ספר העיטור נ

מעצמו אי נמי אמר אין לך בידי או שלא בב"ד לא הוחזק כפרן דמצי למימר פרעתי קאמינא והא דאמר ר' יוחנן והלה אומר אין לך בידי ועדים מעידין אותו כו'. לא היו דברים מעולם קאמר כי ההוא דר' שבתי בר מניומי בפרק הכותב ההוא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא אמר' ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא אפכה רבא אשכנגדה וכו' וכתבי רבוותא דחזיא דהוה מפקא שם שמים לבטלה ואמר ר' פפא השתא דאמור רבנן קים לי בה מילתא היא. כגון אבא מרי דקים לי בגויה מרענא שטרא אפומיה דלא מיפרע מינה אלא בשבועה. אע"ג דאית בה נאמנות אי נמי בשודא דדיינא והא דאמר רבינו אלפס והאידנא לית לן למימר קים לי בגוויה ולית לן לאפוכי שבועתא ולאורועי שטרא אלא בעדות ברורה ע"פ עדים נאמנים מחמצין את הדין ודורשין וחוקרין עד שיצא לאמיתו:

גרסינן בקידושין כל שאינו במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב ואמר רבי יוחנן, ופסול לעדות. ת"ר האוכל בשוק דומה לכלב. ויש אומרים פסול לעדות. אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים:

ירושלמי בסוף גמרא. רשב"ג אומר הוא אכיל בשוקא. אמר ליה והאמר רבי יוחנן פסול לעדות. ובטל גרמיה מנע עצמו שלא לאכול ובנסחא דרבינו ברוך אמר ליה ובשל גרמוה. פירש שאוכל משלו בשר. עד זומם. אביי אמר למפרע הוא נפסל. רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל. וקיי"ל כאביי ביע"ל קג"ם והלכתא כר' מאיר דאמר עד זומם פסול לכל התורה כולה ומס' הזמה דעדות ע"פ ומשעתא דאסהיד הוה ליה פסול אבל בעדות בשטר ליכא הזמה כדגרסינן בשטר שזמנו בשבת או ביו"ד בתשרי כשר דאמרינן אחרוהו וכתבוהו. גרסינן בפרק מקום שנהגו י' דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות ולית הלכתא כוותיה והיינו דגרסי' בחגיגה כמאן מקבלינן סהדות' מעם הארץ האידנא כמאן כר' יוסי דאי כרבנן אין מקבלין ורבי' אלפס פסק כרבנן דאין מקבלין וה"מ בעם הארץ דליתיה במקרא ובמשנה וחשוד אשבועתא וגזלנותא אבל הא דחגיגה דליתה במקרא ובמשנה אבל איתיה בדרך ארץ ובמצות ולא חשוד אשבועתא וגזלנותא ומסתבר כדכתבינן דאי חשיד אשבועתא וגזלנותא ליכא מאן דמכשר. ובתשובת הגאונים מי שאינו זריז בתפילה ובמצות ובד"א פסול לעדות והא דחגיגה עם הארץ שעוסק בתפילה ובמצות אלא שאינו בן תורה. אלו הן הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו. ובעל אחות אמו ובעל אמו וגיסו הן וחתניהן וחורגו לבדו א"ר אסי זו משנת ר' נתן אבל משנה אחרת דודו ובן דודו. וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה. אמר רב אחי חמותי לא יעיד לי בן אחי חמותי לא יעיד לי. ותנא תונא בעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו הן וחתניהן אחי חמיו מהו. בן אחי חמיו מהו בן אחות חמיו מהו. תניתוה אחיו ואחי אביו ואחי אמו הן ובניהן וחתניהן. רב איקלע לגינזק בעו מיניה מהו שיעיד אדם באשת חורגו בסורא אמרי בעל כאשתו גרסי' ולא גרסי' אשה כבעלה בפומבדיתא אמרי אשה כבעלה. אמר רב הונא מנין שהאשה כבעלה דכת' ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודתך היא אשת דודו היא אלא מכאן שהאשה כבעלה. ובעלי קרובת כגון בעלי בנות אחי האב ובעלי בנות אחיות כתבי רבוותא דאין בכלל בעל כאשתו וחזינן בתשובות דאין בעלי קרובות פסולין להדדי אלא בעל האם עם בעל הבת ותמיה לי אי משום דבתרי קדושי מתקרבי הא אשת חורגו וחתן גיסו כולהו תרי קדושי התקרבי להו ופסולי ולא איתברר טעמא ואפי' רב חסדא מכשר באחי האח ומתני' דקתני בעל אמו הוא ובנו תנא אחין מן האב וקתני אחין מן האם ואמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה כשירין לדון ואפילו הוא דין קבוע. יכול לומ' לו בעל דינו אינו מקובל עליו ולאשתו ארוסה לא מסהיד כלל הא מקרבה דעתיה לגבה ובתשובה לרבינו אלפס אשתו ארוסה אם הוא מעיד לקריבותה לא מכשרי' לכתחילה ואי מסהיד לא פסלי' ליה גרסי' ביש נוחלין הלכה שלישי בשני כשר רבא אמר אף בראשון מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כמר בר רב אשי. והלכתא אבות להדדי כגון אחיו באחיו או שתי אחיות ראשון בראשון בניהן להדדי זכרים או נקבות שני בשני בניהן שלישי, בשלישי וכשירין אף בראשון כלומר באחא דאבא ולית הלכתא אבל באבא דאבוה גופיה לא דלית הלכתא כמר בר רב אשי דאבא דאבוה לאו שלישי מיקרי דלא קרינן שני אלא היכא דאיכא הפסק ביניהו כגון ראובן ושמעון ראשון בראשון. וחנוך שני לשמעון. שהפסיק ראובן ביניהן אבל ראובן לחנוך אין הפסק ביניהן הילכך לא מיתכשרי אלא אבוה דאבא דאבוה שאב עם הבן ראשון בראשון ועם בן הבן שלישי בראשון וכשר ושלישי בראשון אפי' פסול דרבנן ליכא ואם קידש אשה בפניהם קידושין גמורין הן ובתשובות כל הני דפסילי מדרבנן כגון הרועים והגבאין והמוכסין אם קידש אשה בפניהם אפי' שניהן מודים לא תפשי קידושין כלל ואינה צריכה הימנו גט. דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מינה ורב אחא כתב דצריכה הימנו גט מהא דגרסי' נראין דברי ר' טרפון בשן ועין ודברי ר' עקיבא בשאר איברי הואיל ומדרש חכמים הוא ורבוותא אמרי אם כן קרובים נמי מדרש חכמי' הוא דכתב לא יומתו אבות בעדות בנים ומסתבר' דהדרי וקדשי קדושי תורה ואי לא בעי יהבי גט מספק ואפי' הכחישה האשה את העדים צריכה גט מספק וכן דעת רבינו האיי. וחורגו לבדו ת"ר חורגו לבד ור' יוסי אומר אפי' גיסו לבדו. וכ"ש חורגו אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי וקי"ל כר' יוסי דבריתא ולא קי"ל כר' יוסי דמתני' דמכשר בגיסו כדאמרי בההוא מתניתא דהוו חתימי עליה תרי גיסי וכו'. ועוד דהוה ליה ר' יוסי דמתני' יחידאי לגבי ר' יהודה ורבנן ור' יוסי דבריתא וקי"ל כוותיהו וכתב רבי' אלפס הא דאמר וגיסו לבדו לאפוקי בן גיסו מאשה אחרת. אבל בן גיסו מאחות אשתו פסול דהיינו בעל אחות אמו הוא ובנו כדגרסי' בירושלמי. וגיסו אית תניי תני. יש לו בנים וחתנים ואית תניי תני אין לו למ"דא יש לו מאחות אשתו. ומד"א אין לו מאשה אחרת ור"ש פי' דר' יוסי דאמר גיסו לבדו לא ממעט בנו אלא חתנו דבן גיסו היינו בעל אחות אמו ומשום ההיא קורבא הוא דפסול אבל משום קורבא דגיסו לא מיפסל וחתן גיסו כשר הוא והא דירושל' איכא למימר אליבא דר' יהודה קאמר דאית תנא דקאמר משמיה דר' יהודה יש לו ואית תנא דתני אין לו ולא פליגי דמאן יש לו מאחות אשתו אבל לר' יוסי אפי' מאחות אשתו כשר דאם איתא דגיסו דמתני' גיסו מאשה אחרת קאמר מ"ש דפליגי בגיסו הא בכולהו אבות א איכא לאיפלוגי דהא רב חסדא מכשר באחי האח כדאמר לעיל וכן הילכת' דחתן אפי' מאחות אשתו כשר אבל בן יש לו דהיינו בעל אחו' אמו ואיכא לעייוני מ"ש גיסו דלא דמי לא לשמונה אבות דיש להן בנים וחתנים. ולא לחורגו דאין לו בנים וחתני' וגיסו יש לו בנים ואין לו חתנים או משום דתרי קידושי מקרב להו גיסו נמי תרי קדושי מקרב להו:

ההיא מתניתא דהוו חתימי עלה תרי סהדי גיסי וכו' ש"מ דהלכה כר' אליעזר אף בשטר דעידי מסיר' כרתי (ואיכא מתני' דווקא דליכא אמרי' ואינך לא). לרבי' אלפס ש"מ דשטר דחתימי עליה סהדי והי מיניהו קרוב או פסול אע"ג דאיכא עידי מסירה מזוייף מתוכו הוא ופסול אע"ג דלא איברי סהדי אלא לשקרי וכתב בעל מתיבתא דלא מגבינן ביה אבל משבעינן ביה אפומא דכשר דאתי לאסהודי סהדי על פה מסתמא דלא משבעינן אפומא דכשר דכי קתני נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי קאמר. דאי לא תימא הכי אף שלשה דקתני עדותן בטלה. למאי הא איכא תרי. אבל בתשובות לרבינו אלפס עדים החתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול ואמ' חבירו לא הייתי יודע שהוא פסול רואין אם אינו רגיל עמו עדותן כשירה ומשביעין אותו על פי העד כשר ונאמן הוא לומר לא ידעתי שהוא פסול כי היכי דמקבלינן ליה כדאמרי למיחזי אתינן ולא לאסהודי אבל כי רגיל בהדי' אינו נאמן ואם היו שני עדים עם הפסולין ואמרי לא היינו יודעים שהיה פסול הרי השטר מקוים דמספיקא לא מבטלינן לשטר ומסתבר' היכא דליתנהו לסהדי קמן מכשירין ליה דאמרי' דילמ' לא הוו ידעי דהדר ביה אפי' יודעין שיש בו שלשתן להעיד ירושלמי בפ' האשה שנתארמלה עד בכתב מהו לזקקו לשבועה עד בכתב כלום הוא כדכת' במאמר היה קרוב ונתרחק כשר. ר' יהודה אומר אפי' מתה אשתו ויש לו בנים הימנה הרי זה קרוב ואסיק אין הלכה כר' יהודה ורחוק בשעת עדות כשר כדגרסי' ביש נוחלין היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ומתה בתו הרי זה כשר זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר תחלתו בפסלות וסופו בכשרו' תחילתו בכשרות וסופו בפסלות פסול שמעי מיהא דחרש וסומא פסול ואילם הא פסול לעיל וש"מ בעידנא דקבילו סהדותא בעי' ראויין להגדה ואע"ג דהשתא בני הגדה פסול והיכא נמי דכי חזו סהדותא לאו בני הגדה נינהו והשתא רחיקא תחילתו בפסלות וסופו בכשרות ופסול וכן כתב בההי' בעיא דאיבעי קמי גאונים מי שציוה בשעת מיתתו בפני קרוב לו ורחוק מבניו וקא פשיט ליה דכשר הוא לאו דווקא כדכת' בהלכות וקשיא להו לרבוותא הא דאמרינן בחזקת הבתים שותפין מעידים זה על זה וכו' ואמר עלה וליסלקו בתרי מיניהו ולידיינוה וכי מסלקי מאי הוי התחלתו בפסלות וסופו בכשרות הוא ופסול ופי' רבי' אבן מגש ה"מ מחמת קורבא וגזלנותא דהוה ליה פסולא דגופא דסהדי אבל היכא דליכא פסולא דגופא אלא משום דמטי ליה הנאה כיון דאסתלק ליה מיניה כשר דכיון דסליק נפשיה איגלי מילתא למפרע דכשר מתחילה ועד סוף גרסי' בפ' מי שמת היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה גזלן ונעשה גזלן הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין עליו וקשיא לן עלה הוא לא מהימן אחרים מהימני ואוקימנא בשהוחזק בב"ד כתב ידו ופרשי רבוות' כגון שהוחזק אותו כת' עצמו בב"ד קוד' שנעשה גזלן היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידין על כתב ידו ואע"פ שלא הוחזק כתב ידו בב"ד מאי טעמא גזירת מלך הוא ומס