ספר העיטור כו

וכתבי שטרא ולא ידעי נתינת דמים כשיתבע אותו לדין ליתן הדמי' צריך להביא ראייה שמדעתו היתה המכירה הא דאמרי כותבין שטר ללוה וכו' בשהעיד הלוה שקיבל המעות אבל אם לא העיד בכך אין רשאין לכתוב ולחתום אלא מדעת שניהן. ומסתבר' מדגרסי' בפרק שנים אוחזין אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ליחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ומסיק בשטרי אקנייתא ש"מ בסתמא אע"ג דלא אסהיד בהכי כותבין וכן הילכתא ודוקא בשטרי אקנייתא דהא שיעבד נפשי' אבל בשטרי דלאו אקנייתא אע"פ שהעיד הלוה שקיבל המעות חוששין לשמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואין כותבין אא"כ ראו העדים קבלת המעות (נ"י ואפילו בשטרי אקנייתא קאמ' אא"כ הלוה עמו וחוב הוא שמא לא לוה או שמא פרע) והא דגרסי' בריש גמר' דאע"פ כתובו וחתומו לא צריך לאימלוכי ביה בכתוב' הו' דלא ניתנ' כתוב' ליגבו' מחיים וכתב הרב המחבר איכא מאן דאמר צריך להעיד בפני ב"ד ואיכא מאן דאמר לא צריך ואנן כתבינן מאי דסבירא לן:

אין כותבין שטרי אירוסין ונישואין אלא מדעת שניהן ואפילו צורבא מרבנן וגרסינן בפרק קמא דקידושין שטר אירוסין שנכתב מדעתה שלא לשמה רבה ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמרי אינה מקודשת ואיתמר שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה אינה מקודשת דאיתקוש יציאה להוויה בעל מתיבת' פסק מקודשת כרבה ורבינא וכן שדר רב נטרונאי לרבינו אלעזר ריש כלה רבה לגבי רב פפא הילכתא כוותיה ומעשים בכל יום דכתיב אינש שטר אירוסין לדעתו:

ואין נמלכין בה עד שעת קידושין וכן מנהג בכל ישראל ורב אלפס פסק כרב שרביא מדתנן אין כותבין שטר אירוסין אלא מדעת שניהן ורב אשי אוקמה בפרק הנושא בשטר אירוסין ממש ש"מ כוותיהו סבירא ליה והרב המחבר אייתי ראייה מדגרסי כתב על הנייר או על החרס. אע"פ שאין בו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי הרי את לי לאינתו בין על ידי עצמה בין על ידי אביה מדעתה והיא שבגרה ומסתברא דליתה דמדעתה לאו אכתיבה אלא אעיקר קידושין ורב אלפס דאייתי ראייה מיהא דגרסי' בהנושא סבירא ליה. לא ניתנו ליכתב דקאמר רב אשי כלומר דאע"ג שאינן כתובין כמי שכתובין דמו. וקשיא ליה מתני' ומוקים לה בשטרי אירוסין והכין שדרי רבנן קמאי דמתיבתא ואיכא לפרושי לא ניתנו לכתיבה דלא כתבינן שטרא ולא גבי ממשעבדי אלא היכא דקנו מיניה ומתני' לרב אשי בשטרי פסיקא היא ומינה אייתי סייעתא וגמרא קא מדמי לה לשטרי אירוסין הילכך לא בריר לן ולא איפשיט ולחומרא אין כותבין אירוסין וקבלנות אלא מדעת שניהן ואפי' בבוריה ואין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין שכר וגרסי' במועד קטן אילו כותבין במועד קידושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנו' ופרוסבול ואיגרות שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות ירושלמי זו שאילת שלום. ואין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב וגרסי' בפרק גט פשוט כתוב בו זוזין מאה דליהוו סלעין עשרין אין לו אלא עשרים זוזים מאה סלעים דהוו תלתין אין לו אלא מנה כסף זוזין דאינון ונמחקו אין פחות משנים כסף סלעין דאינון ונמחקו אין פחות משני' ת"ר בכסף אין פחות מדינר כסף דינר ודינר כסף אין פחות משני דינרי' כסף בדינר אין פחות משני דינרין דהב כסף ואוקימנ' דכת' ביה מטבע ת"ר דהב אין פחות מדינר זהב דהב בדינר אין פחות משני דינרין כסף דהב אין פחות מדינר זהב דהב בדינר אין פחות משני דינרין כסף דהב דכת' ביה מטבע דאי אלו' נסכא קאמ' אמר מר דהב בדינר אין פחות משני דינרין כסף ואוקמה רב אשי רישא דכת' ביה דינר סיפא דכת' ביה דינרין איכא דמפליג בין חיר"ק לסגו"ל. ואיכא דאמרי בין נון ולא נון כתבו בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתי' מלמעל' מאתי' ומלמט' מנה הכל הולך אחר התחתון דהדר ביה מקמא לאבן מגש דווקא כו' כי האי גוונא דסתר אהדדי אמרי' הלך אחר התחתון דאמרי' הדר ביה מקמא אבל היכא דחד דיבורא הוא כגון זוזין מאה דאינון סלעין תלתין יד בעל השטר על התחתונ' וכגון ההיא דאמר בפ' השואל מעשה באחד שהשכיר מרחץ בי' זהובים לשנה מדינר לחודש גבי איסתיר' מאה מעי דאמרי' הלך אחר הפחו' שבלשונות ולא אמר תפוש לשון ראשון דדיבור זה אחר זה הואי ולא הפרי' ביניהן בדיבו' אחד אבל בשני דיבורין זה אחר זה הלך אחר התחתון, ת"ר ילמוד התחתון מן העליון באות אחת כגון חנן מחנני אבל לא בשתי אותיות דזימנין דמיתרמי ליה שם בן שלש אותיות והוה ליה רובא דשמא אמר רב פשיטא ספל מלמעל' וספל מלמטה הכל הולך אחר התחתון:

