ספר העיטור כט

זיופא הוא ומקיימינן להו לסהדי ומגבינן ביה:

מאמר תשיעי על המצרנין הגי' במאמר זה משובש עי' בגמ' פ' המוכר את הבית גרסינן בפרק המוכר את הבית המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שפתוח לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו אע"ג דמצר ליה מצרי בתראי וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמכר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו.. ואסיקנ' אי קרו לבירה בירה. ולבית בית. בירה לא זבין ליה וכו'. בית זבין ליה ואי קרו לבירה בית הכל זבין ליה. והכא כגון דאיכא דקרו לשדה שדה ואיכא דקרו לבקעה שדה. מהו דתימא כולה זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב לא שיירתי בזביני אילין כלום ולא כתב ליה ש"מ שייורי שייריה והני מילי דלא כתב ליה כל מה שיש תוך המצרי' האלו ואי קשיא לך אמאי לא אוקמה כדמוקמינן בריש גמרא דהמניח את הכד דרובא קרו לבקע' שדה. ומיעוטא קרו לשדה שדה ולבקעה בקעה. מהו דתימא ניזיל בתר רובא. קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב לאו קושיא היא דהיכא דמצר לו מצר החיצונה ודאי אזלינין בתר רובא ולא אמרי' מצרים הרחיב לו. אבל הכא דפלגא ופלגא הוא מצר לו מצרים החיצונים נימא כולה זבין קמ"ל כמאן אזלא הא דרב מרי בריה שיזבי. האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה צריך למיכתב ליה ולא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום כמאן. כרב נחמן:

וכן הילכתא ואי אמר ליה ארעתא. מיעוט ארעתא תרתי ואי אמר ליה כל ארעתא דאתי לי לבר מבוסתנאי ופרדסי. ואי אמר ליה זיהרא. אפילו בוסתני ופרדסי. אבל בתי ועבדי לא. ואי אמ' ליה כל נכסיי אפילו בתי ועבדי.. ומסקנא אפילו גלימא בהמה וחיה ועוף נמי איקרי נכסי. כדאמרינן בפ' מי שמת. וכר' אמר אבל מטלטלי לא כדאמרינן בשכיב מרע. מתני' מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. אמר רבא קנה הקצר. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב הילכך קונה כנגד ראש תור וכל שכן היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מהאי גיסא. ומצר ליה לראובן ושמעון ומצר לוי ויהודה מהאי גיסא ומצר ליה יהודה לראובן לחוד מדהו' ליה למכתב ודשמעון כנגד ראש תור קאמר ליה. והיכא דאיכא מצר ראובן במזרח ומערב מצר שמעון צפון ודרום. צריך למיכתב ליה מצר ראובן לרוחין תרתין. ומצר שמעון לרוחין תרתין. סיים לו את הקרנות. כגון שיש ג' שדות או ד' בכל רוח ורוח ומצר אותן שדות שהן כקרני ולא את האמצעי כמין גמא שהזכיר מזרח. או מזרח וצפון ומערב וצפון. או מערב ודרום בסירוגין שלא השלים כל הרוחות אסיק בתיקו ופר"ש מה שפירש בפירוש הרי הוא שלו. והנשאר חולקין. ומסקי' יד בעל השטר על התחתונ' והמוציא מחבירו עליו הראיה וליכא למימר הכא חולקין כדפ' בקפל וספל. מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא אמר רבא הלכה קנה, הכל חוץ ממצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מבלע. אבל מבלע קנה וכי מבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא אבל איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעה קבין. קנה מכלל דלא מבלע. אע"ג דאיכא עליה ריכבא דדיקלא לא קני. ואיכא דאמרי קנה הכל ואפילו מצר רביעי והני מילי דמבלע. אבל לא מבלע לא קנה וכי לא מבלע נמי לא אמרן אלא היכא דאיכא עליה ריכבא דדיקלא. והוי ט' קבין. אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין. אע"ג דלא מבלע קנה מכלל דמבלע אע"ג דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין קנה ושמעי' מהני תרתי לישני דבארעא לא שייר ולא מידי והיכא דמבלע ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין קנה ולא מבלע. וליכא עליה ריכבא דדיקלא. איתמר להאי גיסא. ואתמר להאי גיסא. שודא דדייני ואיכא לעייוני אמאי לא אמר המוציא מחבירו עליו הראיה. אי נמי יחלוקו ורבי' האיי איירי בחצר. ולא בריר לן פירוש' דיליה דאי בחצר ט' קבין ריכבא דדיקלא מאי בעי התם ותו דקאמר דפלגי לה בארבעה תלתא קני ורבעא, ואי מבלע והוי ט' קבין לא קנה. והא איהו דאמר בשדה לא שייר ולא מידי ומסתברא דשדה קני כוליה חוץ מן המצר עצמו. ואין בה שייור אלא תלם המצר ובעל מתיבתא אמר בית הגדול אלימי למיעבד שודא דדייני. אבל דייני דעלמא לא.. מדקאמר גבי אמה דרב חמא בכתובות אמר ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה שודא דדייני. אמר ליה אנא נמי שודא דדייני.. אמר ליה חדא דאנא דיינא. ומר לאו דיינא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית. והא רב ששת חכים וסבר הוא ואפילו הכי קאמר ליה רב נחמן מר לאו דיינא ש"מ דלא עביד שודא דדיינא אלא בי דינא רבה. וכן כתב רבינו חננאל עיקר קבלה בידיה דלא עבדינין שודא אלא במקרקעי. אבל במטלטלי אמרי' ממון המוטל בספק חולקין. ואמר רב נחשון שודא דדייני שיתא הוו בכולי גמרא בפ' הכותב שניהן קרובין. שניהן תלמידי חכמים שודא דדייני ובפ' מי שהיה נשוי. שני שטרות היוצאין ביום אחד. אמר שמואל שודא דדייני:

והא דפרק עשרה יוחסין גבי נאמן הדיין לומר לזה זיכיתי. ולזה חייבתי כו'. והא דהמוכר מובלע. ואיכא עליה ריכבא דדיקלא דלעיל ובפ' כל הנשבעין. האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד כרב ושמואל עבד. ובתפילת השחר השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר. דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. אמר רב יימר בר שלמיא. לדידי מיפרשא לי משמיה דאביי בין מצר ארעא דמיני' פליגא. בין מצר ארעא דמיניה פסיקא. ייחד ליה ארעא בד' מצרנהא לא ייחד לה ארעא בית ט' קבין:

גרסי' בפ' שני דייני גזילו' העורר על השדה והוא חתום עליה בעד כו' חכמים אומ' אבד את זכותו חנין אומ' לא איבד את זכותו.. עשאה סימן לאחר אבד את זכותו כלומר המחזיק עשאה סימן לאחר. ואמר מצר פלו' שדה פלו'. והעורר חתום עליה בעד ואמר אביי לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא איבד את זכותו דאמר ליה אי לאו דעבדי הכי לא הוה מצינ' לזבונה לה. ודייקני' להאי פירושא מדקאמר עלה דעשאה סימן לאחר שכיב מרע ושבק אפיטרופס. אתא לקמיה דאביי. א"ל אילו הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר תלם אחד עשיתי לו נאמן זיל הב ליה תלם אחד מיהא מדקאמר זיל הב ליה תלם אחד. מכלל דהמחזיק הוא עשאה סי' לאחר והא דכתב רב אלפס בגירסא דירושלמי. לא סוף דבר עשאה סימן העורר לאחר אפי' אחר לאחר ליתא בנוסחא וכו'. אלא הכי איתא בירושלמי לא סוף דבר עשאה סימן אחד לאחר וכו' אמר ליה ודילמא אילו הוה אבוהון קיים הוה טעין ואמר חזרתי ולקחתיו הימנו אמר ליה שפיר קאמרת. דאמר ר' אי טעין ואמר חזרתי ולקחת' הימנו. וטעמא משום שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ומדקתני והוא חותם עליה בעד:

שמעינן דחתו' עליה בעד. הא עשאה סימן אחד לאחר. לא איבד את זכותו. דלא אמרי סהדי אכולה מלתא קא מסהדי כדפרישית במאמר ראשון:

מאמר עשירי שטרות היוצאין גרסינן בפרק מי שהיה נשוי. איתמר שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדיינא ומותבינן מהא דתניא שני שטרות היוצאין ביום אחד חולקין הא מני רבי מאיר הוא. דאמר עידי חתימה כרתי וכתב רב אלפס הני מילי בשטר קרקעות אבל בהודאות והלוואות חולקין. כסתמא דמתניתין כדתנן היו כולן יוצאות ביום אחד ואין שם אלא מנה חולקות בשווה. וליכא למימר דשמואל פליג אמתניתין:

דהוה ליה לאקשויי ממתני' ולא מבריתא ומסתבר' דשמואל אפי' בהודאות והלוואות קאמר דומא דהוי כולן יוצאות ביום אחד פליגי דאם איתא דמוקמינן לה לבריתא כר' מאיר לוקמה בהודאות והלוואות ודברי הכל אלא לאו ש"מ בכולהו פליגי והאי דלא פריך ממתני' משום דפשיטא ליה דמתני' איכא לאוקומא כרבי מאיר ופריך מבריתא דליכא לאוקמה כר' מאיר דהא קתני סיפא כתב לאחד ומכר לאחר זה שמכר לו קנה ובגמ' ירושלמי אקשי מינה לשמואל והכי גרסינן התם שמואל אמר שוחדא לדייני לשני שטרות היוצאין על שדה אחת איזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין מתניתין פליגא אשמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה ולא שודא ועוד הא אוקימנא לפלוגת' כתנאי דתניא וחכמי' אומרים יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה שליח יעשה והא לא שטר קרקע הוא הילכך בתרוייהו פליגי וקיי"ל כשמואל דהילכתא כוותיה בדיני ועוד דרב נחמן עבד עובדא כוותיה דשמואל באמיה דרמי בר חמא הילכך שודא עדיף בין בקרקעות בין בהודאות ומתני' דהוי כולן יוצאו' ביום אחד ליתה דכר' מאיר אזלא ומיהו כתבי רבוותא דלא עבדינן שודא אלא במטלטלין כך הוא קבלה בידינו וכן כתב בעל מתיבתא כי עבדינן כשמואל במטלטלין אבל בהלואו' כרב עבדינן דקיי"ל ממון המוטל בספק חולקין ומאי דקשיא ליה לרבנן הא דגרסי' בפ' חזקת הבתים ואם איתה דשמואל אפי' בהודאות דהלוואו' קאמ' מ"ש דגבי המחליף פרה בחמור שני התם איכא דררא דממונא למר ודדרא דממונא למר ובב' שטרות היוצאין ביו' אחד קא משני התם ליכא למיקם עלה דמילתא לישני ליה התם איכא דררא דממונא הכא ליכא הא לאו תיובתא דמשום דליכא למיקם עלה דמילתא שינויא הוא דקא משני לקרקעות והלוואות הוא דקא משני הכי ועוד דהתם אי דמר לאו דמר ואי קשיא לך לווה וחזר ולווה וקנה דקיי"ל יחלוקו אמאי לא אמרי' שודא התם משום דשיעבוד דתרוייהו בהדי הדדי קא אתו וכי היכי דשני שטרות היוצאין ביום אחד אליב' דר' מאיר עידי חתימה כרתי דחולקין הכא נמי חולקין ובמטלטלי נמי איכא מרבוותא כגון מר רב נחשון ומר רב נטרונאי דאתשיל מקמיהו ושדא דמן תמנין ותרתין שנין דשני ריש גלותא ותרתי מתיבתא ודייני דבבל וריש גלותא דלא למיגבא בעלי חובות ממטלטלין וכו' ועד האידנא מטלטלי כמקרקעי נינהו ואית בהו דינא דקדימה וכל הקודם שטרו קודם וגובה אפי' ממטלטלין וספיקא הוא ויחלוקו אבל