ספר העיטור מו

אשי דבתר' הוא אלא דרב האי פסק כר' נחמן דהילכ' כוותי' בדיני ירושל' הן אומרי' אין כתב ידן ואחרים אומרי' כתב ידן הוא תני ר' חייא לא מעלין ולא מורידין אמר ר' יוסי מתני' אמרה כן אם יש עדים שהו' כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין והא דאמר רב הונא אמר רב מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ליתה כדגרסי' מר היכי סבירא ליה אמר ליה אתו לקמן אמרי להו קיימו שטרייכו וחותו לדינא דמאן קא משוי ליה שטרא הוא וכו' ועדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנין ודוקא בדאין כתב ידם יוצא ממקום אחר עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי קימ' לן כאתקפת' דר"ה בריה דרב יהושע דאמר אי הכי אפי' תרויהו נמי אלא אמרי' למיעקר סהדותא אתו באמר כתב ידינו אלא שעל מנת כן חתמנו וכיון דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר מהימני ושטר כשר בקיו' התנאי הכא נמי חד דקאמר תנאי היו דברינו למיעקר סהדותיה לכתב ידו קא אתי ולומר על מנת שיתקיים חתימתי וחד הוא ומכחשי אהדדי ובטל השטר והוה ליה כעדות בלא שטר עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי וכן שני' אומרי' תנאי וב' אומרים אינו תנאי העמד קרקע על חזקתו והדין סברא דרבוותא ור"ש ז"ל כ' דתנאי היו דברינו וכולהו נמי בשאין כתב ידן יוצא ממקו' אחר ומסתבר' דאין נאמנין דלא נאמנין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כגון אנוסין היינו קטנים היינו דעקרי שטר' לגמרי דהוו ליה כמאן דאמר לא חתמנו כלל לשום דבר אבל היכ' דניתן ליכתב כגון מודעא למר בר רב אשי וכגון תנאי היו דברינו דאמרי חתמנו ועל מנת כן חתמנו אע"ג דכתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין. דקיימא לן דאתי על פה ומרע לשטרא והכין מוכח בירושלמי והלכתא כוותיה בדיני ודוקא הנהו סהדי דחתימי בשטרא אבל אי סהדי דמודעא לאו הנהו סהדי דחתימי בשטרא אתי על פה ומרע לשטרא אף על גב דליכא כתב כיון דאמר להו כתובו כמאן דכת' דמי כדאמרי' מודעא בפני שני' ואין צריך לומר כתובו ומסתברא כרבינו האיי דבעיא דתנאי היו דברינו אליבא דרב נחמן אזלא דאי למר בר רב אשי כיון דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר פשיטא דנאמנין ודיקא נמי דהא בחזקת הבתים מקשינן מדרב נחמן לרב הונא אלמא הילכתא כותיה. וליתא למר בר רב אשי ושמעי' מהתם דכי אמר רב נחמן אין נאמנין בעל פה דלא אתי על פה ומרע לשטרא אבל אי כתב מודעא בשטרא אתי מודעא דשטרא ועקר שטרא כדאמרי התם ואי לאו מודעה דחתם אשקלת' שפיר חתם וכן הילכתא:

ירושלמי האומר וכו' עד דהוא צריך לקיימו דהא קיימא לן סתם מתני' ומחלוק' דבריתא הלכה כסתם אבל איהו לאו כל כמיניה דקיימ' לן במשנת בר קפרא דאמר מודעא דשטרא אין צריך לקיימו דיד בעל השטר על העליונה כדגרסינן הרי שהיה אוכל ובא וכו' עד אם אמ' שטר אמנה הוא זה שטר פייוס הוא זה אם יש עדים הלך אחר עדי' ואם לאו הלך אחר השטר. דהא רבי יוחנן וריש לקיש שקלי וטרי ומפכי למתני' ומתני' ומוקמי ההיא דבר קפרא בשינויא קמא אליבא דדברי הכל ולר' זירא אליב' דרבנן כדאית' התם הילכך הלכתא כותיה ודוקא כגון שטר אמנה ושטר פיוס או שמכר ולא נתן דמי' והדומה להן דליכ' חזק' גבי אידך אבל לא כתב בה שהוא שכיב מרע היה והוא אומר בריא היה דאיכא חזקה גבי נותן מתנה דהוה ליה למיכתב כדמהלך בריגלוהי בשוקא ושניא משאר שטרות דעלמא לא סגי לקיום דקי"ל כרב דאמר אם בריא הוא עליו להביא ראייה שיהא שכיב מרע כדפרישית התם במתנ' שכיב מרע ואע"ג דפלוגתא דר' ורש"בג הוא גבי שנים אדוקי' בשטר דר' סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ליתה וכרשב"ג דאמר אין צריך ס"ל והלכה כרש"בג דהא רב אלפס אמר בגיטין בפ' הניזקין גבי אפיטרופו' הלכה כר' מחבירו ולא מאביו וכן בהלכו' קצובות דבני מערבא דר' ורש"בג הלכה כרש"בג. והא דאמר ר' אלעזר מחלוקת בשניהם אדוקין בשטר ור' יוחנן אמר לעולם חולקין אליבא דרש"בג אזלא וגרסינן באיזהו נשך לאו היינו דרב אשי דאמר מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו וגובה מנכסים משועבדין השקלי וטרו אליבא דרב אסי ש"מ דהלכת' כרב אסי ובפ' המוציא איכא נוסחא דכתב בה אין צריך לקיימו ואיכ' נוסחא בנוסחא דרבינו שרירא דלית בה אלא אמר רבא בכותבין שובר קא מיפלגי דהילכתא לעולם אין צריך לקיימו וכן פסק הרב חביבי זצ"ל בספרו במשנ' בר קפרא וליכא למינדא מינה ועדים שאמרו תנאי היו דברינו שהעדים נאמני' גבי שטר חוב המוקד' שיכולין לומ' ע"ז חתמנו ועל זה לא חתמנו במאמר ראשון ובפ' השולח גט גרסינן בירושלמי צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאש' בשוברה ר' בון בר חייא בעון קומי ר' אילא הגע עצמך שהביא אשה אחרת וגרש בה אמר לי' לכשיבו' ויעיד העדי' יודעין דלא כן אמר ריש לקיש עשו עדים החותמין על השטר כמי שנחקרה עדותן תמן באותן שאמרו לא חתמנו ברם הכא יכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. כתב רבינו אבן מגש הא דאמרינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר. דווקא בתוך כ"ד אבל אסהידו אחתימות ידייהו בבי דינא ולאחר כדי דיבור אמרו קטנים היינו פסולי עדות היינו לא מהימני דמכי אסהידו נחקרה עדותן בב"ד ושוב אינן חוזרין ומגידין:

ירושלמי וכן עדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לזכות בין לחובה עד שלא נחקרה עדותן אמרו עבדין היינו אין נאמנין. ת"ר שנים שהיו חותמין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו כתב ידן הוא זה אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו. נאמנים אם היה כתב ידן יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אין נאמנין ואוקים תרי לבהדי תרי ואוקים ממונא בחזקת מריה והילכך לא מיקרע קרעינן ליה ולא מגבינן ביה ואם הוא שטר חוב בחזקת הלוה ואי תפס לא מפקינן מיניה אבל רישא מיקרע קרעינן לשטרא וכן הילכתא ורבינו א בן מגש דאמר דלא מיתוקמא הוא אלא על אנוסין היינו בלחוד אבל קטנים היינו פסולי עדות היינו אין נאמנים. ומגבינן ביה ולא דייק לן אלא ל"ש וכן הילכ':

אמר מר אם יש עדים שהוא כתב ידן משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד הוחזק אין לא הוחזק לא קרא עליו ערער אין לא קרא עליו לא מסייע ליה לרב אסי דאמר רב אסי אין מקיימי' את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין מדקתני בברייתא קרא עליו ערער ולא קתני משטר שהוחזק בב"ד ודיקא מינה קרא עליו אין לא קרא עליו ערער לא אלמא אם לא קרא עליו ערער אין מקיימין אע"פ שמקוים גרסי' ר' אלפס אין מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער אא"כ הוחזק בב"ד משמע דהיכא דלא קרא עליו ערער מקיימינן:

אין מקיימינן את השטר אלא או משתי שדות או מב' כתובו' והוא שאכלו בעליהן ג' שנים ובשופי וביוצא מתחת ידי אחר אבל מתחת ידי עצמו לא ומסתברא מדקאמר שדות וכתובות ולא קאמר שני שטרות סתמא. ש"מ דוקא מכר וכתובה קאמר דאע"ג דלא קרא עליו ערער ולא הוחזק בב"ד מקיימין כיון שאכלום בעליהן ג' שנים אבל ב' שטרות של הלואה דליכא למימר הכי בעינן שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד כדלעיל ורבי' אבן מגש אמר דהא דאמרי' משטר אחד בשקרא עליו ערער והוחזק בב"ד והא דבעינן ב' שטרות בשלא קרא עליו ערער ולא קשיין אהדדי ולא נהירא לן דה"ל שני שטרו' סתמא ותו למה ליה אכלום בעליהן ג' שנים לימ' והוא דאיתחזק בבי דינא והא דבעינן שתי שטרות דליהוו תרי סהדי ומסתברא דווקא מתחת ידי עצמו לא דאמרינן זייופי זייף וכתב חתימת כנגד חתימה שאם ידוע שיש שטר בביתו או ספר מכתיבת אותן עדים החתומין בשטר והאחד מקויים אין מקימין השני אפי' משטר אחר ואפי' ע"י עדים דאמרינן זייופי זייף ואיכא מד"א אימור זייף הכל אבל אות באות לא זייף אבל רבינו יעקב פי' טעמא דשתי שדות לפי שבשטר אחד ליכא הכירא דזימנין דשביק רווחא וזימנין דדחיק ליה עלמא ומשום הכי בעינן ב' שטרו' דדילמא בתרי זימני מכווני ידיהו. ובדין הוא דאפי' בהכי לא סגי לן אלא כי היכא דלא ליפסדו בעלי חובות הילכך ביוצא מתחת ידו אמרינן זייופי זייף אבל קיום השטר ע"י עדי' אפי' יש למלוה כמה שטרות מכתב החתימה לא אמרי' זייופי זייף שהעדים בכוונת הלב ובטביעותן הן מעידין וכחוט השיער הן מכירין השינוי. מה שאין כן במדמין חתימה לחתימה ולדבריו ע"י עדים מקיימין אותו השטר אבל לא בקיום חתימת אחרי' ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

ירושלמי רבי יודא אמר למידין מספר מוגה כגון אלו דאמרינן שפרויי דאסי ובאילין איגרתא צריכה ואמר ר' יוסי ובלבד ג' שטרות של ג' בני אדם זה אומר זהו כתב ידי וזה אומר זהו כתב ידי צריכין לצרף אחר עמהן מן השוק דברי ר' וחכמים אומרים נאמן אדם לומר זה כתב ידי וקיי"ל הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו והילכתא על מנה שבשטר הן מעידין ונאמן אדם לומר זהו כתב ידי והיכא דמית חד מיניהו אי נמי דליתיה קמן צריכין שנים מן השוק להעיד עליו דא"כ נפיק נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדא ודוקא רחוקים אבל איכא אחוהי דהאי דקאי ואחרינא לאסהודי אההיא דמיתנא לא דקא נפיק נכי רבעא דממונא אפומא דאחי. כדגרסינן בחזקת הבתים וש"מ עדים הקרובים זה לזה מעידין על הקיום כגון רחוק בחתימ' אחת ורחוק בחתימה אחרת דהיינו מתניתין שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן. הרי אלו שלשה עדיות. אבל בחתימה אחת עדות אחת היא ושני אחין פסולין בה והיכא דליכא אלא חד היכי נעביד ניכתוב חתימות ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא ולא צריך איהו לאסהודי אחתימות ידיה דאפי' למד"א דיינין המכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפניהן התם הוא דאיכא למימר מזוייף הוא ואין זה חתימ' ידי עדים אבל הכא לא צריך דלא תהא שמיעה גדולה מראייה ודוקא אחספא אבל אמגילתא לא דילמא משכח איניש דלאו מעליא וכתב עליו מאי דבעי ותנן הוציא כתב ידו וכו' אמר ר' יהודה אמר שמואל עד ודיין מצטרפין ופרכה רבא והילכת' אין מצטרפין ירושלמי בפ' דיני ממונות אשרתא דדייני מהו שיהא צריך ב"ד. ר' אושעיא ור' שמואל אומרי' יתקיים או בכתב ידי עדים או בכתב ידי דיינים וחרנה אמר אפי' בכתב עד אחד ודיין אחד מקיימין והיינו פי' עד ודיין מצטרפין. א"ר יהודה אמר