ספר העיטור נא

דווקא שנחתם בשטר קודם שנעשה חתנו. אבל היה יודע לו בעדות ע"פ בקנין עד שלא נעשה חתנו אינו חותם בשטר משנעשה חתנו והיכא דאתו בתרי לדינא ואייתי סהדא ואישתכח דקרוב הוא ואיפסיל ופסקו לדינאי ובתר כמה יומי נתרחק דאי הוה מסהיד ההיא שעתא כשר הוה מסתבר' כיון דאיפסיק ההוא דינא איפסיק ולא סתר דינא דעבי' איניש לאחזוקי דיבורי':

גרסינן בפ' כיצד העדים ר' עקיבה אומר לא בא השלישי להקל עליו אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו וכו' מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ר"י אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו ב' אחין שראו באח' שהרג את הנפש גמר' היכי אמום להו למיחזי אתיתון או לאסהודי אתיתון אי אמרי לאסהודי אתינן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף שלשה כו' ורב נחמן אמר הלכה כר' וכתב רבי' אלפס משמיה דגאון ה"מ עדות ע"פ. אבל שטר שיש בו ג' עדים ושנים מהן קרובין זה לזה אם לא נודע בעדות ברור' שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה דדמי לכמאן דאמ' לאסהודי אתינן לא מבטלינן לשטרא מספיקא אלא יתקיים העדות בשאר דאמר חד שבק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה קרוב וחתם שלא מדעת חבירו ואיכא דאמרי טעמא משום תנאה חתמי ואייתו רבוותא סייעת' מיהא דגרסי' בפ' גט פשוט הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מיכן כשר היו ארבע' וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ובשם רבי' אלפס ורבי' יעקב זצ"ל בין בתחילה בין בסוף בין באמצע כשר ונוסחא של ה"ר שמואל ונמצאו הראשונים קרובי' או פסולין והא דאמר מסייע לחזקיה דאמר מלאוה בקרובים כשר דחתים קרוב ברישא ומשמע דסבירא ליה הא באמצע פסול ובתוס' הראשונים כתב הכי:

ירושל' שטר שחתמו עליו ד' עדים ונמצאו הראשונים קרובים כשר ונתקיים העדות בשאר ויעשה בהרחק עדות שלא באו אלא להכשירו של גט ובתשובות ר' משה בר חנוך כשהשוו ג' לב' לבטל עדותן כשהן חתומין פסולין באמצע או בסוף וזו הוא ששנינו תתקיים בשאר כשהן חתומין בראשונה לשום עדות ודוקא בשאר שטרות הוא דפסול אבל בכתובה נהגו העולם להחתים קרובים וקטנים לפי שכתובה דבר פרסומי הוא ופעמים שהראשונים קרובי החתן ופסולין וחותמין לשם כבוד ואין העדות נפסלת בכך וקשיא לן הא דגרסי' בגיטין מחתם בתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאה הוא ואמרי לה פסול דילמא אתי לאיחלופי בקייו' שטרות דעלמא ומשמע דשטר דעלמ' בתחילה פסול אבל בסוף כשר דכיון דחתימי סהדי ברישא ההוא בתראה לתנאה אתי ואמרי נמי בגט קרח דילמ' אתי לקיימי בשני קרובין וחד כשר הילכך כיון דקי"ל מכל תלתא מקיימינן בגט פשוט לגזור ואיכא מאן דאמר כי גזרינן בגט קרח דילמא אתי לקייומי בקרובין ה"מ בגט קרחי אי נמי בכולכם חתומו דכולכם כשנים דמו ולא סגיא דלא חתימי אבל ג' דחתומי דאיכא למימר תנאה או רווחא שבק לא גזרינן דילמא אתי לקיומי אלא בכשרות ומסתבר' בשטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולין. ספיקא דרבוותא הוא ולא עבדינן ביה עובד' עד דאיתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החתומין בשטר כתובה. כיון דמרי שטרא לא טעין רווחא שבק אבל גבי יורש טענינן ליה דקי"ל טוענין ליורש ובעל מתיבתא הכין כתב דילמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא מיהא שמעי' דקרוב דחתים אע"ג דאיכ' כשר פסול בשטר וגבי גט קרח כתב ש"מ האי קרוב חתים בגט קרח המקושר בתחילה בין בסוף בין באמצע והכי סביר' לן והא דתנאי בגט פשוט איכא למימר במקושר ואיכא למימר נמי ר' יוסי היא דאמר במסכ' מכות בד"א בדיני ממונות התקיי' העדות בשאר אבל לר' ל"ש בשטר ול"ש ע"פ פסול וקי"ל כר':

