ספר העיטור לט

כתב בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלו' בר פלוני וכו' דצביתי ברעות נפשאי ואשליטית ואשלישית לפלו' על ידיה כך וכך זוזי דליתן יתהון לפלו' בר פלו' או דניזבון בהון ארעא וניתהימן בשלישות דאכל מאי דעבדי בהון דאדעתא דהכי יהבית בידיה ואשליטתיה דיהוי מהימן דלא יהא לי רשות לערעורי עליה וליתהימן כתרי בכל מאי דאמ' ועביד בהאי ממונא ושטר שלישות דא קבילית עלאי כחומר כל שטרי אשלטתא והימנותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא כו' וקנינא כו' ואם הם שנים שנותנין ממון ביד שליש כותב איך אמרו לנא פלו' ופלו' וכו' ומנינא לפלו' בר פלו' שליש ושוינן בידיה כך וכך למיעבד עיסקא ובכל מאי דהוא עביד בהון לית לן רשותא לערעורי עליה אי נמי לא יהא ליה רשותא למיתן לחד מיננא עד דניתי קמי דייני פלו' ופלו' והכל לפי התנאי:

שלישות גט שנעשה שליח לקבלה והולכה והוא הנקרא שליש כדאמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין וכן שלישו' קידושין וממון כולן נקראין שליש כדאמ' בהא לך מנה לפלו' וכאן אמר מה שירצה שליש יעשה וגרסינן בפרק המביא המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא עד י"ב חדש וכו'. גרסי' בפרק האיש מקדש בו ובשלוחו שליח מנא לן. דתנו רבנן ושלח מלמד שהאיש עושה שליח לקבלה ושליח ושלח ושלח ושלחה מלמד ששליח עושה שליח לקבלה בין להולכה דקיימא לן שלוחו של אדם כמותו וכי היכי דבעל נותן בעל כרחה הכי נמי שליח אשכח' בגירושי' בקידושין מנא לן. אמר קרא ויצאה והיתה שמעינן מיהא דשלישות גיטין וקידושין בהדדי נינהו מקבלתן והולכתן:

גרסי' בפרק קמא דגיטין האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהן חוזר דברי ר' מאיר וחכמי' אומרים חוזר בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים שזכין לאדם אין חבין לאדם שלא בפניו אבל משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור כדתנן בהשולח גט משהגיע גט לידה אינו יכול לחזור ולבטלו וכתב רב אלפס דווקא לחזרה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה. כדתנן גט זה לאשתי ושיחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה ור"ש הכי סבירה ליה דחזר בו והגיה בפי' הגמ' תנו גט זה לאשתי ולא גרסי' תן שלא מסרו ביד שליח בחייו דלא ציוה ליתן לו כאילו אמר כתבו ותנו ולפיכך לא חלקו חכמים לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד שיהא משוחרר וקשיא לרבינו שלמה הא דירושלמי תנן שטר שיחרור זה לעבדי ומת ר' אומר לא זכה וחכמי' אומר זכה כופין את היורשין לקיים דברי המת. אמר ר' זעירא בסתם הן חולקין מה אנן קיימין אם באומר שיחררו אף ר' יהודה מודה אם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו אבל אלא כן אנו קיימין באומר תנו ר' אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו וחכמי' אומר האומר תנו כאומר שיחררו ובגמ' דילן גרסינן האומר עשיתי פלו' עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישי' שמא זיכה לו על ידי אחר ש"מ היכא דאמר בלשון זכייה בן חורין אע"ג דלא נפיק גיטא מתותי ידיה והכי נמי קיי"ל כל האומר תנו כאומר זכו:

גרסינן בפ' האשה המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו ואסיקנא תניתוה וחוששין לדבר וחולצין ולא מייבמין והמזכה גט לאשתו במקום קטטה אסקי' נמי דחוב הוא לה דאמ' ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכו' ש"מ דאי סבירא לן דזכות הוא לה אע"ג דלא מטי לידה מגורש' וגבי עבד נמי משוחרר:

גרסינן בפר' כל הגט המבי' גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר. איזהו לאלת' כל זמן שלא שהא אדם שם וכו' ופסק רבינו אלפס האי מילתא דאיסורא לחומרא עבדינן שלא עבר אדם שם והוחזקו שני יוסף בן שמעון בעינן סימן מובהק כרב אשי ואנן כתבינן דאפי' לא הוחזקו ולא שכיחא שיירתא פסול והכי מסתברא מדקאמר אם לא עבר פסול ולא בעינן שיירתא ירושלמי עבד גוי מהו נשמעינה מן הדה רבה בר בר חייא אייתי גיטא אייבד מיניה ואשכחי' חד סרקויי אתא עובדא קומי ר' ואכשריה הדה אמרה עבד גוי כשר גרסינן בפרק קמא המביא גט ממדינת הים וכו' ובפרק שני אמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו בפני נכתב חציו ובפני נחתם חציו פסול כתבי רבוותא כל המדינות לגבי ארץ ישראל מדינת הים קרי להו וצריך לומר בפני נכתב ובפני, נחתם בין מביא בין מוליך ומארץ ישראל לארץ ישראל ומבבל לבבל לא צריך ואי אמרי' מהני דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה עד שיביא ראיה שהוא מזוייף ואם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם מסתמא כשר ומותרת להינשא בלא קיום ואם הבעל מערער יתקיים בחותמיו ואם עדים מערערים עליו שהוא פסול אע"פ שנתקיים בחותמיו פסול עד שיתברר דתרי ותרי נינהו ואסיק' טעמא כרבא דאמר טעמא משום קייום. והיכא דאיכא עדים דמקיימי ליה לא צריך משום לשמה אבל ליכא עדים צריך והיכי דאתיוה תרי ותרויהו שלוחים נמי לא צריך אבל אחד שליח ובא אחר שמסרו לו צריך ירושלמי מתוך חומר שהחמרת עליו מתחיל' שיהא צריך:

לומר בפני נכתב ובפני נחתם היקלת עליו בסופו שאם בא ועירער עירעורו בטל וחזינא לגאון דאמר אם בפני נכתב ובפני נחתם ואתי בעל ומערער בעי קייום וטעותא היא כדלקמן וקיי"ל כרב אשי דאמר אפילו שמע קן קולמוסא או קן מגילתא ואינו צריך לעמוד על כל אות ואות בפני כמה יתנו לה ר' יוחנן אומר בפני שנים ותניא נמי הכי המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנו ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם ודוקא כהשליח כשר. אבל אם היה גנב או גזלן לא ומסתברא דפלוגתא משום דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ובעינן קיום ב"ד אבל היכא דלא בעי השליח למימר כשר ועד אחד סגייא ודוקא למ"ד עידי מסירה כרתי אבל למ"ד עידי חתימה כרתי לא צריך כלל וכי מפקינן גיטא מקיים ליה בחותמיו וכשר ושריא והיכא דאין עדים מצויין לקיימו וכו' בתשו' לרב אלפס המביא גט והניחו זקן או חולה נותנין לה בחזקת שהוא קיים ודוקא חולה שרוב חולים לחיי' אבל גוסס שרוב גוססין למיתה לא יהבינן ליה בחזקת שהוא קיים ומסתבר' מדאיצטריך למעוטי הניחו גוסס ש"מ דגוסס דיהב לאיתתיה גיטא מעליא הוא וכדתניא במסכת שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ואפילו נשתתק כדאיתא בכתב גיטין ושטרות ודוקא גוסס אבל זקן לא שנא הגיע לגבורות לא שני לא הגיע נותנין לה בחזקת שהוא קיים דהא מותיב לה אביי וסלקא בתיובת' ואע"ג דשני שינויא דחיקא הוא וכן פסק רבינו שמואל בן חפני וגרסי' בפרק האשה המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו ואסיק' תניתוה וחוששין לדבריו ולא מתייבמת ומזכה גט לאשתו במקום קטטא אסיקנ' נמי חוב הוא לה דאמר ריש לקיש וכו':

