ספר העיטור כח

רבנן ור' אלעזר באין לה בנים דלרבנן תצא ולר' אלעזר לא תצא וביש לה בנים פליגו נמי בלכתחלה דרבנן סברי אפי' איכא עידי מסירה לכתחילה לא תינשא ור' אלעזר מכשיר לכתחילה ופסק רב דהלכה כרבי אלעזר בגיטין ורבא אמר לעולם לא תצא וכן אמר ר' יוחנן ופלוגתא בלכתחילה ומסתברא דעד כאן לא פליגי בתצא ולא תצא אלא בג' גיטין פסולין אבל במקום שיש לחוש בפסלות גוף הגט וכל ספק מגורשת אם נשאת תצא ואם מתה יורשה ומסקנא דעידי מסירה לר"א כעידי חתימה לרבנן דמי וכי היכי דג' גיטין פסולין לרבנן ואם נישאת בעידי מסירה בלא עידי חתימה הולד כשר הכי נמי לר"א אם נישאת בעידי חתימה בלא עדי מסירה ופלוגתא בתצא ולא תצא אליבא כו' נמי איתא היכא דאיכא עדי חתימה. וליכא. עדי מסירה:

וקיי"ל כרבא דאמר אם אין לה בנים אם נישאת בלא עידי חתימה לרבנן ובלא עדי מסירה לר' אלעזר לא תצא. אבל לכתחילה אם נתגרשה תינשא בעידי מסירה לר' אלעזר. ובעידי חתימה לרבנן אבל לכתחילה לא תתגרש אלא בעידי מסירה וחתימה ואפי' אליבא דר' אלעזר כדאמר אין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם ופלוגתייהו בדיעבד לר' מאיר עידי חתימה כרתי ולר"א ע"מ כרתי דע"מס עיקר והן גורמים כריתות דכי כת' וכת' אכתיבה לחוד קאי אלא שצריך עידי גירושין ואמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' אלעזר בגיטין וכתב רבינו אלפס מיהא שמעינן דלא בעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה דהא רב דאמר אם נישאת בעד אחד וכתב סופר הולד ממזר ואיהו אמר הלכה כר' אלעזר בגיטין. ואי ס"ד בעינן עידי מסירה אע"ג דאיכא עידי חתימה והשתא היכא דליכא עידי חתימה כלל ואפילו עד אחד מכשר רב היכא דאיכא עד אחד ועדי מסירה פסול והולד ממזר אטו עד אחד מיגרע גרע. אלא מדפסיל רב בעד אחד ומכשיר היכא דאיכא עידי מסירה אפילו ליכא עד אחד ש"מ דהא דפסיל בעד אחד היכא דליכא עידי מסירה הוא. ואי איכא שני עדים בחתימה מכשר אע"ג דליכא עידי מסירה ומדקאמר נמי שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וכו' כדכתב בהלכות ש"מ דבחד סגיא ומסתברא דעידי חתימה לא סגיא בלא עידי מסירה ותמיה' לן היכי אייתי ראיה מדרבנן למילתא דרבי אלעזר דהא דאמר רב כתב סופר ועד הולד ממזר אליבא דרבנן הוא דפסיל ג' גיטין אפי' בעידי מסירה אי נמי לר' אלעזר היכא דאיכא עידי מסירה כולהו ג' גיטין כשירין הא איכא עידי חתימה וליכא עידי מסירה פסול והא דאייתי ראיה מהא דגרסינן שאין העדים חותמין על הגט. הכי פי' העדים יהיו חותמין על הגט מפני תיקון העולם ועידי חתימה הן הן עידי מסירה ואי נמי אצרוכי אצרכוה אף עידי חתימה דמדאורייתא עידי מסירה לחוד כרתי ואין האשה יכולה להינשא בלא עידי מסירה ותיקנו נמי עידי חתימה מדרבנן דאי מינסב' בעידי מסירה לחוד זימנין דמייתי סהדי ואתי בעל לקלקולה ואמר לא גירשתי וליכא עידי גירושין ותקנו ליה עידי חתימה וכיון דנפק גיטא מתותי ידיה ואיתקי' חתימת ידיהו לא בעינן עידי מסירה דהא ידיע מילתא דעידי מסירה עבדי כריתות וליכא למיחש דילמא לא יתיהב ליה בסהדי. ואי איכא חתימה וליכא עדי מסירה. אלא שזרק לה גיטה וגט יוצא מתחת ידה ואי נמי איכא עדי מסירה ונמצאו קרובים או פסולין אינה מותרת להינשא דאי ס"ד בחתימה לחוד סגיא מי איכא מידי דמדאורייתא (לא) הוי כריתות ותקינו רבנן דהוי כריתות אחר אלא ע"כ תרויהו בעינן. וגרסי' בפ' המגרש שנים