ספר העיטור מ

דכולהו מחמת הבעל קא אתו מכח' איתיה לבעל איתנהו לכולהו ורבינו האי גאון כתב בתשוב' כיון דמשנינן ביה כמה שינויי ומילתא דאיסורא לחומרא עבדינן ותיקנו רבנן לרווחא דמילתא לאיסתלוקי מספיקא ולימא בעל לשליח אית לך לשוי שליח' ושליחא דשליחא עד דמטי גיטא לידה אבל אליבא דהילכתא כדפרישי' ושליח שלא ניתן לגירושין לא משוי שליח ההוא דאמ' לה אי לא מפייסינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה אמר ר' יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה אלמא קסבר אין אונס בגיטין וכן הילכתא וטעמא בכתובות משום צנועות ומשום פרוצות ואיתשיל קמי ריש גלותא יש אונס בקידושין או לא ולא איפשיט וגרסינן בירושלמי סדר סמפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקרא ליך כו' אירע לו אונס ר"י אמ' אונסא כמאן דלא עבי' רשב"ל אמר אונס כמאן דעבד אליבא דרשב"ל איך בעי למיכתב אי אתי יום פלן ולא הוית כניסה לי לא יהוי ליך עלי כלום ר' יוחנן כד מך פקד לבנתיה דהוון עבדין שמא יעמוד ב"ד אחר ויסבור דכוותיה ונמצא בניו באין לידי ממזרות:

גרסי' בפרק השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט ששלחתי לך בטל הרי הוא בטל קדם הוא אצל אשתו או ששולח אצלה שליח ואמ' לה גט ששלחתי לך בטל הוא הרי זה בטל ואם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו והיכא דשוי תנאה בגיטא אי מצי לבטולי מקמי דליקים תנאיה כתבינן לעיל באות תנאין ת"ר בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום אמר אביי נקטינן שליח מתנ' כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לא כזכי ומדאמר הא מילתא בי מצעי דבטיל ש"מ הא מתני' קאי כדפרי' בזכי ותו לא סלקא דעתן כדפירשו רבוותא, קשיא הילכתא אהילכתא. הכא נקטינן כאביי דהולך לא כזכי דמי ובפרק התקבל פסקי' הילכת' כרבא דאמר חולצת אלמא מספקא ליה אי הולך כזכי או לא וקי"ל בכל דוכתא הלכה כר' מחביריו והל"ל התם מחלוק' בגט כך מחלוקת במתנה אלא לאו ש"מ כדפי' והילכת' היכא דאמר בעל לשליח זכי אינו יכול לבטל השליחות וכן מצאתי לבעל מתיבתא עתיקת למאי נפקא מינה להולך לא כזכי שאם אמר לשליח הולך גט זה לאשתו רצה לבטלו מכלל דאי אמר ליה זכי זה לאשתי אינו יכול לבטלו וזו הורית רבי' ואבינו ראש ישיבה גאון יעקב שער ישיבה של ימין והורה תיקון שלא יהא הבעל יכול לבטל גט אשתו ומסתברא דכיון דאמר זכי והאשה רצונה לקבל כאלו אמר האשה התקבל אבל בעל כרחה אינה מתגרשת ואמר רב ששת מקבל מתנה וכו' כדכתב במתתנה. אמר רב ששת ואמרי לה במתני' גט זה לא יועיל לא יעזוב לא יתיר לא ישלח לא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין והרי הוא חרס דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר וכו' חרס הוא הרי הוא כחרס לא אמ' כלום איבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמ' חוזר ומגרש בו וקיי"ל כוותיה והא דגרסי' בפר' האומר לחבירו צא וקדש לי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה וכו' לא בא אחר וקידשה וחזר בו מהו. ר' יוחנן אמר חוזר וקיימא לן כוותי' דאתי דיבור ומבטל דיבור. ואע"ג דאיכא נתינת מעות ליד האשה כמעשה דמי התם דיבור ודיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור הכא נהי דבטליה מתורת שליח גיטא לא בטליה וש"מ דכל שליח קודם שלא נעשה יכול לבטלו דאתי דיבור ומבטל דיבור ורבוות' אמרי דאפי' שליחא בקניין לא עדיף מנתינת מעות ליד האשה דלאו מעשה הוא וקניין נמי לאו מעשה היא והא דתנן וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדש וחזרה בה דחוזרת אפילו בקניין הוא וכן בגט אם עשתה שליח לקבלה בקניין חוזרת קודם שנעשה השליחות דכל מעשה שאין בו גמר אינו מעשה וקניין לשליח כנתינ' גט לשליח דכמה דלא מטא גיטא לידה דיבור ודיבור הוא והכי מסתבר כדפ' לעיל כמעשה ממש דמי. כדאמר גבי מחשבה דטומא' בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחד ומבטלו התקין רבנן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם ואיתמר בפני כמה מבטלו. רב נחמן אמר בפני שנים ורב ששת אמר בפני שלשה וקיי"ל כרב נחמן ת"ר בטלו מבוטל דברי ר' וא"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כר' בשתיהן ולא אמרי' מה כח ב"ד יפה אלא בממונא אבל לאיסורא לא ובחלוקת השותפין פרישנא לה וכיון דקיי"ל כר' באמר לעשרה הוא הדין לכולכם דכי קא מיבעיא לן אליבא דרשב"ג והילכך לא שנא כולכם ולא שנא אמר לשנים לא שנא עידי כתיבה ול"ש עידי הולכה יכול לבטל זה שלא בפני זה דכולהו חד טעמא נינהו והרב המחבר כתב הילכת' אמר לשנים תנו גט אינו יכול לבטלו ולא נהירא לן וקיימא לן כאביי דאמר גלויי דעתא לאו מילתא היא ולעולם אינו בטל עד שיאמר בפניהם גט שנתתי לך בטל הוא:

