ספר העיטור מח

אי נמי ספרי דדייני ואיניש אחרינא לא:

גרסינן בירושלמי גיטין אמר רב הדיינים חותמין אע"פ שלא קראוהו אבל אין העדים חותמין אא"כ יודעין לקרות אמר יבא עלי אם עשיתי' מיומוי אמר ר' חגאי קומי ר' יוסי לא אתא קומי רב כתב יווני מיומוי וקיימי' בחתימו מתני' פליגא על רב גט שכתבו עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עברית כשר פתר לה בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעין את שניהן וחתמו באיזה מהן שרצו רב אמר צריכין הדיינים לכתוב אישרנוהו וקיימנוהו במעמד פלו' ופלו' למה כדי (שלא) יהו מצויין להזמה ומעתה אפי' באיזה יום ובאיזו שעה ובאיזה מקום גזר דין נפק מן קומי רב ולא כתב כן גרסינן בפ' גט פשוט הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול היו ארבעה וחמשה עדים חתומים על השטר. ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ותמצא לסמוך:

אות קוף קבלת העדות תנן התם שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד ות"ר ועמדו שני האנשי' בעדי' הכתוב מדבר. וכי תימא כל כבודה בת מלך פנימה כו' אבן מגש ש"מ דין הוא שלא להוציא הנשי' לב"ד אלא לשלוח להם דיינו על שלוחי ב"ד וכן מנהג ואמר עולא מחלוקת בבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה ואמר רב הונא מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה ואמר רבה בר הונא האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לבי דינא דזוטר מיניה לא ליזיל שבועת העדות כיצד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך וכו' השביע עליו חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורין כפרו חייבין על כל אחת ואחת גמרינן מינה סהדי דשמיתי באפיהו תרי ותלת זימני וכבשי סהדותא ולא אסהידו כלל בב"ד ובתר הכי אסהידו בב"ד מקבלינן להו ובכבישת עדותן לא מיפסיל אבל כפרו בב"ד ואמר לא ידעינן והדרי ואסהידו קיי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודוקא כפירה בב"ד אבל שלא בב"ד לא מיפסלי כדאסיקנא שבועה חוץ לב"ד וכפירה בב"ד לרבינו שרירא אי יהבי אמתלא לדבריהן יכולין לחזור ולהגיד גרסינן בפ' הגוזל אמר רב אסי אמר ר' שבתי מקבלין עדותן שלא בפני בעל דין תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין קיבלה מיניהו ר' יוסי בר' חנינא כגון שהיה הוא חולה או עדיו חולין או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים ושלחו לו ולא בא איכא דגרסי או ששלחו אמר ר' יהודה אמר שמואל מקבלין עדות שלא בפני בעל דין אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל כגון דפתחו ליה בדיניה ושלחו ליה ולא אתא אבל לא פתחן ליה בדינא אמ' לב"ד הגדול אזילנא וכי פתחו ליה נמי אמ' לב"ד הגדול אזילנא א"ר הונא כגון דנקט דיסקיא מב"ד הגדול ומסתברא הא דשמואל אשלחו לו ולא בא ולא פליגי אהדדי ומודה שמואל בשהיה הוא חולה או עדיו חולים או שהיו עדיו מבקשין לילך למדינת הים וה"ה עדים שאין יודעין לחתום או שזה במקום רחוק וזה במקום רחוק וצריך לו לצרף עדותן. וכן דעת הגאונים ודעת ה"ר יעקב אבל כולן בעיר אין מקבלין אלא בפני בעל דין ואיכא מד"א דוקא עדות בלא קנין אבל בקנין מקבלין ולא מסתברא וה"מ בקבלת עדות אבל קיום מקיימין שלא בפני בעל דין דלא אמרי' יבא בעל השור ויעמוד על שורו כדלעיל ומסתברא כי היכי דמקיימין הכי נמי גומרין שלא בפניו אפילו לרבנן דאמרי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו. הני מילי שור משום דכתב בעליו דמיתתו בעשרה ושלשה דכמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל בממונא אע"ג דבעלים בני טענה נינהו ואי אית ליה טענתא מעליתא הדר ליה לדייניה אבל הכא לא אפשר והילכתא גומרין וכתב הרב ר' יהודה הני מילי למיגמר דינא. דלא פסקינן על סהדותא אלא בפני בעל דין כדאמרינן בגמרא דפתחו ביה בדינא אבל קבלת עדות שלא בשעת גמר דין לא שייכ' בהא שמעתא צריכה עיונא והיכ' דאיתקבל סהדות' שלא בפני בעל דין איכא מ"ד עדותן עדות וגמרינן לדיניה ומסתברא דאי אתו ומסהדי זימנא אחריתי באפי' ואיתכוון קבלינן ליה וגמרינן לדיניה אי לא לא גרסי' בירושל' מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ועבדין לה גזר דין ואם עירער עירעורו קיים וכ"ש אנן דקיי"ל דאין מקבלין שעירעורו קיים:

ירושלמי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ועבדין ליה גזר דין כהדא דמך ושבק ירותא לר' יאשיה קביל ר' אלעזר סהדי בלא אפוי וזכי לר' יאשיה ולא עוד אלא דשבק ספרא כתב ר' אליעזר ליורתיה ספרים שזכתה בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותו לחוץ לארץ כתב ע"מ להוציא מוציא כו' ר' ירמיה הוה לי' עם חד בר נש קבלין סהדי דלא באפוי דר' ירמיה וחייבין לר' ירמיה והוה יתב ר' ומצטער ואמר איפשר מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ואפי' עמהן באותה שעה אמר חמית דעתם דרבנן תשובה לרבינו אלפס אם בא לפני ב"ד שטר קבלת עדות והעדים באותה העיר רואין אם אותן מקבלי עדות בקיאין בדיקדוק עדים ובחקירתן הולכין אחר השטר ואין חוששין לעדות העדים אם לאו אין סומכין על קבלת עדות וכתיבה אלא סומכין על העדים והילכתא קבלת עדות צריך שלשה מומחין יודעין הילכות עדות כשרין ולא פסולין וזהירין בקבלתן לכוין עדות כל אחד ואחד כדתנן הוי זהיר בדבריך שמא מתוכן ילמדו לשקר משום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ומחדש התחילו ההדיוטות לקבל עדות ומטים עקלקלותם וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון מקבל עדות שקר ואין ראוי לדון ע"פ אותו השטר גרסינן בפרק מי שאחזו אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד ואמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב אמר אביי עדות קא אמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי הכתב והא דתניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולירושות ולעדיות בעדות אשה דאקילו בה רבנן ירושות ירושת בנו הבכור משאות ומתנות דידיה אבל בעלמא אפי' בקרקע לא מסהיד כלל בכתיבה ולא בבדיקה ואפי' שומע ואינו מדבר אבל לגבי מקח וממכר ולענין גט. דכ"ע הרי הוא כפיקח לכל דבריו אבל אינו שומע ואינו מדבר קיימא כתנאי ואסי' הילכתא במאמר גט. וש"מ שאין לעדים לכתוב עדותן באיגרת ולשלוח. וכן כתב ר"ש בפי' חומש. ובירושלמי הכי מוכח מצאו כתב בשטר מת פלוני נהרג פלו'. ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו ר' בון אמר אין משיאין מתניתין מסייעא לר' ירמיה על פי עדים ולא על פי כתבן לא על פי תורגמן ולא עד מפי עד ועכשיו משיאין עד מפי עד ודכוותה על פי כתבן משיאין ומתני' מסייעא לר' בון בר כהנא יפה כח עדים מכח השטר וכח השטר מכח עדים שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתב בשטר מת פלו' נהרג פלו' אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר שהמלוה בעדים גובה מנכסים בני חורין בשטר גובה מנכסים משועבדי' ורבי' יעקב אמר מנהג הוא לשלוח באיגרת והא דירושלמי כגון ההוא דאמרי' מהו להעלות משטרות ליוחסין שכתב בו ביום שמת פלו' לוה פלו' מפלו' והא דמי שאחזו דוקא שאינו ראוי להגיד כגון אלם שאינו יכול לדבר אבל פיקח עדותו עדות כדאמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכו' ומסתבר' הא דמי שאחזו לא דמיא לעדות בכתב. דההוא לאו הגדה היא ולא ידיע בעל הגדה דלא מצי למימר זה כתב ידי. אבל היכא דידיע דמצינן למיחקר כיון דראוי להגדה הא מקיימא לכתב ידן וכשר ודמי למחאה בפני שנים דכותבין עדותן ומודיעין למערער:

גרסי' בפ' ב' דכתובות כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים ואמ' ר' הונא והוא שזוכה מעצמו ור"י אמר אע"פ שאינו זוכרה מעצמו כלומ' שאינו זוכר שיהא לו עדות וכשרואה הכתב זוכר שהיה לו עדים וזהו שמעיד על פי הכתב בכל ענין העדים אבל אם אינו נזכר כלל היינו מפיהם ולא מפי כתבם ור"ש פי' שאינו זוכר כל העדות אלא זוכר קצת העדות וא"כ רב הונא דקאמר והוא שזוכרה מעצמו שזוכר כל העדות פשיטא אלא כדפרישית אמר רבא ש"מ מדר' יוחנן הני בי תרי דידעי סהדותא ומינשי חד מיניהו מדכר ליה חד לחבריה ומדכר אבל לעצמו לא ואי צורבא מדרבנן הוא אפי' לעצמו וקי"ל כרבא אליבא דר' יוחנן ורבינו אבן מגש כתב עד כאן לא פליגי אלא דמדכר ליה בתר הכי מיהו לא אידכר ליה הוא מודיעו. אבל לא מדכר ליה כלל אלא דסמיך אשימוש השטר כל שכן למיסמך אחברי' ליכא למ"ד דהויא עדות והא דאמרינן התם ש"מ האי סהדותא עד שיתין שנין אדכר ליה טפי לא מדכר, ליתה אלא גבי טומא' אבל בעלמא אפילו טובא:

ירושלמי אתיא דרב הונא כר' ור' יוחנן כרבנן וברירנא ליה בשער ראשון. ומסתברא מדקאמר ר' יוחנן אע"פ שאין זוכרה עדותו עדות משמע שאינו זוכרה כלל אע"פ כן מעיד כדפרישית טעמא על מנה שבשטר הוא מעיד:

גרסי' בפרק זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כו' אלו הן הפסולין משחק בקוביא ומלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים וכו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל יש לו אומנות שלא היא כשר משחק בקוביא דפסול דהוה ליה אסמכתא ורב ששת אמר כה"ג לאו אסמכת' היא אלא מפני שאין עוסקין ביישובו של עולם אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר הלכה כר' יהודה:

ירושלמי ר' אבא בר זבדא ר' אבהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יהודה דמתני' אלפס ר' אבא בר זבדא דאמ' שמועה משום זעיר מיניה ומלוה בריבית אמר רבא לוה בריבית פסול לעדות ומתני' דקתני מלוה מלוה הבאה לו ברבית קתני ומסתברא דלוה פסול דרבנן, הוא אבל מלוה לא אצטריך דההוא פסול דאורייתא ודר' פי' דאפי' מלוה פסול מדרבנן הוא ואשמעינן אע"ג דמעלמ' קאתי ליה רשע מיקרי ועוד כתב לי כל הני חייבי לאוין דפסולין אלא לאו שיש בו מעשה ונשבע ומימר ומקלל חבירו בשם שהן בני מלקות פסולין לעדות ואמרי רבוותא בלא התראה ובלא הכרזה ותמיהא לן מילתא