ששלחו גיטין ממדינת הים נותנין שניהם לזה ושניהם לזה ואמרי' דלא כר' אלעזר. דאי כרבי אלעזר הא לא ידעי בהי מיניהו מיגרשא ואי ס"ד בעידי חתימה סגיא הא איכא עידי חתימה הכא וגרסי' גבי נייר מחוק ודיפתרא וחכמי' מכשירין ואמרי' מאן חכמים רבי אלעזר, דאמר עידי מסירה כרתי ואי בחתימה לחוד סגי. היכי קא, מכשר ליחוש לזיופא וגרסינן נמי בשתי שטרות היוצאין ביום אחד דמאן דאמר שודא כר' אלעזר ומ"ד חולקין כר' מאיר אלמא לא סגיא בעידי חתימה וכן דעת ר"ש ורבינו אפרים ותו גרסי' בפרק התקבל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שני כיתי עידים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קיבל וקרע ופרכי' קיבל למה לי. אמר רבה הא מני ר' אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי ואי ס"ד בעידי חתימה סגי כי היכי דלרבנן סגי בלא עדים כיון דאיכא עידי חתימה בקרעים דיליה הכא נמי לר' אלעזר ואכתי לר' אלעזר קיבל למה לי והא ליכא למימר דליכא עידי חתימה דהא קי"ל העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם אלא לאו ש"מ לכתחילה לא תינש' אלא בעידי מסירה והילכת' כר"א אף בשטרות דקי"ל כשמואל בדיני ואיהו אמר בשטרות ובההוא מתנתא דחתימי עליה תרי גיסי מוכח דהכי הילכתא אלא דאיכא למימר מתנה דווקא דליכא אחריות בפ' המביא כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים ומסקנא לא הוכשרו בו אלא עד אחד וכגון דחתם ישראל לבסוף ואמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה. מ"ט משום כולכם אבל שטרות חותמין, זה בלא זה וכן הילכתא ודווקא שהזמין ג' עדים אבל גט שנחתם בשני עדים כשירין ומצא אחד מן השוק ואמר לו הבעל חתום וחתם שלא בפניהן כשר וכן השיב רבי יעקב בתשובתו שהשיב לי וקשיא לרבוותא הא דאמרינן בפ' המביא איכא בינייהו דחתום תרי מיניהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה ימים מ"ד משום תנאי כשר ומסקנא זה בלא זה לא אתי למעוטי אלא שאין חות' זה בפני זה אבל זה בלא זה בפניו כשר והתם זה בפני זה הוה והג' בכל הספרים ובגמ' דירושלמי עידי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם דבעינן במעמד כולן כדגרסי' בפ' המגרש אמר לעשרה כתבו גט לאשתו אחד כותב על ידי כולן כולכם כתובו אחד כותב במעמד כולן והו' הדין דחותמין כולן ורבוותא דאמרי זה בלא זה אפילו בפניו פסול איכא לפרושי אם נתגרש' תינש' לכתחלה כדפרישית לעיל וכתב רבינו אלפס האידנא אפילו בגיטי נשים פסילי כדאמרינן לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורין ומסתברא כיון דלא הכשירו בו אלא עד אחד כותי וכגון שחתם ישראל לבסוף אפילו האידנא כשר דהא פסול דרבנן הוא הילכך כיון דאיכא עידי מסירה לר' אלעזר כשר ואע"ג דאמרי מודה ר"א במזוייף מתוכו. האי לאו מזוייף הוא מדאמרי' כשר,. דאי לאו כותי חבר הוא לא הוה מחתים לוה מקמיה ולכתחלה הוא דלא אבל אם נתגרש' תינשא לכתחילה:

כל השטרות העולות בערכאות של גוים אע"פ שחותמיהן גוים כשירין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ואסיק חוץ מבגיטי נשים כגון שטרי מתנה ושמואל אמר דינא דמלכותא דינא איכא מאן דאמר שינויא דשמואל שינויא הוא איתא דאידך ליתיה דהא אמרי' לעיל מילתא דאיתא בשטרא לא קתני ש"מ שטר מתנה כשר, ואיכא לפרושה הכי מילתא דליתה בכל השטרות קתני מילתא דאיתה בכל השטרות לא קתני ופסולא דערכאות ליתה. אלא בשטר מתנה והילכתא שטר מתנה העולה בערכאות לשינוייא קמא פסול. מיהו כיון דקאמר דינא דמלכותא דינא שטר מתנה כשר. אבל קידושין העולה בערכאו' דכולי עלמא כשר כדאמרי' מילתא דליתה בקידושי' קתני מילתא דאיתא בקידושין לא קתני מיהו קשיא לן אמאי מתקדשת הא שטר מתנה וקידושין כהדדי נינהו ואפי' על הנייר ועל החרס בלא עדים כשר והאי שטר חספא בעלמא הוא ואע"ג דאיכא עידי מסירה שטר מעליא בעי' והא ליכא ומילתא דבעא טעמא היא ודוקא בערכאות דלא מקבל שוחדא והו' מושב ידוע אבל כינופיא דארמאי לא ש"מ דלא אמרי' דינא דמלכותא דינא אלא בערכאות דלא מקבלי שוחדא ואע"ג דקיי"ל לפניהם ולא לפני גוים ה"מ לכתחילה. אבל דיעבד כשר ואיכא מ"ד ה"מ דינין אבל שטר מכר ומתנה שאינן אלא לראייה כשר דשטר בכל לשון כשר כדאמרי' גט שכתבו עברית ועדיו יוני' יוני' ועדיו עברי' כשר ומיהו אפי' לכתחילה אסור שמשבח תורתן ומסתברא שטר הנעשה ונכתב ונחתם בחותם מושל העיר במכר ומתנה הרי הוא כערכאות של גוים ואע"פ שחותמיהן עדים כשר דלא מרעי נפשיהו לקבולי שוחדא ודינא דמלכות' דינא אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסיר' ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ודווקא בדידעי למיקרי ובאפיצן ודמהדר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה. אבל ממשועבדים לא גבי משום דהדיוטי נינהו ולית להו קלא אבל בערכאות קלא אית להו וגבי ממשעבדים כרב פפא וגרסי' בפ' האי שטרא פרסא' דחתימי עליה סהדי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי בדידעי למיקרי ובדמהדר מעניינו של שטר או באפיצן רב פפא כי אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של פרסיים מקרי ליה לשני גוים זה בלא זה במסיחין לפי תומן ומגבי ביה ממשעבדי וגאון אמר איכא דגרסי ממשעבדי ואיכא דגרסי מבני חרי מיהו רובא דרבנן דעליהון סמכא גרסי ואעפ"כ כיון דפליגי גרסאי לקולא עבדינן ולא מגבינן ביה ממשעבדי ולא בריר לן ומסתברא הוא הדין בעדים שאין יודעין לקרות מקרי' כדאית' בקייום וכתב ר"ח דליכא סהדי בשטרא כלל ואיכא למימר נמי דחתמי שמות מובהקין דלא אתי למיסמך עליהו לרבינו שמואל בן חפני אין אנו עושין דין בשטרות של פרסיים בכתב שאינו יכול לזייף ויחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ויגבה מבני חרי ואסיק' כדאמרי' האי שטרא פרסאה דמסרי ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי ואסיקנא בידעי למיקרי ודאפיצן ושיהיו בערכאות כדאמר רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי וא"ל רפרם ערכאות תנן ושלא יהו עוות מדיני ישר' דכל השטרות הכתובין בפרסיים שאנו צריכין לקנויין וחליפין אין עושין בהן דין ואפי' בדיני ישראל אין עושין בהן דין וכל שכן בדיני גוים ולא בריר לן דהא דאמר רבא בשטרא פרסאה משום שנעשו בהדיוט. ומסרינן באפי ישראל אבל בערכאות דמתני' לא מקשי' האי קושיא ומאן דאמר שאין בהם קניין וחליפין מסתברא אי סבירא לן דבמתנה כשר כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא בכל השטרות עושין דין וכשירין ואנן סבירא לן כשמואל דדינא דמלכותא דינא אע"פ שאינו ישראל כדאמרינן בפרק הגוזל וצריכא עיונא גרסי' בפ' א"נ א"ר פפא ש"מ האי שטרא ריעא לא מגבינן ביה ואסיקנא כגון דאתו בי תרי ואמרי לדידן אמר לן זייפו לי וכיון דמהדר אזויופא אימור זייפו זייף אבל נפק עלי' קלא דשטרא