ספר העיטור נג

ואסיק' אי אית פירי בארעא אינו מעיד לית ליה פירי בארעא מעיד סימן עמלק ערב מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי מלוה מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתי לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והוא דאית ליה ארעא אחריתי וה"ה לוקח שני ללוקח ראשון אי אית ליה אחרינ' למוכר קבלן אמרי לה מעיד והוא דאית ליה ארעא אחריתי ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דלקיימ' תרויהו בידיה ולקולא:

תשוב' אפיטרופיס מעיד בריש גמרא דהכונס ארבעה דברי' העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב לשלם בידי שמים השוכר עידי שקר להעיד והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ואוקימנא בחד בפ' הגוזל האי בר ישראל דידע סהדותא דתוגר על ישראל חבריה ואזיל ומסהיד ליה משמתי' ליה אבל אי דייני ביה למומתא כדיני ישראל אי אית ליה לאישתמוטי מישתמיט ליה ואי לא שרי נוסחא וכו' בקבלת עדות:

כתב במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלו' בר פלו' קדמנ' ואמר לנא פלו' בר פלו' סהדא דילי ולא ידע למיחתם בשטר אי נמי בעי למיזל אי נמי אית ליה כך וכך ובמטותא מינייהו לקבולי סהדות' מיניה וכדו אתו לנא ההוא פלוני סהדא דיליה ואסהיד לנא בסהדותא מעליא בכך וכך ואנחנא קבילנא סהדותיה וכתבנא וחתמנא כמא דאסהיד לנא ובדקינן וידעינן ביה דהוא מהימנא וכך וכך אמר לנא וכמה דשמענא מפומיה כתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דפלוני בר פלו' דנן למיהוי ליה לזכו ולראיה בכך וכך ואם קיבלו עדות שני עדים כותב עדות שניהן אם עד א' כותב ולכשיצא חבירו מקבל כמו ששומע לא פחות ולא יתר:

אות קוף והוא על שליש קבלנות והוא על שלש דרכים הדרך הראשון קבלנות קרקע ששנינו בפ' המקבל ומתחלק לשלש חלקים למקבל ולשוכר ולחוכר לשליש ולרביע בלא שכר ועוד מתחלק לשתלא ותניא במס' דמאי מה בין שוכר לחוכר השוכר במעו' וחוכר בפירות ומקבל וחוכר שניהן בפירות אלא שהמקבל נותן לבעלים מפירות הקרקע אבל חוכר אפי' פירות מן השוק והלכות מפורשות בפ' המקבל כתב בכך וכך איך פלו' ופלו' אמרו לנא הוו עלן סהדי וקנו מיננא וכתבו וחתמו והבו לכל חד מיננא למיהוי בידיה לזכו דאנא פלו' צביתי ברעות נפשאי ויהבית ארעא פלן לפלו' למיפלח ולמיטרח בה עד זמן פלו' וכל פירא ושיבשא ואעא דיפוק מינה ניפלוג כחדא בכל שתא וכך אמר לנא פלו' דנן אנא איקום ואפלח ואיטרח ואישפי ואזרע ואחצד ואעמר ואידרי ואכנוש פירא ותיבנא ושיבשא ואעא וכל מאי דסליק מארעא דא ואיקום קמי פלו' דנן וייתי ויטול לפלג' ואנא בעמלותי ובתנפקות ידיי פלגא ואי אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ובשטר חכירות כותב כך וכך פירי ובשטר שכירות כותב כך וכך זוזי בשתא וצבי פלניא דנן וקביל ארעא דא ושטר תנאה דנן שריר ומקוים ככל שטרי תנאה דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי וקנינא מפלו' לפלו' בכל מה דכתוב ומפרש לעיל וכו':

