ספר העיטור מג

יתיה דליהוי שליחא דילי לקבל לי גיט' מידא דפלו' בעלי וקיבלתי' דגיטא דידי' כקבל ידי מיד' דפלוני בעלי וליזיל וליקבל גיטא וליהוי ליה רשותא לשווי שליחא ושליחא שליחא אחרינא עד דתתקבל לי גיטא ותותי ותימטא לידא דפלוני שליח' דידי דאנא פלונית מניתיה וארישיתי למיהוי שליחא כשליחא דידי וקבלתיה כקבלתי והורמנותיה כהורמנותי וקבלית יתיה עלי כחומר כל שטרי אשלטותא והירמנותא דנהיגין בישראל ולא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא וכו' בכל מה דכתיב ומפרש לעיל. ואם מרשהו לגבות קנסא או כתובה יכתוב כדכתי' בשטר הרשאה ואם הבעל עושה שליח להולכה כותב לאמטוי גיטא דפלו' אינתתי ויהא ליה רשותא לשוויי שליחא ושליחא שליחא אחרינא עד דמימטי גיטא לידה ואם הוא שליח קידושין אומר לקבולי כסף קידושין מידא דפלו' דשדיך יתי וקבלתיה כקבלתי ויהא ליה רשותא לשוויי שליחא ושליח' שליחא אחרינא עד דתתקבל קידושי וכו' והרב המחבר כתב בשליחות אגב ארבע אמות קרקע לשופרא דשטרא ומסתברא דלא שייך ביה ובתשו' לרבינו שרירא אין צריך קניין כשהבעל נותן רשות לסופר לכתוב אלא בדיבור בעלמא וכשמבטל מודעא אין צריך קניין:

אות שין שימוש והוא שטר שעושין ב"ד כגון שכותבין על האפטרופוס סך עזבון הנפטר ונותנין ביד נאמן. וכן אם יש בו ב"ד והוצרך לאחר הדבר מפני עיון הדין וזולתן:

כתב אנחנא דייני דחתימי תתאי כך הוה דאתא קדמנא פלו' ואייתי קדמנא לפלו' או אחדתי' אישתא אי נמי מטא עידן צלויי ואישתמיט הדין פלו' ואזל לדוכתא פלן ואיחרנא לדינא עד דמעיינן ביה וכתיבנא הלין מילי דאישתמישו בהון קדמנא ביום פלן כתיבנא וחתימנא ואחיתנא בבי דינא למיהוי לראיה ומה דהוה קדמנא ביום פלן כתיבנא וחתימנא ואחיתנא בבי דינא:

אות שי"ן שכירות גרסינן בפרק שור שנגח את הפרה כשם שקרקע ניקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה והוא הדין לשואל שאם נתן כליו ותשמישיו לתוכו הרי זו חזקה כההיא דגרסינן בירושלמי דקידושין המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנה כדלקמן או כדכתב בחזקת הבתים כיון שצבר לתוכו קנה אמ' שמואל ובלבד שיהו ראויין לציבור ומסתבר' דהו' הדין למטלטלין דאין נקנין אלא במשיכה ולא במעות משום גזיר' שמא יאמרו נאבדו ולא טרח:

גרסי' בקידושין דף כ"ו מעשה ברשב"ג וזקנים שהיו באין בספינה ואמ' עישור שאני עתיד למוד נתון לרבי יהושע ומקומו מושכר לו וכו' עד ונטלו שכרן זה מזה ש"מ דשכירות נקנה בכסף וש"מ מכי שכרו כחצירו דמי וקנה מה שבתוכה באגב אבל בלא אגב לא קני. והא דאמרי' גבי בהמה בשוכר את מקומו מסתברא דאמר ליה אגב דאי ס"ד בשכירות לחודיה קני וכחצירו משוינן ליה כי קא מיבעי' לן שדה במכר ומטלטלין במתנ' מהו ואמר ת"ש עישור שאני עתיד למוד נתון לרב יהושע ומקומו מושכר לו למה ליה למימר ומקומו מושכר תיפוק ליה דקנ' משום שכירות דהוה ליה כשוכר את מקומו אלא לאו ש"מ דלא קני אלא באגב וש"מ כי מקנינן אגב ארעא לא בעינן דליהוו במתנה אלא בשכירות כל דהו קנו מטלטלין אגביה ורבי יהושע ששכרה לרבי אלעזר בן עזריה כשנתן לו רשות רבן גמליאל. דהא קיימא לן אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אלא אם כן נתנו לו הבעלים רשות גרסינן בפ' השואל המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג עד הפסח בימות החמה שלשים יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים י"ב חודש וחנות אחד כרכים ואחד עיירות י"ב חודש רשב"ג אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים ואפילו צריך להודיע קתני והכי קאמר המשכיר לחבירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג עד הפסח אלא אם כן הודיעו שלשים יום מעיקרא וכתב בעל הלכות גדולות דליתה לדרשב"ג בחנות ותנן התם כשאמרו ל' יום וכשאמ' י"ב חודש לא אמרן אלא להודיעו וכשם שהמשכיר צריך להודיע כך השוכר צריך להודיע דאמר ליה אי אודעתן הוה טרחנא ומותיבנא גברא מעליא. אמר ר' אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מאותן שלש שנים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח אמר רב הונא אם בא לרבות בדמי' מרבה והוא דאייקור בתי:

ירושל' תני לינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנישואין ואין פחות משלשים יום לשכיר' ואם השכירו זמן ידוע והגיע זמנו אפילו בתוך ימות הגשמים מוציאו מאי טעמא כיון דידיע זמנו בטבת או בשבט כאילו הודיעו דמי:

תשובה לרבינו האיי ראובן דאוגר דרתא לשמעון בכך זוזי לשתא ולא אדכר כמה שני ודר ביה שמעון חדא שתא, ושלשה ירחי אמר ליה פוק מינה דבעינא לאוגורה ללוי דאנא סתמא אוגרית ושמעון אמר ליה לא נפיקנא מינה עד מישלם שתא הכין חזינן דלענין שכירות יד בעל הקרקע על העליונה ומצי לאיגורי לאחרינ' דליכא בלישנא דא בכך וכך זוזי לשתא טפי מן הדא שתא דכל דבר שבסתם יד בעל השטר על התחתונה וכן בתר מישלם שתא ליכא שכר קצוב ובעירעור ארעא יד שוכר על העליונה ואם שכר יותר שנים מקצבת הדמים אין על השוכר אלא לפי הקצבה ואם הוא פחות מן הקצבה נותן לו כמה ששוה שכר באותה שנה ובאותו מקום פשיטא נפל ביתא משכיר אמר ליה לא עדיפת מינאי ור"ש משמ' דסבירא ליה דוקא בסתם אבל לזמן ידוע לא מצי זבנה אורתא יהבה במתנ' לא עדיפת מגבר' דאתיא מיניה כלליה לבריה חזינא אי אפשר לאודועיה ולא אודעיה איבעי ליה לאודועיה ואי לא אפשר לאודועיה אמר ליה לא עדיפת מינאי וההוא דהוה ליה חמרא וקדיש לההיא איתתא ויהביה גו ביתיה אזל לביתיה ושדר ליה גיטא וגירשה אזלא היא ואגר אגירי מיניה וביה ואותביה בשבילא ואמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו ואפילו ביתא דקיימא לאגרא ואיתתא דעבידא לאיגורי פטורה דאמר ליה דמית עלאי כאריא אדבא:

ירושלמי המשכיר בית לחבירו ורצה למוכרו אמר ר' אמי לא עלתה על דעתו שימו' ברעב ור' אילא ורבי זעירא אמרי הכל קנוי לו אלא דו אמר ליה שבקיה עד ימלא אוקלוסים דידיה אתא עובדא קומי ר' נסא ולא קביל עליה מה פליגי ולא אלא ברתיה דמשכיר הוה ממשכנה גביה חד רומי ולא הוו ליה דמי לאפוקה והורי כר' אמי שימכר וגרסינן בפסחים פרק מקום שנהגו בעון קומי ר' אמי נצרך לדמיו מהו אמר ליה לא עלתה על דעתו שימות ברעב ורבי זעירא ורבי אילא דאמרי תרוייהו מסתיוסים כאומנות הוא ונקנית במקח וכו' ביומוי דר' מנא הוה כומריא בציפורין והוה בניהון דציפורא משכונין גביה מדאתי מיזל לון אפיק ר' מנא בריה כההיא דרבי אמי אמר לא דאנא סבר כוותיה אלא בנין דציפוראי דלא יחלטון בניהון המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת נגר ומנעל ובכל דבר שהוא מעש' אומן אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושה ת"ר המשכיר חייב להעמיד דלתות לפתוח חלונות לחזק לו תקרה לסמוך לו קורה שוכר חייב בסולם ובמרזב ולהטיח את גגו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ומקום מזוזה על השוכר דאפש' בגובתא דקניא הזבל של בעה"ב ואין לו לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה ואסיקנא בחצר דמשכיר ותורי דאתו ליה מעלמא מסייע ליה לר' חנינא דאמר חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ודוקא בחצר המשתמרת וכן הילכתא ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעה"ב אמר רב ששת זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה:

גרסינן בריש גמרא דפסחים המשכיר בית לחבירו בשלשה עשר בניסן על מי לבדוק ואסיקנא אמר להו רב נחמן תניתוה המשכיר בית לחבירו אם עד שלא מסר לו מפתח חל ארבעה עשר. על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו מפתח חל ארבעה עשר על השוכר לבדוק. איכא מרבוותא דאמרו משום דמפתח לחודיה קני כדאמרינן בפרק שור שנגח המוכר בית לחברו כיון שמס' לו מפתח קנה אלא בתר חזקה והוה ליה כמד"א לך חזק וקני כדאמר התם היכי דמי אי בכספא ליקני בכספא אי בחזקה ליקני בחזקה לעולם בחזקה ובעי למימר ליה לך חזק וקני ואי מסר לו מפתח כמד"א לו לך חזק וקני:

ואי אחזיק בתר הכי קני ואי לא אע"ג דאחזיק לאו כלום הוא עד דאמר ליה לך חזק וקני. ומסירת מפתח לא הוי אלא שמירת מפתח כדאמר בע"א גבי יין נסך ובתשובה לר' אלפס המוכר בית לחבירו ומסר לו מפתח ולא קנו מידו אם רצה לחזור חוזר. ירושלמי בפ"ק דקידושין המשכיר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנה. ר' יודה בן פזי בעי מסר לו מפתח מהו אמר ר' זכריה חתניה דר' לוי מחלוקת ר' שמעון וחכמים דתניא תמן המוס' מפתח לעם הארץ הבית טהור שלא מסר אלא שמירת מפתח ותניא ר' שמעון מטמא וקיי"ל כרבנן ובפ"ק דפסחים גרסינן בירושלמי ובעו מיניה מר' נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק וכו' והמשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק ואסיקנא דלא הוי מקח טעות והמשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים ונתעברה נתעברה למשכיר מעשה באחד ששכר מרחץ לחבירו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמר יחלוקו את חודש העיבור אמר רבי אי הואי התם הוה יהיבנא כוליה למשכיר קא סבר תפוס לשון אחרון ושמואל אמר בבא באמצע חודש עסיקינן ור' נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ואע"ג דאתא לבסוף כוליה למשכיר ואע"ג דאפיך מיפך ואמר מדינר לחודש מי"ב זהובים לשנה לא אמרינן תפוס לשון אחרון וכולו למשכיר וקי"ל כרב נחמן דמספקא ליה אי אמרינן תפוס לשון אחרון או לא והכי אמרינן בחזקת בעליה