ספר העיטור לד

שקול חמרא בזוזך דמילתא יתירתא הוא דזוזי הוא דמיחייב ליה ולא חמרא ומשעבד ליה חמרא דלקמיה שויא טפי דומיא דהלוה על שדהו ואמר לו אי אתה נותן לי עד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו ואוקימנא בדאמר ליה מעכשיו הא לא אמר ליה מעכשיו לא קני והילכתא כל דאי לא קני דווקא, מילתא יתירתא ולאו בידו וכתב גאון אי נפק כתובה דאיתא כאסמכת' אע"ג דכתב בה דלאו כאסמכת' שטר בטילה היא דהשתא לענין גיטין גרסי' בטל הוא אי איפשי בו פסול הוא אינו גט לא אמר ולא כלום וכ"ש לענין ממון וכל היכא דאמר מלוה מעכשיו או על מנת לאו אסמכתא הוא ופרישנא לעיל בפלוגתא דר' יוסי ורבנן בדלא קנו מיניה ולא אמר ליה מעכשיו הא קנו מיניה אי נמי אמר ליה מעכשיו קני כדגרסינן בנדרים ורבוותא כתבי דההיא בדאתפיס זכוותיה לחודיה היא והיכא דתפיס ב"ד משכונו' של בעלי דינין ואמר להו אי לא עבידנא כפסק' וכפשר' דלכון ליהוי דיליה כל מה דאית לי גבייכו איכא דמדמי לאתפוסי זכוותיה בבי דינא ואיכא מ"ד אסמכתא הוא ולא קני ומסתמא דלא מיקריא אסמכת' ואע"ג דלא אמר ליה מעכשיו דלאו מילתא יתירתא היא ועוד דכיון דאדעתא דהכי יהיב משכונות להו בב"ד כמ"דא להו מעכשיו דמי כמלוה על המשכון דגרסי' בתוספ' לקמן ובשני' עוררין על הבית ועל השדה דאע"ג דא"ל כלישנא דאסמכתא איבד את זכותו וההוא דגרסי' אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך אדעתא דמקנא יהב ליה לזוזי ולא אדעתא דמהדר ואסמכתא היא וההיא דפסחים בגמר' דנכרי שהלוה את ישראל על חמצו ואוקימנא בהרהינו אצלו התם נמי מוכח אע"ג דאמר אם לא באתי בלישנא דאסמכתא הוא ישראל מישראל וישראל מגוי קני אבל גוי מישראל לא קני עד דאמר מעכשיו כדאיתא התם ודמיא למשחק בקוביא דאמר התם כל כי האי גוונא לאו אסמכתא ואמר רבינו יעקב דלא מיקריא אסמכתא אלא דחד סמוך אחבריה וחבריה לא סמך עילויה אבל הכא כל חד וחד סמיך אחבריה אי נמי כההיא דאמרי' במס' שבת מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה ואמר כל מי שילך ויקניט את הלל יקנה ד' מאות זוז כל חד וחד אמר אנא ידענא טפי וכל חד גמר ומקני הוא הכא נמי כל חד וחד אמר אנא טענינא טפי ואזכינא בדינא והא דגרסי' בע"א ההוא דאמר לחבריה אי מזבנינא להאי ארעא לדידך מזבנינא לה במאה אזל זבנה לאיניש אחרינא וכו' כתבי רבוותא דווקא פסק וקנו מיניה בלשון מעכשיו הא לאו הכי לא דקי"ל אסמכתא לא קני ודווקא דקיימא ארעא בידא דלוקח דומיא דפירקן והכניסן לתוך ביתו דאמרינן דהיכ' דפסק עד שלא מדד קנה. ומסקנא דלאו אסמכתא היא דלא קאמר מילתא יתירתא אלא לדידך מזבנינא לה במאה מאותן מעות שהוא חייב לו ומכר לאחר במאי קנה אע"ג דלא קנו מיניה ואיכא למימר דהאי עובד כה"ג הוא ואי אמר להו כדשיימוה בתלתא אפי' תרי מיגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמר תלתא ולא אמרי' זיל בתר רובא כדשיימי בארבע עד דשיימו בארבעה וכ"ש דאמר כדאמ' ארבע' כדשיימו בתלתא ואתא תלתא ושיימוה ואמר ליה אידך ליתו תלתא אחריני דקים להו בשומא טפי וקיי"ל כרב הונא דלא מצי מעכב והני תלתא דיתבי בדינא ואתאן בהדיהו תרויהו למיעבד פשרה מסתברא דהוה ליה כמ"ד בתלתא ואי חד פליג עליהו לאו פשרה. תוספ' משכן לו בית. משכן לו שדה ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן נתקיימו התנאין דברי ר' יוסי אמר ר' יהודה היאך זוכה בדבר שאינו שלו אלא יתננו מודה רבי יהודה בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה ואמר אחד מהם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת שאבד את זכוותיה הערבין וכו' המלוה על המשכון לחבירו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן לו הגיעו המשכון בין רע בין יפה:

ירושלמי בפ' גט פשוט עצומים ר' אבהו גבי ר' אבא גבי ר' חמא. גבי ר' יונה ור' דוסא לא גבי. אמר ר' מנא אע"ג דלית ר' יוסי גבי גבי עיצומים מידי בההוא דיהב בריה גו אומנתא ועצימין ביניהון דו גבי ומסתברא דעצומים אסמכתא ועל משנת מי שפרע מקצת חובו הוא וטעה הסופר וכתבה על משנת כותבין שטר ללווה. שנים עשר תנאי בגט דבעי דלישבוק רווחא בתנאה דליקיים תלימות דאי אמר ע"מ דעבוד הא מילתא לעולם לאו גיטא הוא דת"ר הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין לעולם ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל למ"ד יום הרי זה כריתות. ואמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייך אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פלו' הרי זה כריתות וכתב ר' שמעון קיירא וודאי אמר לה כל ימי חיי פלוני דאינסבא ליה לאלתר והוה ליה בני מבעל שני ומית ליה בעל ראשון והוה ליה בני לאחר מיתתו ועדיין ההוא פלוני דתליה לתנאיה בגוויה קיים ואי אישתי יין בחייו לאחר מיתתו דבעל בטל גיטא למפרע ובני קמאי ממזרים ובתראי לא הוו ממזרים ואסירא לשני והוי פליגי רבנן בה דכיון דבחייו דבעל לא עבד עליו תנאיה ולאחר מיתה הוא דעבד כיון דמית בעל בטל ליה תנאיה ולא בטיל גט למפרע:

שלשה עשר חצאי בגט בלא שייור כדתנן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלו' ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ואוקימ' בחוץ שיש בו שייור. אבל על מנת דברי הכל כשר מידי דהוה אכל תנאה דעלמא ואי אמ' על מנת שתינשאי לפלוני הרי זו לא תינשא לא לו ולא לאחרים כדמפרש טעמא בגמר' ואם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול ואמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה פסול ואזדא רב' לטעמי' וכו':

ארבעה עשר שלא יהא בו אונס שכל תנאי שאיר' בו אונס התנאי בטל לבד מגיטין וקידושין:

גרסי' בפרק מי שאחזו זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה לאחר מיתה לא אמר ולא כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט כו' אמר אביי שתי לשונות משמע אמר לה מהיו' כמעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמאן דאמר לאחר מיתה דמי מהיום ולאחר מיתה מספקא לן וחולצת ולא מתייבמת אתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט בעינן הין קודם ללאו. והאי דלא אדכר הכא מעכשיו משום דהא כתב בגיטא מן יומא דנן ולעלם דאי לאו הכי הא קיי"ל אם מתי כלאח' מיתה דמי ולא אמר כלום עד דאמר מעכשיו זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו וכו' אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו נמי וכו' ואפי' בסתם בלא תנאי חוזר ותקנתא דשמואל לבהכי איצטריך דלא פסול וליתא לדרב הונא כדאמר ורבא ורבה לא סבירא להו הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו אין גט לאחר מיתה כדגרסינן באיזהו נשך בההוא דאינגיד ואיתנח ואמר ליה אמאי מתנחת וכו' ואמר פטומי מילי נינהו ואינו חוזר ודוקא בסתם אבל אם פירש ואמר מתי דכולי עלמא אם עמד חוזר ומסתמא דליתה לדרב הונא דהא מתני' אם עמד חוזר דוקא במתנת שכיב מרע כדאיתה ובתשובת לרבינו אלפס הנותן גט על תנאי כדי שלא יוכל לבטלו ולא ימסור אותו ליד שליש ושטר התנאי ביד הבעל או ביד שליש. אבל לכתוב התנאי בסוף הגט או מאחור' אינו רשאי שאם כתבו הויא ליה לבעל זכותא בגויה ואינו כריתות ואם בא הבעל בתוך הזמן אפי' ריח הגט אין בו וכן כתב הרב המחבר ומסתברא אם נתנו ליד האשה יכול לבטלו קודם שנתקיים כדפרישי' ואליבא דהילכתא בין לרבה בין לר' זירא לאחר התורף כשר אלא כי היכא דלא ליטעי אינשי בין לאחר התורף לא רגילי למיכתב תנאי בגיטין וכן כתב רבינו האיי בתשובות ואנן נמי הכי סבירא לן ומסתברא נמי מדגרסינן בפרק כל הגט אבל מכאן ועד י' ימים חיישינן דילמא הוה ביה תנאה וזיופתיה וגרסי' נמי גבי אם מתי הלכה כר' יוסי בעל פה אי לא ש"מ דתנאה בין בעל פה בין בכתב הוא ואם הוא על פה מוסרו בפני עידי מסירה. וה"ג בפרק המגרש כל התנאים פוסלין בגיטין דברי ר' וחכמים אומרים כל שפוסל בעל פה פוסל בכתב כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב ופסק רבינו אלפס כרבה דאמר מחלוקת לאחר התורף והילכתא לפני התורף פוסל לאחר התורף כשר אם נתקיים התנאי כדתנן ולפני התורף פוסל אפילו נתקיים התנאי דוקא בכתב דפסול לפני התורף משום גזירה דעל מנת אטו חוץ אבל על פה אפילו לפני התורף כשר וה"מ על מנת אבל חוץ וכל דאיכא שייור בכתב פסל אפילו לאחר התורף ובעל פה לפני התורף פוסל לאחר התורף לא כדרבא דאמר רבא לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפי' על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטא שתקו לבעל על דכתיב טירפא דגיטא שמא יזכיר להם תנאי שיש שייור בגט כגון חוץ מפלו' ודומה לו והדין סברא לפסק הרב אבל גאוני מחסיא ותשובות פסקו כר' זירא בהאי לישנא אע"ג דפליג רבא על ר' זירא אכרע אבוה דר' אבין קמיה דר' זירא ואמר כתב גט על תנאי דברי הכל כשר והיכי דמי לאחר התורף ולפני התורף נמי פוסל בעל מנת ורבנן מכשירין הלכה כרבנן דרבנן דמתני' דבהדי ר' אלעזר ורבנן דבריתא דבהדי ר' ור' זירא וברייתא דתני אבוה דר' אבין כולהו מכשירין בעל מנת בין לפני התורף בין לאחר התורף בין בכתב בין בעל פה ולא חזיא לרבי' חננאל סבריה ומסתמא כפסקא דקמאי דרבי זיר' הא מיפלג פליג ולא אמר ליה אבוה דר' אבון דברי הכל פסול כרבה דאמר לפני התורף פוסל לאחר התורף כשר ש"מ דלית הילכתא כרבה ופלוגתא דרבוותא דאזלינן לחומרא ובעל מתיבתא דלא אייתי דרבה ור' זירא סמך על הירושלמי דאייתי בפ' השוכר דכת' לעיל בדרך התנאי כל המתקיים בפה מתקיים בכתב:

ירושלמי מה פליגין בשביטל תנאו אבל לא ביטל אף ר' מודה הדא אמרה כל התנאין דתנינן בגיטין דלא