הדרך השני קבלנות צאן ובהמה וכיוצא בהן ומתחלק לד' ענינים. א' ששנינו באיזהו נשך. אין מושיבין תרנגולין ואין שמין עגלין וסייחין למחצה. אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו ושימתן הן דמים שמלוה לו ומקבל עליו אחריות למחצה שכר ולמחצה הפסד אם ימותו הב' אבל מקבלין עליו עגלים למחצה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין אם יחיו השכר לאמצע אם ימותו לא ישלם כלום הג' שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל :

הד' ששנינו בברייתא אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל השם בהמה מחבירו ואמ' לו פרתך עשויה עלי בל' דינ' ואני אעלה לך בסלע בחודש מותר ולפי שאינו מצוי אצלינו לא הארכתי באלו הענינים:

כתב בלשון המחבר איך פלו' בר פלו' אמר לנו הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו והבו לי' לפלו' למיהוי בידיה לזכו דאנא פלו' צביתי ברעות נפשאי וקבילית מינך כך וכך צאן בכך וכך דינר ואפטם יתהון ואטרח בהון י"ב ירחי שתא ובתרכן נישומיכון ונזבינונין וכל רווחא דיהוי בהון על כך וכך זוזי אשקול אנא פלגא בעמלי ובליאות ידאי והדין פלו' פלגא בממוניה ואי מטי פסידא ולא שוי כך וכך קבילית עלאי לשלומי מפלגא וכדו השתא משעבידנא ליה כל נכסאי דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודקנינא כולהו יהון אחראין וערבאין עד דאשלים ליה פלגא דקרנא ושטר קבלנות דנן קבילית עלי ועל ירתאי בתראי באחריות וכו' וכתב הרב המחבר האי דכתבינן בשטרא פלגו באגר ובהפסד דפסיק שכר עמלו ומזונו לכולהו יומא רשות ומסתב' דבעי למיכתב בגו שטרא ויהיבנא ליה בה באגריה כך וכך דינרי לכלהו יומא ואי לא שטר שיש בו רבית דיינינן ליה ואי לא כתב ביה איפליגא באגר תרי תלתי בהפסד:

הדרך השלישי הוא ששנינו אין מושיבין חנווני למחצית שכר אא"כ נותן לו שכרו כפועל. ואמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה וצריכא דאי אשמעינן חנווני משום דלא נפיש טירחיה אבל מעות ליקח בהן פירות דנפיש טירחייהו וכו' ת"ר כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה אומ' אפי' טיבל עמו בציר ולא אכל אלא גרוגרת אחת זהו שכרו ר"ש בן יוחי אומ' נותן לו שכרו משלם ופסק הרב אלפס הלכה כר' מאיר דסתם מתני' כותיה בכל דוכתא ובתוספ' גרסי' המושיב את חבירו למחצית שכר הרי זה נותן לו שכר כפועל בטל דברי ר' מאיר ובין מרוב' ובין מועט דקאמר לפי שהוא אומנתו גדול או קטן דיהיב ליה כפועל בטל כל יומא עד ששלם שותפותא. ואי בעי למיפסק לכל יומי דשותפותא פוסק כדרבא דאמר באגר תרי תלתי בהפס' וההו' טופיינ' דשקיל ממנתיה דמלוה הוי לשכר עמלו ומזונו וה"מ לחנווני וכיוצא בו דלית להו עיסק' אחרינא כדתניא המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם הוא אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו באותה שעה שעוסק באומנותו אבל מאן דאית ליה עסק אחרינ' ולא קא בטיל מיניה ולא בעי באוגריה כולי האי מותר שליש בשכרך מותר וכו"' ואסיקנא כגון דאית ליה לדידיה בהמה דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי. והאידנא דקא יהבי פלגא באגר ופלגא בהפסד ולא יהבי כפועל בטל אהאי טעמא קא סמכינן דכיון דאית ליה עיסקא אחרינא ולא מבטל ליה מותר ואית דיהבי טעמא אחרינא בההוא הנאה דקא פטר ליה בשבועה דלא ארווח ביה טפי יהיב ליה פלגא באגר ופלגא בהפסד ורבינו ברוך אמר דוקא גבי בהמה הוא דאמרינן האי טעמא גביל לתורא אבל בסחורה לא אמרי הכי דלא בכל זימנא משכח סחורה במפואנ' רבה הילכך טרח בהאי עיסקא אבל רבינו יעקב אמר דוקא דאית ליה עיסקא מההוא מינא אבל אית ליה אומנות אחריתא לא סגי במותר שליש דהא טרח בהאי עיסקא ופירש בתשובות דמתני' דקתני למחצה שכר הוא הדין לשליש ולרביע פירוש בלא שכירות אלא מחשב עמו שכר בטילה ש"מ מחצית שליש ורביע דינן שוה והא דאמור רבנן פלגו מלוה ופלגו פקדון ה"מ למחצה שכר ואם לא רצה ליתן לו אלא השליש או הרביע לא יהא בתורת מלוה אלא השליש או הרביע והשאר בתורת פקדון ויש ממפרשי דורינו שפסק הלכה כר' שפסק הלכה כר' שמעון נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר:

