ספר העיטור כג

דתניא כתב לו על הנייר או על החרס שדי מכורה לך וכו'. והיכא דכתב גט על גבי ספר אחד אע"ג שיש בו ענייני' אחרים כתובין ונתן לה הכל כשר מההוא גברא דשקל ספר, תורה ויהבה לדביתהו דלא איפסיל אלא משום דאין מי מילין על גבי מי מילין הא לאו הכי כשר ר"י בן בתירא אומר, אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול לזייף וחכמי' מכשירין מאן חכמים ר"א הוא דאמר עידי מסירה כרתי ואמר ר"א לא הכשי' ר"א אלא לאלתר אבל מכאן עד י' ימים לא דחייש דילמ' תנאה הוה ביה וזייפתיה שמעינן מיהא דכתבי' תנאה בגיטא ור' יוחנן אמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים ואמר ר"א לא הכשיר ר' אלעזר אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא ור' יוחנן אמר אפי' בשאר שטרות והא דכתב למען יעמדו ימים רבים עצה טובה קמ"ל ועד כאן לא פליגי אלא לענין זיוף אבל בעלמא דכ"ע כר' אלעזר קיי"ל ובשטרות נמי כדקתני וגובה מנכסים משועבדים והלכה כמותו אף בשאר שטרות כדגר' בסנהדרין גבי ההיא מתניתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי ופסק ר"ח דהלכה כר' יוחנן בתרוייהו דרביה דר' אלעזר הוא ורבינו אלפס לא אייתי דמכאן ועד עשרה ימים ופסק הני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות בעינן כתב שאינו יכול להזדייף מדאמ' לעיל גבי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף ושני ליה בדאפיצן ומסתברא כפסק ר"ח דהכא בגט שהוא ועדיו על המחק עסיקינן דתנא קמא סבר אע"ג דליכא למיחש ביה דהא מינכר דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שני פעמים מיהו הוה ליה ניירא הכא כתב שאינו יכול להזדייף וגזרו ביה דילמ' דמי האי מחקא להאי מחקא וחכמים מכשירין דאי איכא חששא אזלינן לעידי מסירה ואי כר"א קשיא הילכתא אהילכתא דהא קי"ל שטר שבא הוא ועדיו על המחק כשר והכא פסק דאין כותבין שטרות על נייר מחוק אלא דאיכא לאוקמא אליבא דרב אלפס בעדים על החלק ואיכא למימר דרב אלפס כר"ח סבירא ליה בתרוייהו כר' יוחנן ור"א אף בשטר קאמ' אלא דלית הילכתא כוותיה בשטר:

ירושלמי ר"י בן בתירא אומ' אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא אר"א מה פליגין בגיטין אבל בשטרות אף ר' יהודה מודה דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק. ר' שמעון בן לקיש אמר לא שניא בין בגיטין בין בשטרות הוא המחלוקת. דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק וקשיא על דר' אליעזר אם בעדים על המחק . בהא חכמים מכשירין בשיטת ר' אלעזר דו פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק שמואל אומר זה וזה על המחק יאות אמר ר' יוסי מה טעם דרבנן אמר ר' אבא ניכר הוא אם נמחק פעם אחת אם נמחק שני פעמים ואיני יכול ליישבו דהא בגמרא דילן מחמיר ר' אלעזר בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דיליה נמי לא דייקא מיהו איכא למיגמר מיניה דר' אלעזר מוקים לה בשטר על המחק ועדים על החלק וגמרא דילן בהכי אוקמ' לה וגאון אוקמה דליכא סהדי בשטרא ולא נהירא לן דא"כ היכי קאמר מאן חכמים ר' אלעזר הוא דאמר עידי מסירה כרתי תנא קמא נמי הכא אית ליה אלא דחייש דלמא מזייף להו וצריכא עייונא רבה מיהו משמע דנקיטי' הילכתא דבעינן כתב שאינו יכול לזייף ומסתברא דקלפים שלנו כדאפיצן דמי