ספר העיטור מד

וגבי מטלטלין כגון איסתירא מאה מעי. מאה מעי איסתירה הלך אחר פחות שבלשונות דמספיקא לא מפקינן ממונא:

ואי תפס לא מפקינן מיניה ודוקא מילתא דלא עבידא לאיגלויי אבל מילתא דעבידא לאגלויי לא דהא קי"ל בפ' המקבל פירות בחזקת המקבל בעו מיני' מר' ינאי השוכר אומר נתתי והמשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא:

דתנן כל שלושי' יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר ל' יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן. לא צריכה דאתי יומא דמשלם זמניה מי עביד איניש דפרע ביום משלם זימניה או לא אמר ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל ל שכיר הוא דרמו רבנן שבוע' עליה אבל הכא שוכר מהימן ובשבועה. אמר רבה אמר ר' נחמן האי מאן דאוגר ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטר לשוכר פרשי רבוותא דליכא זמן בשטרא ואמר ליה נקיטת לך חמש נאמן. דאמר ליה האי דכתבית לך שטרא כי היכא דלא תחזיק עלי הוא ומפרשי לה שאכלה שלש שנים. וכגון שמיחה דליכא למימר דמהימן שוכר משום מיגו דאי בעי אמר לקוח היא בידי ואיכא למימר שאכלה ב' שנים ואי נמי לאחר ג' שנים דכיון דאפיק שטר שכירות לא אמרינן מיגו. ואיכא נוסחא דכתב בהו פרעתי דחמש שנים שוכר הוא דקאמר ליה הכי ומהימן דאמר ליה הא דכתבית לך שטרא כי היכי דלא ליחזיק עלי הוא. והמשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן. אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד ולא יוסיף ולא יפחות חלונות אלא מדעת שניהם. ואפי' דקאי אגודא דנהרא דאמר לו בית כזה אני משכיר לך. אבל אמר לו בית זה ונפל אינו חייב לבנותו. ואי אמר לו בית סתם שנים יעשנו אחד:

והוא שקרוי בית גרסינן פרק השותפין אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המשכיר בית לחבירו בכירה גדולה משתמש בזיזיה ובכותליה עד ארבע אמות ובעובי הכותל מקו' שנהגו אבל תרבץ אפרני לא. ורב נחמן אמר אפי' תרבץ אפרני. אבל רחבה שאחורי הבתים לא. ורבא אמר אפילו רחבה שאחורי הבתים וכן הילכתא וגרסינן בפ"ב דבבא קמא אמר רב הונא הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר שנ' ושאיה יוכת שער. ורב יוסף ואיתימ' רב הונא אמר בית דמיתבא יתיב. מאי ביניהו איכא ביניהו דמשתמש ביה בתיבנא וציבי. וכתב רב אלפס דוקא בחצר דלא קיימ' לאגרא ואע"ג דגברא עביד למיגר מאי טעמא זה נהנה וזה לא חסר. אבל בחצר דקיימא לאגרא אע"ג דגברא לא עביד למיגר חייב דהא חסריה ומסתברא טעמא דחצר דלא קיימ' לאגרא אינו צריך להעלות לו שכר לאו משום דזה לא חסר הוא אלא משום דשאיה יוכת שער. דזה נהנה וזה נהנה הוא. והיכא דבעל הבית משתמש ביה בתיבנא וציבי דליכא משום ושאיה יוכת שער צריך להעלות שכר. ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא:

