ספר העיטור מא

אלא הני דמנינן ושמעי' נמי דכל דתנינן פסול אם נישאת תצא בר מהני לאו למימר דהנך דקתני בהו פסולין כולהו ממזרין נינהו אלא דלא הוו כשירין ואיכא דהוו ממזרים ואיכא מינייהו ספק ממזרים וכתב ר"ח איכא מ"ד קי"ל כר' מאיר בהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דלא חלקו חכמים אלא בהאי דהא קיימן סהדי בנפשיהו דאיתיה ליה לגיטא וצריך עיון בהני מילי דכתב רב אלפס דהא גבי שלום מלכות היה סובר וכתב בע"מ דהא משני התם תצא ואמרי' עלה זו דברי ר' מאיר אבל חכמי' אומ' הוולד כשר והא לאחר שלמדו לרבה פסול משום גזיר' שמא יחזור דבר לקילקולו ואם נישאת לא תצא וחזי' לתשובת רב האי לענין היה סופר במזרח וכתב במערב לא תינשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא. ואיכ' לעייוני בהני דגמר' דפסילי משום דגזירה שמא יקטום וכגון מחתם לכתחילה קרוב או פסול וכגון גזירה טופס אטו תורף מאי דינייהו וכתב אחד מן המחברי' הא ידעינן דכל פסלות שהיה גזירה לכתחילה לא תינשא ואם נישאת לא תצא כמו שמפורש בסוף המס'. ומסבר' דלא אמ' רב אלפס אלא בקיו' הגט דאיכא חששת פסלות בגוף הגט. אבל במקום דליכא פסלות בגופו הוולד כשר וודאי כגון שלום מלכות וזולתן:

גרסינן בפ' התקבל האומר התקבל גט לאשתי או הולך גט לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמר' התקבל לי גטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא שתוליך לה ותן לה אם רצה לחזור יחזור רשב"ג אומ' אף האומ' טול לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור ת"ר טול לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן ובנוסחא דילן שא לי ירושלמי אמר ר' חנינא הלכה כרשב"ג הוא שא לי הוא טול לי הוא יהא לי בידך חד בר נש שלח גיטא לדביתהו אמר ליה יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב אמר אם רצה לחזור לא יחזור מהו פליג שניא היא בידך שניא הוא יהא לי בידך. ההיא איתתא דקא לישא ואמרה ליהוי בידך והילכתא איש ואשה נעשין שליח לקבלה ולהולכה וה"ה שנעשין שליח לקידושין לנתינה ולקבלה ונקטינן משמע בעל שאמר לשליח התקבל או הולך או הילך והאשה לא עשאתו שליח אם רצה לחזור ולבטלו בטל דחוב הוא לה ואין חבין לו לאדם אלא בפניו אבל משהגיע גט לידה מגורשת וחזיא למאן דכתב דאי אמר ליה תן או זכי כיון דחוב הוא לה ליתיה לשליחות כלל ואפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת וליתה דמתני' דקתני האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור ודווקא חוזר אבל לא רצה הגט גט ואנן כתבינן לעיל דהיכא דאמר הבעל זכי אינו יכול לבטלו אם האשה רוצה לקבלו ואם האשה עשאתו שליח לקבלה ואמר לו הבעל התקבל או הולך קיי"ל כזכי הוא וכיון שקיבלתו השליח בעדים מגורשת ותן לה קי"ל כל האומר תנו כאומר זכו אבל אמר הולך לה מספקא לן אי כזכי או לא ומחיים אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם רצה לחזור אינו חוזר ואם מת הבעל ולא הגיע גט לידה חולצת ולא מתייבמת ודוקא דאמר ליה הבעל סתמא אבל אמר ליה אי איפשי שתקבל לה אלא הולך לך ותן לה עקר ליה לשליחות האשה ואם רצה הבעל לחזור יחזור. וכן האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצתה לחזור חוזרת קודם שקיבלתו השליח דאתי דיבור ומבטל דיבור ת"ר טול לי שא לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן. וכתב ר"ש בן חפני חמשה ענינים בקבלה אחד צריכה האשה להיות גדולה ולא קטנה כדתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ב' שתאמר בלשון קבלה צריכה עדים בשעת השליחות כדתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עידים. ג' שיאמר בפנינו אמרה כו' ד' שיתרצה הבעל בשליחות אבל אי אמר אי איפשי שתקבל לה בטל ה' שלא תקבלנו מיד שליח בעלה:

כרב דאמר אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה ובעל מתיב הכין סבירא ליה וקאמר דכל רב ור' חנינא הלכה כרב ור"ח ורב אלפס סבירא להו כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוא כדכתב בהלכות גדולות ואייתי סייעתא מדאמר רב נחמן אם איתה לדר' חנינא עבדנא ביה עובדא ואמר ליה אם איתה לדר' חנינא עבידנא בה עובדא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ומדלא איסתפקא ליה אלא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל מכלל דאיפשטי להו לכולהו דהלכה כר' חנינא ומסתברא דהאי טעמא קלישא הוא חדא דאי פשיטא ליה דהלכה כר' חנינא לא הוה קאמר אם איתא לדר' חנינא עבידנא בה עובדא ומדקאמר הכי ש"מ דמספקא ליה ועוד דעביד בה עובדא התם הוא משום דליכא ביזיון דבעל דהא לא קיבלה לגיטא משום דקליש' הוא ורב נחמן אמר משום חצרה הבאה לאחר מיכן לא היה חייש כר' חנינא אבל היכי דאיכא ביזיון חיישי. ורב אלפס בסוף גמרא דהמביא בתרא דסבירא ליה כרב דקא פסיק שינויא דמשנינן כויתיה והילכ' מספקא לן אי כרב או כר"ח וספיקא הוא ולחומרא מיהו היכא דקדמה איהי ושויא שליח מעיקר' משוויה שליח דטעמ' מאי משום ביזיון דבעל הכי לא ידעה בשליחו' דבעל דהא קדמה לי' ואית דמפר' דקדמה איהי ושויה שליח קודם שיבוא הגט מיד הבעל ליד שלוחו ביזיון דבעל איכא חצרה הבאה לאחר מיכן ליכא אי נמי דאמר ליה בעל לשליח תן לה או לשלוחה ואי משום ביזיון ליכא ואי משום חצרה הבאה לאחר מיכן נמי ליכא דכי היכי דליכא למיגזר בהאשה מקבלת מיד שליח בעלה דכיון דשליח נותנו לה מדעת הבעל לא דמי לחצרה הבאה לאחר מיכן הכא נמי ל"ש:

ירושלמי אשה עושה שליח לקבל גיטה משליח בעל' אתא עובד' קומי רב אמר אם רוצה לחזור לא יחזור מוחלפת השיטה דר' נחמן אמר רב הונא אני אומ' אחר הדלת היה עומד ושמע קולה וכתב ר"ח מסתבר' דלא אמ' רב אלא משום בזיון דבעל וכתב גאון שאלה אשה שעשת' שליח וחלה אותו השליח עושה שליח אחר או דילמא עד דאמ' ליה בפי' שוי שליחא בתר שליחא והיכא דשויתיה שליח להולכה ולא פירשה לו אי מצי משוי לשוויי שליח או לא אי נמי שוי שני שלוחים לקבלה ואמ' להם איזה מהן שיתבענו יהא שליח לקבל' יש מן הדין אחד מהן או לא וכן אם עשתה שליח לקבלה וחששה שמא לא ימצאנו אותו השליח ועשתה שליח אחר לקבלה מהו מי אמרינן ליתבטל הראשון או לא והסכימו חכמי הדור עמו נהי שידו כידה לענין קבל' לענין לשויי שליח לא מצי לשויי עד דאמ' ליה בפירו' ודוקא לקבלה אבל להולכה מצי משווי שליח דהולכ' מכח בעל אתיא וכאילו בעל עצמו עשאו אלו דברי גאון ומסתב' דבמקו' שהבעל עושה שליח ושליח עוש' שליח אף האשה עושה שליח ושליח עושה שליח ואם שילחה ב' שלוחים או שליח אחר שליח כיון דלא ביטל' בפי' קבלת השליח קבלה היא ומשהגיע גט ליד השליח מגורש' דהא שלוחה מושלח ושילחה איתרבי בין לאיש בין לאשה כדאמר בפר' האיש מקדש ובפ' המביא גט אטו שליחות מידה איתרבי מושלח ושילח' איתרבי אלא תרוייהו כהדדי נינהו וכן הילכתא:

איתמר הבא לי גיטי וכו' והוא אומ' הא לך כמו שהיא אמרה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת דעקר ליה שליח לשליחות לגמרי דאמ' אנא שליח לקבל' הוינא להולכ' לא הוינא ודוקא דאמ' הבעל הא לך כמה שהיא אמר' הלא"ה לכשיגיע גט לידה מגורש' דשליח להולכה משוי ואם אמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הילך כמה שהיא אמרה כיון דשליח אוסופי קא מוסף אשליחותא מספקא לן אי אדיבורא דידיה קא סמיך ומשיגיע גט לידה מגורש' או אדיבורה דידה קא סמיך ומשהגיע גט לידה מגורשת ומספקא לן אי הולך כזכי כר' או כר' נתן בסוף גמרא דהמביא והילכך משום דאיסורא דאשת איש אזלינן לחומרא ואינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואם בא לחזור אינו חוזר ואם מת עד שלא הגיע גט לידה חולצת:

איתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמר התקבל לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת אבל זכי והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור והילכך אפילו לר' נתן כזכי דמי וכן הילכתא שמעינן מיהא דאי פשיטא לן דהולך כזכי וא"ל האשה התקבל משהגיע הגט ליד השליח הרי זו מגורשת הוא הדין נמי היכא דאמר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי כיון דקיי"ל זכות הוא לעבד הרי הוא כמי שעשאו שליח לקבלה תנו נמי כזכו ומשהגיע גט ליד השליש הרי זה משוחרר כדפרי' לעיל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שני' שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואפי' הם הראשונים והן האחרונים או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן מסתברא דוקא דליתיה לשליח כשר אבל איתיה לשליח כשר נעשה לקבלה כדגרסינן בירושלמי שנים אומ' בפנינו אמרה ואין שנים אומרים בפנינו קבל וקרע והוא מודה שנים אומ' בפנינו קבל וקרע ואין שני' אומ' בפנינו אמ' והוא מודה יצטרף השליח תיפתר שהיה קרוב הוא אמ' שהקרוב נעשה והוא הדין לפסולין שכשירין בעידי הולכה ובעידי קבלה דהא בר דעת ובר ברית הם אבל הרב הבבלי אמר נשים וקרובים ואפילו פסולין מדברי עבירה מדברי סופרי' כשירין לשליחות אבל הפסולין בעביר' מדברי תורה אם הביאו הגט פסול בד"א בשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על פסולין בעבירה מן התורה אינו גט וצ"ע לדבריו אי מהימני למימר בפני נכתב ובפני נחתם איתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אומר בעל נאמן דאם איתה דלגירושין יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב ליה רב חסד' אמר שליש נאמן דהא הימנה ואי שויתיה איתתיה שליח לקבלה ואי נמי יהביה ניהליה כבר מגורשת ומסתבר' דשליש נאמן היכא דבעל מודה השלישות אבל אמר מזוייף וליכא עידי קיום אע"ג דאמר שליש כשר הוא ולגירושין נתנו לי אינו נאמן ודייקי' נמי מינה היכא דאיתתא ליתה בההוא דוכתא, דבעל דכולי עלמ' מודו דשליש מהימן דהא ליכא למימר אם איתא דלגירושין יהיבי' ניהלה לדידיה הוה יהיב ליה והוה ליה כמ"ד לדידי יהביה ניהליה כי פליגי דאיתא בהדיה והא דמותיב רבי אבא הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם ממשנה יתירה קא פריך דקתני זה אומר כך וזה אומ' כך שליש נאמן ש"מ ולא מצי לשנוי הא דגיטין כגון דליתה ההיא איתתא בההוא דוכתא דא"כ תרתי למה לי ומסתבר' כפסק דר' האיי וככולהו רבוותא דבעל