ספר העיטור נב

לא ראינוה אינה ראיה כלל וכן לא שמענו אינה ראיה והיכא דאמרי סהדי אנחנא הוינא תמן ודייקנא במילתא שפיר ולא חזינן גירושין וקדושין צריכא עייונא אי אמרי בבי דינא הא לא ראינוה אינה ראיה אלא היכא דאיכ' למימר זה ראה וזה לא ראה כגון דדיירי בחצר אחת וכה"ג לאו הכחשה היא. אבל היכא דתרויהו בהדי הדדי קיימי כי אמר לא ראיתי כאילו אמר לא ראית קאמר וקא מכחיש ליה והוה ליה כעד אחד אומר ראיתי ההורג ועד אומ' דתנן גבי עגלה ערופה והויא ליה הכחשה ובתשובו' עדים שהעידו בב"ד וחזרו והעידו בחילוף ב"ד מלקין אותן ועדות הראשונה והאחרונה בטלה:

גרסי' במכות אמר רב יהודה אמר שמואל עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות משום דכתיב לא יומת על פי עד אחד ומאי אחד אחד אחד ובדיני נפשות הוא דלא הא בדיני ממונות כשר ואיכא דקשיא ליה מאי קמ"ל השתא הלואה אחר הלואה מצטרפין עדות מיוחדת מיבעיא ומוקמינן לה כי ההיא דאיתא בשבועות מנה מניתי לך בפני פלו' ופלו' ועדים רואין אותו מבחוץ ואשמעינן דהיכא דמינה לו מנה סתם ועדי' רואין אותו בעדות מיוחדת אי אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן כאילו חזו בבת אחת כדכתב הרב ומס' דהא אתא לאשמעינן דאפי' לתנא קמא דר' יהושע בן קרחה דפסיל בזה אחר זה וקאמר עד שיראו שניהן כאחת ה"מ כגון הלואה אחר הלואה דאימעוט מלא יקום עד אחד באיש עד שיראו שניהם כאחד. אבל עדות מיוחדת כגון אחד מחלון זה ואחד מחלון זה כשר דהא חזו תרויהו כחד וגרסי' בפ"ק דסנהדרין אמר רב חנין דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כדי שלא תסגור דלת בפני לוין הילכך לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה אלא בדיני נפשות ותשלומי ד' וה' דליכא משום נעילת דלת בענין ואין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה וכן פסק רבי' האי דלאו הילכתא כר' טרפון ור' עקיבא ועוד דפלוגת' קודם שהוחזק להשיא עד מפי עד אבל לאחר שהוחזקו אין בודקין והילכתא משיאין עד מפי עד ומפי אשה ומפי שפחה ומפי קרוב גרסי' בפ' האשה עד אחד במלחמה מהו ואתינן למיפשט מדתניא מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה שטבעו והשיא ר' את נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמו ומאה נשים כעד אחד דמיין וקתני ר' והשיא ר' את נשותיהן אלמא עד א' במלחמה נאמן ואקשינן ותסברא מים שאין להן סוף נינהו ומים שאין להן סוף אשתו אסורה לעול' אלא היכי דמי הכא כגון דאמרי אסקינהו מיא קמן וחזינינהו לאלתר וקאמרי סימנין דידהו דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין קא סמכינן והילכתא עד במלחמה לא איפשיט וכתב ר"ח עד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימן וכ"ש גוי אפילו מסיח לפי תומו ומסתברא דלא מהימן עד דאמר סימנין דידהו וסוגיא דשמעתא הכי איתה כדאמר לקמן מי דמי התם אמרי סימנין וכו' וההו' גברא דטבע בדיגלת ואסבה רבא לדביתהו אפומ' דשושבינ' כגון דאמר אישתמודע ליה בסימנין כגון דאמר זה מקלו וזה תרמילו אבל עד אחד במים שאין להן סוף לא מהימן:

אבל רבי' אלפס אמר בתשובו'. דהא דסימנין איכ"ל דחייתא בעלמא היא מההוא גברא דטבע בדיגלת.. ולא צריכינן לסימנין אלא בעד מי שאינו מכיר אותו כדכתב בתשובותיו תשובה מי שטבע במים שאין להן סוף אין היתר לאשתו עד שיבא מי שיאמר אני עמדתי עליו לאחר שהשליכוהו המים כשהוא מת והיכרתיו שהוא זה. ואם לא אלא מת בלבד ולא אמר ראיתיו מת והיכרתיו אסורה להינשא לכתחילה ואי אינסיבא לא מפקינן מיניה וכל זמן שלא תינשא לא תיטול כתובתה. ואין הבנים יורדין לנחלה. והרי הן כנכסי שבויין דקיי"ל אין מורידין קרוב לנכסי שבוי וכיון דבחזקת קיימין הן מסתברא דלא נהגי אבילות והא דתניא באבל רבתי טבע בנהר או שנפל בים מאימתי מונין לו משנתיאשו לבקש איכא למימר שנפל מת. אי נמי שנפל למים שיש להן סוף ובתשובו' דיליה לר' אלפס כיון דלגבי גט וקדושין ונישואין כי הדדי נינהו נתקדשה נמי לא תצא ומדברי ר"א נראה שחולק עליו דאפי' אמר הכרתיו לא תינשא וצ"ע ועד אחד בקטטה איבעיא לן ולא איפשיט אין מעידין אלא על פרצוף פני' עם החוטם ואפי' יש בו סימני' בגופו ובכליו. מאי קרא הכר' פניה' ענתה בם וגו' ומסתבר' דליכא סי' מובהק אחרינא בגופו אלא הכרת פנים דהא קיי"ל סימנין דרבנן ואפי' שומא לאו סימן מובהק הוא ואין מעידין עליה וההיא שינוי' דמשני גופו דארוך וגוץ אליבא דמד"א סימנין דאוריתא ודחייתא היא דלא סמכינן בשום סי' אחר אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום שאין נפשו יוצאה אבל במקום שנפשו יוצאה מעידין אין מעידין אלא עד ג' ימים:

ירושלמי כל תלתין יומין נפשא טייסא על גופא כו' ודווקא ביבשה אבל במיא מיצמת צמית היכא דליכא מכה. ואפי' עד כמה ימים מעידין. כההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנא ואסבא רבא לדביתהו אפומא דשושבינא בתר ה' יומין והנ"מ דכי אסקיה חזיוה בשעתיה אבל אישתהי מיתפח תפח הילכך אפי' אישתהו שעה אחת ולא ראוהו כשיצא מן המים אין מעידין ר' יהודה בן בבא אומ' לא כל האדם ולא כל המקומות שוין ולא כל השעות שוות ירושלמי הלכה כר' יהודה בן בבא ומסתברא דלחומרא פליג ואפילו יום אחד אין מעידין. וגרסינן בירושלמי מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר י"ז ימים והכירוהו שצרפתו הצינה והשיאו את אשתו ומשמע דה' ימים דאמר בגמרא דילן לאו דווקא הכל נאמנים להעיד:

ירושלמי. ר' אבא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין בשעה שמקבלין העדות שנא' ועמדו האנשים אשר להם הריב לפני ה' ומסתברא דע"י הדחק כדגרסי' בירושלמי מי שאחזו. וכדאית' במתנת שכיב מרע לא יומתו אבות על בנים והלא כבר נאמר איש בחטאו יומת אלא שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם הן נהרגין:

ומניין שלא יהו העדים קרובין לדיינין הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אתה אומר כן לא נמצא נהרג על פיו זה הלשון מצאתי ואיפכא מסתברא ומניין שלא יהו הדיינין קרובין זה לזה אמרה תורה הרוג על פי דיינין הרוג על פי עדי' מה עדים אין קרובין זה לזה אף הדיינין אין קרובין זה לזה והילכ' אם העדים קרובין בין ללוה בין למלוה ובין לערב פסולין כדאסיקנ' כעילא' וטובי' ושמעי' מיהא אם עידי קייום ודייני קייום קרובים זה לזה.. בין למלוה בין ללוה פסולין.. שבהן מתחייב הלוה ושלא יהיו העדים קרובין זה לזה בחתימה אחת ולא העדים ולא הדיינים. ולא העדים לבעלי דינין. דהא שייכא הזמה בעידי קיום אם אמרי בפנינו חתמו ביום פלו' והוזמו אלו משלמין על פי אלו כת' גאון וה"ה אם קרוב לעידי השטר כדכתב לעיל בפ' החובל דייקי' מינה מדלא כתב לא יומתו אבות על בניהם ש"מ דדרשינן ביה נמי לא יומתו על פי אבות שאין להן חייס בנים ועבד פסול לעדות אבל גר כשר דנהי שאין לו חייס למעלה אבל יש לו חייס למטה גרסינן בפ' מי שמת אתמר קטן אימתי מוכר בנכסי אביו אמר רבא אמר רב נחמן בן י"ח שנה ורב הונא אמר מבן עשרים שנה ואמר רב הונא בריה דרב יהושע ולעדות עדותן עדות כלומר משהביא שתי שערות אע"פ שאינו בן עשרים ואינו יודע בטיב משא ומתן אמר מר זוטרא לא אמרן אלא במטלטלי דהוו זביניה זביני אבל למקרקעי דלא הוו זביני אין עדותן עדות:

אע"פ שהביא ב' שערות עד שיהא בן עשרים שנה והפעוטות כדפרישית כבר שבע אע"ג דזבינייהו זביני אין עדותן עדות דבעי' שני האנשים הילכך קטן בן י"ג שנה ולא הביא שתי שערות לאו כלום הוא הביא שתי שערות עדותן עדות במטלטלין אע"פ שאינו יודע בטיב משא ומתן. אבל יודע בטיב משא ומתן אפי' בן י"ג שנה והביא שתי שערות עדותן עדות ואפי' במקרקעי זבינייהו זביני כדאמר שלח גידול בן מנשיא לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת י"ד שנים ויום אחד ויודע בטיב משא ומתן מהו. שלח ליה אם יודע בטיב משא ומתן מקחן מקח וממכרן ממכר ופלוגתא דר' הונא בריה דרב יהושע ורבא בשאינו יודע בטיב משא ומתן דאינו מוכר עד שיהא בן עשרים אפי' הביא שתי שערות והילכתא תוך זמן כלפני זמן והילכתא כגידול בר מנשיא ביודע בטיב מ"ומ ואפי' בנכסי דאבוה זביניה זביני ועדותן עדות. והא דאמר חליצה וכו' לאו למכור בנכסי אביו קאי דלא תלי בבדיקה כרבוות' דאמר אכולהו דאיכא עלייהו כמה פירכו' וכן כתב רבינו אלפס אבל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים והוא הדין לנכסי מורישין והא דאמר רבא בפ' התקבל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים. בשאינו יודע בטיב משא ומתן וכולה שמעתא אליבא דהילכתא ואתה מוצא בה שלש' מדות יודע ואינו יודע ושוטה והא דאמר רבי אלפס לא סבירא לן וקשיא דרב גידל בר מנשיא ליתה גרסינן בפרק חה"ב המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד עליה מפני שמעמיד' בפני בעל חובו וכגון דלית ליה ארעא אחרינ' דלא ניחא ליה דתיהוי לי' לוה רשע ולא ישלם. אבל גבי לוקח ליכא לוה רשע דהא זבין ליה שלא באחריות ודוקא שלא באחריות כלל אפי' דאתי מחמתיה דאי קביל עליה אחריות דאתי מחמתי' מעיד לו עליה דסוף סוף גבי לוקח לוה רשע ולא ישלם הוא דלאו נוגע בעדות הוא. אבל היכא דאיתיה ארעא אחרינ' ללוה אי נמי למוכר מעיד לו עליה כדאמרי' אית ליה ארעא אחרינא ללוה או למוכר עלה הדר וכו' אבל מכר לו פרה או מכר לו טלית מעיד לו עליה ואפי' עשאה אפותיקי לב"ח דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו ב"ח גובה הימנו ומס' האי דלא חשיב מכר גבי חמץ והקדש ושיחרור דמפקי' מידי שיעבוד כיון דאיכא מכר דלא מפקע כגון מכירת עבדים וקרקעות לא איפסיקא ליה ואיכא מד"א דהנך אפילו אקני ליה מטלטלין אגב קרקע נפקע אבל מכר לו פקע תוספו' לקח הימנו בית או שדה והיה יודע לו עדות אין מעיד לו עליה שאין אדם מעיד ע"י עצמו בפ' חה"ב שלח ליה ר' נחמן לר"ח ילמדינו רבי' אריס מעיד או אינו מעיד