ספר העיטור כד

בארמית. ולישנא הרי את מותרת לכל אדם עברית. אלא הרי את מותרת תוספת הוא. ואינו בטופס. ור"ש ורב אלפס לא כתבו והגהה היא בהלכו' שלנו ושמעתי שה"ר הלל מרומניאה פוסלו וה"ר שבתי חולק עליו ואנן כתבינן מאי דסביר' לן ודייקי רבוותא דכל הני דיקדוקי דרבא היכא דכתב ליה בעל גופיה אי נמי דכתי' ליה סופר מפומיה ובתר הכי אתא בעל ומערער ואמ' אנא הוא דפסילנא ליה בהני דיקדוקי ולקלקולה איכווני' אבל אי אמר הבעל לסופר ולעדי' לכתוב לה גט אפי' כתבו הסופר והעדי' (נ"י כאילו העדי') כאחד מאלו האותיות. והבעל אינו מערער הגט כשר ותינשא בו ואם העדים מצויין יעידו בפני בית דין דטעות סופר היה. וכ' רבינו האי דאי יהיב בעל רשותא לסופר למיכתב גט שלם וטעה בהני כולהו או במקצתהון אי איתיה לספרא מתקין להו ואזלא ומינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה ודאי אי אתיא לאינסובי וקאי בעל ומערער ואמר האי דכת' ודין דינא הוא דאמרי. אי נמי למחך חוכא היא ולהכי איכוונית ולא מנסבינן לה. אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא ומשום שלום מלכות היכא דהוולד ממזר אין ר' מאיר לטעמיה דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין הוולד ממזר וליתה לדר' מאיר וכל שכן לעניין טעות סופר ורבי' ניסים השיב בקבלה כן מפי הגאוני' והיכא שכתב הבעל הגט אם נישאת ועירער תצא ואם האשה טוענת טעות סופר היה עליה להביא ראיה אבל אם אין שם עירעור הבעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וציוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלימה רצה לגרש אינה צריכה גט שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין עירעור הבעל מועיל כלום וכן דעת הגאוני' ובתשובות לר"ח כגון אלו הדברי' שאינן מפורשת אם יבוא אדם לכתוב אלו הדברי' שמא יפלו ביד אדם שאינו הגון וילמדו לשקר ואין לנו אלא מן הפה לאוזן לנאמני' גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עברים באין מתחת זה לתחת זה ושנים עדים יוונים באין מתחת זה לתחת זה את שהעדים ניקרין עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהן פסולין תנא זעירי שניהן כשירין בין ברישא בין בסיפא ותנא דידן דילמ' גונדלית חתמו ארישא ואסיפא חתם אחד מהן גונדלית והלכה כתנא דידן שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר כתב העדים בראש הדף מן הצד או מאחוריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה. והעדים באמצע שנים פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה או סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדי' ניקרין בסופו כשר שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר אמר רב אשי והוא דידיע במתיחא דמגילתא ודווקא בדף השני בקלף אחד אבל בשני קלפים פסול ספר אחד אמר רחמנ' ולא בשני דפין כדאמ' גבי סוטה גט שכתבו עברית ועדיו יוונית יוונית ועדיו עיברית עד אחד עברי ועד אחד יווני עד אחד יווני ועד אחד עברי כשר ודוקא בדידעי למיקרי מדקתני ברישא בסוף קייו' שטרות שיודעין לקרות ואינם יודעין לחתום שכתיבת עדות יווני אינו ככתיב' שלנו וכתיבתן כתיב' יווני ממש הוא אלא שכותבין מתחילין משמאל והולכין לימין ככתיב' הגוים ותמצא חתימת היווני חתום בגט שהוא משמאל והו' הדין לכל השטרות דבכל לשון כשר כדגרסי' בפ' המביא גט איש פלו' עד כשר איש פלו' בן איש פלו',. ודווקא בן איש פלו' אבל בן איש פלו' אי נמי איש פלו' ולא כתב עד פסול ומסתברא דהוא הדין לכל השטרות כתב סופר ועד כשר אמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו וכשר לכתחילה כתב חניכתו וחניכתה כשר גט מעושה בישראל כשר ביוני' פסול ואם יווני חובטין אותו ואמר לו עשה מה שישראל אומ' לך כשר גט מעושה בישר' כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובגוים כדין כשר ושלא כדין אפי' ריח הגט אין בו והשתא אע"ג דהדיוטות אנן מעשינן אגיטין לפום מאי דחזינן דאנן שליחותיה קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלוואות כדאמרינן אביי אשכחיה לרב יוסף וכו' גרסינן בפ' התקבל ההוא דהוו קרו לה נפאתא אתו סהדי וכתיבו טופאתא אמ' ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמי' דרב עשו עדי' שליחותן ואסיק אמר רב נחמן כותבין ונותנים אפילו מאה פעמים בעו מיניה מרב נחמן כתבו ונתנו לשליח מהו אמ' ליה רבינא לרב אשי יוליך מהו כלומר אם אבד בדרך מי אמרי' סלוקו סלקינהו ושוב אין כותבין אחר או דילמ' לטירחיהו חייש ולעולם כותבין ואי דאמר נמי כתבו ותנו לשליח ויוליך כיון שפירש ואמר יוליך עשאן שלוחן עד שיבוא לידיה ואם אבד כותבין ונותנין עד שיבוא לידיה או לא וסלקינן בתיקו ולחומרא עבדינן והילכך אם אבד אין כותבין וסלוקי סלקינהו ורבינו אלפס פי' בתשובות דיליה כדפרש':

