ספר העיטור לב

אין לי בנכסייך בפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רש"בג אומר אם מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ואמר רב הלכה כשמואל:

ירושלמי אמר ר' יוסי אילין דכתבין אין מיתת בלא בני כל מה דיליה תיהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקים:

זה הלשון בהלכות רב אלפס ולשון אחר מצאתי לית הילכתא כרב דקי"ל דדבר שבממון תנאו קיים ור"ח נמי קשיא ליה הילכתא אהילכתא וסמך על הירושלמי דגרסי' התם הלכה כרשב"ג דאם מתה יירשנה אבל לא לעניין דבריו שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאו ממון הוא ולמה אמרינן תנאי בטל שבסוף הוא זכה בהן ומסתמא אי איתא להאי טעמא לא הוה שתיק גמרא דילן מינה והל"ל ולאו מטעמיה משום האי טעמא דירושלמי וטעמא אחרינא הוא דאיכא ואליבא דרב ליכא לפרושה אלא כפי' דגמ' דהא סבירא לי' מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הלכה כרשב"ג. אבל אנן סבירא לן דמתנה על מה שכתב בתורה תנאו קיים ובדרבנן תנאו בטל וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הל' כרשב"ג דאמר אם מתה יורשה ולאו מטעמי' דאילו רשב"ג סבר תנאו בטל ואנן סבירא לן תנאו קיים ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה והיכ' איתה לדרשב"ג ואיתה לירושלמי דתיהדר פורנא לגבי נשא דהוה ליה כמתנה על מנת להחזיר ואיתה לדרב כהנא דאמר מתנה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה בירושה דרבנן ונהי דאינו יכול להתנות בירושה דאוריתא כדאמר בפ' יש נוחלין האומר בני בכורי לא יטול פי שנים לא אמר ולא כלום ואפי' לר' יהודה משום דלא ידע למחיל אבל איתיה לבן וידע ומחיל יוכל להתנות שסמך על הירושלמי ואנן לא נהירא לן ואיתה נמי לדרבא דאמר כל האומר אי איפשי בתקנת חכמי' כגון זאת שומעין לו ודוקא כגון זאת דמצי למימר טעמא מאי משום תקנתא דידי והוי נמי תקנתא דרבנן כגון פירות ומציאה וזולתן אבל ירושת הבעל דאתיא מדרשא דרבנן אין אדם יכול להתנות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה:

והגהה שבהלכה דליתה לדרב ליתה דהלכה כר"שבג. וכן פסק ר"ח ובעל מתיבות. והכי שמעינן ליה לר' יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים ודוקא דאוריתא אבל בדרבנן תנאו בטל כדאמר בפ' אע"פ ר' יהודה אומר רצה כותבין לכתחילה וכו' טעמא דכתב ליה הא לא כתב לא והא שמעי' ליה לר' יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים. קסבר ר' יהודה כתובה דרבנן וחכמי' עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה וקיי"ל כר' יהודה ואפילו בדבר של ממון תנאו בטל ואע"ג דר' יהודה סבר במלתא דלא שכיח לא עבדי רבנן חיזוק לדברי' דוקא פירות דאמרי' לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות אבל ירושה דומיא דכתובה היא שכל אדם יורש את אשתו כשתמות ומיתה שכיח. כדאמר בפרק כל הגט חברך מית אשר איעתר לא תאשר וכי עביד רבנן תקנתא במילתא דשכיח והא דאמרי' בדבר של ממון תנאו קיים דוקא דידע וקא מחיל כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה אבל היכא דלא ידע כגון איש פלו' בכורי לא יטול פי שנים תנאו בטל והאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה בידע אבל בסתם יש לו עליו אונאה כדתניא בד"א בסתם אבל במפרש כגון מוכר שאמ' לו ללוקח חפץ שאני מוכר לך במאתים יודע אני שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ואית דמפרשי דהא דרבנן דאם מתה יירשנה דלא ידע דמחיל הוא דהא לא ידע מי מאית ברישא ודכולי עלמא תנאו בטל ולא קשיא הילכתא אהילכתא:

השני תנאי כפול דתנן ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וגרסי' בפ' מי שאחזו הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבי שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי ר' מאיר וחכמי' אומר' נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט ופסק רבינו אלפס הילכתא כרבנן ואע"ג דקיימ' לן דבעי תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ואם לא תשמשי אבל על מנת כאמר מעכשיו דמי ולא בעי' תנאי כפול ולא להקדים תנאי למעשה ולעולם תנאו קיים וכן כתב הבבלי ותמיהא לן חדא דפלוגתא דר' מאיר ור' חנינ' בן גמלי' בתנאי כפול בעל מנת הוא בקדושין והכא נמי בעל מנת הוא דקאמר לפי שלא אמר לה אם תשמשי ואם לא תשמשי וקאמרי רבנן נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיי' התנאי אינו גט לאו טעמ' משום כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי (אלא) משום דלא בעי' תנאי כפול ועוד השתא דאם בעי' תנאי כפול ואי לאו כפליה ואי נמי מעשה קדו' לתנאי אע"ג דלא אתקיי' תנאי נתקיי' המעש' ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא כ"ש ואע"ג דלא איתקים התנאי תתקיים המעשה ומסתברא דאפי' בעל מנת נמי בעי' תנאי כפול וכל דיני תנאין והילכתא כר' מאיר בעל מנת שתשמשי ולא כפליה דאע"פ שלא נתקיים התנאי הרי זה גט כדאיתא הכא וכדגרסי' בירושלמי תני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת לא ירדו גשמים אינה מקודשת עד שיכפול תנאו ולר' מאיר היכא דכפלי' לתנאי' ולרבנן היכא דלא כפלי' לתנאי' קיימ' לן כר' דאמ' כל האומ' על מנת כאומ' מעכשיו דמי כלומ' כאילו אמר מעכשיו תתקיים המעשה אם תתקיים התנאי נתקי' התנאי איגלאי מילתא למפרע דמההוא שעתא איתקיי' ליה המעשה ונפקא מינה למה שאירע בנתיים כדמפרש לעיל והא דאמ' הרי זה גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזיר לי את הנייר הרי זו מגורשת ואסיק עלה מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר אביי רבי מאיר היא דאמר בעי' תנאי כפול וכו' ורב אשי אוקמה לעולם רבנן היא ולא בעי תנאי כפול וסיפא היינו טעמ' דמגורשת דהוה ליה כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז דקיימ' לן והיא תתן ומגורשת מעכשיו אע"ג דנתקרע הגט או שאבד הכא נמי מגורשת מעכשיו באותו הגט על מנת שתחזירי לי את הנייר ואם אבד או נשרף משלם דמיו ואי נמי הוה ליה כמתנה על מנת להחזי' וכשיחזיר לו דמיו או הנייר אגלאי מילתא למפרע דגיטא הוא. ולעולם בין באם בין בעל מנת בעי' תנאי כפול וליכא בינייהו אלא בעל מנת כשיתקיים התנאי יתקיים המעשה וכן מצאתי בתשובת הר' יעקב זצ"ל מי שנתן גט על תנאי ליד האשה ואומר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש אינו יכול לבטלו דהא על מנת מכח מעכשיו קא אתי ותנן על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואסיק' התם אם נתקר' הגט קודם גמר התנאי א"צ גט אחר ואין משגיחין עליו וכ"ש אם בטלו וההוא עובדא דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר לה אי לא אתינא עד תלתין יומין אתא ואמר חזו דאתאי ואמ' לא שמי' מתיא ופריכ' ר' אבהו התם לבטולי מיכוין דמשמ' דמצי לבטולי בפי' הכא מוקים לה בדלי'. ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח. וצריכא עייונ' דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיי' אבל קוד' גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפי' לעיל במאמר שלישי ומסתבר' בין בגיטין בין בקידושין בין בממונא בעינן תנאי כפול וכל דיקדוקי התנאי וכן כתב בתשובת ר' משה הגאון וכן הורו הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות ותשובת רב אלפס דקאמר דווקא בגיטין וקידושין אבל בממונא לא בריר לן דהא כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן והתם ממונא הוא ואדרבה בממונא בעי' באיסורא לחודה לא בעי' כדגרסי' בסוף פרק שבועת העדות אל יככה יברכך ויטיב לך ר' מחייב ור' יהודה פוטר גמ' והא לית לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכו' ור"ח ורבינו אלפס פסקו הילכתא כסתם מתני' דהשוכר את הפועלים בתנאי שיש בו מעשה בתחילה ולא אוקמה בגיטין וקידושין ורבוות' קמאי בנוסחא דתנאי כולה דיקדוקי כתבי וכן הילכתא וגיטין וקידושין אע"ג דאיסורא הוא לא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הין ואזלינן לחומרא דגרסי' בירושלמי ואיתא נמי בעירובין בהאי לישנא כולה ירדו לסמפון כשיטת ר' מאיר בקידושין ר' חנינא חברוי דרבני' בעי למה לי כר' מאיר אפי' כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בש"ר יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלו' מקדש ליך אנת פלנית בת פלו' ומכניסך ליום פלו' ואי אתא יום פלו' ולא אכנסיך לא יהוי לי עלך כלום ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מעקר לקידושין אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית לר' מאיר ממשמעות הין אתה שומע לאו וממשמעות לאו אתה שומע הין וכה לית ליה אמר ר' מתני' חומר הוא בעריות והכי פירושא ויאמר ע"מ שלא לכפול תנאו ומכלל לאו אתה שומע הין אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין שאם בא אחר וקידשה קודם קיו' התנאי אינה מקודש' לא לראשון ולא לשני דלחומרא אמרי' ר' מאיר כדאמר התם בע"מ שירדו גשמי' לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמי' ולב' אינה מקודשת שהרי לא כפל הראשון וכיון דלא כפל תפשי קידושי אמר ר' יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הין כלומ' באיסורא כדאמר בשבועות אל יככה ויברכך וייטיב לך ר' מאיר מחייב ותנן נמי אלו הן במיתה שתויי יין ופרועי ראש וסתמ' כר' מאיר והכא דאיסור' לית ליה דאי אית ליה קידושי ראשון קידושין גמורין נינהו ומשני חומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר והילכך בממונא אי לא כפליה לתנאיה המעשה קיי' ותנאי בטל באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הין בגיטין וקידושין אם לא כפל מקודשת לחומריה ומשום חומרא בעי' תנאי כפול וכן הילכתא ובעל מתיבתא אייתי להאי ירושלמי ורבינו שמואל כתב בפ' יש נוחלין