גרסינן בפרק כיצד העדים אילעא וטובי קריביה דערבא הוה וכו' אמר רב הונא בריה דרב יהושע אי לית ליה ללוה מי לא אזלי בתר ערבא וקשיא להו לרבוות' אע"ג דגבי מלוה ולוה רחיקי נינהו ליהוו כשנים שלוו מן האחד וליפסלו דהא גרסי' בירושלמי דאייתי רבי' אלפס ראובן שכתב כל נכסיו לשני בני אדם כאחת והעדי' קרובים לזה ורחוקים לזה. רבי יוחנן אמר פסול וריש לקיש אמר כשר אמר ר"א מתני' מסייע לר' יוחנן מה שנים נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה אף ג' נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה ומניין אפי' הן מאה. ת"ל עדים ותו קשיא נמי הא קי"ל בתרי גופי פלגינן דיבורא כדאסיק' ביש נוחלין לר"א גמרא דבני מערבא ליתה. דקי"ל בתרי גופי פלגינן דיבורא. ומסתברא דהא דירושלמי כגון שכתב נכסיו לשני בני אדם דליכא למיפלג דיבורא דומיא דהכותב נכסיו לשני עבדיו דגרסי' אין הנכסים מוחלקין והוא הדין לב' שלוו מן האחד דאחראין וערבאין זה לזה וליכא למיפלג נכסים של זה ונכסי' של זה אבל כתב שדה פלו' לפלו' דאיכא למיפלג ואע"פ שהעדים קרובים זה לזה כשר והא דאילעא וטוביה דגופין ונכסים מוחלקין אבל בעבד המביא גיטו וכתו' בו עצמך קנויין לך פלגינן דיבורא חזינן פי' אחרינא ולא נהירא לן כיצד בודקין את העדים מכניסין אותן ומאיימין עליהן ומוציאין אותן לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומר לו איך אתה יודע שזה חייב לזה אם אומר הוא אמר לי איש פלו' אמר לי שהוא חייב לו לא אמר ולא כלום עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו ואחר כן מכניסין את השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהן מכוונין נושאין ונותנין בדברי':

היכי אמרי' להו אמר לי רב נתן בר אמי סהדי שקרי אוגריהו זולי:

למה ליה למימר בפנינו הודה לו מסייע ליה לרב יהוד' ונפרש בהודאה גרסי' בפ' ד' מיתות והשני אומר אף אני כמוהו אמר ריש לקיש ש"מ אף אני כמוהו כשר בדיני ממונות ומעלה הוא דעביד רבנן בדיני נפשות והכא כיון דלא אפשר אוקמוה אדאוריתא ש"מ דאף אני כמוהו פסול אפי' בדיני ממונות מדרבנן עד שיפרש כל העדות ומדאורייתא הוא דכשר ומעלה הוא דעבוד רבנן אפי' בממון. ירושל' ר' סימון צריך הדיין לשנות טענותיהן שנא' ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי וזאת אומרת זה בני החי גמרו את הדבר מכניסין אותן לבעלי דינין גדול שבדיין אומר איש פלו' אתה זכאי ואיש פלו' אתה חייב והיינו גמר דין דאמרי בכל דוכתא היכי דמי גמר דין. אר"י אמר שמואל איש פלו' אתה זכאי ואיש פלו' אתה חייב תניא אין עדותן מצטרפת בב"ד עד שיראו שניהן כא' ר' יהושע בן קרחה אומר אפי' בזה אחר זה ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיגידו שניהם כאחד. ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום ולכשיבוא חבירו למחר שומעין דבריו וקי"ל כר' נתן וכר' יהושע בן קרחה וכנהרדעאי דאמרי בין הודאה אחר הודאה ובין הודאה אחר הלואה ובין הלוואה אחר הודאה מצטרפי כר' יהושע בן קרחה וכנהרדעאי דאמרי אפי' מנה שחור ומנה לבן מצטרפי כמאן כי האי תנא.. דתניא אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שתי כיתי עדים. אחת אומרת מאתים ואחת אומרת מנה שיש בכלל מאתים מנה לא נחלקו אלא על כת אחת שב"ש אומר נחלקת עדותן. וב"ה אומר יש בכלל מאתים מנה. וכן הלכתא:

גרסינן בגט פשוט אמימ' אכשר בעד אחד כו' כדכת' במאמר שביעי בחלק שני אחד אומר חבית של שמן ואחד אומר חבית של יין מצטרפ' ודווקא דאמר לדמי הא לאו הכי לא א' אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה מעשה בא לפני ר' וצרף עדותן דקי"ל עדות מוכחשת בבדיקות כשירה בדיני ממונות:

. ומאן דאסהיד בבי דינא תוך כדי דיבור מצי למיהדר ביה לאחר כדי דיבו' והלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי לבד מע"א וקידושין ותוך כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב וגרסי' בפרק האשה שנתארמל' אר"א אין מזימין את העדים אלא בפניהן ומכחישין את העדים שלא בפניהן והזמה שלא בפניהן נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הויא. וגרסי' בשבועו' שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו כו' במאמר עשירי ת"ר שנים אומרי' מת ושני' אומרי' לא מת שנים אומרי' נתגרשה ושנים אומרי' לא נתגרשה הרי זו לא תינשא ואם נישאת לא תצא ר' מנחם אומר תצא כו' ואוקימנא בשנישאת לאחד מעדיה ובאומרת בריא לי. ואמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומר לא נתגרשה הרי זו לא תינשא. ואם נישאת תצא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואמר רב פפא תירגומא בעד אחד ואוקמה רב אשי כו' כדכ' למטה ומסתבר' מדלא קא משני ליה לעולם תרי ותרי נינהו ורישא כיון דתרויהו קא. מודו בפנויה אוקים איתתא אחזקה ולא תצא אם נישאת לאחד מעדיה וסיפא נמי אוקמה אחזקה דהיתירא וסוף דאיכא הכחשה תרי ותרי נינהו ואם נישאת לעלמא תצא לאחד מעדיה לא תצא בין במיתה בין בגירושין בין בנישואין בין בקידושין כרבנן. וה"מ דאיהו אמרה לא נתקדשה אי נמי נתגרשה. אבל אמרה נתקדשה שויא נפשה חתיכא דאיסורא ודוקא דאמרי סהדי בפני עדים קיבלה קידושיה וגירושין ביום פלו' וסהדי אחריני מכחשי והלא האשה ביום פלוני עמנו היתה ולא נתקדשה. ואוקמה רב אשי דאמרי עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי גירושין איכא לברורי דאמרי לה אחוי גיטיך וקי"ל הא לא אמר הכי ל"ש מיתה ולא שנא גירושין היכא דקא מכחשי אהדדי אם נישאת לא תצא ולית הילכתה כרבי מנחם ור' יוסי לא במיתה ולא בגירושין והני מילי דנישאת לאחד מעידיה אבל לעולם תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי ותצא תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תינשא וכו' ואוקמה רב פפא בעד אחד:

ודינא הכי הוא ורב אשי אמר לעולם תרי ותרי נינהו ואיפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תינשא ואם נישאת תצא ואפי' נישאת לאחד מעידיה שמשנה שלימה שנינו בעדיות לא ראינוה אינה ראיה ואשמעינן אע"ג דדיירי כולהו בחד חצר נמי לא אמרינן אי איתא דקדיש קלא אית לה למילתא הילכך