מאוחרת ולא מיבעיא היכא דפרעיה זוזי דאוזפיה והדר תבע לוה לאגר' דביתא אלא אפילו תבע ליה מקמי דלפרע ליה לא מחייבינן ליה לנכוי ליה שיעור אגר ביתה כדאמר' לקמן השתא דאמר' אכל טפי לא מפקי' מיני' אכל שיעו' זוזי לא מסלקינן ליה מאי טעמ' כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא התם. ור"ח ז"ל חלק עליו:

ירושלמי חד בר נש אשאיל לחבריה דינ' אשרוניה גו ביתא אמר הב לי אגר ביתא אמר לי' הב לי דינרי אתא לקמיה דרבא וקיים ליה מה דחמי למישרי ומס' הלווהו ודר בחצרו רבית קצוצה היא דאע"ג דאמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא הוא התם כדמפרש טעמא השתא דאמרת אכל טפי לא מפקי' מיניה אלמא רבית קצוצה הוא אכל שיעור זוזי לא מסלקינ' ליה מאי טעמא אבק רבית הוא אבל הלווהו ודר בחצרו דאי אכל טפי מפקינן מינה דהא צרי' להעלות לו שכר אי מסלק ליה בלא זוזי רבית מעליא הוא וכי פרע מגבי ליה אגר ביתא ודוקא בחצר דקיימא לאגרא אבל בחצר דלא קיימא לאגרא דאי אכיל טפי לא מפקינן מינה אכל שיעור זוזי אבק רבית הוא ולא מגבינן ליה ודוקא הלווהו אבל הלוני אפי' בחצר דלא קיימא לאגר' רבית קצוצה היא ולא דמי למשכנת' בלא נכיתא דהוי אבק רבית דמשכנתא כזביני דמיא מאי טעמא כדאמרי' מאי משכנתא דשכונה גביה והוה ליה כמוכר את השדה ונתן לו מקצת דמיו שהמוכר אסור ולוקח מותר היכא דאמר ליה ארעא ליקני ליה מעכשיו וזוזי ליהוו הלואה גבך אבל הלוני ודר בחצרי לא אקנו ליה החצר כלל והוה ליה רבית קצוצה ההיא איתתא דאמר ליה לההוא גברא זול זבין ליה ארעא וכו' ואסיק' ארעא הדרא פירי מאי אמר רבה בר רב הונא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדינים וכן אמר רבא אמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי אמר ליה התם טעמא מאי דלא קץ ליה הכא נמי לא קץ אמר רב פפי ועבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא וכתב רב אלפס קיימא לן כרבינא בזביני וכל שכן במשכנתא ודוק' במשכנתא בלא נכיתא אבל במשכנתא בנכיתא אליבא דרבינא שריא ואיהו גופיה קא אכל אבל רב הונא ורב פפי לא אכיל דסבירא להו דאסור ואליבא דידהו אבק רבית הוא וקיימא לן כוותייהו וליתה לדרבינא ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא והדין סברא לר"ח דלית הלכתא כרבינא דאכיל בנכיתא ובלא נכיתא רבית קצוצה היא ותמיהא לן הא דגרסינן בריש פירקין אמר ליה רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכיתא דבדיניהן מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מוציאין ממלו' ללוה ש"מ דרבינא ורב אשי משכנת' בלא נכיתא אבק רבית הוא והכא אפיק פירי דלא כרבא בר רב הונא ומסתבר' באתרא דמסלקי הוא ובלא נכיתא הוי רבית קצוצה דברשו' לוה קיימי כדאמרינן האי משכנת' באתר' דמסלקי לא ניכול אלא בנכיתא דכיון דלא מסלקי לי' עד מישל' זימניה קייץ ליה ורבית קצוצה היא אבל באתר' דלא מסלקי לא קייץ ליה והוי אבק רבית ואנן איפכא אמרי'. ויש מפרשין דהשיעבד רבינא