ירושלמי עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים עשה שליח להולכה גט אתה צריך להחזירו בפני שנים ואין השליח משום שנים הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים ש"מ אין ביטול מועיל בלא עדים והשליח נאמן כדגרסינן בגמ' דילן השליש נאמן משניהם אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם והכא פרכי' ונהימניה לשליח מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה וש"מ מדקאמר אין השליח עולה במקום שנים אבל בעד אחד עולה. ש"מ שליח נעשה עד כדגרסינן בפ"ב דקידושין והלכה שליח נעשה עד. דאמר רבא אמר רב נחמן אמר לשנים צאו קדשו את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות וכדאיתא התם וכתב בעל הלכות אי בטלי' לגיטא קמי סהדי ואזל שליח ויהבי' לאיתתא ואזלת ואיקדשא לגברא אחרינא כיון דגיטא בטולי בטליה הוה לה כאשת איש ואין קדושין תופסין בה ולא צריכא גיטא מיניה ושריא לבעלה קמא ואי אינסיבא אסורה לבעלה קמא. דכיון דלרצונה נבעלה הויא לה בעילת זנות ואסירא ליה כדגרסינן והיא לא נתפשה אסורה כו' וכשם שאסורה לבעל כך אסור' לבועל ונפקא מגברא קמאה ושריא לעלמא ומסתב' דווקא דידעה ואינסיבת הא לא ידעה אונס הוא ושריא לגברא קמא:

גרסינן בפ' כיצד המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו:

גרסינן בפ' המביא הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן והסומא והנכרי ואסיק' סומא דפסול דווקא בחוצה לארץ דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי אמר אבל בארץ ישראל כשר אע"ג דלא ידע לה אלא בטביעות קלא:

צרפ' מיהו טביעות קלא בעי' ודווקא מנה שליח שיודעה ומכירה אבל אי לא ידע לה כלל פסול וכדאמ' לקמן ההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמ' ליה שליחא לא ידענא לה. אמר ליה כי מטית התם כו' ש"מ דעל ידי שאלה והגדת אחר לאו כלום הוא וסומא דפסול דלא מצי למימ' בפני נכתב ובפני נחת' ולא דייק לן ומסתברא דבהגדה נמי סגיא ע"י עדים וההוא עובדא הכי הוה ואי הוה אמר ליה זיל שיילי' ע"י סהדי לית דינא ולית דיינא ובחוצה לארץ נמי פקח ונסתמא דמצי אמר כשר אבל פקח ונתחרש ושוטה וקטן כולהו פסילי עד שיהא תחילתן וסופן בכשרות דלאו בני ידיעה נינהו והא דכתב בחיבור הרב ליתיה ואמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין:

ירושלמי עבר וקיבל ר' יעקב בשם ר' הושעיא מעשה היה וכהנת היתה ולא חשו חכמים משום ריח הגט ואמר ר' יוחנן נראין דברים שהעבד מקבל גט חבירו מיד רבו של חבירו:

קיירא בעו רבנן קומי ר' חנניא גאון בכלה רבתי נכרי לאו בר שליחות הוא מהו למכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לגוי אמטייה להאי מנא לפלו' ישראל וליתביה לאינתתיה ואמר להו רבנן ביד גוי כלל לא ורבנן דהשתא קאמרי דאע"ג דאייתי גוי לגיטא ויהביה לישראל וההוא ישראל יהביה בעידי מסירה לאיתתיה לכתחילה לא מינסבינן לה דנכרי לאו בעל ברית הוא ואי אינסיבא לא מפקינן לה משום דר' שמעון דאמר אף אלו כשירין ואמר ר' זירא ר' שמעון אזיל לשיטתיה דר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וקי"ל הלכה כר' אלעזר ואנן דכתבינן דר' אלעזר אפי' לכתחילה מכשר מסתבר' הכא נמי אם נתגרש' תינשא לכתחילה בעידי מסיר' אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה מה בין גיטא למיתה כת' מוכיח ודוקא בחוצה לארץ. דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה מהימניה.. אבל בארץ.. דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה לא מהימני כדאוקמה אביי מיהא שמעינן דאי אתי בעל ומערער לא בעי קיום ולא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא מזוייף:

ירושלמי ואפי' בכתב ולא מפיה מאמינים אותה שאילו לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אף אי אתה מתירה לינשא אתייה כדר' אבין דאמר אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בבית דין חשוד לקלקלה שמתוך שהוא יודע שאם בא לערער עירעורו בטל אף הוא מחתמו בעדים כשירין:

האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקימ' דאמר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימרי קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם וא"נ בפני נכתב אבל לא בפני נחתם כולהו פסילי כדתנן בריש פירקין תניינא ואי ליתה לשליח שיחזור ויתננו לה אפי' נישאת תצא ואע"ג דליכא בעל דמערער והא דאמר הוי לא הוצרכו להחמיר עליה אלא להקל עליה ואוקימנא בשנישאת ולא מחמרינן עלה לאפוקה בשנתקיים בחותמיו כדקתני עלה דההיא נתקיים כשר הא לאו הכי מפקינן לה ודווקא דליתנהו לעדים אי נמי דליתיה לגיטא אבל איתיה לעדים ואיתיה לגיטא קי"ל כחכמים דאמר יחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ולענין בניה הוו ספק ממזרים דלא איתברר דלא נתברר דהוי גט מזויף ולא שנכתב שלא לשמה וחששא הוא והנך פסולי דקתני בהו פסול כגון ההוא דריש פירקן תצא והולד ממזר ואסור בממזרת ובבת ישראל וליכא גט פסול והוולד כשר לבד מהני דמנינן גבי גיטין פסולין ומקשי' ותו ליכא והא איכא גט ישן התם תינשא לכתחילה הכא דיעבד ש"מ דליכא גט פסול והולד כשר