ספר העיטור מט

ומסתבר' דלא מיפסל אלא לאו שבכללות רשע דחמס כגון מומר לאכול נבילה להכעיס שעובר על לאו דלא תאכלו כל נבילה ובכלל רשע דחמס שאוכל נבילה לתיאבון בון שמצאה בזול וכגון מועלין בשבועת שוא בכלל בשבועת שקר דממון ועד זומם רשע דחמס הוא לדברי הכל שבשכירות הדמים על לאו דלא תעשה כל מלאכה ומאכלים וחשוד על העריות אע"ג דרשע דחמס מיקרי דהא כי מלאה הארץ חמס מפניהם. וכתיב ביה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ ובכל מקו' שנא' השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"א,. ובראשית רבה חמס זו ע"א וגילוי עריות ושפיכות דמים אפי' הכי כשר לעדות אליבא דרב נחמן דיצרו תוקפו ורב ששת פסיל ליה דאי איתא דלאו רשע דחמס הוא ומשום הכי מכשר רב נחמן אם כן רב נחמן אליבא דלאו כהלכתא אמר הא לא בעינן טעמא כחכמים היכי פסקי רבוותא הילכתא כרב נחמן. אלא מסתברא דחשוד על העריות רשע דחמס הוא מהכא וגזל ועריות חמס הוא ומוכח לן בפ"ק דר"ה דמלוה ברבית רשע דחמס פסול דרבנן הוא וקשיא לן, ורבא מאי קמ"ל הא תניא לקמן בבריתא אחד הלוה ואחד המלוה משום הכי ניחא לן כדפר' דרבא לא אתא לאשמעינן אלא פי' דמתני' לוה קאמר דמלוה פסול דאוריתא הוא:

תשובה לרבי' האי דנקט מלוה ולא נקט שאר חייבי לאוין משום דמלוה ברבית מצוי מכל עוברי עבירות וה"ה לשאר חייבי לאוין דההוא גברא דנפק טריפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה תנא הוסיפו עליהן הגזלנין כגון מציאת חרש שוטה וקטן וחמסן וגבאי מוכסין כל הני כיון דחמדי ממון וקא שקלי גזרו בהו רבנן:

ירושלמי הוסיפו עליהן הגזלנין וכל החשוד על הממון משחק בקוביא מאימתי חוזרתן משישברו פסיפיהן ויחזרו בהן חזרה גמורה דאפי' בחנם לא עבדי ומלוה בריבית משיקרעו שטריהן ואפי' לגוי לא מוזפי. ומפריחי יונים משישברו את פי גמיהן ואפי' בהפקר לא עבדו סוחרי שביעית משיגיע שביעית אחרת ויבדלו ואמר ר' יוחנן לא חזרת דברים אלא חזרת ממון והחשוד על הטריפה אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב:

ירושלמי החשוד על השבוע' מאימתי מקבלין אותו משיבוא לב"ד שאין מכירין אותו ויאמ' חשוד אני ירושלמי לבעל מתיבת' כדאזיל למדין קומי ב"ד ולא חכמין ליה ומעלין ההוא גברא חשוד הוא לר' אלפס החשוד על הגניבה אם החזיר בתשובה בלא יראה ופחד וקיבל עליו שלא לגנוב לישראל וגוי מקבלין עדותן וחשוד על השבועה כדתנן בפ' כל הנשבעין אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא. וליתני שבועת ביטוי כי קתני שבועה. דכי קא מישתבע מישתבע בשיקרא. אבל שבועת ביטוי, דכי קא משתבע איכ"ל בקושטא קא מישתבע:

כגון אוכל ולא אוכל פר"ש דלא מיפסיל ומס' נהי דלא קתני מיהו. אם עבר על השבועה מיפסיל וש"מ עובר על גזירות קהל מיפסיל. דהיינו שבועת ביטוי וכן הורה הר' יעקב בר' משולם. גרסי' בפ"ק דע"א וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר' מאיר ר"י אומ' חזרו בהן במטמוניו' אין מקבלין אותן ר' יהושע בן קרחה אומ' בין כך ובין כך מקבלין אותן. שנאמר שובו בנים שובבים אמר ר' יצחק א"ר יוחנן הלכה כר' יהושע בן קרחה ועל כל חשוד קאמר ור' ניסים אמר על כל הפושעים קאמר. וגרסי' בב"ק בפ' הגוזל הגזלנין ומלוי ברבית אין מקבלין מהן והמקבל מהן אין רוח חכמי' נוחה הימנו ודווקא בשאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת מקבלין ומסתבר' דוקא בשהירהר תשובה בדעתו ומחזיר כל גזילותיו אבל לא הירהר תשובה בדעתו אלא שבא הנגזל ותבע ממנו את ממונו מקבלין הימנו דאי לא תימא הכי קשיא ההוא דגזל פדנא דתורא דעבדי טובא וכמה מעשיות דתניא בגזלן בראש השנה אילין הפסולין וכו' זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין לה הא אשה כשירה לה אף הן כשירין לה. זאת אומרת גזלן דדבריהן כשר לעדות אשה וש"מ פסול מדברי תורה פסול לעדות אשה אבל פסול מדבריהן כגון משחק בקוביא וחבריהן כשירין ומיהו פסול מדברי תורה לא גרע מגוי דאם הוא מסיח לפי תומו כשר ועוד דהא הוסיפו עליהן הרועים והגבאין והמוכסין אמר רבא רועה שאמרו אחד רועה בהמה דקה ואחד רועה בהמה גסה ואמר רבא סתם רועה פסול סתם גבאי כשר ודוקא ברועה דידיה אבל דעלמא כשר חזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאיתא בריש גמר' דב"מ ואמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כולן צריכין הכרזה בב"ד ורועה נמי קי"ל כמ"ד בעי הכרזה ודוקא פסולין דרבנן אבל פסולין דאורייתא לא בעי הכרזה כגון עבד ואשה. וחרש ושוטה וקטן וסומין וקרובין וגנבים אע"פ שאינן בני מלקות וחייבי מלקות כגון אוכלי נבילות שקצים ורמשים וכיוצא בהן דאסורין מן התורה ומסתברא איסור עשה אבל דבר שאיסורו מדברי סופרים כגון גבינת גוים ובשר עוף בחלב או שחילל יום טוב שני של גליות וכיוצא בהן אינו פסול לעדות אפי' מדבריהן ואיכ' מד"א פסולין מדרבנן הן ולא נהירא לי דלא אשכחן פסולין דרבנן אלא בחשד ממון וסבר' דילן איתא לעיל ואמר רב נחמן אוכלי דבר אחר פסולין לעדות ומאי נינהו מקבלי צדקה מן עכו"ם ודוקא בפרהסיא ודאיפשר לאיתזוני בצינעא אבל לא אפשר ליה חיותיה הוא וכשר אמר רב נחמן חשוד על העריות כשר לעדות אמר ליה רב ששת עני מרי ארבעין בכתפי' וכשר ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שפסול ואמר רבינא ואיתימא רב פפא לא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה כשר ואיתשיל קמי' ואמר הכין חזינא דהא איפסיק מודה רב נחמן לענין עדות אשה שפסול. ואמר רבינא ואיתימ' רב פפא לא אמרו אלא לאפוקה אבל לעיולה לא והכי הילכתא וכתב רבינו אלפס ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שפסול בין לאפוקא בין לעיולא וכן כתב בעל מתיבת' ולא בריר לן דהא בנוסחא דידן גרסינן כדכתבינן לעיל:

והילכתא כוותיה דרב ששת באיסורי ואיכא מד"א הני דיני נינהו והילכת' כר' נחמן בדיני ואע"ג דקי"ל כאביי דאמר לא בעי' רשע דחמס ומומר אוכל נבילה להכעיס ומועלין בשבועות והנהו קבוראי דקבור מיתא בי"ט ראשון כולהו פסולי עדות נינהו שאני דיצרן תקפן ובעל מתיבתא כתב הכין ארבעין וכשר התם יצרו תוקפו ומס' כרב נחמן דסוגיא דברייתא כוותיה אזלא בנוסחא דילן ואיכא מאן דאמר דווקא חשוד דלוקה משום לא טובה השמועה אבל בועל וודאי פסול אפי' לרב נחמן ולא נהירא לן דחשוד על העריות דומיא דחשוד על ממון וחשודא על השבועה כדגרסי' בירושלמי ועוד דהא טעמא משום דיצרו תוקפו הוא ובתשובה לרבינו אלפס שאין כל חייבי לאוין פסולין אלא לאו שיש בו מעשה ונשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם שהן בני מלקות ומסור נמי פסול לעדות ואמר רב נחמן גנב ניסן וגנב תשרי לא שמיה גנב וה"מ ברישא ודבר מועט ודבר שנגמר מלאכתו:

מומר אוכל נבילה לתיאבון דברי הכל פסול להכעיס אביי אמר פסול והילכת' כוותיה דלא בעינן רשע דחמס ואשה ועבד פסולין לעדות אבל גר כשר כדאיתא בבבא קמא וסומא וחרש ושוטה וקטן נמי פסול לעדות דהא חרש שוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו וסומא לאו בר הגדה הוא והפתאין והנחפזין ואנשים שאינן יודעין להבין עיקר דבריהן צריכין חקיר' ודרישה לב"ד שאף הן בכלל שוטין דלאו בני דיעה נינהו:

בפיסקי הדיינין כר' אלעזר גרסי' בהגוזל בתרא א"ר יוחנן בן ברוקה נאמנין אשה וקטן לומ' מכאן יצא נחיל של דבורים זה אמרי אשה וקטן בני עדות נינהו אמר רב יהודה אמר שמואל כשהיו בעלים מרדפין אחריהן והן משיחין לפי תומן ואמר מכאן יצא נחיל זה של דבורים ודוקא כדאיתא בירושלמי ובפרק האשה אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא כו' בקייו' השטר ירושלמי הא בקוטנן לא תמן תנינן נאמנין אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה של דבורים והכא את אמר הכין ר' אחא בשם ר' יוחנן לא א"ר יוח' בן ברוקה אלא על נחיל של דבורי' שאין גזלן תורה תני ר' אושעיא ובלבד במפריח אבל בשכן לא ר' זעירא בעי קומי ר' מנא לא מסתב' אלא על אתר. אבל לאחר זמן לא אמר ליה אף אנן סברי כן ואני כן בד"א בזמן שהעדים במעמדן. אבל יצאו וחזרו אני אומר מפני היראה ומפני הפיתוי אמרו ואמ' רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה ובשבויה ונחיל של דבורים שהוא קניין דרבנן הקילו והכשירו בהן וגרסי' בפ' חבית שנשברה אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה ולעדות בכור. גרסי' בפ"ק דבבא מציעא הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול לעדות ודווקא דאסהידו ביה דההיא שעתא הוה גביה ואי לא לא מיפסיל עד דמישתבע דאמרי' דילמא איגניב ליה וסבר אי כפריה עד דבחישנ' ומשכחנא ליה אבל כופר במלוה לא מיפסיל אלא בשבועה וקשיא ליה לרבינו יעקב הא דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום. והעדי' מעידים אותו שיש לו וחזר ואמ' פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ואמאי לימ' ליה אישתמוטי הוא דקא מישתמי' ואמרי' דבכפריה בב"ד לא אמרינן אישתמוטי הוא דקא מישתמי' ליה דהא מודה במקצת הטענ' משבעי' ליה משום דאישתמוטי קא מישתמיט ליה ואיכא דמוקמי לההיא בפקדון ואיכא מאן דאמר במלוה כשר לעדות דווקא במודה במקצת דאיכא למימ' אישתמו' הוא דקא מישתמיט ליה אבל כופר בכל ליכא למימ' אישתמוטי קא מישתמיט ופסול לעדות מדמקשינן אלא הא דאמר ר' נחמן משביעין אותו שבועת היסת לימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ולא קא משנינן אישתמוטי קא מישתמט ליה ש"מ דכופר במלוה דקאמר מודה במקצת הוא ומסתבר' דאפילו כופר בכל כשר לעדו' והאי דלא שאני התם אישתמוטי קא מישתמיט ליה משום דהא איתיה בעיניה בידיה ואמר ליה כלי זה שבידך שלי הוא ואמר לו חבירו לא היו דברים מעולם שלי הוא משביעין אותו שבועת היסת אע"ג דליכא למימר אישתמוטי הוא דקא מישתמיט ליה ומיהא נמי שמעינן דרב נחמן ארישא דמתניתין אע"ג דליכא דררא דממונא ומסתברא לאותו ממון דווקא קאמר דהוחזק כפרן שאינו נאמן לומר חזרתי ופרעתי אלא אם כן פרעו בעדים דאיכ' למימ' כי היכי דאישתמוטי קא מישתמיט ליה בטענת' קמייתא דאין לך נמי בידי הכי נמי מישתמיט ליה בטענתא בתרייתא דאמר פרעתי ואינו נאמן שפרע אבל בממון אחר אינו פסול לעדות דאמרינן אישתמוטי קא מישתמיט ליה והוחזק כפרן דקאמר גבי פקדון דווקא דקאמ' בב"ד לא היו דברי' מעולם ועדים מכחישין אותו אבל הודה