כתב בכך וכך בשבת וכו' איך פלוני בר פלוני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלוני דצביתי ברעות נפשאי ואגרי ליה ביתא פלן בסימנהא ובמצרנהא בכך וכך דינרין בשתא וקבילית מיניה אגר ירחא קמא וקביל עליה למיפרע לי אגרא דילי בכל ירחא וירחא ולא יהא לי רשותא ולא לכל מאן דאתי מחמתי לאוסופי עליה אגר ביתא דכתב לעיל עד דמטי זמניה ולא לאפוקי מגו ביתא. כי יהב לי אגרא. ואע"ג דאיצטריכו לי זוזי לזבוניה וכדו השתא סלקית נפשאי מההיא ביתא לגמרי עד מישלם זמניה ועלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ליה ולסלוקי מעליה ומעל ירתיה כל מאן דיקום ויטעון ויערער עליה ועל מאן דאתי מחמתיה ולאוקומי בידיה ובידא דאתי מחמתיה עד מישלם זימנא ושכירות דא שרירא וקיימא דלא להשנאה ודלא למיהדר ביה לעלם בביטול כל מודעי וחומר ואחריות שטרא דנן כחומר כל שטרי שכירות דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא וכו' אות שין שומא הא דאמרינן בגט פשוט אמר רב כל טרפא דלא כתב ביה קרענא לשטרא לאו טירפא הוא וכו' וכל שומא דלא כתב ביה קרענא לאדרכת' לאו שומא היא גרסי' בפ' בית כור. שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרי' במאתים בטל יחיד במיעוטו אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד ברובו אחד אומר במנה ואחד אומר במאתים ואחד אומר בשלשה. גרסא אחרינא אחד אומר במנה וא' אומר בעשרי' סלעי' וא' אומר בל' סלעי' נידון במנה ר"א בר צדוק אומר בתשעים אחרים אומרי' עושין שומא ביניהן ומשלשי' והילכתא כתנא קמא והא דאמר רב הונא הלכה כאחרים דחאה רב אשי גרסי' בע"א פ' בתרא אמר ליה כד שיימי תלתא ואתו תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתו תלתא אחריני דבקיאי בשומא טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב מתקיף ליה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני בקיאי בשומא טפי דילמא הני קים להו טפי והילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע גרסינן בפ' המפקיד ההוא גברא דאפקיד גבי חברי' אמר ליה הב לי כיפאי. א"ל לא ידענא היכא אותבינהו:

אתא לקמיה דר' נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעות' זיל שלים לא שלים אגבייה רב נחמן לאפדניה מיניה לסוף אשתכח כיפי ואייקור טפי אמר רב נחמן הדרי כיפי למריה והדרא אפדנא למריה לימא קסבר רב נחמן שומא הדרא לעלם. שאני התם דשומא בטעות הואי ומסתב' הילכתא שומא הדרא לעלם פשיטא שמו ליה לבעל חוב ואזל איהו ושמה לבעל חוב דידיה אמר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה זבנה אורתא יהבה במתנה אדעתא דארעא נחית ולא אדעתא דזוזי ולא הדרא כיון דאיהו גופיה לא הדרא אלא משום ועשית הטוב והישר לוקח ויורש נמי לא מחייבינן ליה לאהדורי ולא דמי לדינא דבר מיצרא דמחייבינן ליה ללוקח כדאיתא באות מכירת קרקע שמו לה לאיתתא ואינסיבא בעל לוקח הוי ולא מהדר ולא מהדרינן ליה אגביה איהו מדעתיה בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא וקי"ל כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ואי אגביה הלוה למלוה מדעתיה דנפשיה שלא בב"ד לא הדרא:

מאימת אכיל פירי אמר רבא מכי שלמי יומי אכרזתא וכן הילכתא וכותבין שטר שומא ללוקח ב"ד הוציאו זה השדה בכך וכך דינרין ופדאו משלו לר' אלפס שומא של בעלי חובות דינו כשליחות ואם טעו ב"ד אפי' פחות מכדי אונאה חוזר ושום הדיינין שפיחת שתות דמכרן בטל בנכסי יתומי' קאמר ולא בריר לן וכתבתי בחלוקת השותפין ואתה מוצא חמשה שטרות זה אחר זה למי שמסרב לבא לב"ד ואלו הן. פתיחא ואדרכתא ואכרזתא ושומא וכולן לגבות ממשעבדי ופעמים שהן ארבע למי שאינו סרבן שאין בו פתיחא ופעמים שהן שלש למי שיש לו נכסים בני חורין אדרכתא ואכרזת' ושומא ואי נמי כגון שהי' שדה ממושכן בידו וכגון מאן דלא ציית דינא דלאלתר כתבי אדרכתא אניכסיה ואכרזינן ושיימינ' להו ובשיש שם נכסי' בני חורין ויש שם לקוחות ואין שם אלא שטר אדרכתא בלבד ואלו הן חמשה שטרות כדכתב בשאילתא עתיקתא דרב נטרונאי גאון דאיתשיל קמיה טרפא ואדרכתא ושומא מאי פירו' כך הוא ראובן אוזיף לשמעון מאה זוזי בתשרי וכתב ליה שטרא בתר הכי זבין שמעון ארעתא מתשרי ועד ניסן לניסן תבע ליה ראובן לשמעון זוזי ולא אשכח ליה לא מקרקעי ולא מטלטלי דאי הוה ליה מטלטלי הוה גבי מינייהו אפי' מגלימא דעל כתפיה השתא דלית אורחא דראובן על נכסי דזבן שמעון לבתר דיזיף מן ראובן ודינא דאזיל ראובן וטריף להנך לקוחות וכי אייתי ראובן לשטרא קמי בי דינא וקרעי ליה וכתבי ליה טירפא:

