ספר העיטור מב

נאמן כר' הונא דר' חסדא תלמידא דרב הונ' הוה והא דקאמר רב אלפס דסוגיין כותיה לא בריר לן דסוגיא דשמעתא היכא דאיכא למימר טעמא דאם איתה דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב ליה דכולי עלמ' שליש מהימן והא דלקמן דאמ' ניהמניה לשליש משום דבעל לא קא מערער הוא ואי נפיק גיט' מתותי ידיה דכ"ע הוה מהימן שליש וכי פליגי היכ' דבעל קא מערער דר"ה סבר שליש לא מהימן אע"ג דנפיק גיטא מתותי ידיה משו' טעמא דאי איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב ליה והלכתא כותיה ומודה רב הונא דאי אמר קמאי דידי דלגירושין יהבי' ניהליה מהימנה מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה ניהליה בעל וכיון דנפיק גיטא מתותי ידיה מהימנה ולא אמרי' כיון דאיכא גט דקא מסייע מעיז' ומעיז' ש"מ היכא דלא נפיק גיטא מתותי ידה דאיתתא אע"ג דכולהו מודו לא מיגרשה אלא בעידי קבל' והיכא דקא נפיק גיטא מתותי ידה ואמר לגירושין יהביה ניהלי בעל מהימנא אע"ג דליכא עידי מסירה והכין כתב ר"ח ומסתבר' לסברא דילן דוקא דהיא טענה בעידי מסירה יהביה ניהליה דקי"ל עידי מסיר' כרתי וכיון דנפיק גיטא מתותי ידה אין צריך להביא ראיה דקי"ל כרבא דאמ' אותיות ניקנות במסיר' ואין צריך להביא ראיה הא לא טענה הכי אע"ג דאיכא עידי חתימה כיון דליכא עידי מסירה פסול כדפס' לעיל ודווקא דאתי בעל ומערער אבל היכא דלא קא מערער וגיטא נפיק מתותי ידה כשר ותנש' לכתחלה מדגרסי' הכא והיא אמ' נתן לי ואבד הלא"ה אע"ג דליכא עדים מהימן ובטוענת בעידי מסירה יהביה ניהלי וצריכא עיונא רבה דאיכא למימר כל הני מילי אליבא דמאן דאמר עידי חתימה כרתי. אבל אליבא דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דין שליח המורשה לקבלה כדין האשה שמקבל גיטא ובעינן עידי מסירה לכתחלה והיינו דאמרי הכא קבל למה לי כלומר הרי אנו רואין שקיבל והקרעים בידו ועדים חתומין עליו ומשנינן הא ר' אלעזר הוא דאמר עידי מסירה כרתי. ואין גט כשר בלא עידי מסירה ש"מ דסוגיין דשמעתא קס"ד אליבא דרבי מאיר הוא אבל אליבא דר' אלעזר אפילו יוצא מתחת ידה או מתחת יד שליש לעולם אינו גט בלא עידי מסירה כסתמא דמתני' שנים שיאמרו בפנינו קבל אפילו איכא עידי חתימה:

איתמר בעל אומר לגירושין ושלי' אומר לגירושין והיא אמרה נתן לי ואבד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מב'. וטעמא דידן לשליש לא מהימן משום דלא נפיק גיטא מתותי ידיה הא לאו הכי שליש מהימן ואע"ג דקי"ל חזקה שליח עושה שליחותו לחומרא אבל לקולא לא. והילכך אם בעלה כהן הוא איתסרא ליה ולא מישתרי' לעלמא עד דיהי' ליה גיטא אחרינא ואי מאית בלא גיטא חולצת ולא מתייבמת. ואיהו נמי לא מהימן דלא אמר גירשתי הא אם אמר גירשתי מה חוששין כדאיתא ביש נוחלין ורב אלפס לא אייתי בעל שאמר גירשתי נאמן ואשה נמי לא מהימנא דאע"ג דקי"ל האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת ה"מ היכא דליכא דמסייעי לה אבל היכא דאיכא בעל ושליש דמסייעי לה מעיזה ומעיזה שלא בפניו נמי מעיזה וכן הילכתא וכי מהימנא דוקא לאישתרויי לעלמא אבל לאפוקי ממונא מידא דבעל לא מהימנא ולא גביא לא כתובה ולא תוספת ואע"ג דאיכא מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתב ליכי הכא לא שקלה כלל מידי דהא נשים דמסרן כתובה ותוספת ושריין לעלמא ואיכא מד"א עיקרא גובה משו' מדרש כתובה ולא תוספת ולא אשכחן אלא חדא ופלוגתא דרבוותא ובפ' הבא ע"י תשובה לרב אלפ' אשה עושה שליח לקבל גיטא מבעל' ולהביא לה ונותנו לה בעידי מסיר' והגט יוצא מתחת ידה אלא שלא נתקיים בחותמיו ובא הבעל ואמר גט מזוייף הוא והשליח אומר אני הייתי שליח לקבלה והבעל מסרו לי על דעת כן. והשיב הגט בטל שלא נתקיי' בחותמיו שאין השליש נאמן אלא לאשה:

כשהבעל מודה שכתבו אלא בתורת פקדון נתנו לה אבל כפר בגט ואמר לא כתבתיו אין מתקיים אלא בעידי חתימה או בעידי מסיר' שהקבלן ידו כיד האש' וכשם שאין האשה נאמנת אלא בעידי חתימה או בעידי מסירה אם טען הבעל מזוייף הוא כדאמרי' אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם דזימנן דמייתי סהדי אי נמי אזלי למדינת הים והצריכו עידי חתימה במקום עידי מסיר' כך שלוחה אינו נאמן כשם שאם הודה הבעל בכתיב' הגט שטען שלא נתנו לה אינו נאמן אלא היא נאמנת כדאמרינן ומודה רב הונא אי אמר קמאי דידי יהביה ניהלי מהימנא מגו דמיבעיא אמרה לדידה יהבית ניהליה כך שלוחה כשהגט יוצא מתחת ידו וטוען הבעל שלא נתנו לה אין הבעל מהימן וזה שאמרה המשנה צריכה שני כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע בפנינו אמרה הוא דצריך אבל בפנינו קבל וקרע אין צריך אלא משום שאמר וקרע אבל אם הגט מצוי ביד הקבלן לא היינו צריכין לאותן עדים שכשם שאין האשה צריכה לעידי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אין הבעל מודה שכתבו כך אין שלוחו צריך עדים ואמרה נמי בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב חסדא אמר שליש נאמן ואע"ג דרב הונא רביה דרב חסדא הלכה כרב חסדא ובזה הגט אם נתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל אבל כיון דאמר מזוייף הוא ד"ה בטל ואע"פ שיש בתשובות דברים שסותרין דברינו כתבנום למלאכת שמים והרב המחבר כתב היכא דיהב גיטא בידא דשליש ואמר ליה אי לא אתינא עד זמן פלו' הב לה. אי יהב לה בגו זימנה בטל הוא. ואי לבתר הכי כשר ומשהגיע גט לידה מותרת. ואם מת בעלה מקמי דלימטי גיטא לידה לאחר מיתה הוא ופסול ואי לבתר הכי כשר ואי ספק זהו שאמרו מגורשת וחולצת וגט בטל דקאמר צריכה עיונא:

תנן התם נערה המאורס' היא ואביה מקבלין גיטה ר' יהודא אומר אין שתי ידים זוכות כאחד אלא אבי' ולא היא. וקי"ל כרבנן וכל שאינ' יכולה להתגרש לא ע"י אביה ולא ע"י עצמה. אתא לד"ה כדגרסינן ביבמות ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יוצאת זו שמשלחה וחוזרת אבל יכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה דאמר רבה צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה ומסתברא כי היכא דפליגי רבנן ורבי יהודה בנערה הכי פליגי בקטנה שיודעת לשמור את גיטה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה וריש לקיש אמר כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין בין בנערה בין בקטנה קאמר וסבירא ליה לתנא קמא או היא או אביה והא דפליגי במאמר בקטנה ונערה דקטנה אין עושין מאמר אלא מדעת אביה ונערה בין מדעת עצמה איכא למימר בקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה וקידושין קאמר. ואי נמי יודעת לשמור את גיטה אין עושין בה מאמר אלא מדעתה משום דקטנה לא ידעה במילי דיבמה כלל. וקי"ל כרבנן דבין היא ובין אביה מקבלין את גיטה ואפי' היא בחיי האב והיא ברשות אביה מתגרשת ע"י עצמה. מדגרסינן בעא מיניה רבא מרב נחמן נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעל ואמר ליה אין עושה שליח. ואותיבנא עלה קטנה שאמרה התקבל גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה וקס"ד ביש לה אב ודייקי' מינה הא נערה הרי זה גט ש"מ דבקטנה כ"ע מודו דמשהגיע גט לידה מגורשת בשיש לה אב דאם איתה תיבעי ליה קטנה אם מתגרשת בקידושי עצמה או לא ועוד כי קא מתרץ לה בחסורי מיחסרא וקאמר בד"א בשאין לה אב. אבל יש לה אב אם אמר אביה צא וקבל לי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור הוה ליה למיפלג בקטנה אבל יש לה אב אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת. אלא ש"מ דפשיטא ליה כל היכא דיכולה לשמור את גיטה מתגרשת בקידושי אביה משהגיע גט לידה אבל שליחות אין לה ונערה בחיי אביה אין לה שליחו' אבל לאחר מיתת אביה משהביאה שתי שערות עושה שליח לקבלה וקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה וכן דעת ר"ש ואסיק' מחלוקת בגירושין אבל בקידושין אביה ולא היא ורב אלפס פי' וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה פי' כגון שמת אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה. אביה מקבל גיטה ולא היא ורב האיי כתב בתשובה כי פליגי בנערה פליגי אבל נערה ברשות אביה אינה מתגרשת ע"י עצמה. ודברי הכל אביה ולא היא ואפי' יודעת לשמור את גיטה אבל מן הנישואין או שמת אביה מן האירוסין ויודעת לשמור את גיטה מתגרשת ע"י עצמה וכדתנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ע"י עצמה אבל ע"י אביה מתגרשת אע"פ שאינה יודע' לשמור את גיטה קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה לחזור יחזור שאין הקטן עוש' שליח ואם א"ל אבי' התקבל לבתי גיטה אם רצה לחזור לא יחזור האומר תן גט לאשתי במקום פלו' ונתנו לה במקום אחר פסול וכו' ור"א אמר וכו' לית הילכתא כוותיה דשיטה הוא. גרסי' בפ' המביא ת"ר המשליש גט לאש' ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר שלשה חדשים. משנתנו לה מותרת להינשא מיד:

ולגט ישן אין חוששי' שהרי לא נתייחד עמה ולשמ' פייס לא חיישי' אלא היכ' שנתנו לה לזמן קצוב כגון שנתנו לה בתנאי אם לא באתי שרגלים לדבר שנתן לה זמן. אבל בגיטין הבאין ממדינת הים שהוא סתם אי נמי כגון נכתב ביום ונחתם בלילה נמי קימ"ל כר' יוחנן דאמר אפי' מכאן עד עשרה ימים דאם איתא דפייס קלא אית לה למילתא ואיכא למישמ' דהיכא דאיתיה בעיר לא חיישי' בפ' ב' מאימתי מונין לגט. רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה ותניא כוותיה דשמואל המשליח גט לאשתו ואמר לו אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת להינש' מיד. ואע"ג דתניא נמי כרב וכו' הא איפסיק' הילכתא כשמואל דאמר משעת נתינה:

כתב שלישות גיטין בכך וכך בשבת וכו' איך פלו' אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו דאנא מניתי ית פלו' ואשליטית