ש"מ דאי סבירא לן דזכות הוא לה אע"ג דלא מטי גיטא לידה מגורשת וגבי עבד נמי משוחרר. גרסי' בפרק כל הגט המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר את הולך גט זה לאשתו לא ישלחנו ואמר רב כהנא חלה תנן ותניא הולך גט זה לאשתו הרי זה משלחו ביד אחר את הולך גט זה לאשתו לא ישלחנו ביד אחר רשב"ג אומר בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח ואוקימנא לברייתא כלישנא בתרא בלא חלה באת הולך וחלה שאני איכא מ"ד הולך משלחו ביד אחר:

ואע"ג דלא חלה את הולך לא ישלחנו ביד אחר אא"כ חלה או נאנס כרשב"ג דמסקינן דסתם מתניתין כוותיה ולא איכפת לן כמחלוקת דבריית' וכן דעת רב אלפס ומסתברא דניחא לאוקמה בפי' דאת הולך וחלה שאני ורבנן מלאוקומה בפירוקא בתרא ואליב' דרשב"ג הילכך חלה אע"ג דאמר ליה את הולך משלחי ביד אחר כסתמא דמתני' את הולך ולא חלה דברי הכל אין השליח עושה שליח בהולך ולא חלה פליגי וקי"ל כרבנן ואותבינן עליה מיהא דתנן אמר לשנים תנו גט לאשתו או לשלשה כתבו ותנו הרי אלו יכתבו ויתנו והתם הולך הוא. ול"ש חלה ול"ש לא חלה לא משוי שליח ואביי ורבא מתרצי לה דהתם טעמא מאי משום ביזיון דבעל ורבא אמר משום דמילי נינהו ש"מ דסביר' להו היכא דליכא ביזיון דבעל לא קפיד ולאו מילי נינהו כגון הולכת גט וקבלתו משוי שליח אע"ג דלא חלה כרבנן והא דתני' ושילח מלמד שהשליח עושה שליח מסתברא אליבא דרבנן הוא ואע"ג דלא חלה והילכתא כוותיהו וכן פסקו בעלי מתיבת' ור"ח ז"ל ושליחות דקידושין נמי שליח עושה שליח לקבלה ולהולכה אע"ג דלא חלה דומיא דגירושין ומדקאמר אדאביי ורבא מאי ביניהו. א"ב שליח מתנה ולא קאמר א"ב שליח קידושין ש"מ דבקידושין ליכא טעמא דבזיון ודכ"ע משוי שליח ור"ש פי' שליח מתנה שאמ' לעדים כתבו שטר מתנה לפלו' והמקבל נותן שכר וליכא ביזיון אבל בגט עליו לכתוב הגט ואיכא ביזיון שאינו יודע לכתוב הא הגט לפירוש דיליה קשיא דאמרינן. לעיל דילמא אקנוי אקני רבנן ליה. ש"מ האשה נותנת שכר ומסתברא כר"ח שפירש שאין רצונו לגלות אלא להם ובמתנה ליכא קפידא וכן בקידושין וקי"ל כרבא ושליח מתנה הרי הוא כגט ואין יכול לעשות שליח וחביבי פירש שליח מתנה להוליך מתנה לאהובו או לקרובו ולמ"ד משום ביזיון איכא. דבהאי ניחא ליה טפי מד"א מילי מתנה הרי הוא כגט כאומר הולך גט זה דמצי משוי שליח ולא נהירא לן ומסתבר' מדלא קאמר שליח מכר ש"מ כיון דשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים קיבל דמים ואמר כתבו שטר מכר לפלו' משוי שליח וה"ה במתנה בקנין דכיון דעיקר המעשה בדמים ובקנין הנהו מילי ממסרן לשליח דלא אלימי כולי האי וכתב ר"ח היכא דמשלחו ביד אחר בארץ ישראל לא צריך בי דינא במדינת הים צריך בי דינא ושלחו מתם בין בפניו בין שלא בפניו ומסתברא במדינת הים וארץ ישראל לענין הולך ואת הולך כי הדדי נינהו והיכא דיהב בעל רשות לשליח ליהוי שליחא אחריא ושלוחא שליחא אחרינא עד דמטי גיטא לידה וודאי משוי שליח ושליח שליח עד דמטי גיטא לידה ובלבד שיהא הבעל קיים ואי מית חד משלוחיו והבעל קיים לא חיישינן כדאמר בסוף פרק קמא בי מטית התם שוית שליח להולכ' עד דמטית התם לא חיישינן למיתת שליח קמא