ספר העיטור מה

צ' יום דילמא מייתי סהדי ומרע ליה לשטרא ואי לא אייתי בגו זימניה כתבינן ליה אדרכתא אבל איתא במתא לא יהבינן ליה אלא ל' יום דהא לית ליה אחריתי למימר. וזהו שטר פתיחא במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטר. ואמר לנא פלוני דנן קבען לי זמן עד דמרע ליה לשטרא וקבענא לי' יום פלן ולא אתא קדמנא ונטרנא ליה תרי בשבא וחמשא בשבא ותרי בשבא ולא אתא והשתא כתבנא פתיחא עליה ושמתינן ליה ל' יומן ובתר הני ל' יומן פתיחא ול' יומן אחרמת' ולא אתא קדמנא וכתבנא אדרכת' אנכסיה ומה דהוה קדמנא כתבנא וחתמנא וכו':

ובזמן שאין ללוה מבני חורין ובא לטרוף משועבדין כותבין שטר טירפ' למלוה וקורעין שטר חובו כל טירפא דלא כתב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו טירפא הוא וכך הדין מקיימא שטר למלוה ומשבעינן ליה ללוה שאין לו נכסים בני חורין לא בידו ולא ביד אחרים ונשבע המלוה שלא נפרע כדתנן הבא ליפרע מנכסי יתומין וכו' לא יפרע אלא בשבוע' ואחר השבוע' קורעין שטר חובו וכותבין לו שטר טירפ' על הלקוחות שקנה אחר זמן השטר ואחרון אחרון טורף אין לו טורף משלפניו אין לו גובה משלפני פניו:

טירפא במותב תלתא הוינא ואפיק פלוני שטרא דהוה ליה על פלו' בכך וכך דינרין דאוזיף מיניה ביום פלן ואישרנוהי וקיימנוהי ולא אשכח בני חרי למיפרע מיניה דפלוני ואשבעינן דלא הוה ליה ניכסי והדר אשבעיניה למלוה דלא פריע וחזינן מדינא דליטרוף ממשעבדי וקרענא לשטרא וכתבנא ליה הדין טירפא דליזיל וליטרוף ההיא ארע' דזבן פלו' בתר זימנא דשטרא ואי אית ליה זוזי למיפרע ליה ליפרע ליה ואי לא ליטרוף לההיא ארעא וליתי קדמנא לדינא ואיניש לא ימחי בידיה מיומ' דנן ולעלם ומה דהוה קדמנא וחזינא מדינא כתבנא וחתמנא ויהיבנא בידא דפלוני לזכות ולראיה:

ורבינו סעדיה כתב שטר טירפא ללקוחות וקורע שטר שביד הלקוחו' וליתה ואי בעי לוקח אגבוייה ליה ההיא ארעא ולא לאיפרועי זוזי ולסלוקי וכתב רבינו האיי משמתינן ליה ל' יומין. לרב נטרונאי צ' יומין. משמתינן ופתיחא ואחרמתא כדאיתא בשאילתא ולא משמתי' צ' יומין אלא למי שרוצה לירד בנכסים שהן מצויין בידו ושמא עוסק בפריעתו ומסתברא כרב נטרונאי דלגבי לוקח נמי איכא למימר האי טעמא ל' יומין קמאי לא כתבינן אדרכתא דילמא אזוזי קא טרח ובעי לסלוקי בזוזי מציעאי לא אשכח זוזי למיזף וקא טרח למיזבן מנכסיו בתראי לא דילמ' ההוא דזבין קא טרח מכאן ואילך כתבינן אדרכתא:

אדרכתא פתא במותב תלתא ואפיק פלו' שטרא טירפ' דיליה על פלו' בכך וכך זוזי ואישרנוהי וקיימנוהי וקבענא ליה זימנא ולא פרע ליה וקרענא לה לההוא טירפא וכתבנא ליה הדין כתבא דמתקריא אדרכתא וליחות ולידרוך בההיא ארעא דזביננא ליה וליתי וליחזוק וליכול פירי דההוא ארעא עד דליפרע ליה הלין זוזי דהוה ליה על פלוני ואיניש לא ימחי בידיה ומאי דהוה קדמנא וכולי כדאתי לדינא ואמר לית לי זוזי זילו וזבינו לההיא ארעא ופרעי ליה בשומא ב"ד מכריזין כדגרסינן. אמר אמימר משמיה דרב נחמן ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזר ואי אכרוז ופיחתו והותירו אפי' שוה מאתי' במנה מכרן קיים. ודוקא בדברי' שמכריזין ובמקום שמכריזין אבל בדברים שאין מכריזין ובמקו' שאין מכריזין ל"ש אכרוז ול"ש לא אכרוז פיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים כדאוקי התם רישא וסיפא בדאכרוז לאו דוקא אלא כדאכרוז דמי דלא בעי הכרזה ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין כאן בדברים שאין מכריזין ורבינו האיי פירש רישא וסיפא רישא בדברי' שמכריזין עליהן וסיפא בדברי' שאין מכריזין עליהן ורבינו כתב איפכא ונוסחא אחרינא רישא בדלא אכרוז וסיפא בדאכרוז ולא קשיא ואילו שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין וכי היכי דמכריזינן בנכסי דיתמי הכי נמי בשאר בני אדם. ואיכא מאן דאמר דלא מכרזינן שלשים יום אלא כמנהגא דנהיגי בכל אתר ואתר. דאמר רב הונא לקבורה ולמזוני מזבני' בלא אכרזתא וכתב גאון למזון הבנות והאשה ואחר ההכרז' כותבין ונותנין ביד הלוקח שטר הכרזה איגרות בקורת והיא באות בי"ת:

הכרזה במותב תלתא הוינא ואפיק פלוני שטר' דאדרכתא על פלו' ואכריזנא על ההיא ארעא ל' יומין כדחזי לנא ובתר הכי אתא פלוני דנן ואוסף על דמי ארעא דפלוני כך וכך וזביננא ליה אנחנו בי דינא לפלוני להאי ארעא ואשלים הלין זוזי דמי זבינא לדינא ויהבינן לבעל חוב ומיומא דנן לא יהא רשותא לפלוני למיתבע מידי בהאי ארעא להאי פלוני ואחריות ההיא ארעא על פלו' כחומר כל שטרי זבינא דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ומאי דהוה קדמנא וכו' ואם לא מצאו למוכר' כותבין שלא מצאו שמוכרה ועושין שומא. שומא במותב תלתא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלוני ואכרזנא לההיא ארעא ולא אסיקו דמי דילה אלא כך וכך זוזי ושדרנא מבי דינא אינשי מהימני בקי בשמא ושמו לה הדין ארעא בכך וכך זוזי וליהוי דיליה למיכל פירי דההיא ארעא בהתירא בלא נכיתא ולמיעבד ליה כל רעות נפשיה למיבני ולמיסתר לזבונה ולאורתא ולמיתנה במתנה לכל מאן דיצבי ולשוויי אריסי וחכירי ואיניש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם לא לפלוני דהוה דיליה מקמי הכין ולא ירתוי ולא הדין דטרפה מיני' בדינא ולא איניש מעלמא דהכין איתפסקת דינא קדמנא אנחנו דיינא דחתימי מתתאי ואי אתי אינש מעלמא וטריף לה מהדין פלוני דשיימנא ליה בדינא אחריותא על הדין פלוני דהוה דיליה מקמי הכי ובתר דשיימינהא לההיא ארעא קרענא לשטרא דאדרכתא וכתיבנא להדין שטרא ומאי דהוה קדמנא אנחנא בי דינא ביום פלוני כתבנא וחתמנא ויהבנא ליה לידא דהדין פלוני למיהוי ליה לזכו' ולראיה. אות קוף קיום הנקרא אשרתא והוא על שבעה דרכים האחד אם העדים מעידין על כתב ידם כותבין במותב תלתא כחדא הוינא והנפק שטרא דנא קדמנא וחתימי עלוהי פלו' ופלו' ומדאתו פלו' ופלו' ואסהידו כל חד וחד אחתימות ידיהן ואיתקיים שטרא דנן מיניה וביה והרי הוא שריר וקים:

השני אם אחרים מעידים על כתב ידן כותבין מדאתו פלו' ופלו' ואסהידו על חתימות ידיהון דפלו' ופלו' דחתימי בשטרא איתקי' שטרא דנן כראוי. השלישי אם כתב ידם יוצא ממקום אחר כותבין איתקים שטרא דנן קדמנא בחתימות סהדי אילין דחתימי עליה דאינון פלוני ופלוני מתרין שטרא כד חזי ואישרנוה וקיימנוהו:

הרביעי אם העדים החתומין קיימין ואינן יודעין לקרות צריכין ב"ד לקבל עדותן על פה ואם נמצאת עדותן מכוונ' מקיימין אותו וכותבין שטרא דנן נפק קדמנא בהדין סהדין דאינון פלו' ופלו' דחתימו לעיל ולא הוו ידעו למיקרי אלא בשטרא ואסהידו אחתימות ידיהו ומדאתו ואסהידו לנא בפומ' ואיכוון סהדותיהו כמה דכתב בשטרא איתקיים האי שטרא כד חזי והכל שריר וקים:

החמישי עד ודיין מצטרפין כותבין מדאתא פלו' דחתים בשטרא ופלו' דיינא דחתים באשרת' ואסהידו כל חד וחד אחתימות ידיה איתקים האי שטרא כד חזי:

הששי היכא דליתא לחד מינייהו ואיכא חבריה דידע חתימו' ידיה אחספא כדאי' לקמן והדר אתא איהו ואחרינא ואסהידו אחתימות ידיה דהאיך דליתיה איתקים שטר' כדחזי. השביעי שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר כותבין. במותב תלתא כחדא הוינא ומדאתינן אנן פלו' ופלו' ואסהידינן כל חד וחד דהו' חברין דהוא נינהו חתימו' ידיהן דהלין תרין סהדי דחתימי לעיל איתקים שטר' דנן כדחזי והרי הוא שריר וקי' לגאון והיכא דליכא בנייר כדי לכתוב בו קייום מלפף ביה ניירא אחרינ' וכתב בקים וקייומי מלפף בגויה וכתיב ביה סימן מובהק גרסינן בפ' האשה שנתארמלה העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים אם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנין אמר רמי בר חמא ל"ש אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסין היינו מחמת ממון אין נאמנין לפי שאין אדם משים עצמו רשע ואע"ג דעדי' החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפי' בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר כדגרסי' בריש גמ' דמס' גיטין בדין הוא דקיום שטרא לא ליבעי כר"ל הכי ליכא למימר כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד דכיון דקי"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר ליכא גמר הגדה כלל וליכא למימר נחקרה עדותן הילכך אמרי' אנוסין היו מחמת נפשות הרי אלו נאמנים ואמר ר' יהודה אמר רב האומר שטר אמנה זה אינו נאמן ואסיקנא אמר אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכדר' נתן ומסתברא דלא מהימן משום מגו דאי בעי מחיל ליה וקושיא דרבינו אבן מגש נהי דמשום מיגו מהימן אנפשיה סהדי מי מהימני למימר אשיקרא חתימי ומסתבר' דוקא אמנה דמבטל ליה לשטרא אבל פרוע הוא נאמן דאיכ' למימר כיון דלגוביינא קאי מהימן ואמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו אין נאמנים מר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו נאמנים מאי טעמא האי ניתן ליכתב והאי לא ניתן ליכתב ודוקא בשאין כתב ידם יוצא ממקו' אחר אבל כתב ידן יוצא ממקום אחר אפי' במודעא אין נאמנין דכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ומסקי רבוותא כולהו כמר בר רב