ספר העיטור כה

כתבו לטופס תלשו חתמו ונתנו לה כשר ובעלה של עציץ נקוב אליבא דרבא גזירה שמא יקטום מסתברא דאם נתנו לה כשר הכא נמי אם נתגרשה תינשא לכתחילה בעידי מסירה ואע"ג דגט קרח משום כולכם הוא ולרבנן תצא התם לאו גזירה הוא אלא משום ספיקא דכולכם דכיון דנתרבה קשריו רגלים לדבר דכולכם אמר ותצא והכי פירשו רבוותא אבל הכא גזירה הוא ולא מחמרי' בה כולי האי דעדים גופיה כי חתימי מפני תיקון העולם הוא ומשום גזירה אחרינא לא פסלינן ליה והוה ליה כאין עליו עדים לר' אלעזר ובאין בו זמן לר' מאיר דאע"ג דסבירא ליה כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר אין בו זמן כשר משום דגזירה הוא משום בת אחותו וכדאמרי' אין בו זמן בין למאן דאמר משום עדים בין למ"ד משום בת אחותו מה הועילו חכמי' בתקנתן אהני דלכתחיל' לא תינשא ואם נישאת הוולד כשר אפי' לר' מאיר דההיא אליבא דר' מאיר היא כדמוכח בפ' המגרש והיכא דאמ' לשנים כתבו גט לאשתו אין חותמין זה בלא זה אבל כתובו כותב שלא בפני חבירו ואע"ג דאמרי' הא שנים ככולכם דמי לגבי חתימה הוא דקאמר דלא מצי חתמי אלא שניהם כאחד אבל בכתיבה ליכא חששא ובהכי מיתרצא ההיא דחתי' תרי מיניהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה יומי ולקמן מפרש בפ' אחרינא וגרסי' בפ' מי שאחזו קורדיקוס ואמ' כתבו גט לאשתו לא אמ' כלום כתבו גט לאשתו ואחזו קורדיקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום ואמר ר' שמעון בן לקיש כותבין ונותנין לאלתר ור' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה והילכתא כר' יוחנן ובירושלמי גרסי' איפכא ר' יוחנן אמר כותבין ונותנין גט לאלתר וריש לקיש אמ' אין כותבין אלא לכשישתפה ואנן אגמ' דילן סמכינן והילכתא כר' יוחנן ואין כותבין אלא לכשישתפה ואע"ג דשתק ולא חזר מדבריו הראשונים הרי היא כנשתטה דאמרי לא יוציא עולמית ומסתברא לן דווקא דאמר כתבו ואחזו קורדיקוס דדעתא שגישתא הוא ואין כותבין אלא לכשישתפה ושכיב מרע שאמ' כתבו ונשתתק כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה דדעתא צילותא היא וכחישותא היא דאית ביה ולא מחזקינן ליה בדעתא שגישתא דהא בשמיעת קול דק דיו פעם אחת ובנשתתק מחוליו נמי דיו בהרכנת הראש פעם אחת כדגרסי' בירושלמי. ולא מחזקינן ליה כשוטה תוספת רשב"ג אומ' הבריא שאמר כתבו גט לאשתו ונפל מן הגג ומת כותבין ונותנין עד שעת נטילת נשמה וכו' היה צלוב ומגוייד ואמר כתבו גט לאשתו כותבין כל זמן שיש בו נשמה ואיכא מאן דאמר נשתתק ספק שוטה הוא ואין כותבין ולא דייק לן דאם איתה כי בדקינן ליה תלתא זימני מאי הוי ליהוי בשעת בדיקה כחלים ובתר הכי ליהוי כשוטה וניחוש דילמ' פיקח ונשתפה הוא ולעולם יהא צריך בדיק' עד שיגיע גט לידה דהא אין כותבין עד שישתפה ועוד שוטה בבדיקה מי יהיב גיטא אלא ש"מ דנשתתק לאו ספק שוטה הוא והא דאמרי' שיחיה דלאו לאו נקטיה לאו משום דשוטה הוא דהא שוטה בחדא מילתא לא סריך אלא מינא דחולי הוא ומעשה בא לידי שאמ' כתבו ותנו גט ונשתתק מתוך חוליו והיה לו אח במדינת הים וכתבו ונתנו לה אע"ג שנשתתק ואמ' כתבו גט לאשתו והרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמי' אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אילו יכתבו ויתנו ואסיק' דאמר ליה בסירוגין חד לאו ותרי הין חד הין ותרי לאו דבי ר' ישמעאל תנא אומרי' לו דברים שבימות הגשמי' בימות החמה ודברים שבימות החמ' בימות הגשמים מאי הוא בפירי נשתתק היינו אילם שאינו יכול להגיד. כדאמר אילם קאמרת שאני אילם דתניא כו' שומע ואינו מדבר זהו אילם וזה וזה הרי הן כפיקחין לכל דבריהן. ש"מ נשתתק כפקח הוא אלא שאינו יכול להגיד כמו העילגים ואין אנו מבינים דעתו ומה הוא אומר אלא בהרכנתו ג' פעמי' או שכתב ידו שיכתוב לאו או הין ירושלמי ר' זעירא בעי קומי ר' מנא בד"א עד שירכין בראשו ג' פעמי' ודכוותה עד שישמעו את קולו ג' פעמי' אמר ליה לשמיעת הקול פעם אחת להרכנת הראש ג' פעמי' ש"מ כיון שהשמיע את קולו ואמר הין ולאו לא צריך בדיקה והוא הדין לשכיב מרע והכי שדר מר רב נחשון ותו גרסי' אמר ר' יוסי בר' בון בבריא אנן קיימינן ולמה אינו גט אומר מתעסק היה בשטרא תנינן בד"א בנשתתק מתוך בוריו אבל נשתתק מתוך חוליו דיו פעם, אחת ובלבד במסרגין אמ' לו נכתוב גט לאתתך והוה אמר הין לאמך והוא אמר לאו לאשתך הין לבתך לאו לאשתך הין לאחותך לאו לאשתך הין והא דבדקי ליה בגיטין דווקא שנשתתק שהוא אילם כדאמרינן אבל חרש אינו שומע ואינו מדבר לא. דאמרינן חרש לא הילכו בו אחר קריצותיו ואחר רמיזותיו ואחר כתיבת ידו אלא במטלטלין אבל לא בגיטין וליתה לדרב הונא א"ר רב דאמ' חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו ודווקא לגיטין ולעדיות דאורית' כדאית' בקבלת עדות לרבינו אלפס האי חרש לא בדקינן ליה בגיטין דווקא פיקח ונתחרש אבל חרש מעיקר בדקינן ליה דקימ"ל כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה ותנן נמי חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין משמ' דסבירא ליה כבן בתירא ובהאי ובלישנא בתרא דרב נחמן ובדקינן ליה ברמיזה ובקפיצה ור"ח נמי כבן בתירא סבירא ליה דאמר כיון דאיתמר תרי לישני דרב נחמן תפשי' לחומרא כלישנא קמא ובריתא דקתני חרש לא הילכו בו אחר קריצותיו ואחר רמיזותיו אלא במטלטלין אליבא דבן בתירא היא ומסתברא כר"ח דקיימ"ל בשל תורה אחר המחמיר ובמטלטלין כלישנא דאמר מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין דברי הכל ברמיז' ולא בקפיצה ומיהו מסתבר דבדיעבד בקפיצה מגורשת אליבא דבן בתירה ומטלטלין אפי' לכתחילה בקפיצה וצריך רמיזה בעין וביד קפיצ' ואית דאמרי קפיצה יותר מרמיזה. ירושלמי קופץ ונקפץ שוור ומשתוור קופץ ממקום למקום:

גרסי' בפ' הזורק בית שמאי אומ' פוטר אדם אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שנתנו לה גרסינן בסוף פרק המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בית שמאי אומ' אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומ' צריכה הימנה וחזינא משמיה דרבוות' דסבירא להו בכל מקום שנתייחד עמה בטל הגט לגמרי וצריכה הימנו גט שני וגברא רבא פריש דהא גט ישן כגון שנתיחד עמה בלא עדים או שניהם מודים ומשום הכי אין הגט בטל ואם נתגרשה תינשא בו לכתחילה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בדאיכא עידי ייחוד מסתברא דהגט אינו בטל בייחוד עד שנתגרש' לגמרי כגון המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי שנתנו לה לידה ובעל לשם קידושין אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או נתנו ליד שליש או לידה על תנאי ועדיין לא נעשה התנאי אע"פ שנתייחד עמה בעדים אין הגט בטל לגמרי וגבי שליש גרסינן המשליש גט לאשתו ישן אין חוששין וגרסינן נמי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך ל' יום לגט ישן אין חוששין שלא נתייחד עמה ש"מ שאפי' נתנו לה. כיון שהיא על תנאי אם נתייחד עמה אין הגט בטל ודינו כגט ישן ואם נתגרש' תינשא לכתחילה וכן הילכתא וגירסת ירושלמי משמע דהא דמגרש את אשתו שייכא בהא דגט ישן וחד טעמא אית להו דגבי גט ישן גרסינן אית תנא תני אחר שכתבו לה ואית תנא תני אחר שנתנו לה מד"א אחר שכתבו לה מסייע לבי' שמאי. ומד"א אחר שנתנו לה מסייע לבית הלל וגבי לנה עמו בפונדקי גרסינן אמר ר' מני בית שמאי כדעתיהון ובית הלל כדעתיהון ב"ש דאמר פוטר אדם את אשתו בגט ישן אינון דאמ' אינה צריכ' הימנו גט שני וב"ה דאסרי אינון דאמרי צריכ' הימנו גט שני אמר ר' יוסי בר בון ב"ש כדעתיהון וב"ה כדעתיהון. ב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אינון דאמ' מזוהמת היא מלפניו ואינו חשוד עליה ואינה צריכה גט שני ב"ה דאמר דאפי' הקדיחה תבשילו אינון דאמ' אינה מזוהמת מלפניו והוא חשוד עליה לפיכך צריכה הימנו גט שני ולפום גמר' דבני מערב' משמע דבית הלל דאמרי צריכה גט שני לכתחיל' ואם נתגרשה או שהלך בעלה למדינת הים תינשא לכתחילה כדינא דגט ישן ואיכא רבוותא קמאי דמפרשי דהמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי כגון שכתבו ולא נתנו לה וטעמא משום גט ישן ולא משום קידושין ולא נהירא לן. וגמרא דילן מסתברא דאזלא כר' יוסי בר' בון בגמרא דירושלמי ולא משום גט ישן:

גרסינן בפרק המגר' המגרש את אשתו ואמ' לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני וכו' עד אם כתבו בתוכו מפרשינן לה בע"ה בתנאי שלשה גיטין פסולין ואם נישאת הוולד כשר. כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' מפרשינן לה במאמר שמיני:

גרסי' בערכין בפרק האומר משקלי עלי האי מאן דמסר מודעה אגיטא מודעיה מודעה פשיטא לא צריכא דעשויי עשייה וארכי מהו דתימא בטליה קמ"ל עד דאמר בעל ביטלתיה בפירוש הילכך לית ליה למיכתב גיטא עד דבטיל כל מודעא דמסר ומסתבר למיכתב ביטול מודעא בגיטין ובמקומו נפרש בע"ה:

חלק השני כתיבת שטרות גרסינן בגט פשוט כותבין גט לאיש אע"פ וכו' כותבין שטר ללוו' אע"פ שאין מלו' עמו ואין כותבין שטר למלוה עד שיהא הלווה עמו והלווה נותן שכר פשיטא לא צריכא אפילו בעיסקא ואיכא לעייוני מאי בגיטין ושובר דבעינן שיהא מכיר שם האיש ושם האשה והכא לא ליחוש לשני יוסף בן שמעון דילמ' כתיב שטרא ומפיק ליה לאידך ואמ' דאוזיף ליה מנה והא אוזיף ליכא למיחש דהא אין מוציאין זה על זה דילמ' האי שמעון דקאמר לוויתי מנה מראובן משום הכי קאמ' דאיהו הוא ראובן דבעי לאפוקי האי שטרא אשמעון איכ' למימ' דלא חציף איניש כולי האי כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו ואין כותבין שטר ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר ואפילו מוכר שדהו מפני רעתה וכתב רבינו אבן מגש דווקא דמוכר אמר קיבלינהו לזוזי אבל לא מסהיד אנפשי' דקבלינ' איכא למיחש דילמא לא בעי לוקח להנהו זביני והילכך אם טעו סהדי