ספר העיטור לג

כרב אלפס קבעינן בגטין תנאי כפול לרווחא דמילתא אבל בממונא אזלינן בתר אומדן דעתא כר' שמעון שזורי. וגבי אתרוג לא בעי' תנאי כפול ורבינו יעקב אחיו חלק עליו בתשובתו ואיכא דקשיא ליה הא דתנן אם אוביר ולא איעביד אשלם במיטבא דהתם לא כפליה לתנאיה וניחא דהתם לא מקני ליה ולא מידי דהא לא קאמ' ליה מילתא יתירתא ומשום הכי מיחייב לקייומי לתנאיה ואע"ג דאמר בלשון אסמכתא ומסתבר' דתנאי דאי' ביה כפילא הוא. דהא כתב לה אנא אישפי ואקום כריא קמך ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותנאה מעליא הוא ולא אסמכת' הוא דלא קאמר ליה מילתא יתירתא. השלישי דתנן בהשוכר את הפועלים כל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאי בטל. הרביעי כל שאפשר לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר לו לקיים בסופו תנאו בטל ואמר רב זו דברי רבי יהודה בן תימא אבל חכמי' אומ' תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע ע"מ שתבלעי קנה וכו' רבי יהודה אומר כזה גט כלל אמר רבי יהודה בן תימא וכו' אמר רב נחמן הלכה כר' יהודה בן תימא:

ירושלמי לבעל מתיבתא כל דבר שאי אפש' לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו לא נתכוון זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב ורישא בתנאי שיש בו מעשה בתחילה ליכא מאן דפליג וכן הילכתא וכתב ר"ח אע"ג דלא אשכחין לה אלא אליב' דר"מ דאמ' תנאי קודם למעשה תנאי קיים מעשה קודם לתנאי תנאי בטל הילכתא כר' מאיר דתני לה גבי הילכת' דהא מתני' סתמא היא וכולהו הילכת' היא:

גרסינן בירושלמי ר' חייא בש"ר יוחנן כל תנאי שהוא מעשה בתחילתו מקודשת לחומריה רבי חייא בש"ר יוחנן קידושי מלוה לחומריה ובקרקע לא קנה ובמטלטלי' אין מוסרין אותו למי שפרע. ואיכ' דקשי' להו הא דתנן כתבו גט ותנו לאשתו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ותנו לאחר י"ב חודש אינו גט. ר' יוסי אומר בזה גט וכו'. ואמרינן עלה לימא קסבר כתב גט על תנאי כשר לא שאני התם מתוך דהוה ליה למיכת' אם לא באתי כתבו ותנו ואמ' כתבו ותנו אם לא באתי הכי קאמ' כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי ל"ש הכי ול"ש הכי והתם דמעשה קודם לתנאי והוי תנאה ואיכ' למימ' תנאה דהוי על ידי שליח לא מצי לשנויי ביה שליח ואי שני בתנאיה לא עבד ולא כלום אע"ג דמעשה קודם לתנאי והא דתנן הרי זה גיטיך אם לא באתי וכו'. ולאו דווקא הרי זה גיטיך תחילה אלא דינא אתא לאשמועי':

ומסתבר' הא דגרסי' במסכ' יום טוב ההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי לפלו' ולינסיב ברתיה ואמרינן עליה טעמא דאמר הבו ליה ואינסיב משום דמעשה קודם לתנאי קאמ'. אבל אינסיבה והבו ליה תנאי קודם למעשה ואי נסיב שקיל ואי לא לא ואיכא דקשיא ליה סדר סמפון דגרסינן בירושלמי דמעשה קודם לתנאי הוא כדכתב לעיל:

החמישי הין קודם ללאו דתנן כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי והא דברי הכל וכי פליגי רבי חנינא בן גמליאל ורבנן בכפילה לחודיה הוא דפליגי כדמפרש התם ר' חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו וכולהו תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן להו ובעינן הין קודם ללאו כעניין שנאמ' אם יעברו ואם לא יעברו:

הששי תנאי בדבר אחד ומעש' בדב' אחר לעשותו השביעי תנאי שאפשר לעשותו על ידי שליח אבל אי אפשר לעשותו ע"י שליח כגון חליצה ודומה לה לאו תנאה הוא וכן כתב ר"ח בגיטין סוגי' דשמעת' בעי' תנאי כפול והין קודם ללאו ותנאי קוד' למעשה ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ותנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח. ומסתייעא נמי מדגרסי' בפ' רשב"ג דכולי עלמ' יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קא מיפלגי. וגרסינן בסוף פרק מצות חליצה גבי יבמה שנפלה לפני יבם שאינו הגון לה ואמרו ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ובתר דחלץ לה לא אמ' זיל הב ליה ואמרו ליה משטה אני בך עבדי מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין וכו' אלמא איבעי אמר משטה אני בך וכן הלכה. ור' יוחנן נמי אמר בפר' המדיר תנאה שאפשר לקייומי על ידי שליח כהתם הוי תנאה ואי לא לא הוי תנאה וביאה אע"ג דלא אפשר לקייומי על ידי שליח הוי תנאה משום דאיתקוש הוויות להדדי:

השמיני בדבר שבא לעולם תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וכל תנאי שהתנה על דבר שלא בא לעולם ואינו בידו תנאי דברים וקניין דברים הוא כגון ההוא דתגרי דכתבינן במאמרי קניין והא דגרסי' בירושלמי בפ' שבוע' העדות אילין דכתבין על מנת שיש לו רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי משו' האי טעמא הוא ואינו גובה מן המטלטלין המשועבדין דמתנה הוא בדבר שלא בא לעולם. ואמר ר' מנא אין כתב ואמר אע"ג דלית ביה דינא יהב גבי והא דאמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה ממך הרי היא קנויה לך מעכשיו ליתה אבל האי דבעא שמואל מרב חזר ולקחה מבעלי' הראשונים מהו ופשט לו מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ואסיקו רבוותא דהילכתא כוותיה כדפרישת התם סמכא דעתיה וניחא ליה דליקום בהימנותיה ולא אשכחן דבר שלא בא לעולם קני אלא התם אי נמי משום כבוד אביו או משום כדי חייו ובההיא דזבינתא לכתובתה דאימה בטובת הנאה משום טעמה דמפרשי רבוותא כדאיתא במאמ' קניין אבל מתנה דבר שאין בידו הוא וסברא דילן במכירת קרקע תשיעי בדבר שיש, בו ממש אבל בדבר שאין בו ממש לאו תנאה הוא כגון אויר וכיוצא בו כדפ' בקניין:

עשירי תנאי בלא פטומי מילי כדגרסי' בפ' איז' נשך ההוא גברא דזבין ליה ארע' לחברי' שלא באחריות חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי את עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי נינהו אמר ליה רב אסי לאמימר והאמ' רבא וכו' ופי' רב אלפ' בתשובות לפי שרוב בני אדם מוכרין באחריו' וזה לא רצה למכו' אלא בתנאי שלא יהא עליו אחריות גלי אדעתיה שלא אמ' אלא להשביע ואמר הלכה זו נחלקת לשני חלקי' אחד קודם גמר המעשה והוא שאמר מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזירה לי אסור וכן שקפץ הלוקח ואמר לכשיהיו לך אחזירם לך וכן שקפץ המוכר ואמ' לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסמכתא היא ואסור מאחר שלא נגמר המעשה אלא בתנאי ותנא לכשיהיו לי מעות דאסור והוא הדין לכשיהיו לך מעות:

והחלק השני הוא תנאי שלאחר המעשה והוא סיפא דקתני לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר בין שהתנה הלוקח ובין שהתנה המוכר מותר לפי שלא התנה אלא לאחר המעשה לאחר שבאו הנכסים ליד לוקח ותנא חדא והוא הדין לאידך ורח"פ על זו הדרך ולא נהירא לן ומסתבר' רישא וסיפא בשעת מעשה ורישא דווקא במוכר דמוכר הוה ליה לאתנויי ואתני לוקח ותנאו קיים ואסור דהוה ליה ריבית וסיפא דווקא בלוקח דכיון דמוכר איבעי ליה לאתנוי ולוקח אתני לאו תנאה הוא אלא פטומי מילי נינהו ומשום הכי מותר. והיינו דקאמ' נעשה כאומר לו מדעתו כלומר כיון דמוכר אתני ולא לוקח כמד"א ליה מדעתך אם רצונך תחזיר לי ולאו תנאה הוא והילכך כל היכא דמוכר בעי אתנוי ולוקח הוא דאתני אי נמי לוקח בעי אתנוי כגון אחר וכיוצא בהו אתני מוכר פטומי מילי נינהו ואינו תנאי אא"כ עשאו מי שעליו להתנות אפי' התנה בשעת מעשה ונוסחא דר"ש הכי איתא לכשיהיו לך מעות תחזירם לי אסור לכשיהיו לי אחזירם מותר:

אחד עשר תנאי בלא אסמכתא כלשון אי כדאמר כל דאי לא קני וכתב רב האיי במקח וממכר אם לא הזכיר בעיקר המעש' על מנת ומעכשיו אלא אמר אם בלשון קודש ואי בלשון ארמית אסמכתא היא בין בממון בין בגיטין ואע"פ שמתקיים התנאי המעשה בטל כדגרסינן הרי זה גיטיך אם מתי הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן עד י"ב חודש ונתקיים התנאי ולא בא הרי זה גט אע"ג דאמר בלשון אם ודברי רבינו אלפס כתב בתשובות בכל מילי הוי אסמכתא לבר משכירות ואומנות דלא אתני בהו גוזמא ואם גיזם ואם אוביר ולא אעביד ומתפיס זכוותיא וקנו מיניה בב"ד חשוב ומסתברא דלא מיקרי אסמכתא אלא היכא דקאמר מילתא יתירתא ואי נמי דלאו בידו הא דקביל לאו מילתא יתרתא אי נמי בידו לא אסמכתא היא כדאמ' בפ' המקבל ההוא דקביל ארעא מחבריה אמר ליה אי מוברינא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעאי דינא הוא דיהב ליה ג' מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא הי' ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מיהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשל' במיטב' התם לא אמ' מילתא יתירתא הכא אמר מילתא יתירתא אלמא היכא דלא אמר מילתא יתירתא אע"ג דאמר בלשון אם לאו אסמכתא היא וגרסינן נמי באיזהו נשך אי טרפא לה מינך אשלם לך מעידי עידית דאית לי לא מגבינא לך מעידית מגבינא לך ואמר רב חמא האי מאן דיהיב לי' זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדאזיל בפרוותא דבי אלשפט ואמר אמימר אמרית לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ואמר ליה מסתבר' מילתי' דרב חמא ביין סתם אבל יין זה לא מי יימר דמזבנא ליה ניהליה רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי אסמכתא היא ולא קניא ומאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו והכא לאו בידו ש"מ אע"ג דלא אמר מילתא יתירתא בעינן בידו והיכא שהוא בידו תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וערב נמי אי לאו טעמא דבההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה ואסמכתא היא דקא משעבד נפשיה במידי דלא מיחייב ועובדא דרב בר שבא דהוה מסיק בי רב כהנא זוזי ואמ' ליה אי יהיבנא לך ביום פלו' מוטב ואי לאו