קשי' ליה מאי כפועל בטל דקתני בטל במתני' בסיטני ומעות דברי הכל היא ואפי' לר' יהודה מפני שהוא עומד כל היום בחנותו ובטל מאומנותו ואפי' מתנה עמו בפחות רבית הוא והיינו דקתני גבי חנוני כפועל בטל וגבי שומא שכר עמלו ובריתא דפליגי ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון כשומת עגלים וסייחים הוא דקתני שכר עמלו ומזונו. וקאמר כמה הוא שכר עמלו בין מרובה בין מועט כלומר או קוצץ לו דינר או ריש עגלא כפי תנאה ר' יהודה אומר אפי' גרוגרת אחת ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם כפי טורחו ומפני שיכול לעסוק באומנותו ועינו עליהם לא נפיש אגריה כולי האי כחנוני:

והא דרב שליש שומת עגלים הוא והילכתא סוגיא דשמעתא אזלא כר' מאיר דהא רב הונא ריש עגלא ור' אלעזר מהגרוניא נמי אית לה ושמואל נמי קוצץ לו קאמר והכי הילכתא דהיכא דלית ליה בהמה לדידיה יהיב ליה כדאמר אבל היכא דאית ליה בהמה לדידיה אפי' אמר ליה מותר שליש מותר ואי איכא מותרא שקיל ואי לא לא שקל מידי דאמרי אינשי גביל לתוראי אבל בחנוני ומעות לעולם יהיב ליה כפועל בטל אי אית ליה אומנותא אחריתי והיכא דלית ליה כדרבא דאמר אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסד דאי לא מיחזי כרבית מההוא פלגא דאית ליה בתורת מלוה:

ירושלמי הנותן מעות לחבירו ליקח פירות למחצה שכר לאחר זמן אמר לו לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ומסתברא דוקא למחצית שכר דאין לו עליו אלא תרעומת שיכול לומר ראיתי בו הפסד ולא רציתי לקבל אבל שלוחו משלם כדאמרי' באיזהו נשך האי מאן דיהב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן ליה משלם ליה א"נ התם תנאה הוה ליה לשלם הכא ליכא תנאה אין לו עליו אלא תרעומת ואם ידוע שלקח ומכר מוציא ממנו בעל כרחו הנותן מעות לחבירו ליקח פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מכל מין שירצה ולא יקח לא כסות ולא עצים פי' רבינו יעקב דוקא דאמר ליה פירות. אבל אמר לו חיטין ולא שעורים ידו על התחתונה כדאמר בפ' הגוזל ירושלמי הנותן מעות לחבירו ליקח פירות למחצית שכר ורצה אחד מהן ליישנן חבירו מעכב על ידו וכו' אמר ר' יצחק הדה אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו שדה וכתב הר"ח המבטל ספינתו של חבירו וחנות של חבירו עלה בתיקו ולקולא וחולקין וי"א פטור ירושלמי בפ' הגוזל ש"מ בר נש דיהיב לחבריה חד דינר דיזבון