פלוני תבעיה לשמעון בבבא דמתיבתא וכו' ובתר הכי דכתב ליה טירפא תבע ליה לדינא לההוא לוקח אי מסתלק מארעיה לחיי ואי לא משמתינן ליה תשעין יומין. תלתין יומין קמאי לא נחתין לנכסיו דילמא קא טרח ההוא לוקח אזוזי לא אתא ולא פרע כתבינן פתיחא עילויה ומשמתינן ליה תלתין יומין בתראי. אי לא הדר ביה כתבינן אחרמתא עילויה אי לא הדר ביה כתבינן אדרכתא לראובן אניכסי דההוא לוקח וכדכתבינן אדרכתא מייתי לטירפא לבי דינא ליה וכתבי ליה אדרכתא וכתבי כתבא טירפא על לוקח ולא קביל דינא לא לסלוקי מארעא ולא לאיפרועי זוזי ואישתמיט שלשים יום וכיון דלא הדר אישתמיט ל' יום בפתיחא ואשתמיט ל' יום ולא הדר ביה וחזינן למיכתב אדרכתא באחרמתא וכו' כדכתב בשאילת' ולפום סוגיא דשמעת' ליתה לפתיח' ושמתא אלוקח וההיא דגרסינן בהגוזל אי אמר קבעי לי זימנא אחרינא אדמייתנא סהדי ומרענא ליה לשטר' קבעינן ליה ואי לא אתי נטרינן ליה שני וחמישי ושני ואי לא אתא כתבינן פתיחא עילוי' ומשמתינן ליה תשעין יומין תלתין קמאי לא כתבי אדרכת' אניכסיה כו' אמר רבא שליחא דבי דינא מהימן כבי תרי והני מילי לשמתא אבל לפתיחא לא ממונא הוא דבעי מיתב זוזי דפתיחא ואמר רבא קבעי' זימנא אפומא דאיתתא ואפומי דשיבבי ולא אמרן אלא דליתיה במתא אבל איתיה במתא לא מאי טעמ' לא אמרי' ליה מימר אמ' אשכחיה שלוחא ואמר ליה ואע"ג דליתי' במתא לא אמרן אלא דלית ליה אורחא אבבא ואמר ליה ואמר רבא האי מאן דכתב פתיחא עילוי על דלא אתא לבי דינא כד אתא לבי דינא לאלתר שרינן ליה על דלא צאית דינא עד דצאית דינא ולא היא מדאמר צאיתנא שרינא ליה פתיחא אמר רב חסדא קבעינן זימנא שני וחמישי ושני זימנא וזימנא ובתר זימנא ועד למחר לא כתבינן פתיחא אמר רב לא קבעינן זימנא לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי ולא במעלי שבתא ולא במעלי יומא טבא אבל מניסן לבתר ניסן קבעי אבל ממעלי שבתא לבתר לא קבעינן משום דטרידי בשבתא ואמר רב נחמן לא קבעינן זימנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלא בריגלא והיכ' דאיכא רמאי חיישינן וה"מ למשמתין ליה תשעין יומין למיגבי מבני חרי אבל ממשעבדי בל' יום סגיא וכן כתב רבי' האי בספר מקח וממכר. אבל רבינו אלפס כתב האי דמשמתינן ליה צ' יום למאן דטעין דאית ליה לבטולי שטרא ויהבינן ליה זמן