בעי ר' פפא קפל מלמעלה וספל מלמט' מאי מי חיישינן לזבוב או לא ופרשי רבוותא דספל סאה ופלגא קפל קב' ופלגא ור' שמואל פי' ספל אדירים קפל טלית, הראוי לקפל וקיימא בתיקו והמוציא מחבירו עליו הראיה דכל דבר שאין ברור לדיינין מאן דאחזיק אחזיק וליכא למימר חולקין אלא היכא דעיקר דעובדא איסתפק כגון שור שנגח את הפרה:

וכגון נפל הבית עליו ועל אמו וכיוצא בהן:

וזה כלל גדול המוציא מחבירו עליו הראיה ועל הדיינין להבי' ראיה:

ההוא שטרא דהוה כתב ביה שית מאה וזוזא שלחה רב שרביא לקמיה דאביי שית מאה איסתרי וזוזא. או דילמא שית מאה זוזי וזוזא או דילמ' שית מאה פריטי וזוזא ומסתברא יד בעל השטר על התחתונה ולית ליה אלא פריטי. אמר אביי מתלת ועד עשר לא ליכתוב איניש בסוף שיטה דילמא מזייף וכתיב ביה תלתין או עשרין ואי איתרמי ליה מהדר ליה לדיבורא תרי ותלתא זימני אי אפשר דלא מיתרמי ליה באמצע שיטה:

גרסינן בפ' המוכר את הבית. האי מאן דמזבין ביתא לחברי' צריך למיכתב ליה קבילת מארע' תהומא ועד רום רקיעא מאי טעמא עומקא ורומא מסתמא לא קני אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא אהני ארע תהומא למיקני בור ודות ומחילות:

גרסי' בפרק המוכר את הספינה אמר רב פפא האי מאן דמזבין שטרא לחברי' צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שיעבודא דאית ביה רב פפא סבירא ליה כמאן דאמ' אין אותיות ניקנות במסירה ואנן פסקי' לעיל דנקנו במסירה גרסי' בפ' גט פשוט כל טירפא דלא כתיבה קרענא לשטר' לא טירפא היא וכל שומא דלא כתב בה קרענא לאדרכת' לאו שומא היא:

וכך הסדר מלוה בא לב"ד על הלוה שיפרענו. ואי לא אתי משמתין אותו כדאית' בב"ק וכותבין לו שטר טירפא למלוה בקרק' של לוה ושל לקוחות וכתב ליה קרענא לשטרא דמלוה והדר כתבי אדרכת' וקרעי טירפא. והדר כתבי שומא בכמה קיבלם משום דשומא הדרא לעל' ובטופסין נאריך:

גרסי' בהמוכר את הבית אמר רב מרי ברי' דרב כהנא האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למיכתב ליה לא שיירי בזביני אילין כלום:

בפרק יש נוחלין שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלו' ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכו' בהילכות שכיב מרע:

הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב לו מהיום ולאחר מיתה ואסיקנא דהכי קאמ' ליה גופא קני מהיום ופירי לאחר מיתה. ר' יוסי אומר אינו צריך קסבר זמנו של שטר מוכיח עליו. בעא מיני' רבא מרב נחמן בהקנאה מהו ואסיקנ' בהקנא' אינו צריך לא אקנייה. וקנינא מיניה ולא שנא קנינ' מיניה ואקניה בדוכרן פתגמי דהוו קדמנא פליגי ופסק רב הלכה כר' יוסי והא דאתקין רב מן יומא דנן ולעלם בגיטין הוא דאתקון ולא בשטרו' והאידנא כתבינן אפי' בשטרו' כרב נחשון דאמר נהיגין במתיבת' דר' יהודה כתקנת רב בגיטין בפ' חזקת הבתים. אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומ' כתובו מודע' בפני שני' ואין צריך לומ' כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קניין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו ונפרש כל אחת ואחת במקומה בע"ה:

מאמר שמיני קיום טופסין וחותמין גט פשוט עדיו מתוכו ומקושר עדיו מאחוריו היכן עדי' חותמין רב הונא אמר בין קשר לקשר ואסיקנ' בין קשר לקשר מאבראי וליחוש דילמ' כתב ביה מאי דבעי וחתימי סהדי דכתיב ביה שריר וקיי' וניחוש דילמא וכו' לא כתבינן וליחוש דילמ' מחיק שריר וקיים א"ר יוחנן תלויה מקויימת כשר מחק פסול אע"פ שמקויים ולא אמרי' מחק פסול אלא במקום שריר וקיי' שיעור וקיים או יותר וכתב הרב המחבר דווקא במקושר דסהדי מאבראי אבל בשטרי דידן כתבי' שריר וקיים טובא ודאמרי' מחק פסול במקום שריר וקיים במקושר הוא דקאמרי' אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן כל המחקין כולן צריך שיכתו' ודין קייומיהון וצריך שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא אמר רב לפי שאין למידין משיטה אחרונה ופירש דבר שאין צריך לו כלל (וכתב שיטה או שיטה ומחצה אחר קייום המחקין וכותב שריר וקיים) דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול שיטה אחת כשר וזימנין דרחקי עדי' שיטה אחת וימחוק מלמעלה מנה ויכתוב מאתים ויקיים באותה שיט' מאחים דעל המחק שריר וקיים. ואין למידין הימינה ןתקינו רבנן לחזור מעניינו של שטר. ואיכא מאן דאמר דווקא בשטרו' דאיכ' מחק אבל ליכא מחק למידין משיטה אחרונה ואיכא מאן דאמר דאע"ג דליכא מחק איכא למיחש דילמ' כתב ביה תנאה הילכך אין למידין וכתב דרובא דספרי לא חיישי למיהדר מעניינו של שטר אלא בדאיכא מחק ומקיימי מחקן בשטה אחרונה וכתבו שריר וקיים טעות הוא ומדינא פסלי להנהו שטרי וספרני דווקני הכי כתבי בשילהי דשטרות כתיבנא וחתימנ' ויהיבנא ביד פלו' לראייה תיבה או אות פלנית דביני חטי או על המחק או על הגרד או דשדי אדיוטא עם מה שכתב בזה השטר שריר וקיים ולפי שהוצרכנו לאחר כל כתיבת השטר זהו תיקון תיבות ואותיות הללו כתבנו שני שטרות אלו כדין שיטה אחרונה וחותמין העדים אלו דברי הרב המחבר ומסתבר' דלישנא קמא טעותא הוא מדאמרינן בפ' קמא דגיטין בשטרות פרסאה והא בעינן שיחזור מעניינו של