ספר העיטור כב

אני פלו' לויתי ממך מנה אמר רב הונא ממך ואפי' מריש גלותא ממך ואפילו משבור מלכא כלומ' חיישי' לנפילה אמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך נפק דק ואשכח וכו' אלמא אע"ג דאיכא למיחש לזימנא אחרינא לא חיישי' אלא אמרינן מינך מההוא יומא דנפק מיניה משמע ולא חיישינן לנפילה דרבים וכל שכן לנפילה דיחיד כדתנן ולא אחרים יכולין להוציא שטר חוב עליהם הא הן על אחרים יכולין להוציא דלא חיישי' לנפילה וכן הילכתא כתנא דידן בכולהו והכין אסכימו כולהו רבוותא והא דתניא כשם שאין מוציאין זה על זה כך אין מוציאין הן על אחרים איכא תרי לישני במאי פליגי ללישנא קמא תנא קמא סבירא ליה אין אותיות נקנות במסירה ובצריך להביא ראיה קא מיפלגי דאתמר אותיות נקנות במסירה אביי אומר צריך להביא ראייה ורבא אמר אין צריך להביא ראייה ומסתברא מדקיימא לן הן על אחרים יכולין להוציא וכו' ש"מ על כורחין אותיות ניקנות במסירה ומדאמרינן נמי בפרק קמא דבבא קמא אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מהדרנא שטרא למריה ובפ' בתרא דכתובות ש"מ דבהאי סגי ולא בעי שטרא אלא במסירה לחודה וש"מ דהלכה כרשב"ג דאמ' הנותן מתנה והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו והכי הילכתא וליכא למינדא מיניה ובכתובות ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרא ואמרה להו מחיי' תפישנא להו לענין מיגבא בהו קאמ' דאותיות ניקנות במסירה ומהניא בהו תפישה מחיים ולא כדברי הרב אלפס דקאמ' בתורת משכון והא דלא מהימנא משו' מיגו בדאיכא עדים הוא ולא אמרינן במשכון כי היכי דלא אמרי' באומן אלא היכא דליכא עדים ולא ראוהו כדמפרש במחאה והילכך אי איכא עדים דתפיש מחיי' גבי בהו וגבי מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דאמרי' אסמכתא לא קניא הא אי לא אמר בלשון אסמכתא והחזיר לו השטר קנה ש"מ דאותיות נקנות במסירה והנותן מתנה לחבירו והחזיר לו השטר חזרה מתנתו והכי הילכתא ואמימר נמי הכי פסק בהמוכר את הספינה וה"ג אמר אמימר הילכתא אותיות ניקנות במסירה מאי טעמ' מילי נינהו ומילי במילי לא מקניין כלומר אותיות לא מקנו אלא במסירה לחודה עיקר וכן פסק בעל מתיבות.. והאי דכתב ובספרא הלכה אין ניקנות במסירה טעותא דספרא הוא דאיכא דכת' בהן אין אותיות ניקנות אלא במסירה ובפרק האשה שהלך אשכחן דאמר למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר וכו' מאי אמרת, דילמ' מסר ליה אותיות ניקנו' במסיר' ורבינו שמואל הכי סבירא ליה אלא דרבי' חננאל ור' אלפס פליגי. וקשיא להו הא דאביי ורבא וסתם מתני' ובריית' דקתני הן על אחרי' יכולין להוציא ואנן כתבינן מא' דסבירא לן וקיי"ל כרבא נמי דאמר אין צריך להביא ראייה על המסירה הילכך הן על אחרים יכולין להוציא כמסקנא דמתני' מיהו מישתבע שבועת היסת וכן הילכתא והא דתניא אחד מן האחין שהיה שטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראייה אחין הוא דשמטי מהדדי הא אחר לא וכת' הרב המחבר מאי שנא מדגרסינן בפ' חזקת הבתים אחד מן האחין שהיו אונאות ושטרות יוצאין על שמו דפליגי רב ושמואל דרב אמ' עליו להביא ראייה ושמואל אמ'. על האחין והכא כולי עלמ' מודו דעליו להביא ראייה. לא דמי דהתם על שמו הן כתובין והכא על שם אביו הן כתובין ועליו הראייה. נמצא לאחד בין שטרותיו שטר של שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין ואוקימנא בפ' שנים אוחזין שנמצא בין שטרותיו פרועין דהא קי"ל סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אינו אלא כמשחק ופסול ואסיקנא במשלשין בשטר ואין משלשין בשובר וטעמא דאיכא סובר הא ליכא שובר לא מצי מפיק דקי"ל ולא אחרים יכולין להוציא עליהם שטר חוב. אביי אמר הכי קאמר נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של שמעון פרוע עליו שטרות שניהן פרועין ש"מ דאביי סבירא ליה דהן מוציאין על אחרים.. ואביי ורבא לא פליגי ומודה אביי דמשלשין בשטר ואין משלשין בשובר מצי מפיק וטובא אשכחן כה"ג בפ' בתרא דב"ק בשיירא דעמד עליה גייס ובחזקת הבתים דאמ' אביי כגון דאתו סהדי ואמרי אנן אגרינן מינך דלא פליגי וכתב רבינו שמואל שאם שני בן שמעון אלו באין בהרשאה זה מזה על הלוה יכולין לגבות אחד מן השטרות ממה נפשך מן הלוה שהרי מודה הוא בשני שטרות ומיהו אם טעין ואמר השובר נכתב סתם על שניכם ושניכם פרעתי טענה מעליתא היא. האומר לבנו שטר בין שטרותיו פרוע ואיני יודע איזהו שטרות כולן פרועין נמצא לאחד שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אמר שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע חוב לך בידי פרוע שטרות שניהן פרועין כל שדותי מכורין לך ושדי מכור לך. יד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו הראייה:

