ספר העיטור כא

שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. דאיכא למימר אשאר מילי הוא דאמרי כדאמרינן לעיל יכולין לומ' על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו אבל אם כתבו בפירוש וקנינא מיניה על הנאמנות ואחר כן אמרו לא אמר לנו או טעינו וכתבנוהו:

אמרי' כיון שהגיד ושוב אינו חוזר ומגיד והילכך אין לסופר לכתוב נאמנו' ושאר שופרא דשטרא אלא אם כן נמלכין בבעלים:

דלא אמרי' טעות סופר אלא באחריות. וכן אחריות במתנה אין כותבין אלא ברשות הבעלים. ואי פירש בו אחריות כותבין כדגרסינן ואי אית ביה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא ומאן דמפיק שטרא דאית ביה נאמנות ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר כתבינן באות מאי דסבירא לן לרבינו האי מאן דמיקבל למיכתב בכל לשון דזכותא ולא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתב ביה ואחריות שטרא דנן קבילית עלי כחומר כל שטרי דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי קיים לכל כללי דתחות ענייניה אבל תנאין כגון נאמנות בהלואה אי נמי ביטול מודעי במתנה לא מיחשבא ביה עד דמיפרשן ושטר מעליא הוא לכל מילי דהוו בגו שטרא והיכא דלא כתב לאו כל כמיניה למימר שטרא פרוע הוא והכא דכתב ביה מהימנת עלאי וירתך בתרך עלאי ועל ירתיי. כל אימת דאמרת לאו פריעא הוא. ואתו יתמי למיגבא ביה מיניה ואמר אנא פרענא לאבוכון אפשר דהוא פקיד דפריעא הוא צ"ע. אי מישתבע ליה שבועת היורשין או לא מי אמרינן כיון דאיהו הא מית ולא קאמר לא פרענא היאך מהימן. וכי הימניה לירתיה בתריה ליכא דטעין פרענ' ליתמי. אבל אי טעין פרענא לאבוכון לא מהינוני. או דילמ' לא שנא ומסתברא יד בעל השטר על התחתונה ושמעתי מנהג נרבונא דלא מהניא נאמנות ביתומין מן היתומין היכא דמית לוה בחיי מלוה ופטור ולא נתגלה לי טעמ' ונאמנות בשבועות היורשין לא מהניא אלא היכא דפטר משבועת היורשין בפירוש ובעי למיכתב בין שמת לוה בחיי מלוה. ובין מלוה בחיי לוה. יהא רשות למלוה וליורשיו לגבות הימנו ומן יורשיו בלא שום שבועה בעולם ואפילו שבועת היורשין ואפילו על ידי גילגול. ואי לא כתב הכי אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכי כתב הכי מהני תנאה. ובתשוב' לרבינו אלפס מי שהוציא שטר חוב על חבירו בנאמנות וקבע לו זמן עד שיפרעהו אע"פ שעבר הזמן עדיין הנאמנות קיים וכל אימת דנפיק שטרא מידיה מהימן בלא שבועה ואסכימו רבוותא שטרי בנאמנות יכול להשביעו נתגלגל לו שבועה ממקום אחר וכו' ונהגו לכתוב אפי' על ידי גילגול מסתברא אי פקח הוא פורע לו חוב אותו השטר בפני עדי' ונוטל שטרו ומשביעו על מה שפרע לו כדאמרינן יהיב לה כתובה באפי סהדא ומוקים להו לקמאי בהלואה לרבי' האיי מאן דמקבל למיכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אע"ג דלא ידע ספרא לחזוקי כראוי כיון דכתב ביה אחריות שטרא דנן הכל כתוב למעלה. מאמר ששי בשמות בעלים גרסינן בפ' כל הגט גט שנכתב שלא לשם אשה פסול. כיצד היה עובר בשוק ושמע קול סופרין מקרין איש פלו' במקום פלו' מגרש פלונית ממקום פלו' ואמ' זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו:

יותר מיכן כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך שם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו. יתר מיכן יש לו שתי נשי' ושמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה וכו' רישא במאי אמר רב ספרא בסופרין העשוין להתלמד עסיקי' ופסק רבינו אלפס כולם אין פוסלין בכהונה חוץ מן האחרון כולו כדכת' בהלכות ומסתבר' מילתיה דר' יוחנן גבי גט ליתה. והא דאמר ר' יוחנן מחזירין ביובל ליתה דחד טעמא נינהו משום דאין ברירה כמו שפירשתי באות ח' ותו גרסי' הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטר מכר צריך שיניח מקום המוכר ומקום הלוקח שטרי מלוה צריך שיניח מקום הלווה ומקום המלווה ומקום המעות ומקום הזמן. ר' יהודה פוסל בכולן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנא' וכתב לה. אמר ר' זירא אמר רבה בר שילא אמ' רב הלכה כר"א קרי רב עליה דר' אלעזר טובינא דחכימי והילכך גזרי' טופס אטו תורף ואין כותבין טופס אלא בשאר שטרות ודווקא לכתחילה אבל דיעבד כשר'. כדאמרי' גבה מחובר משום גזירה הוא אבל רבי' שלמה פירש ר"א אפי' דיעבד קאמר והכי מסתברא דר' אלעזר אדר' יהוד' קאי:

ירושלמי ר' ירמיה בשם ר' זירא מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה פסול ה"נ אם כתב כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר מפני התקנה:

ירושלמי אמר ר' בון מפני תקנת הלבלר כדי שיהיו חייו מצויין לו והא דתנן כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו, ואין כותבין שטר ללוקח עד שיהא מוכר עמו בתורף הוא דקאמר הא טופס כתבי וכתב המחב' לא דמי הא להא דגיטין והא פירוש דאין כותבין שטר ללוקח לא חזינן מידי לרבוות':

ומילתא דצריכא עיונא רבה הוא גרסי' בפרק השולח גט בראשונ' היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה התקין רבן גמליאל שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו מפני תיקון העולם איכא מאן דאמר הוא הדין לשם עירו וכל שום שיש לה מדנקט ברישא שינוי שם עירו ועירה ולהכי כתבי בגיטא וכל שום דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתראיכי ולאתרא דאבהתיכי ואיכא מאן דאמר דלא צריך אמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי ומסתברא למאן דבעי שם עירו וכל שם שיש לה הוא הדין דאיתחזק בתרי דוכתי הא לא איתחזק לא בעי למיכתב ודווקא שני שמות במקום אחד ורוצה לגרש אשתו שבמקום אחר כדאיתא בירושלמי וסגי בכל שום שיש לה. וכל שום שיש לו ואיצטריך למיכתב שני שמות כגון ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה. דאם איתא דמרים ושרה קא מדכר מה לי הכי ומה לי הכי אבל שני שמות בשני מקומות צריך לפרש לכל השמות דגרסי' בברייתא עד שיגרש אשתו שביהודה ושם דגליל עמו ואשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דביהודה עמו ואם יצא לו שם אחר צריך להזכיר שלשתן כדאיתא בירושלמי. והני מילי שהיה ביהודה וכתב לגרש בגליל או בגליל וכתב לגרש ביהודה:

אבל היה ביהודה וכתב לגרש ביהודה או בגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת והכי איתא בירושל' ירושל' איש פלו' וכל שום שיש לו הגע עצמך שהיה שמו ראובן ואסיק שמיה שמעון. אלא אני פלוני וכל שום שיש לי:

ירושלמי מתני' דקתני וכל שום שיש לי במגרש על כורחו. או במגרש במקום אחר. ור"ח אייתי ליה ש"מ המגרש באותה העיר אינו צריך כלל ואיכא מאן דמפרש וכל שום שיש לה שצריך להזכיר השמות כולן כי ההיא דקאמר אבא בר חייא דמיתקרי אבא בר מרי וקשיא לן בההוא עובדא דמרים ושרה:

גרסינן בפ' הזורק ומודים חכמי' לר"מ בשינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה שהוולד ממזר:

ואבי האיש והאשה לא חזינן דצריך הילכך לא מיפסיל וכן אמר רב צמח דלא צריך ודווקא שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה אבל לא נכתב בו שם עירו ושם עירה ואשה ובעלה בעיר אם יש עידי מסירה הלך אחר עידי מסירה ואם לאו אם הבעל מודה ואינו מערער כשר לכתחילה דהיכא דידעינן דטעות סופר הוא ליכא למיחש ואפי' ליתא לבעל לא מעגינן לה אבל אתי בעל ומערער משגחינן ביה. ולכתחילה בעינן שם עירו ושם עירה אינה אלא משום חששא כדאית' בגט פשוט ולאו מזוייף הוא וכשר:

והא דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה אי משום מי מילין וכו',. ואקשי' והא, בעינן שמו ושם עירו ושמה ושם עירה וליכא איידא דנקט שמו ושמה. נקט נמי עירו ועירה ולאו דווקא וכן מצוי אצלינו בתשובת אדוני אבי הרב זצ"ל גט פשוט כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ושובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה. ובלבד שיהא מכירן והבעל נותן שכר אמר רב יהודה אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט ושם האשה בשובר והוא הדין לשם האשה בגט ושם האיש בשובר ירושלמי אמר ר' אבא צריך שיכיר את שניהן מתני' פליג על ר' אבא בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ואם במכירן מה צריך לשנות את שמותיהן אמ' ר' חייא בר אבא אית בר נש דחכמין לחבריהון ולא ידעין שמהתהון ואמר רבא שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה וליחוש דילמ' אזיל למתא אחריתי ומחזיק ליה לשמיה יוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהאיך:

הכי אמ' ר' כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו ר"ח שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת:

ונפיק גיטא מתותיה דחד וקא טעין בעל לאו אנא כתבתיה. כיון דמעיקר' אין להן לגרש אלא זה בפני זה ואשכחינן ליה לגיטא דכתיב במתא אחריתי אע"פ דמתקיים בחותמיו חיישי' לטעותיה דבעל ואמרי דילמא אידך דלאו איתתיה הוא אזל לההיא מתא וכתב גיטא ואמטיה לאיתתיה דהאי:

ומשום הכי לא אקשי' דילמא אזל חד יוסף בן שמעון למתא אחריתי דמילתא פסיקא היא דכל שני יוסף בן שמעון הדרין בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה. וכיון דהאי גיטא דביד דחד מינייהו במתא אחרינא אכתיב הערמה איתעביד ביה ופסול וקמ"ל מתני' דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ואפי' בשני יוסף בן שמעון שצריך שיהא עמו חבירו בשעת כתיבה כי היכי דחד מיניהו דכתב גיטא דהוא גירש ואי נפיק גיטא מתותי ידי דהאיך לא משגחינן ביה ותו גרסי' שנים שהיו דרין בעיר ושניהן יוסף בן שמעון אין מוציאין שט"ח זע"ז ולא אחר שט"ח עליהם נמצא לא' בין שטרותיו שטר של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין כיצד יעשו ישלשו יכתוב שם אביו ואבי אביו וכן לזה ואם היו משולשים יכתבו סימן יוסף ארוך ולבן לוה מיוסף גוץ ושחור ואם היו מסימן אחד יכתבו כהן ואם היו שניהן כהנים יכתבו דורות אביו ואבי אביו ואבי אבי אביו עד שישתנה אחד מחבירו:

גרסינן בפרק המגרש כתב חניכתו וחניכתה כשר תני רבנן חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות רבי שמעון בן אלעזר אומר שלשה דורות כשר מכאן ואילך פסול והילכתא כוותיה בגט פשוט ההוא גיטא דנפק בי דינא דרב הונא דהוה כתב ביה