ואפיצן לאו דוקא אלא עיבוד מעליא קאמר כדפי' בתפילין הכל כשירין לכתוב את הגט ואפי' חרש שוטה וקטן האשה כותב את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו והא לאו בני דיעה נינהו. אמר רב הונא והוא שגדול עומד על גבן. אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וסברי אע"פ שישראל עומד על גביו פסול דבעי' לשמה ונכרי אדעתא דנפשיה קא עביד הכי כתב הר' אלפס ומשמע דתרוייהו בעי ובעל מתיבות אמר והוא שגדול עומד על גביו אפי' נכרי וישראל עומד על גביו ולא אייתי דרב יהודה אמר שמואל דמשמע דלית הילכתא כוותיה ומסתברא דשלש מחלוקות הן רב הונא מוקים לה למתני' כר' אלעזר בישראל עומד על גביו אבל נכרי פסול דאדעתא דנפשיה קא עביד כדקתני בברייתא ורב נחמן מוקים לה כר' מאיר ואע"פ שאין ישראל עומד על גביו ולא שייר בתורף כשר ור"י אמר שמואל מוקים לה כר' אלעזר דכי כתוב וכתב לה לשמה אתורף הוא דכתב וכי שייר מקום התורף אע"פ שאין ישראל עומד על גביו כשר וכולהו סבירא להו דברייתא ליכא לאוקמה אלא בשישראל עומד על גביו ולא שייר מקום התורף מדקתני נכרי פסול הא חרש שוטה וקטן כשר והיינו דקא משנינן ר' אלעזר היא והא ודאי נכרי אדעתיה דנפשיה קא עביד והילכך ישראל עומד על גביו כשר לדברי הכל והיכא דשייר מקום התורף אע"פ שאין ישראל עומד על גביו אליבא דר' אלעזר אפי' דנכרי ורבי אלפס דנקט לתרווייהו בחדא מינייהו סגיא ואע"ג דקיימא לן בטופסי. גיטין כר' אלעזר דמכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים דגזר טופס אטו תורף ואיהו גופיה אמר לעיל גבי מחובר אמר ר' אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ור' אלעזר הוא והכי קאמר אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתבו לטופס. תלשו חתמו ונתנו לה כשר איכא למימר דחרש שוטה וקטן בדיעבד ואיכא למימר ה"מ בסופר דשכיח אבל כתב חרש שוטה וקטן לא שכיח ולא גזרי' טופס אטו תורף וכשר אפי' לכתחילה ובגזירת טופס מצינו ושמענו שלשה דברים במחובר לכתחילה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי וגבי חרש שוטה וקטן אפילו לכתחילה כשר וגבי כותב טופסי גיטין אפי' דיעבד פסול דתני ר' יהודה פוסל ור' אלעזר מכשיר חוץ מגיטי נשים ור' אלעזר אדר' יהודה קאי ואפילו דיעבד פוסל בפי' דר"ש ואיכא למימר טעמא דחרש שוטה וקטן כדפרשי' ומחובר שכיח ולא שכיח וכתב סופר שכיח טובא ומשום הכי פסול אלא דאיכא מאן דאמר בטופסי גיטין בדיעבד וליתה אלא כפי' ר"ש ודכולי עלמא אם נתגרש תינשא לכתחילה והדין סברא דרבוותא דכולהו סבירא להו כשמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף ומודה להא דרב הונא אבל ירושלמי לית ליה להאי סברא ה"ג התם בירושל' רב הונא אמר והוא שיהא פקח עומד על גביו. ר' יוחנן בעי והא דכתב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתיא כהא דריש לקיש דאמר כתב תורפו בטופס פסול ומסתברא דשמואל ור' יוחנן ורב נחמן כולהו ס"ל פקח עומד על גביו פסול עד שישייר מקום התורף וברייתא דפוסל בנכרי הוא הדין בחרש שוטה וקטן דפסול אליבא דר' אלעזר היכא דלא שייר ואפילו ישראל עומד על גביו והא דגרסי' בספרים והא נכרי אדעתא דנפשיה קא עביד קושיא היא. והא דרב נחמן שינויא היא והאי דלא שני ברייתא דנכרי פסול אשאין ישראל עומד על גביו והוא הדין לחרש שוטה וקטן דההיא לא איצטריכא ליה דהיכא דאין ישראל עומד על גביו לר' אלעזר פסול וברייתא דקתני נכרי פסול הוא הדין לחרש שוטה וקטן ושמואל נמי הכי סבירא ליה:

גרסי' בפרק המגרש. שנים ששלחו שני גיטין ונתערבו ונתנו לכל אחת ואחת ואסיקנא נתינה לשמה מיבעי ש"מ. ספק נערה ספק בוגרת נותן גט לאביה ואחר כן נותן לה גט ומגורשת מספק חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית והעדים מלמטה כולן כשירין וינתן לכל אחת ואחת היה כתוב טופס לכל אחת ואחת את שהעדים נקרא עמו כשירין היכי דמי כלל והיכי דמי טופס אמר זמן אחד לכולן זהו כלל זמן לכל אחד ואחד זהו טופס כגון בחד בשבת. וכן הילכתא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ר"י אומר ודין דיהוי ליכא מינאי ספר תירוכין ואיגרת שיבוקין לימהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמיך אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין דמשמע דין אלא ודן. ולא לכתוב איגרת דמשמע איגרא אלא אגרת. דתיהוייין דתיציבייין לישדי בהו תלתא יודין דאי לא משמע תהויין תצביין. ומסתברא דאי כתב דתהוי את רשאה להתנסבא לכל גבר דחיצבי. טפי עדיף. ולישנא דתיצביין לאו לישנא הוא וליארכי לוי"ו דתירוכין ולוי"ו דשיבוקין דמשמע תריכין ושביקי' וליארכי לוי"ו דוכדו ג דאי לא משמע וכדי ולא ליכתוב למחך דמשמע חוכא אלא למהך ולא ליכתוב לאיתנסבא דמשמע לא תינסבא אלא להיתנסבא ולא ליכתוב מאני דמשמע מאני אלא מינאי בעינא ודן או לא ת"ש דאתקין ר"י איך פלוני בר פלוני פטר ותריך ית פלני' דהות אינתתי מן קדמת דנא מן יומין דנן ולעלם ואילו ודן לא קאמר ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעי' הכא נמי בעי' מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכתב ר"ח לאו משום דדחינן דר' יוסי דהא איהו אמר הלכה כר' יוסי בפ' יש נוחלין והתם בפ' מי שאחזו נמי סוגי' דשמעתא כר"י והגאונים נהגו כר"י דאפי' בשטרא צריך לכתוב מן יומא דנן ולעלם ור"נ אמר דנהיגו במתיבתא כר' יהודה כתקנת רב בגיטין ומסתברא בין בממונא בין באיסורא הלכה כר' יוסי אבל בגיטין הוא דאתקון רבנן ולא פסלינן לשטרות ולעלם לאפוקי דבעי מיניה רבא מרב נחמן דבעי מיניה היו' אי אתה אשתי ולמחר אתה אשתי מהו ומסתברא מדכתב ודן דהוי ליכי מינאי ולמהך להתנסבא לכל גבר דתיצביין היינו את מותרת לכל אדם ולא צריך תו לאהדוריה ולישנא להתנסבא לשון ליקוחין הוא. בין לזנות בין לנישואין עד דאמר חוץ מתזנותיך ואפי' אמר שתהא מותרת לכל אדם להינשא כל שכן שהתיר' לזנות אבל כשאסר' לנישואין כגון שאמר ע"מ תינשאי התירה לזנות וגרסי' בפ' האשה הורוה בית דין להינשא והלכ' וקילקלה חייבת שלא התירוה אלא להינשא ואסיק' מאי קילקלה אלמנה לכהן גדול אבל זינתה לא וכן הילכת' ש"מ זינתה בכלל להינש' הוא אבל אלמנה לכ"ג לא בכלל לינש' הוא הילכך זנות כולל להיתנסב' ואלמנה לכ"ג בכלל לכל גבר דתיציביין ולי' בה שייורא ואם איתה דבלישנ' דאיתנסבת אית בי' שייורא אמאי נקט ר"י האי לישנא לימא דתיהוי רשאה ושלטאה בנפשיך ותישתרי את לכל גבר דתיצביין ותו דהא כתב ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שיבוקין וגט פיטורין והוה ליה כמאן דאמר הרי את מגורשת. וגרסי' בקידושין הרי את מגורשת. הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת ותו לישנא דר"י