מאמר שביעי כתיבת גיטין ושטרות ונחלק לשני חלקים אחד לגט ואחד לשטר חלק הראשון גרסינן בפרק המביא גט בכל כותבין בדיו ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום. ובכל דבר שהוא של קיימא אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד. ר' יוסי אומר אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים. ולא על האוכלין בכל דבר שהוא של קיימא לאייתויי מאי לאייתויי הא דתני רב חנינא כתבו במי טריא ואפצא כשר ואוקימנא במגילתא דלא אפצא הא עפיצא פסול דקי"ל אין מי מילין על גבי מי מילין וש"מ דגט כותבין בגט שאינו עפיץ כגון קלפים שלנו שהעיבוד שלנו דעפיץ תני ר' חייא כתבו בשיחור כשר על הקרן של פרה נותן לה את הפרה דאמ' קרא וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר קציצה כתיבה ונתינה והכא ליכא למיגזר שמא יקטום כדאמרינן בעלה של עציץ נקב דהתם סתמא למיקטם קאי שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר וכן הילכתא. וכתב הר' יעקב שצריך הקלף והדיו והקולמוס משל בעל ואם אין לו נותנין לו אחר במתנה:

ת"ר וכתב ולא חקק דחקיקה לאו כתיבה היא ודווקא דחק תוכות גוף הכתיבה בולטת ותוכה וסביביה שוקעות אבל חק יריכו' כתיבה היא כדתניא עבד שיצא בכתו' שעל גבי טבלא ופינקס יצא לחירות על גבי טס של זהב כשר כי האי גוונא ואי נמי עביד כציץ מאבראי גוף הכתיבה שוקע מצד אחד ובולט מצד אחר דכשר אבל לא בכתב של כיפה ואנדוכתרי שכתב גט בכותל כיפה וטעמ' משום דמחוסר תלישה ורח"פ כיפה של צמר ארוגה ורקם באריגתה ואנדכתרי הוצין וצובעין אותן ומציינין ומציירין בהן כתב כדרך שעושין במחצלאות כתב באותיות וכגון זה שנכתב בריקמה או במעשה מחט אינו גט אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש והא אמרת רישא אין כותבין. אר"י אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף ור"א הוא דאמר עידי מסיר' כרתי והכי קאמ' אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתב לטופס תלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר וקי"ל כר"א בגיטין דכי כתיב וכתב לה אתורף הוא דכתב ולכתחילה אין כותבין טופס ואם כתבו ושייר לתורף ותלשו ונתנו לה כשר. וכן פסק רבינו האי ובחדא נוסחא דרבי' אלפס אית בה וליתא כדבעי' לן למימר לקמן ולא בריר דאי משום דקשיא ליה הא דטופס דקי"ל כר"א דפוסל בגיטין איכא למימר דהתם הוא דפסיל לכתחילה הוא הא דיעבד כשר דומיא דגט ישן מיהו בריש גמר' דמסכתין לא מיתוקמ' כשמואל דמוקים לה אליבא דר"א אלא כר"מ ובתלוש ולבסוף חיברו ולא מבעיא לן כי היכי דמבעיא לן גבי שחיטה ומסתברא לן דכמחובר דמי דהא טעמ' משו' דמחוסר קציצה היא:

ירושלמי (שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמור בה רבנן ר"א אמר ר' בון בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אר"י) (נ"א שמואל ב"א בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמרי בה רבנן) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר דשקיל ליה ויהיב ליה נהליה על עלה של עציץ נקוב אביי אמר כשר רבא אמר פסול אביי אמר כשר דשקיל ליה ויהיב ליה רבא אמר פסול גזירה שמא יקטום וקי"ל כרבא ובעל מתיבתא כתב איבעי' להו עציץ שאינו נקוב מאי ת"ש עציץ נקוב מקדש בכרם שאינו נקוב אינו מקדש ר"ש אומר זה וזה אסורין ואינן מקדשין וכתב ר"ח מדגזרי' בעלה של עציץ נקוב ש"מ בנייר כי האי גיט' אפילו קצץ כשר ומשמע דווקא עציץ נקוב:

אבל שאינו נקוב לא ש"מ דלא גזרינן מחוסר קציצה אלא במחובר וכ"כ הרב המחבר בשמו אלא שכתב ר"ח גבי קרן של פרה ש"מ אפי' נייר אם מחוסר קציצה אחר כתיבה פסול וכ"ש זולתו הרי דבריו סותרין זה את זה ובתשובות שניא פרה ממגילתא. דאי פיישא ממגילתא אמרי אוירא דמגילתא מאי פגים בגיט' דפר' ודאי אי כתיב גט אגב' (נ"י או אגב דעבד) הוה ליה דבר שיש בו רוח חיים ואי נמי שחיט לה הוי ליה אוכלין וכי כתיב על הקרן דלאו אוכל מחוסר קציצה אבל מגילתא אי כתבה על אמתא דמגילתא מאי מחסר וכן הילכתא ותמיהא לן אמאי לא אייתי רבי' אלפס הא דחרס של עציץ נקוב ש"מ הא דכתבי' גט על החרס או על הנייר אבל לא על נייר מחוק כההיא