ספר העיטור מז

שמואל שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימת ידי עדים ואחר אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם לא מיבעיא עדים מן השוק אלא אפי' חביריו מעידין ואע"פ שהעידו חוזרין ויושבין לדין משיחתומו אין מעידין בפניהם אפי' אחרים דלאו במותב תלתא הוו כחדא ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין אע"פ שהגיד בדרבנן וכן הילכתא אבל בדאורייתא משהגיד אינו נעשה דיין ועד שיודע עדות ולא הגיד אפי' בדאורייתא נעשה דיין. דהא אמרי' בעדות החודש ויוסיפו מחבריהן אצל היחיד והא יחיד דיין הוא וכ"ש עד חתום בשטר. וכתב אחר יוצא ממקום אחר כשר. אבל בדיני נפשות אפי' יודע אינו נעשה דיין כר' עקיבא דתנן סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ר' עקיבא אומר כולן עדים ואין עד נעשה דיין ותרי גוונא נינהו ואין זה מקום להאריך. וש"מ דיינים שאין מכירין צריך להעיד בפניהם וקשיא להו לרבוותא למ"ד צריכין להעיד בפניהן למה לי לא תהא שמיעה גדולה מראייה ומסתבר' דהא ידיעה הוא ולא ראי' וידיעה לאו הגדה היא ולא דמי לראיית לבנה דהיא עצמה נראית ומגדת אבל כי מחזי חתימות ידיה בבי דינא כההיא דלעיל התם איכא למימר לא תהא שמיעה גדולה מראייה ורבוותא פרישו פירש אחרינא והא דאמר רב פפא האי אישרת' דדייני דכתיבה מקמי דליחזו סהדי חתימות ידיהו פסולה ליתה כדאמרינן בפ' הכותב ובפ' כל הגט דלמחזי כשיקרא לא חיישינן. ואיכא לעייוני הא דאמרינן לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפריה משום דמיחזי כשיקרא ודאמר בגט פשוט אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו סתמא משום דמיחזי כשיקר' אי דמיא להאי אי לא אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על אחד מהן עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם משחתמו אין מעידין עליו. פירשו רבוות' משום דנוגעין בעדותן הן והילכתא הן אינן מעידין אבל אחרים מעידין ורבי' אפרים פירש כרב אלפס משחתמו הוה ליה כמאן דליתיה בהדיהו. דהא בעידנא דחתום תרויהו בחזקת פסולין הוו עד שמעיד עליו ועד ההיא שעתא לא מתכשר. והרי קיימו השטר בשנים ואפי' אחרים מעידין עליו שהוא כשר פסול השטר ואין לו תקנה עד שיחתכו ממנו אותו הקיום ומחברין קלף או נייר אחר וכותבין הקיום דמלפף ומזכירין לפופי' ומעידין לפניו ואחר כך חותמין:

צרפתים משחתמו בא ערער ובטל מושב ב"ד ואע"פ שמעידין עדים שחזר בתשובה. כיון שבטל בטל ודוקא דגזלנותא אבל ערער דפגם משפחה גלוי מילתא בעלמא הוא ואפילו חתמו מעידין לפניו וחותם ואפילו ערער דגזלנותא נמי דוקא דאמרי ידעינן ביה דעבד תשובה אבל אי אמרי תרי אחריני ותרי נינהו וכ' ר' אלפס דהוה ליה ספק פסול ולא מחתמינן ליה כלל דלא מפקינן ממונא אפומיה ור"ח אמר דלא מיפסיל דאוקים גברא אחזקתיה ומסתברא כר' אלפס דומיא דהא דלעיל דאמר שנים חותמין על השטר וכו' דמקשינן ומגבינן ביה. ואמאי תרי ותרי נינהו אלמ' מוקים ממונא בחזקת מריה אמר ר' זירא הא מילתא מר' אבא שמיע לי:

ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחת' שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין למיכת' במותב תלת' כחדא הוינא וחד ליתוהי שאם חתמו שנים יאמרו בשנים היו והו' הדין אי אזיל לדוכת' אחריתי ואי כתב ביה דיינא לא צריך ודילמא כשמואל סבירא ליה דאמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ואסיקנא דכתב ביה אמר רבנא אשי ואמרי ליה לרבנא אשי ש"מ דליתה לדשמו' דאמר שנים שדנו דיניהן דין אלא כר' אבהו דהוא בר פלוגתיה דאמר לדברי הכל אין דיניהן דין. ושמעי' מיהא דכי כתב ביה דינא ואמר לנא רבנא אשי אע"ג דלא כתב ביה וחד ליתוהי ולא חתימי אלא תרי כשר וכל שכן אי כתב ביה במות' תלתא הוינא לחוד וחד ליתוהי לאו דוקא ולא אשמועינן ר' זירא אלא דאי לא כתב במותב תלתא כחדא הוינא דפסול היכא דחתימי תלתא אע"ג דלא כתב במותב תלתא כשר. והכי גרסינן בדיני ממונות בתרא ההיא אוריכתא דהוה כתב בה וכו' עד ולא הוה כתב בה במותב תלתא וכו' ש"מ מותב תלתא דייק. דאי הוה כתב ביה במותב תלתא הוינא אע"ג דלא חתימי אלא תרי סהדי תו לא צריך דהתם ודאי לא חתימי עלה אלא תרי סהדי ואיכא מאן דאמר דאפי' חתימי ג' ולא כתיבי במותב תלתא הוינא פסול והיכא דמת א' מהן איצטריך לאשמועינן דבעינן למיכתב וחד ליתוהי דילמא ערער דפסלנות נפיק על האי דלאו חתום ואיבטיל ליה צריפא דידהו דאוצטריפו בהדיה אבל אי כתיב בה וחד ליתוהי איגלי מילתא דלאו משום פסלנותא הוא דלאו חתימי אלא משום דלא הוה תמן ולא בריר לן:

ירושלמי שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשנים וכותבין אע"פ שחתמנו בשנים בשלשה היינו והיכא דקרא ערער על הדיינים אי כתב ביה במותב תלתא הוינא וחתימי תלתא ונתקיימו חתימת שני הדיינין פשיטא דכשר אבל אי לא כתיב במותב תלתא ולא איתקיים אלא תרי מינהון צריך עיון דאיכא למימר כיון דקייו' שטרא בשלשה והכא ליכא אלא תרי לא מגבינן ביה ומסתמ' מדאמרי' עד ודיין אחד מקיים ש"מ דבתרי דייני' סגיא גרסינן בפ' הגוזל אמר רבא הילכתא מקיים את השטר שלא בפני בעל דין ואפילו עומד וצווח ואי אמר קבעו לי זימנא עד דמייתינא סהדי ומרעא ליה לשטרא קבעינן ליה אי אתא וכו' הילכך הא דאמר יבוא בעל השור ויעמוד על שורו ליתה ודוקא בקייום העדי' החתומין על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד אבל קבלת עדות ע"פ אין מקבלין:

גרסינן בסוף פרק האשה אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של אחי והוא הדין לקרובים ולרחוקים אע"ג דלא שכיחי ולית להו אימתי דומיא דאחין אמר רב הונא בריה דרב יהושע והוא שיש גדול עמהם דכיון דקייו' שטרות דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן. ומסתברא דמתני' אפי' במקום דאיכא עירעור הוא וש"מ אפילו הכי מדאוריתא כשר ומדרבנן הוא והא דאמרי' בדין הוא דאפי' קייום שטרות לא בעי אפי' במקום עירעור קאמר ורבנן איצטריך אפילו במקום דליכא ערער ואמר התם חד אתי בעל ופסיל ליה בעדי' הוא דקאמר הא שלא בעדים אינו יכול לפוסלו מדאוריתא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך אפילו במקום דליכא ערער כגון הנפרע שלא בפניו וזולתו דהא המביא גט ממדינות הים וליכא ערער ובעינן בפני נכתב ובפני נחתם במקום קייום ש"מ כדאמרינן הוא. והא דגרסינן בירושלמי אילו המביא שטר מתנה במדינת הים שמא צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הכי פי' כלומר וכי הצריכו בפני נכתב ובפני נחתם ולא הצריכו קיום אע"ג דהמביא גט בארץ ישראל לא צריך משום עגונה אקילו בה רבנן אבל בקייום שטרות דעלמא אפילו באותה מדינה צריך כדגרסי' התם עבד שהביא גט וכתב בו עצמך ונכסי קנויין לך מהו ואמרינן בשלמ' עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה נכסים לא ליקני מידי דהוה אקייום שטרות דעלמ' ש"מ אפילו במקו' דליכא ערער אפילו שכיחי עדי' בעינן קייום מדרבנן וכן הילכתא וצריך בדאיכא ערער בדאוריתא בעי קייום ובמתנה היכא דליכא ערער לא בעי קייום ופירש דירו'. וכי במתנה צריך קיום אלמא במתנה לא צריך קייום אבל שטר הלואה ומכר דאינון חובה ללקוחות טענינן וגרסי' בפרק דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות ועיבור החודש אין מונין להן אלא אחד וכתב גאון איכא מאן דאמר מדלא חשיב בהדיהו קייום שטרות בקרובין כשר ולא היא דלא מתכשר אלא כי האי גוונא זה אומר זהו כתב ידו של אבא ואיכא אחר בהדיה אבל אם הדיינין קרובין זה לזה או למלוה או ללוה בכל דיני ממונות הוא כדלקמן בקבלת עדות והלכתא אין עד מפי עד כשר בקיום שטרות ואיכא למימר הא דאמרי' והוא שיש גדול עמהן משום דאיכא קטן עמו הוא דקאמר לאפוקי שני גדולים שראו בקוטנן דלא להימני אבל אילו היה אותו גדול קרוב לעד כשר מדלא קאמר והוא שיש רחוק עמו והילכתא גדול שרא' בקוטנו חתימת ידי רחוק ועמו גדול שמעיד על כתב ידו של אחיו ושל אביו כשר אבל קורבא אחריתי פסול וצריך עייון כתב רבינו האיי קבלה בידינו אם יש עדים שהוא כתב ידם אע"פ שלא ראו כשחתמו או כשכתב ידם יוצא ממקום אחר. וזה דומה בעינינו אין נאמנין לפסול והיינו דאמרינן בגיטין התם יודעין אנו הכא בפנינו ש"מ סתם קיום לא בעינן בפנינו ומדגרסי' התם אטו הכא אי אמר בפנינו מי לא מהימני ש"מ ל"ש יודעין אנו בפנינו כשרין ומסתבר' דהיכא דמכירין רוב החתימה של שמו או של אחיו. או של אביו כשר ואינו צריך שיכיר כל אות ואות. דהא רב הושעיא חתים עי"ן ורב חסדא סמ"ך. ש"מ שבאות אחת ניכרת החתימה ובירושלמי נמי גרסי' ר' אבהו חתים אל"ף. והכל לפי שמכירין שדומה להן לרבינו האיי לא על כל אדם ראוי לסמוך כשאומר זה דומה לן שהמזייף טרח לדמות עד שאותו שזייפו דומה בעיניו דהוא כתיבתו כדאמר רבא אין חתימת ידי מיהו מיקמי דרב אחא לא חתמי ואמר ר' זירא טיבעא דבבל גרם לי דלא חזינא דמא בין טיבעא לטיבעא לא ידענא כל שכן בין דמא לדמא. וצריך אדם שידע סודות הזיוף. ויש הפרש בין שטר היוצא מתחת ידי נאמן שאינו חשוד אבל מתחת ידי חשוד יש לדקדק הרבה כדאמר רב פפא האי שטרא ריע לא מגבינן ביה ומסקנא כיון דמיהדר אזייפא. אימור זייופי זייף. גרסינן בגיטין אבל בשטרות אם יודע לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין וכן הילכתא ומסתברא דאי מקרי להו תרי דידעי למקרי במסיח לפי תומו כדאמרינן בשטרא פרסאה והילכת' היכא דחתומי סהדי בשטר ולא קי"ל אי ידעי למיקר' אי לא. בחזקת כשרין קיימי ומקיימי ליה בי דינא ומגבינן ביה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואי קים לן דלא ידעי למיקרי אע"ג דמסהדי אחתימות ידיהו דייקי בסהדותא ע"פ אי מכווני אשטרא מקיימי' ליה כדכת' לעיל והכין כתבי רבוותא והא דאמרינן בשטרא פרסאה והא לא ידעי למיקרי דוקא בשטרא פרסאה. אבל דידן חזקה דידעי. ודווקא בליתנהו קמן אבל איתנהו קמא בדקינן להו אי אמרי אקרינן להו למאן דידעי למיקרי סמכינן עליהו ואי לא לא ודווקא רב נחמן וספרי דדייני. אבל רב נחמן וספרי אחריני