ובהלכות פירש לעניין הולכה דלא מצי למיהוי אינהו שלוחים להולכה, דחיישי' דילמ' סלוקי סלקינהו:

והא דאמר כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים אם זכורים יום שאמ' להן הבעל לכתוב כותבין ונותנין ואם לאו כותבי' בשבוע פלו' או בחודש פלו' ומשיגיע גט לידה מגורשת כדגרסי' לעיל כתב בו חדש או שבוע מאי כשר וכו':

גרסי' התם האומר כתבו גט ותנו לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לה לא אמר ולא כלום ת"ר שילחוה שיבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו הוציאוה עזבוה התירוה הועילו לה ולא איפשיט ולחומרא בראשונה היו אומ' בקולר ואמ' כתבו גט לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומ' אף המפרש והיוצא בשיירא ור' שמעון שזורי אומ' אף המסוכן וקיימא לן הלכה כר' שמעון:

ירושלמי אמר ר' מונא לא סוף דבר קולר של סכנה. אלא אפילו קולר של ממון:

שכל קולר בחזקת סכנה ובגמרא דתפילת השחר כל הדרך בחזקת סכנה. ר' ינאי כד הוה נפיק לאכסניא הוה מפקיד גו ביתיה. ר' שמעון בשם ר' יהושע בן לוי כל החולים בחזקת סכנה וכתב רבינו אלפס דהני ארבע דתנן במתני' כולהו כשכיב מרע דמצוה מחמת מיתה נינהו וכן הילכתא ש"מ דכל מסוכן מחמת מיתה ואע"ג דלא מדכר שם מיתה וסתם חולה הוא שכיב מרע וגרסי' בירושלמי בפיאה בפ' א' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי ובמסכת גיטין גרסי' תני אף החולה ר' יעקב בר אידי בשם ר' יוחנן הלכתא כר' שמעון שזורי במסוכן מה בין חולה למסוכן חולה כדרך ארץ מסוכן כל שקפץ החולי דרך ארץ הקרובי' נכנסין אצלו מיד הרחוקי' אחר ג' ימים ואם קפץ עליו החולי אילו ואילו נכנסים אצלו מיד ומסתברא דחולה אחר ג' ימי' דינו כמסוכן והוא מצוה מחמת מיתה לענין גיטין ולענין ממון כמו שפי' באות ש':

מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתבו גט לאשתו הרי אילו יכתבו ויתנו הבריא שאמר כתבו גט לאשתו רצה לשחק בה ואם הוכיח סופו על תחילתו הרי זה גט ומעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתו ועלה לראש הגג א"ר שמעון אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחפתו אינו גט ההוא גברא דעאל לבי כנישתא ואשכח מקרי ינוקי וברי' וכו' ואסיקנא משוי איניש שליחא ברא במקום אבא אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אילו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן ב"ד דברי ר' מאיר וזו הלכה העלה חנניא איש אונן מבית האיסורין מקובל אני באמר לשלשה גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן ב"ד אמר ר' יוסי נמנו לשליח אף אנו מקובלין שאפי' אמר לב"ד הגדול תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה וקיימא לן כר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח ואפילו לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אם אמר תנו ואמר לאחרים חתמו פסול דמזוייף מתוכו הוא ואפילו אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו הרי זה גט בטל כדאסיק' רב אשי לא מיבעיא קאמר ל"מ היכא דלא קאמר תנו אלא אפי' אמר תנו ולא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפי' לבי תלתא ולא מיבעיא היכא דלא אמר אמרו אלא אפי' אמרו נמי לא ותניא כוותיה דרב אשי כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה אע"פ שכתבו וחתמו ונתנו לה הרי זה גט בטל עד שישמעו קולו שאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה ר' יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא לית הילכתא כוותיהו הלכך צריך שיאמר הבעל לסופר עצמו לכתוב ולעדים ויחתומו לרבי' האי בגיטין ליתה לדרב כהנא אבל בעלמא איתה דהא פריק לכולהו פירכי לבר מעדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ומסתברא דוקא חרש שאינו מדבר ואינו שומע בהא דרב הונא אבל אלים היינו נשתתק ויכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין דהא בהרכנת הראש ג"פ כותבין וכ"ש כתב ידו ומסתמ' אם אמר הולך גט זה לאשתי בפני עדים ואם אבד תכתב אחר עד שיבא הגט לידה ל"ל רשותא למימר לסופר למיכתב אחרינ' דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח אבל הוא עצמו מבי' שטר שליחות ואם כתבו הוא בעצמו ומסרו לה בפני עדים תנשא לכתחילה דעידי מסירה כרתי בדיעבד אמר לעשרה כתבו גט לאשתו ילמדו ויכתבו לה אמר לעשרה כתבו ותנו גט לאשתו אח' כותב ושני' חותמין כולכם כתובו אחד כותב וכולן חותמין לפיכך אם מת אחד מהן הרי הגט בטל ואפי' אליבא דר' אלעזר דאמ' כולכם תנאה הוא דשוו בגיט' ואי לא חתימי כולהו בטל והשתא תקינו רבנן בגיטין דכולכ' כתובו כל חד מנכון אובילו כל חד מנכון והוא הדין אשה שאמרה התקבל לי גיטי צריך שיהא במעמד כולן וגרסי' בפ"ק עידי הגט אין חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם וכתב גאון דבתר תקנה אי אמר סתם ולא אמר כולכם אע"פ שאינו במעמד כולן כשר וכן חתומו סתם אין עליהן לחתום אלא שנים וכן הוליכו עד דאמר כולכם כתובו וכולכם חתומו והאי דאתקון עצה טובה קמ"ל כדי שלא יהא מחלוקת והיכא דמנאן כתב רבינו בן חפני לא ככולכם הוא ומסתברא לן לחומרא. ירושלמי ר' יוחנן בשם רבי אלעזר דמן רומה המונה הרי הוא ככולכם וליכא מאן דפליג והא דאמרי' עידי הגט אין חותמין זה בלא זה ומסתברא כיון דמשום גזירה הוא הוה ליה כגט ישן ובגזירה דטופס אטו תורף דקיימ"ל כר' אלעזר דאמר אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף